משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת ראש השנה. · דף כה
אמר רב יהודא בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא כו', והקשו בתוס' שם ד"ה אר"י וז"ל תימא מ"ש משלמים דלא יצא משום דמצות ליהנות ניתנו עי"ש.
ולענד"נ ליישב גירסת הספרים דגרסי רב יהודא, דהנה אמרתי בטעמא דמילתא דר"י דבשופר של שלמים לא יצא, והוא ע"פ מש"כ התוס' כאן ד"ה המודר דבשופר אי לאו מצוה אין הנאה בתקיעה דאינו מכוון לשיר, ומעתה לר"י דס"ל מצות ליהנות ניתנו א"כ כל האיסור הוא רק המצוה דבלאו המצוה אינו נהנה דאין הנאה בשופר, ומעתה יתכן לומר דר"י ס"ל כרבא בתמורה ד' דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכתבו המפרשים דהיינו היכא דאי לא מהני לא עביד איסורא עי' במהרי"ט ובח"ד ח"מ סי' ר"ח. ומעתה ה"נ בשופר דאי נימא דלא יצא לא עביד איסורא דלא נהנה מידי בתקיעה אמרינן שפיר דא"ע ל"מ ולא יצא, ופקחתי עיני ומצאתי אח"כ בטו"א בסוגיין שכתב כדברינו ות"ל שכוונתי לדעתו הגדולה. והוסיף הטו"א עוד דאפילו מ"ד שם בתמורה דא"ע מהני' היינו דוקא שאין האיסור בא ע"י המצוה ואין תלויין זה בזה דאפ"ת דלא מהני אפ"ה איסורא עביד כמו כל הני דמייתי התם כמו התורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמרה חלבו אין, גרוע לא, דאפילו אי לא מהני מ"מ עבר אמימרא דרחמנא דבהדיא אזהר עלה קרא, משו"ה ס"ל לאביי דמהני, אבל הכא בתוקע בשופר של עולה ושלמים דלא אזהר לי' רחמנא בהדיא שלא לתקוע בהם, אלא דאזהר שלא ליהנות מן ההקדש אלא ממילא האיסור בקיום המצוה תלוי והשתא אי אמרת דלא יצא, לא עבד איסור כלל וכו"ע מודו בכה"ג דלא מהני ולא יצא יד"ח עכ"ד הנחמדים.
אמנם לפי מש"כ הב"י באו"ח סי' תקפ"ו בשם הכלבו שכתב בשם גאון דהא דמודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה לא שרי כ"א באדם אחר שתוקע לו אבל הוא עצמו לא, מטעם שיש הרבה בני אדם שנהנים כשהם עצמם תוקעים וכן פסק בשו"ע שם, ולפי"ז נסתר דברינו הנ"ל, דהא ר"י מיירי כשהוא עצמו תוקע כדאמר בשופר של עולה לא יתקע, וכי תקע באיסורא תקע ול"ש איסורא בקול לבד כמו במודר הנאה משופר ועי' בכפ"ת, וא"כ לא יתוקן האיסור אף אי נימא דלא יצא יד"ח דהא מ"מ נהנה בתקיעתו לדעת הכלבו בשם הגאון הנ"ל.
והנ"ל לומר דס"ל להכלבו דהנאה של התוקע זולת המצוה היא הנאה מועטת וכמש"כ הפר"ח שם שכתב וז"ל ושמא י"ל דלא חשיבא התקיעה הנאה כולי האי כמו הזאה והנודר הנאה ממעיין עי"ש. ולפי"ז י"ל דל"ה בהך הנאה שוה פרוטה ואם כי לגבי שארי איסורים קי"ל דחצ"ש אסור מה"ת מ"מ לגבי נהנה מן ההקדש אין אסור מה"ת אלא בשוה פרוטה דוקא וכמו שכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס בפ"ב ממעילה ה' ט"ז, ועי' במשנ"ל פ"ז ה"ח שם שהעיר מהרשב"א גיטין י"ב בהא דקאמר בפחות מש"פ שכתב דנהי דחל הקדש על פחות מש"פ מ"מ אין מועלין בזה ואע"ג דבעלמא איסור דרבנן איכא כו', ועי' בזה בשו"ת ושב הכהן בחידושיו למס' כריתות דף י"ז שכתב בטעמא דמילתא דשאני מעילה משארי איסורים ואין איסור בח"ש אלא מדרבנן, היינו משום שהקדש אינו מקפיד על פחות משוה פרוטה עיי"ש.
ומעתה תריץ יתיב דברינו הנ"ל, בטעמא דר"י לשיטת הכלבו ג"כ, והוא דאף דס"ל דזולת המצוה יש הנאה לגוף שנהנה בתקיעתו, מ"מ האי הנאה ל"ה רק הנאה קלישתא דהא הוא באמת אינו מכוון לשיר רק למצוה, ואין בה ש"פ וא"כ יתוקן האיסור דאי אמרינן דלא יצא דל הנאת המצוה מהכא ליכא ש"פ בהנאת הגוף ונמצא דלא עביד איסורא דאורייתא וא"כ לא יצא דכל מקום דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ היכא דמתוקן האיסור וכנ"ל, ואף אי נימא דיתכן לפעמים ששוה ההנאה פרוטה, מ"מ מידי ספיקא לא נפיק דמאן שם האי הנאה כמה שוה וכל היכא דמספקא לן אי יצא יד"ח המצוה או לא, לא יצא יד"ח כמ"ש הרשב"א הובא בישי"ע סי' תרמ"ט ועי' בפר"ח או"ח סי' ס"ז, ולפי"ז שפיר קאמר ר"י דבשופר של שלמים לא יצא, והיינו משום דאי עביד לא מהני.
אולם זאת יתכן רק בשופר של הקדש דח"ש מותר מה"ת, אולם בשופר של איס"ה דגם ח"ש אסור מה"ת ומכש"כ בע"ז ועיר הנדחת דאסורים בכ"ש מה"ת, בזה לא יתוקן האיסור אף אם נאמר דלא מהני ולא יצא דמ"מ הרי נהנה בכ"ש מחמת התקיעה להכלבו וא"כ ממילא יצא דל"ש בזה אעל"מ, ומתורץ שפיר תמיהת התוס' דמ"ש ע"ז משל שלמים. ובזה מיושב ג"כ מה דמקשו התוס' בחולין פ"ט דאמאי צריך לומר בשל עהנ"ד דלא יצא משום דמכתת שיעורי' תפ"ל דל"י משום דבאיסורא תקע עי"ש, ולפי הנ"ל א"ש.
ובזה מיושב מה שהקשה בישי"ע סי' הנ"ל אמאי דפריך רבא אימת מעל לכי תקע, כי תקע באיסורא קתקע, דקשה לדעת הטור דסוף תקיעה בלי תחילת תקיעה יצא, כשיש בה כשיעור, א"כ שפיר נוכל לומר דבתחילת תקיעה מעל ויצא בסוף התקיעה, ע"כ צ"ל כיון דלא יצא בתחילת התקיעה לא נהנה ולא מעל וא"כ בזה שפיר קשה אף דלא יצא יד"ח המצוה מעל בהנאת הקול דחשיב הנאה, ואף לענין שלא יצא חובת המצוה לא מהני הנאת הקול מ"מ לענין זה שיצא לחולין ע"י מעילה חשיב הנאת הקול הנאה, ואף שאינו מתכוין, מ"מ מעילה יש בה וכמ"ש, וזה קושיא נפלאה עכ"ל. ולדברינו ניחא בהנאת הקול אין בה ש"פ, ובפחות מש"פ ליכא מעילה ולא יצא לחולין כ"א ע"י הנאת המצוה, ופריך שפיר אימת מעל וכו' וק"ל.