אור ברסלב

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

מסכת עירובין

מסכת שבת.

דף ל

מערבין לנזיר, ביין כו' מתניתן דלא כב"ש, דתניא ב"ש אומרים אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, ב"ה אומרים מערבין וכו', א"ל ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערב' לגדול ביוהכ"פ, וכו', עי"ש

ראיתי בס' תורת משה להח"ס פ' יתרו שהקשה לפי מאי דאיתא בנזיר ד' מיין ושכר יזיר, לאסור יין מצוה כיין רשות, מאי נינהו קידושא ואבדלתא, מושבע ועומד מה"ס הואל ופרש"י כיון דקידוש על היין דאורייתא מדכתיב זכור, זכרהו על היין, א"כ מותר לנזיר לקדש על היין, עיי"ש) והנה לרוב הפוסקים קידוש במקום סעודה, דאורייתא הוא, וכן איתא בתוס' רי"ד פסחים, דאורייתא גמור הוא מדכתיב וקראת לשבת עונג, במקום קריאה שם תהא עונג, ואם אין לנזיר פת יקדש על היין לכתחילה וישתה, דאין נזירות חלה על יין קידוש עי"ש, והרא"ש ס"פ ער"פ כתב וכן קיי"ל בשו"ע אם אין לו סעודה שותה שתי רביעיות יין א' לקידוש וא' למקס"ע, ואיתא בעירובין כ"ט אמר רב מערבין בשתי רביעיות יין עיי"ש, נמצא לפי"ז אם הנזיר מערב בב' רביעיות יין ושם במקום שהונח עירובו אם יהי' שם ביהש"מ יהיה מותרים לו משום דמחויב בהם מן התורה נמצא הוה סעודה הראוי' לו קודם ביהש"מ בזמן תוס' שבת, וקשה מ"ט דב"ש דסברי אין מערבין ביין לנזיר, וב"ה נמי מה צורך להם להביא מיוה"כ תיפוק להם דסעודה הראוי' לו בעצמו עכ"ד עי"ש.

והנלענ"ד ליישב קושיתו בטוטו"ד, דהנה שם בנזיר כתב רש"י ד"ה והרי מושבע, וא"ת הא תנן חומר בנדרים מבשבועות שכן הנדר חל על דבר מצוה כדבר הרשות, לא קשיא, דהא לא הוי אלא כגון דאמר ישיבת סוכה עלי דאוסר אותה עליו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו, אבל אם אמר קונם שלא אשב בסוכה אין בדבריו כלום והכי מסקינן בנדרים עכ"ד. וכוונתו דנזירות הוי איסור גברא ע"כ אין חל נזירות על מידי דמצוה כמו דלא חל שבועה עליו. ובתוס' שם הקשו על פרש"י, מאי משני בתר הכי אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתיא נזירות חיילא על שבועה, מ"מ תיקשי לי' הרי מועמה"ס, כלומר דאין מושבע גדול מזה שנשבע לשתות, עכ"ד.

והנלענ"ד ליישב קושיתם דהנה הקשיתי לשאול אמאי דקאמר קידושא ואבדלתא מועמה"ס מ"מ אמאי לא חל נזירות עליו בכולל כמש"כ התוס' בשבועות כ"ד ד"ה אלא, בשם הירושלמי דאם אמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בליל פסח דשבועה חלה בכולל, וכן קי"ל בשו"ע או"ח סי' תפ"ה, וא"כ ה"נ בנזירות כלל יין רשות ויין מצוה, ומצאתי בס' ישוי"ע וכן בס' ברכת ראש על נזיר שם שהקשו כן, ותירוצם נלע"ד דחוק.

אמנם לי נראה ליישב בריוח בעה"י ע"פ מה שכתב ס' החינוך פ' יתרו על הא דקאמר בשבועות כ"ה ונדרים ט"ז חומר בנדרים משבועות שהנדרים חלים ע"ד מצוה, ואם תשאל, מי שנדר שלא לאכול דבר שהוא מצוה עליו לאכול איך לא יאכלנו יבא עשה וידחה ל"ת, תשובתך שהנדר עשה ול"ת הוא דכתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה, עכ"ל. ובס' פרשת דרכים בדרך מצותיך תמה עליו, הרי אמרינן ביבמות ה' ובנזיר נ"ח דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת ועשה דנזיר משום דקיל דאיתא בשאלה, וא"כ ה"נ נימא יבא עשה וידחה ל"ת ועשה דנזיר דאיתא בשאלה, והשעה"מ פ"ג מה' נדרים כתב ליישב קושיא של הרב החינוך ז"ל ע"פ התוס' עירובין ד' ק' ד"ה מתן ד', שהקשו וא"ת ליתי עשה ולידחי ל"ת דבל תוסיף, וי"ל דהכא ע"י פשיעה הוא בא והי' יכול להתקיים בלי דחית הלאו ולא דמי לכלאים בציצית עכ"ל, וה"נ דכוותי' דמה"ט לא דחי עשה דמצה וסוכה ל"ת דבל יחל משום דע"י פשיעה בא שנדר. וצ"ל לדבריו הא דיבמות הנ"ל דאתי עשה דמצורע ודחי לתו"ע דנזיר, ואמאי הא ע"י פשיעה הוא בא, אלא דהתם נדר בנזיר מקודם ואח"כ נצטרע א"כ לא פשע מידי משא"כ הכא בנדרים ע"ד מצוה לא היה לו לידור או שידור עד זמן לילי פסחים או שיפרש חוץ ממצת מצוה, לכך לא דחי.

אמנם נראה פשוט דעול"ת דנזירות לא מיחשב דע"י פשיעה בא, דהא אינו יכול לפרש בנזירותו דלא יחול על דבר מצוה דממילא נאסר בזה כדאיתא בנזיר ג' הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים, וכו' וכל דקדוקי נזירות עליו, וכן אם יזיר להיות נזיר רק על לילי שבת ממילא הוי נזיר על שלשים יום כמבואר ברמב"ם פ"ג ה"ב מנזירות, ובודאי אין לומר דלא ידור בנזיר כלל, דהא עושה בזה מצוה כדאיתא בתוס' תענית י"א דמצוה לידור בנזיר, כדאמרינן בסוטה ב' הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין עי"ש א"כ לא פשע מידי בזה, וא"כ ממילא דחי המ"ע דקידוש להל"ת ועשה דנזירות דהא איתא בשאלה.

ומעתה מיושב קושיתנו וקושית הגאונים דמאי פריך מועמה"ס, הרי חל בכולל, דהכי פריך כיון דמועמה"ס והוה מ"ע דאורייתא ידחה המ"ע דקידושא ואבדלתא להל"ת ועשה דנזירות דקיל איסורו שישנו בשאלה ואמאי קאמר לאסור יין מצוה כיין הרשות וא"ש, ועכשיו מיושב גם כן קושית התוס' על רש"י דמאי משני אלא כי הא דא"ר וכו' ואמאי מועמה"ס הוא, ולפי הנ"ל א"ש דבאמת נזירות חיילא על שבועה בכולל דהרי כולל ג' מינין ותגלחת וטומאה, ואי"ל בזה דעשה דשבועה ידחה לית ועשה דנזירות דהא קיי"ל אין עדלתו"ע, מאי אמרת דקיל שישנו בשאלה, ז"א דהא גם העשה דשבועה ישנו בשאלה ושניהם שווין והדרינן לכללא דאין עדלתו"ע ודו"ק.

ומהשתא נבוא הלום ליישב קושית הח"ס בגמ' עירובין שהבאנו למעלה, דהנה בנזיר ר"פ ב"ש איתא בש"א הקדש טעות הקדש, ושם בדף ל"ב ששה היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן אמר אחד הריני נזיר שזה פלוני ואמר אחר הריני נזיר שאין זה פלוני כו' ב"ש אומרים כולם נזירים וכתב הר"ן שם דב"ש סברי נזירות בטעות הוי נזירות וכולן לנזירות נתכוונו וגמרו בדעתם להיות בכל ענין עכ"ד, ובערכין כ"ג במשנה אמרינן המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ר' אלעזר אומר כשיגרשנה ידור הנאה, רי"א א"צ ובגמ' שם קאמר אלא בשאלה בהקדש קמיפלגי, דתניא אר"א בר"ש הן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה, שב"ש אומרים הקדש טעות הקדש, וב"ה אומרים אינו הקדש, ופרש"י שם בשאלה בהקדש פליגי, ר"א סבר אין נשאלין על ההקדש לחכם ואפי' אומר לו לחכם לא לדעת כן נדרתי והקדש טעות הוא אפ"ה אין חכם מתיר נדרו עש"ה. המבואר מזה דבית שמאי ור"א דס"ל הקדש טעות הקדש, לכך ס"ל דאין שאלה בהקדש דהא לא מהני בזה פתח לנדרו של הקדש דאמר לא לדעת כן נדרתי וטעות הוא, דמ"מ הא ס"ל הוי הקדש, ולפי"ז כ"כ הוא הטעם בנזיר לא מהני שאלה לדידהו דס"ל נזירות בטעות הוה נזירות.

והנה כבר העלינו למעלה דפירכת הגמ' בנזיר בהא דקוא"ב מועמה"ס דכוונת הגמ' היא דעשה דקידוש ידחה ל"ת ועשה דנזיר משום שישנם בשאלה כמו ביבמות, אולם כ"ז לב"ה אבל לב"ש דס"ל נזירות טעות הוה נזירות וא"כ אין שאלה מועלת בנזירות וממילא לא דחי העשה דקידוש להלי"ת ועשה דנזיר דאין עדלתו"ע,

ומעתה מיושב היטב קושית הח"ס הנ"ל דשפיר ס"ל לב"ש אין מערבין לנזיר ביין, ואין להקשות הרי משכחת לי' דחזי לדידי' ליין קידוש ולקידוש במקום סעודה, ז"א דלשיטת ב"ש באמת לא דחי העשה דקידוש להלתו"ע דנזיר ולא חזי לדידי' מידי לכך ס"ל דאין מערבין, ודו"ק.

והנה לכאורה יקשה על פירושינו בפירכת הגמ' דנזיר, דאמאי קאמר לישנא מועמה"ס דזה הלשון משמע דלא חל איסור יין לנזיר אקידושא ואבדלתא, ולפירושינו יותר היה נכון שינקוט בלישנא הא קיי"ל עשה דוחה ל"ת כמו דנקט הש"ס בכל דוכתא.

דבר זה יתיישב עם מה שכתב רש"י בברכות כ' ד"ה שוא"ת שאני, דאף דטומאת כהנים קום ועשה נינהו מ"מ מותר דלא נאמרה לאו דטומאה במקום מת מצוה, ותמהו התוס' דא"כ בכל עדל"ת נימא דלא נאמרה כלל הלאו במקום העשה, וליכא כלל דחי', ובס' ישי"ע חאו"ח סי' של"א הביא בשם הרשב"א דבמקום דאי נימא דהלאו נדחה מפני קיום העשה ליתא ללאו כלל, אמרינן דהותרה, אבל במקום דאף דהלאו נדחה אינו נדחה לגמרי רק פעם נדחה ופעם לא נדחה ועומד במקומו, דחייתו לא הותר לגמרי, ומעתה כיון דבכל מ"מ מותר להיטמאות א"כ אמרינן דהיתר גמור הוא, אבל בשארי עדל"ת אינו רק דחי' עכת"ד. ולפי"ז גם יין לנזיר במקום קידוש היום הוא היתר גמור כיון דבכל נזיר שהוא ל' יום לפחות, איקלע כמה שבתות בימי נזירותו ומחוייב לקדש על היין מה"ת, אם כן דחייתו הוא היתר גמור ולא חל מעיקרא איסור יין לנזיר על קידוש היום וע"כ קאמר בגמ' שפיר והא' מועמה"ס ואם כן מעיקרא לא נאמרה איסור יין לנזיר במקום קידוש.

וע"ד קושית התוס' בנזיר ד' הנ"ל, דמאי מקשה הגמ' והא מועמה"ס, דאדרבה להכי איצטריך קרא מיותר לומר דחייל עלי' נזירות. לכאורה לא קשה, דאם לא הי' לנו דרך אחרת כ"א דקרא אתא לאסור יין קידושא ואבדלתא, בודאי היינו אומרים דשאני הכא דגלי קרא, אבל כיון דאפשר לנו לאוקמא קרא לכדרבא, אין לנו לומר דקרא אתא ליין קידוש, כיון דמועמה"ס הוא, וכיו"ב כתבו המפרשים בפסחים ה' דרע"א אך ביום הראשון, מעי"ט דאי מיו"ט מי שרי דמצינו להבערה שהיא אב מלאכה, וקשה דילמא להכי גילה קרא להתיר ביו"ט, והיינו דידחה עשה לל"ת ועשה דיו"ט, ותירצו ג"כ כנ"ל דכיון דאפשר קרא לאוקמא למעריו"ט אין לנו לומר דקרא אתא להתיר ביו"ט, עי' במגה"א סי' תמ"ו, ולפי"ז צ"ל דהמקשה ידע להא דמשני אלא כדרבא, וא"ש.

אלא אי קשיא הא קשיא, דהא בנדרים דף ט"ז שהביא רש"י סוגיא הלז דנדרים חלים על דבר מצוה משא"כ בשבועות, קאמר שם הגמ' מ"ש נדרים דכתיב לה' שבועה נמי הכתיב לה' וכתב הר"ן והרא"ש שם בגמ' דדייק מדכתיב לה' שמעינן דאפילו במידי דמצוה חייל נמי עלי' נדרים, ולפי שנויא דגמ' נמי קאי האי דיוקא, אלא דמוקמינן האי קרא דלה' אנדרים ולא אשבועות, דשבועה מיתסר נפשי' אחפצא, ולא מסתבר לאוקמא קרא לה' על שבועות, דהא מושבע ועומד מהר סיני הוא עי"ש בר"ן וברא"ש.

ולפי זה בנזיר דכתיב קרא באפי נפשי' להזיר "לה'" א"כ בע"כ מוקמינן לי' אנזיר דחייל על דבר מצוה, ומאי פריך הגמ' והא מושבע ועומד מהר סיני הוא.

וצ"ל דכיון דנזירות נמי דמי לשבועה דמיתסר גברא אחפצא, וכמש"כ רש"י כאן וא"כ לא מסתבר למידרש להאי קרא אלה' דאתא לענין דנזירות חייל אדבר מצוה ומוקמינן להאי קרא לדרשה אחריתא להא דדריש לעיל דף ג' גבי שמעון הצדיק עליך אמר קרא להזיר לה' היינו שיהא כוונתו לשם שמים, דאל"כ חוטא הוא וכן דריש נמי בספרי להזיר לה' שיהא נזירותו לשם ה'.

ובאמת כן מבואר ברש"י ד"ה והא מושבע ועומד מהר סיני הוא יעו"ש.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה