אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) מסכת פסחים. › דף ו

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

מסכת פסחים. · דף ו

דף ו

אמר ר"ג אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדנייתא אין חוששין לקידושין, וכתב הר"ן עלה וז"ל ובחידושי כתבתי דאפילו לר"ש דס"ל בפסחים כ"ח דלפני הזמן ולאחר הזמן אינו עובר בלא כלום, מ"מ מודה דמשש שעות ולמעלה מיתסר בהנאה דאורייתא. ובתשובת נודע ביהודה תנינא חאו"ח סי' ע"ד מביא קושיא בשם חכם אחד, והיא קושיא חמורה דהנה בסוגיא דפסחים שם איתא, ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה אתאן לת"ק. ולהר"ן הרי גם לר"ש אסור בהנאה מה"ת משעה שאסור באכילה ויעו"ש תירוצו, שכתב בעצמו שהוא דוחק קצת ועי' בפר"ח ר"ס תמ"ג.

והנלענ"ד ליישב ברוחה, דהנה הרמב"ן במלחמות בסוגיא דר"ג הנ"ל כתב דאפילו לר"ש אסור חמץ משש שעות ולמעלה מדאורייתא מטעמא לפי שיש בכלל השבתה שבתורה איסור אכילה, ואין לך דבר בתורה שצריך השבתה ומותר באכילה, לכך קאמר בגמ' דכ"ע חמץ מו' שעות ולמעלה אסור מדאורייתא יעו"ש וכן היא דעת הר"ן לקמן בהא דאמר רבא הלכתא חמץ בזמנו וכו' והר"ן מוסיף על הרמב"ן דאפי' בהנאה אסור מה"ת כנ"ל. ובנוב"י שם כתב בטעמא דמילתא דאסור בהנאה מה"ת משום דילפינן ק"ו מערלה שלא נעבדה בו עבירה כלל ואסור' בהנאה, חמץ מו' שעות ולמעלה שנעבדה בו עבירה שהשהה אותו ועבר על מ"ע דתשביתו אינו דין שאסור בהנאה יעו"ש.

והנה לכאורה נפלא דלפי"ז יהי' מותר לר"ש חמץ של נכרי מו' שעות עד הערב אפי' באכילה, ומכש"כ בהנאה כיון דכל עיקר איסורו באכילה נ"ל מתשביתו ובחמץ של נכרי שאינו בתשביתו יהי' מותר באכילה, ומכש"כ בהנאה דליכא ק"ו מערלה דהא לא נעבדה בו עבירה. וכמו שמצינו דבעי ראב"י לומר אליבא דר"י דחמץ של נכרי מותר באכילה בפסח משום דיליף שאור דאכילה משאור דראי' מה שאור דראי' שלך א"א רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שאור דאכילה שלך א"א אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה, כן ה"נ נימא אליבא דר"ש גם לפי האמת דיהי' מותר באכילה חמץ ש"נ מו' שעות עד הערב כיון דאין בו משום לתא דתשביתו, וכ"ת ה"נ, א"כ אמאי לא אישתמיט חד מהפוסקים שפסקו כר"ש גם בלפני זמנו, דלימא דחמץ ש"נ מו' שעות, עד הלילה מותר באכילה, והוא פלא לכאור'. אמנם אשכחנא פתרא עפמש"כ בחידושי ליישב דעת רש"י כ"ט בהא דרב אחב"י דלר"י שרי חמץ ש"נ אפי' באכילה בפסח, והתוס' שם הקשו עליו דא"א שלא יהי' שלו בשעת אכילה דאם נתן לו הנכרי ה"ה שלו, ואם גזל מהנכרי חייב באחריותו והוה כשלו, ונראה לריב"א דהא דקאמר אפי' תוך זמנו מותר היינו בהנאה עי"ש. וכתבנו דלכאורה משכח"ל שפיר דלא קנה החמץ באכילתו והוא בשהי' סבור שהחמץ שלו וקיי"ל העודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו לא קנה, כדאיתא בחו"מ סי' ער"ב. אולם נראה דעת התוס', דז"א רק בשלא עשה שינוי בגוף הדבר, אבל היכא ששינה גוף הדבר מכמו שהי' קנה גם בלא כוונת קנין, וראי' לזה ממעילה כ' בנאה בתוך ביתו לא מעל עד שידור תחתי' שו"פ, ל"ל עד שידור כיון דשני בה מעל, וכתבו בתוס', קס"ד דמיירי שסיתתה ותיקנה שעשה בה שינוי והרי הגיזבר סבור שהוא שלו כמש"כ התוס' ב"ק כ', ומ"מ קנאה בשינוי. ועוד ראי' לזאת מהא דכתב הריטב"א סוכה ל"ה דבתלמודא דידן לא הזכיר מצה גזולה שאינו יוצא בה, משום דלא משכח"ל מצה גזולה דלא קנאה מקודם דהרי כיון דלעסה קנאה, ואינו חייב רק דמים, ואם איתא דבלא כוונה לקנות לא קנה, משכ"ל שפיר מצה גזולה, בשלא ידע שהיא גזולה, וכגוונא שכת' המג"א סי' תנ"ד, אלא ודאי דשינוי קונה אף בלא כוונה, ומשום הכי מקשו התוס' שפיר.

וליישב דעת רש"י י"ל דס"ל כמש"כ הרשב"א בתשובה סי' תכ"ב וסי' תשמ"ו דאינו יכול לזכות איסורי הנאה מאחרים כיון דאיסורי הנאה הוא כעפרא בעלמא אינו יכול לזכות, והקשה הרשב"א דא"כ אמאי לוקה בקנה חמץ בפסח הא לא זכה בהחמץ, ותירץ כיון שרוצה לזכות, אף שאינו יכול, אפ"ה הוה כדידי' לענין חמץ כדי לעבור עליו בב"י. ועי' בס' דברי חיים ה' חמץ סי' א' בזה.

ולפי"ז היכא שלא נתכוון לזכות כגון שהי' סבור שהוא שלו לא קנה כלל כיון שהוא אסה"נ, ומיושב דעת רש"י הנ"ל. אמנם בש"א סי' ע"ז כתב ע"פ הסוגיא דפסחים כ"ח האוכל חמץ בפסח והוא של הקדש, מעל, וי"א לא מעל, ומוקי ר"י דפליגי בדבר הגורם לממון, מ"ד מעל קסבר כממון דמי ומ"ד לא מעל קסבר לאו כממון דמי, וראב"י אמר דכ"ע כממון דמי, ומ"ד לא מעל כר"י דאמר חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ואין כאן גורם לממון ומ"ד מעל קסבר כר"ש דמותר וה"ל גורם לממון, ולפי"ז לר"ש דס"ל מותר וס"ל נמי דבר הגורם לממון כממון דמי כל חמץ בפסח דידי' הוא וברשותי' קאי ומצי מבטיל לי' אף לבתר איסורו, והא דקאמר הגמ' דלבתר איסורו לא מצי מבטיל לי', הוא משום דלא קיי"ל כר"ש, בהא דדבר הגל"מ כמ"ד, עכ"ד יעו"ש.

ולפי"ז לר"ש שפיר מועיל זכות וקנין בקנה חמץ בפסח אך רש"י קאי לפרש אליבא דראב"י דס"ל לר"י חמץ ש"נ מותר בפסח ולר"י ליכא גול"מ דס"ל חמץ שע"ע הפסח אסור בהנאה, ואם יקנה החמץ יהי' אסור בהנאה לעולם ואין כאן גורם לממון, וא"ש.

והמתבאר מכל זה דלר"ש חמץ ש"נ משש שעות ולמעלה עד הלילה אסור באכילה ומותר בהנאה, ומטעמא דאמרן, דאף דאיסור אכילה והנאה נפ"ל מתשביתו, ובחמץ של נכרי אינו מוזהר בתשביתו, מ"מ א"א שלא יקנה אותו באכילה דכיון דלעסי' קני' אף בלא כוונה דלר"ש שפיר מועיל קנין בחמץ וכנ"ל, אולם בהנאה לא מיתסר חמץ ש"נ מו' שעות עד הערב דלא חמיר אסה"נ דנפ"ל מתשביתו ממצות תשביתו גופי' שאינו בחמץ של נכרי.

ושם בסוגיא קאמר מני מתני' אי ר"י סתמא קאמר ואפילו של נכרי, הרי דהברייתא מיירי בכל גוונא בין דישראל ובין דנכרי ומעתה א"ש הא דקאמר הגמ' ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה אתאן לת"ק, שהוא ר"י מחמת קושית הנוב"י והפר"ח הנ"ל, דאליבא דר"ש לא מצי אתי, דאף דס"ל לר"ש דמו' שעות ולמעלה אסור באכילה ובהנאה מן התורה, מ"מ בחמץ ש"נ אסור באכילה ומותר בהנאה וכנ"ל ולזה מוכרח הגמ' לומר דאתאן לת"ק וא"ש ודו"ק.

ואפי' לפי מאי דמסיק הש"א שם דלדעת רבא דקאמר דקנסא קניס ר"ש הואיל ועבר בב"י אסור בהנאה אחר הפסח, דלפי"ז אף לר"ש לא הוה חמץ גורם לממון ולא מצי לבעל לי' בתר זמן איסורו עיי"ש, וא"כ ה"ה דלא מועיל קנין בחמץ מ"מ א"ש דברינו, דהא השתא לא אסיק המקשה אדעתי' תירוצו דרבא וס"ל דלר"ש חמץ שעבר עליו הפסח מותר באכילה והוה שפיר גול"מ ומועיל בי' קנין וא"כ יהי' חש"נ מו' שעות אסור באכילה ומותר בהנאה והיכי קאמר ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה, לכך קאמר אתאן לת"ק דנפ"ל מכל מחמצת לא תאכלו דאין חילוק בין של ישראל ובין של נכרי, וא"ש.

ולדעת התוס' הנ"ל דס"ל דלא משכ"ל באוכל חמץ של נכרי שלא יקנה החמץ באכילתו, דס"ל לדעת אינך פוסקים דמהני קנין באסה"נ, הדבר נכון בפשוטו ליישב קושיית הפר"ח והנוב"י הנ"ל דלר"ש ע"כ יש חילוק בין אכילה והנאה לענין חש"נ, דבאכילתו קונה החמץ והוי של ישראל אבל בהנאה משכ"ל ש"נ שלא יקנה החמץ וכמש"כ התוס' שם, וכיון דהברייתא סתמא קאמר ואפילו בנכרי וכדאיתא שם בגמ' ע"כ דלא אתא כר"ש אלא כר"י. ובזה א"ש דעת הפוסקים דס"ל כר"ש בלפז"מ ומ"מ אסור חמץ מתשביתו כנ"ל, אמאי לא כתבו דחש"נ מותר באכילה מו' שעות, די"ל דס"ל כדעת התוס' דבאכילתו קונה והוה של ישראל, והא דלא כתבו דמותר בהנאה, יתכן דס"ל כדעת התוס' ובעה"מ דלר"ש באמת מותר בהנאה אפילו חשי"ש מו' שעות עד הערב, וא"ש ודו"ק.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה