אור ברסלב
משאת בנימין (אייזנשטדט) מסכת מגילה. › דף טו

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

מסכת מגילה. · דף טו

דף ד

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, אמר רב יהודא אורה זו תורה וכן הכתוב אומר ותורה אור כו', ששון זו מילה כו' ופרש"י ד"ה זו מילה, ועל כל אלה גזר, ורבים תמהו שלא מצינו שגזר המן לבטל מצות אלו. ובדרך פשוט נ"ל ליישב פרש"י דהכוונה היא עפ"י הא דאיתא שם דף י"ג אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן כו', ובמדרשים איתא עוד שהלשין על המילה שבה עושין אכזריות וכן על התפילין שבזה מראים עצמן שהם למעלה מכל עם וכי שם ד' נקרא עליהם יעו"ש.

והנה בעת שנודע לישראל כי הגזירה הנוראה באה עליהם בשביל אותן המצות עיקרי הדת והאמונה שהלשין המן עליהם ובגללם הסב המן לב המלך להביא עליהם הרעה הגדולה הזאת, הנה בודאי יקרת המצות האלו פינת האמונה אספו נגהם כי איך יהל עליהם אור תורה ובגללה נחשכו עיניהם או איך ישמחו בי"ט וישישו במצות מילה ויהי עליהם התפילין לכבוד ויקר, כי הלא בגללם המיט עליהם אויבם בנפש הצרה הגדולה הזאת, אולם אחרי כן עת אשר נהפך פור המן לפורינו ושלטו היהודים המה בשונאיהם ונפל פחדם על כל העמים אז חזרה עטרה ליושנה ואור התורה ונזר המצות האירו באור יקר עליהם ועל זה אמר ליהודים היתה כו' אורה זו תורה, הכוונה כי התורה אשר מקודם נהפכה להם לרועץ, הנה עתה היתה להם עוז ואורה, וכן שמחו וששו במצות י"ט ומילה והתפילין היתה להם ליקר בי ראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליהם ונתן להם נס להתנוסס, וזהו כוונת רש"י ועל כל אלה גזר, הכונה שבשביל כל אלה גזר שעיקר מלשינותיו היה על המצות הללו כנ"ל, ולזאת אחרי שנצלו מן הצרה ונתרוממו על כל צורריהם בגלל המצות הללו, הי' להם לאורה ושמחה וגו'.

ובאופן דרושי, נ"ל לבאר המאמר הנ"ל, דהנה בפסחים ס"ח איתא דר"א ס"ל דאין לו לאדם בי"ט אלא או יושב ושונה או אוכל ושותה, ור"י סבר חלקהו חציו לד' וחציו לכם, ומפרש התם טעמא דר"א דכתוב אחד אומר עצרת לה"א, וכתוב אחד אומר עצרת תהי' לכם, ר"א סבר או כולו לד' או כולו לכם, ור"י סבר חלקהו חציו כו' אמר ר"א הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ע יום שניתנה בו תורה הוא, אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת עונג. אמר רב יוסף הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם, דכתיב ימי משתה ושמחה, וכתב מהרש"א שם דבעצרת לא כתיב לד' וכן לא כתיב בי' נמי לכם ומסברא דבעי לה', וכן בשבת ופורים מסתמא דבעינן בהו לד' כמו שארי ימות השנה כו',

ולענ"ד אינני מבין דבריו דא"כ בכל שאר ימות השנה יהי' החיוב שיהא כולו לה' דהא לא כתיב בהו לכם, וזו לא שמענו לשום אחד דיסבור הכי דאפילו רשב"י דל"ל הנהג בהם מנהג ד"א בברכות ל"ה, מ"מ מודה דיכול האדם להיות ג"כ אוכל ושותה כדכתיב בקרא דקר"ש בהדי' ואכלת ושבעת, אלא נ"ל דבשבת כתיב לה' וכתיב נמי לכם כדכתיב ויום השביעי שבת לה"א, וכתיב בי' נמי כי קדש היא לכם, ולזה קאמרי דבשבת הכל מודים דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת עונג, והא דקאמר ר"י הכל מודים בפורים, הוא משום דר"י אזיל לשיטתו במגילה ה' ע"ב דתני ר"י שמחה ומשתה ויום טוב כו', וי"ט מלמד שאסור בעשיית מלאכה ול"ל לר"י הא דאמר רבה ברי' דרבא שם הספד ותענית קבילו עלייהו יו"ט לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה וי"ט ולבסוף כתיב שמחה ומשתה ואילו י"ט לא כתיב, עיי"ש, ולזה קאמר ר"י דהכל מודים בפורים דאף דדינו כמו בי"ט, מ"מ מודים דבעינן נמי לכם מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב, וא"ש.

והנה המהרש"א שם פירש מיום משתה יליף לה דבעי נמי לכם ולא מלשון שמחה דהא בי"ט נמי כתיב ושמחת בחגך, והיינו דאפשר דכולו לה' בשמחת לימוד התורה המשמחת לב, והא דאמר גבי יום טוב אין שמחה אלא בבשר, ר"ל אין שמחה לכם שהיא אכילה, אלא בבשר ע"כ.

והנראה לי לומר דאף דאפשר לפרש האי קרא ושמחת בחגך בשמחת לימוד התורה כנ"ל, מ"מ בהאי קרא ליהודים היתה אורה ושמחה, א"א לפרש דאשמחת התורה קאי, דהא זוהי נכלל בתיבת "אורה" וע"כ ושמחה מפרשינן אשמחת אכילה ושתיה בבשר ויין כנ"ל, והיינו מטעמא דר"י דהכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם. ומעתה יבואר המאמר הנ"ל בטו"ט, דיתכן לומר דרב יהודא בעל המאמר הזה ס"ל ג"כ כר' אלעזר רבו דאין לו לאדם אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה, וכמו דמצינו בכמה דוכתי דר"י אזיל בשיטת ר"א רבו, בסוכה כ"ג ועוד בכ"ד, אכן בפורים הכל מודים דבעינן נמי לכם לזאת קאמר אורה זו תורה, ושמחה זו י"ט דאף שקיימו מצות לימוד התורה מ"מ עשו אותו יום טוב באכילה ושתיה, וא"ש.

והנה מבואר שם דאפילו לרבה ברד"ר דס"ל די"ט לא קיבלו עלייהו, מ"מ בשנה הראשונה קיבלו אותו לי"ט רק שלא קיבלו עלייהו זאת לחק לעשות כן בכל שנה ושנה, וכדכתיב בקרא ע"כ היהודים הפרזים עושים את יום הי"ד שמחה ומשתה ויו"ט, רק שאח"כ כשכתב מרדכי לקיים עליהם לחק לא כתיב שיקבלו לי"ט, ויש לחקור בשנה ראשונה שקיבלו לי"ט לאסור בעשיית מלאכה, איך הי' הדין לענין מילה שלא בזמנה וכן לענין הנחת תפילין אם קיבלו ג"כ לדחות מפני מילה שלב"ז ותפילין.

והנראה ברור דבזה בודאי לא עשו אותו כיו"ט, דהרי חזינן דלרב יוסף דס"ל די"ט ג"כ קבילו עלייהו לאסור מלאכה מאז והלאה, מ"מ בודאי ס"ל דמלין בו מילה שלב"ז וכן מחוייבין להניח בו תפילין דהרי לא אישתמיט בשום דוכתא במשנה וברייתא להשמיענו דין מחודש זה דפורים אסור בו מילה שלב"ז ובהנחת תפילין, וע"כ דלדחות מצוה דאורייתא לא קבילו עלייהו לעשותו כיו"ט גמור, דאף דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת, היינו היכא דאיכא בזה גזירה שלא יפגע באיסור דאורייתא וכמו ערל, הזי' ואיזמל עי' יבמות צ', אבל בזה שאין בו משום לתא דאיסור דאורייתא בודאי אין כח ביד ב"ד לעקור דבר מה"ת.

ומעתה איש שאירות המאמר וששון זו מילה ויקר אלו תפילין, וכוונתו דאף דקיבלו עלייהו בשנה. הראשונה לעשותו כי"ט מ"מ היה נוהג בו מילה אפילו שלב"ז ותפילין, ושיעור המאמר הנ"ל דאשמיענו דבפורים נקבצו בו כל המעלות ושמחות דאף דעשאוהו חציו לה' באורה זו תורה, מ"מ עשאו בו ג"כ חציו לכם, ושמחה זו י"ט, דהיינו דוקא שמחת אכילה ושתיה וכן באיסור מלאכה כמו יו"ט ואף דקיבלו עלייהו בפעם הראשונה ליום טוב מ"מ וששון זו מילה ויקר אלו תפילין הי' נוהג בו. וא"ש.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה