משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת סוטה.
דף מג
איתא, ר' יהודא אומר אף הבונה בית על מכונו לא הי' חוזר, ובתוספתא פ"ז פליגי רבנן עליו וס"ל דחוזר,
והנה בח"ס חאו"ח סי' קנ"ו כתב דמחלוקת החכמים ור"י היא בבונה בעצים ואבנים חדשים ובהא ס"ל לרבנן דמיקרי חדש, אבל בבונה בעצים ישנים על מכונו אף רבנן מודו לר"י, וראייתו דהא מודו רבנן במחזיר גרושתו דאינו חוזר ומ"ש נפל ביתו ובנאה על מכונו ממחזיר גרושתו. וכבוד מר גיסי כתב עליו דלא דמי כלל דשאני בנפל ביתו דאזיל לי' הבנין הראשון לגמרי.
ולענ"ד נראה להביא ראי' לדעת הח"ס דבונה באבנים ישנים שם הבנין הראשון עליו, מהא דאיתא בסוכה כ"ז ושוין שאם נפלה חוזר ובונה אותה בחולו של מועד כו' פשיטא, מ"ד האי אחריתא היא ואינה לז קמ"ל. ושם בתוס' ד"ה מ"ד, יש ספרים דגרסי כיון דבדידה קעביד היא היא, משמע לפי שבונה אותה באותם עצים הישנים לא מיקרי בנין חדש, והוה סוכה לשבעה, ולפי"ז שפיר מקשה הח"ס דמ"ש ממחזיר גרושתו, ומוכרח כדבריו.
ומה שכתב מר דמירושלמי שם מוכח להדי' דבלבנים ישנים פליגי דאיתא התם הל' ד' מה ת"ל אשר בנה, ופירש הפ"מ דה"ל לכתוב אשר לו בית, פרט לנפל ביתו ובנאה כו', וקשה תפ"ל מחדש, אלא ע"כ דגם זאת מיקרי חדש לכן צריכין למילף מאשר בנה, והכא אין לומר דמיירי בלבנים חדשים כיון דאשר בנה נכתב קודם בית חדש צריכין לאוקמי על מסתברא. עכ"ד. ואומר אני דמירושלמי ראי' ברורה לדברי הח"ס ותחילה נאמר דדברי הפ"מ תמוהים לפענ"ד דהא כבר דריש שם בברייתא מאשר בנה לרבות בית האוצר ובית הבקר כו' ובודאי אי הוה כתיב אשר לו בית לא נוכל לדרוש לרבות אלו כמובן. ועוד דהפ"מ גופי' סותר עצמו שפירש לקמן בהלכה ז' ד"ה הבונה, כפר"ש דטעמא משום דלאו חדש הוא. אבל האמת יורה דרכו דכוונת ירושלמי לדרוש מסיפא דקרא ונקט רישא דקרא כדי לקצר כאשר מצינו בכמה מקומות עי' שבת קכ"ח תוד"ה ונתן, ובעירובין ט"ו תוד"ה בכתיבה, ועוד בכמה דוכתי, ובאמת כוונת הירושלמי לדרוש ג"כ מחדש. וזה ברור ואמת.
והנה בשירי קרבן שם תמה על מה דאיתא התם אמר ר' יוסי ז"א המחזיר את גרושתו לא הי' חוזר, והקשה הא מחג"ר לכו"ע אינו חוזר ובנפל ביתו ובנאו פליגי בה ר"י ורבנן, ורצה לשנות בשביל זאת הגירסא דשם. אמנם לדברי הח"ס הנ"ל לק"מ דודאי מאי דקאמר פרע לנפל ביתו ובנאו אתיא גם לרבנן ומיירי בלבנים ישנים דמודו בכה"ג לר"י דלאו חדש מיקרי ושפיר ילפינן מזה למחג"ר לכו"ע דאינו חוזר ויתפרש זה כמו ההיא דסוכה וכנ"ל ונסתלק תמיהת השירי קרבן. ובזה מיושב לנכון קושית המשנ"ל פ"ז מה' מלכים שהקשה על הרמב"ם שפסק דלא כר"י ובגמ' הביאו על דברי ר"י, תנא אם הוסיף דימוס אחד חוזר, ואם ל"ה הלכה כר"י ל"ה מפרשי דבריו, ובירושלמי שם שקלו וטרו אם סדו בסיד כו' וכל זה אליבא דר"י. ובירושלמי שם אמרינן אשר בנה פרט לשנפל ביתו ובנאו, וגם זה הוא אליבי', ע"כ, ולפי דברינו הנ"ל הכל ניחא דהא דנפל ביתו אתיא גם לרבנן והא דהביא הגמ' דאם הוסיף דימוס א' וכן הא דירושלמי אם סדו בסיד, יש בזה נפ"מ גם לרבנן ובגוונא דאם בנאו בלבנים ישנים דמודו בזה רבנן לר"י, ומ"מ אם הוסיף דימוס א' או סדו בסיד מיקרי חדש וחוזר, ומיושב פסק הרמב"ם. ומה שהקשה עוד המשנ"ל מנ"ל דחכמים פליגי על ר"י, לכאורה נעלם מעיניו התוספתא דפ"ז מסוטה דמבואר שם בהדי' דחכמים פליגי על ר"י.
ומה שהקשה עוד בשירי קרבן הנ"ל דלקמן מסיק הש"ס דמחג"ר דאינו חוזר, ילפינן מדכתיב אשה חדשה. ע"כ. הפלאה זו איני יודע מה היא, דהא אשה חדשה לא כתיב גבי מי האיש אשר אירש אשה, רק גבי כי יקח איש אשה, ובאמת חלוקים הם בהלכותיהם דאם אירש לבד הוא צריך להספיק מים ומזון כו' ואם כבר נשא אינו זז ממקומו כמבואר שם במשנה, ואם כן לא נוכל ללמוד מחג"ר באירוסין דאינו חוזר, ממחג"ר דנשואין, דה"א דוקא בהא דלא יעבור עליו בכל דבר, מיעטה תורה מחג"ר, אבל באירוסין דמספיק מים ומזון אימא גם מחג"ר חוזר ומספיק, להכי איצטריך למילף מהא דבית חדש, וכן להיפוך לא קשה ל"ל אשה חדשה תפ"ל מבית חדש, דה"א דלאחר נשואין הקפידה תורה טפי דהא אינו זז ממקומו ואמאי גם מחג"ר בכלל להכי איצטריך שפיר קרא למעוטי מחג"ר בשני האופנים. ואף שרש"י במתני' כתב דמחג"ר ילפינן מאשה חדשה, י"ל דדרשה פשוטה נקט כדרכו לקצר, ואף אם נימא דרש"י לא ס"ל כן מ"מ על הירושלמי לק"מ אם ס"ל כמו שכתבנו. שוב מצאתי בשו"ת שמלת בנימין ד' נ"א תירץ קושיא זו כדברינו ושמחתי.
העולה מדברינו שדברי הח"ס הנ"ל הם שרירים וקיימים כאשר תמכנו דבריו בסמיכה שיש בה ממש להביא ראי' מהירושלמי הנ"ל ומהרמב"ם וגם סמך מהש"ס סוכה, ותורת אמת היתה בפיהו, ומעתה בנידן דידן שחקר כת"ר שחזר הבלן ועשה התנור מהלבנים הישנים דלא מיקרי דברים חדשים ועלי' דידי' רמיא לתקוני.
והנה לכאורה יש להביא ראי' דלא כהח"ס מהא דכתב הר"נ והרא"ש בנדרים דף מ"ז דאם אמר קונם לבית זה שאני נכנס ונפל ובנאו אפילו במקומו וכמדתו מותר, והטעם הוא משום דכיון דנפל אזדא לי' ופנים חדשות באו לכאן, ועי' במשנ"ל פ"ח מה' גרושין הי"א, ומדלא חילקו הפוסקים בין בנאו באותן עצים עצמם ובין עצים חדשים משמע דבכל ענין מותר לכנוס בו. אכן אין מזה קושיא דבאמת יש לחלק בין לשון "זה" ובין לשון "חדש" דזה לא מיקרי בנפל וחזר ובנאו כ"א בעומד על מקומו, ומ"מ חדש ג"כ לא מיקרי דאין נופל עליו לשון חדש כיון שכבר הי' לעולמים. וחזה הוית בס' ידות נדרים סי' רט"ז סע"ה על מש"כ השו"ע דאם נפל וחזר ובנאו כו' שנסתפק בזה אם בנאו בבנין הישן דהיינו בעציו ואבניו אי הוה כבנין אחר או כבנין הישן ואסור, והביא ראי' מסוכה כ"ז הנ"ל דזה הוי כישן, וכתב שמצא בס' לוית חן פ' מטות שכ"כ. ושוב כתב לדחות זאת דבנדרים הולך אחר לשון בנ"א וכל שנפל אזדא לי' ופנים חדשות באו לכאן והביא ראי' מחו"מ סי' שי"ב סי"ז דאם הוא קיים אלא שמסוכן כו' שחייב המשכיר לתקנו כו' והרי שם בודאי עציו ואבניו קיימים ואפ"ה איכא למ"ד דנפל אזדא כו' ע"כ, וראי' זו איני מכיר, חדא דבאמת לא מצינו שחולק מי על הרא"ש בזה, ואף אם ימצא מי שחולק עליו מ"מ אנן קיי"ל כהרא"ש כמו שפסק הטור ושו"ע בלי חולק, ועוד דלא דמי כלל להא דחזר ובנאו דבודאי כל זמן שלא תיקן שייך לומר אזדא לי' לדעת מי שחולק על הרא"ש שגם בזה שייך לומר אזדא לי', אבל לאחר שתיקנו המשכיר בודאי חוזר לקדמותו ואין המשכיר יכול להוציא השוכר מביתו, וז"ב. וגם מה שהביא ראי' נפלאה מדברי הריטב"א מהא דלמנותה זו אינן באין אבל באין למנותה אחרת, והרי מבואר דכל אבנים ויסוד המקדש נגנזו, אלא ודאי שמ"מ דנקרא בנין אחר, ע"כ, ואינה ראי' לענ"ד חדא דבאמת המקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים כמש"כ רש"י בסוכה מ"א, ומלבד זה הא המקדש דלעתיד יהי' גדול ששה ושלשים פעמים מהמקדש הראשון כמבואר במקרא והלא אף אם הוסיף בו דימוס א' לכו"ע נקרא חדש, ומחוורתא כמש"כ הלוית חן הנ"ל שהוא תנא דמסייע להח"ס, ויש להביא כדמות ראי' לח"ס מכנה"ג וברכי יוסף באה"ע סי' י"ז לענין אשת רשב"ח ולענין אשת רבה הובא דבריהם בבה"ט ובפ"ת שם סי' הנ"ל,
והנה לכאורה מותיבנא עלי' דהח"ס מהא דאיתא בב"ק צ"ו ואמר ר"פ גזל עפרא ועבדינהו לבינתא לא קני מ"ט דהדר שוי להו עפרא, לבינתא ועבדינהו עפרא קני, מאי אמרת הדר עביד להו לבינתא, האי לבינתא אחרינא ופנים חדשות באו לכאן, וכן זוזי ועבדינהו נסכי קני מהאי טעמא, הנה מוכח מכאן דאף שעשה באותן העפר הלבנים או באותן נסכי זוזי מ"מ מיקרי פנים חדשות ואחרינא נינהו. אמנם באמת נהפוך הוא דמכאן ראיה ברורה להח"ס דהא רש"י פירש ד"ה פנ"ח ומשונה היא מהראשונים דא"א לצמצם גדולה או קטנה. וכ"כ בנמוקי יוסף וכ"כ בשיטה מקובצת בשם הרמ"ה וכ"כ הסמ"ע בחו"מ סי' ש"ס. ויש להבין לאיזה צורך הוסיפו הגדולים הנ"ל בטעמא דפנ"ח משום דא"א לצמצם הלא אף אי אמרינן אפשר לצמצם ג"כ ניחא דשייך לומר פנים חדשות כיון דצורת המטבע שהיתה בראשונה כבר חלף והלך לה ואינו דומה לנסכי ועבדינהו זוזי דשם אי הדר ועבדינהו נסכי אין שייך לומר פנים חדשות שאין צורה ופנים לנסכא כמו שפרש"י כאן, אלא ודאי משום דס"ל כהח"ס הנ"ל דזה לא מיקרי פנים חדשות כיון שעושה אותם באותן העפר או הכסף בעצמם והיא היא, משו"ה הוצרכו ליתן טעם משום דא"א לצמצם ולעשותן כמו קודם, ויש בזה קפידה דהנגזל כמש"כ רש"י שם ובסמ"ע שם והיא ראי' נכונה וברורה לענ"ד.
אכן דברי רש"י לענ"ד צ"ע דר"פ גופי' ס"ל אפשר לצמצם בידי אדם כמבואר בעירובין ט"ו ובסוכה ע"ו ועי', בתוס' עירובין ה' ד"ה וספק, ובחולין ק"מ ד"ה שא"א לצמצם, וגם קשה לכמה פוסקים דס"ל אפשר לצמצם ביד"א האם יפלגו על האי דינא והא סתמא איתמר, ועוד הלא אמרינן בסנהדרין בא וראה כו' בו"ד טובע מטבעות כולן דומות זו לזו, ובודאי מושג בחוש שכל המטבעות הנקבעין בדפוס אחד דומות הן. וצ"ע וכן אמרינן בב"מ כ"ה עייש"ה. וצ"ע.