משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט
מסכת חולין. · דף צא
אמר ר' יוסי ב"ח מאי דכתיב וטבח טבח, פרע להם ביהש"ח, והכן עול גיד הנשה בפניהם כמ"ד גה"נ נאסר לבני נח, תוס' שם וא"ת דילמא לא נאסר ואפ"ה היו מקיימין, כמו שחיטה עיי"ש.
והנ"ל לתרץ דהנה מה שאמר טול גה"נ בפניהם, יש לדקדק אמאי צריך ליטול דוקא בפניהם למ"ד אין בגידים בנ"ט דמאי חשש יש בזה אם יטול שלא בפניהם דממילא לא יאכלו גה"נ, וראיתי בס' מיני תרגומא שהוכיח מזה דריב"ח פליג על אביו ר' חנינא דס"ל לקמן דאין בגידין בנ"ט
לזאת נ"ל לומר דאף למ"ד אין בגידין בנ"ט מ"מ טעם פגום בודאי נותן, והנה הרמב"ם פ"י מה' מ"א כתב דשיעורי כזית לא נאמרו אצל ב"נ והם רייבין אף בכ"ש עי' בפמ"ג יו"ד סי' ס"ב והתוס' בע"ז ריש ס"ו כתבו בשם י"מ דאיסורין שהם בכ"ש אף נ"ט לפגם אסור דלא גרע מכ"ש וכוותי' פסק הרמ"א או"ח סי' תמ"ז ס"י, ולפי"ז שפיר אמר טול בפניהם דאל"כ יסברו שלא ניטל גה"נ ומצד נטל"פ יאסר כולי לדידהו, ועוד י"ל אף לדעת התוס' דלא ס"ל כהי"מ הנ"ל א"ש לפי דעת הרשב"א דפסק השו"ע יו"ד סי' ק"ג כוותי' דנטל"פ דשרי מ"מ צריך ביטול ברוב עיי"ש, וא"כ לגבי ב"נ ל"ש ביטול כמש"כ הפמ"ג סי' הנ"ל, א"כ נאסר הירך לבני יעקב מצד גה"נ שנטל"פ דלא מהני ביטול לדידהו וא"ש מה שאמר טול גה"נ בפניהם. אולם כ"ז ניחא אי אמרינן מבני יעקב נאסר גה"נ, אבל אי נאמר כרבנן דלא נאסר אלא מסיני א"כ אף אי בני יעקב היו מחמירין על עצמם שלא לאכל גה"נ מ"מ לא יתכן שיהיו מחמירין יותר מכפי שעתידה תורה לאסור, ולפי דב"ת שאין בגידין בנ"ט, וטעם לפגם שרי, בודאי גם לדידהו שרי ממ"נ דלדידהו לא נאמרה המצוה כלל, ואם מצד שעתידה תורה לאסור מ"מ אין יכולין לאסור על עצמם יותר, וכה"ג מבואר בס' איבי הנחל בענין פריעת מילה שלא בזמנה בלילה דקודם מ"ת לא יתכן להחמיר יותר ממה שציוותה התורה אח"כ. ומיושב שפיר קושית התוס' הנ"ל.
(שם) אמר רע"ק שאלתי את ר"ג ור"י באיטלז של אימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג, כתיב ויזרח לו השמש וכי לו לבד זרחה שמש אמר ר' יצחק שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו, ועמדו בספרים מדוע נתעורר עתה רע"ק כשראה שהלכו ליקח בהמה כו' לשאול מהם זאת, ולאיזה ענין הזכיר סיבת ההליכה ומקום השאלה.
והנלע"ד ליישב זאת, דלכאורה קשה מה זו שאלה, הא מבואר במדרש הביאו רש"י שם ויזרח לו השמש לרפאותו מצרעתו כמו דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' עיי"ש, א"כ שפיר כתב קרא ויזרח לו השמש דמרפא הי' רק לו ואין לזרים חלק בו וכמו דאמרינן בנדרים ח' לעת"ל מוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כו' עי"ש ומאי קשה לו לרע"ק בהאי קרא.
אמנם באמת מצינו היפך מזה במדרש והביאו רש"י פ' וירא עה"פ צחק עשה כו' הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חולים נתרפאו בו ביום הרבה תפלות נענו כו', הרי חזינן כשהקב"ה עושה נס לצדיק משתתפים בטובתו כל העולם ולכולם יתן מנות משפע ברכות הצדיק, א"כ כשזרח ליעקב אע"ה שמש צדקה ומרפא בודאי לכל העולם זרחה וכמה חולים נתרפאו א"כ שאל ר"ע שפיר, והלא לכל העולם כו'
אולם צריכים אנו להבין מפני מה נשתנה הנהגת הש"י בעה"ז מהנהגתו לעתיד, דבעוה"ז אמרינן כשהקב"ה עושה נס וטובה לצדיק משתתפים בטובתו כל העולם וכנ"ל, ולא כן הנהגתו ית"ש לעתיד כמו דאמרינן בנדרים הנ"ל, צדיקים מתרפאין ומתעדנין בה ורשעים נדונים בה, ולהבין זאת נקדים גמ' דשבת ל"ג פתח ר' יהודא ואמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו תיקנו שווקים תיקנו גשרים תיקנו מרחצאות כו' נענה רשב"י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן כו', והקשה המהרש"א שם דדברים אלו בעצמם התנצלות של האומות לעתיד ביום הדין, ודברי רשב"י הם בעצמם דברי הקב"ה להאומות ביום הדין דלעתיד, כדאיתא ברפ"ק דע"ז ואטו ר"י יסבור כדעת אוה"ע יעו"ש
וקושייתו על ר"י, חזקה וישובו הוא דוחק, נגלה, לזאת נלע"ד ליישב ברוחה דודאי לא נעלם מר"י דכל מה שתקנו לצורך עצמן תקנו ולא כמו שיטענו אוה"ע לעתיד שעשו הכל כדי שיתעסקו ישראל בתורה, ומ"מ ס"ל כיון דעכ"פ המעשה שלהם הוא טוב לישראל לא אזלינן בתר כוונתם רק בתר המעשה ורשב"י ס"ל דמעשה בלא כוונה נכונה אינה כלום ואזלינן בתר כוונה, ואזלי בזה לשיטתם דאיפלגו בכמה דוכתי דר"י ס"ל דבר שאינו מכוון אסור, ור"ש ס"ל דמותר, ובפסחים כ"ה מבואר טעמם דר"י אזיל בתר מעשה ור"ש אזיל בתר כוונה יעו"ש, והנה מסתבר לומר כמו דאיפלגו לענין דבר איסור כמו כן יפלגו לענין מעשה של מצוה דר"י דאזיל בתר מעשה יסבור נמי דמעשה הטוב בלא כוונה הוא ג"כ מצוה וראוי לשלם לו שכר טוב בעמלו, ור"ש דאזיל לענין איסורא בתר כוונה ס"ל ג"כ לענין מצוה דבלא כוונה אינה כלום, לכך ר"י אמר כמה נאים "מעשיהם" של אומה זו, היינו דהמעשה הוא נאה, ולא אזלינן בתר כוונה, ור"ש חולק עליו ואמר כל מה שתקנו לצורך עצמן דאזלינן בתר כוונה. והנה פלוגתתן הוא רק בתשלום שכר בעוה"ז, אבל לענין שכר דלעתיד הכל מודים דרק בעושין לשמה יש לו שכר ולא בעושין שלא לשמה כמבואר בפסחים נ' ר"פ מקום שנהגו, רבא רמי כתיב כי גדול כו' עיש"ה ופירשו המפרשים שם דעל שמים הוא השכר לעתיד לעוה"ב דהוא מעל שמים וזה רק בעושין לשמה, ועד שמים הוא השכר בעה"ז דהוא עד שמים אפילו שלא לשמה יש לו שכר. וכמו כן איתא בשבת ס"ג אריב"ח אר"ש מ"ד אורך ימים כו' ופרש"י שם למיימינים בה היינו לשמה, למשמאילים בה היינו שלא לשמה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא, א"כ לא יכול לזכות לעוה"ב שהוא עולם שכולו טוב וארוך רק מי שעושה לשמה, ומעתה מיושב שפיר קושית מהרש"א דר"י לא קאמר כמה נאים מעשיהם של אומה זו רק לענין תשלום שכר בעה"ז דמהני אפילו שלא לשמה כיון דר"י אזיל בתר מעשה, אבל לענין לעתיד גם ר"י מודה דעושה שלא לשמה אינו כלום ולכך ישיב השי"ת לאוה"ע כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם וא"ש. ומעתה יתיישב לנכון מה שעמדנו דמדוע בעה"ז ברבות צדיקים תעלץ קרי' והרבה שחוק נעשה בעולם ולא כן לעתיד, די"ל דבעל אגדה שהביא רש"י עה"פ צחוק עשה לי, ס"ל כר"י דמעשה בלא כוונה הוה ג"כ מצוה ויש לו שכר טוב בעמלו ולכן כל העולם שנעשה לצוות להצדיק והכינו והזמינו כל מחסוריו הגם שעשו לצורך עצמן וכנ"ל ולכך כאשר יעשה הש"י נס לצדיק כולם ישבעו ויתענגו מטובו של הצדיק, אבל לענין שכר לעתיד דלא מועיל שלא לשמה ומכש"כ דלא מהני בעושין לצורך עצמן לזאת אין להם חלק במתן שכר דצדיק.
והנה נלע"ד לומר דהנהו תנאי ר"י ור"ש דאיפלגו בדבר שאינו מתכוון אזלי כהני תנאי ר' טרפון והזקנים סוף פ"ק דקדושין דר"ע ס"ל מעשה גדול ור"ע ס"ל תלמוד גדול, והוא ע"פ מש"כ בים התלמוד ספ"ק דב"ק בביאור מה שאמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה ע"ד מה שמבואר בס' יראים ובראשם הרב של"ה דאם חושב אדם בעת שלומד מתי יבא הדבר לידי ואקיימנו הוה כאילו עשה כן, ונחשב למעשה, ובזה ביארו הפסוק בפיך ובלבבך לעשותו, וא"כ כוונת הש"ס תלמוד גדול היינו חלק התלמוד שמתכוון שאם יבא לידו יקיים גדול מהמעשה דהא בזה בידו פי שנים תלמוד ומעשה, יעו"ש.
ובאמת הדבר מבואר סוף מנחות זאת התורה לעולה כו' כל העוסק בתורה כאילו הקריב חטאת כו', אמנם נראה דזהו רק למאן דאזל בתר מחשבה א"כ ס"ל דנחשב כמעשה לכך רע"ק דס"ל תלמוד גדול אזיל לשיטתו דס"ל בב"ק קי"ג לענין כלאים דבר שאינו מתכוון מותר משום דאזיל בתר כוונה, אולם ר"ט דס"ל מעשה גדול אזיל בזה לשיטתו דס"ל בזבחים צ"א דש"מ אסור א"כ לא יתכן לומר לדעתו דבלימוד לחוד נחשב כמעשה, דאזיל בתר מעשה, ואף דאמרינן בקדושין שם מאי ולחושבי שמו שאם חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה, זהו רק בשהי' מוכן לעשות המצוה רק מצד האונס לא עשה ובזה מצד הדין ג"כ מגיע לו שכר כמבואר בפ' הפועלים ובחו"מ סי' של"ג דאם הלכו חמרין ולא מצאו תבואה כו', נותן להם שכרם משלם, אבל בלא הלכו אין להם אלא תרעומות וגם ר' יהודא דס"ל דש"מ אסור דאזיל בתר מעשה ס"ל ג"כ בירושלמי פ"ק דחגיגה הל' ז' מעשה גדול, ורע"ק דס"ל דש"מ מותר אזיל לשיטתו דס"ל תלמוד גדול.
ומעתה יתיישב כמין חומר מאמר הגמ' בפתח דברינו והוא דרע"ק בעצמו לא קשה לי' על הכתוב ויזרח לו השמש וכי שמש לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה והיינו אף אם נפרש דויזרח לו השמש לרפאותו מצרעתו לא קשה לו והלא כמה חולים נרפאו עמו, דאין ה"נ דרק לו לבדו זרחה לרע"ק לשיטתו דס"ל דש"מ מותר והיינו דאזיל בתר כוונה וכנ"ל, וא"כ אין מגיע לכל העולם שכר וחלק במעשה המצוות של הצדיק ואף דנעשו צוות להצדיק מ"מ כיון דמה שעשו לצורך עצמן עשו אזלינן בתר כוונה ואין להם זכות במעשה הצדיק וא"ש הכתוב ויזרח לו השמש דרק לו לבד זרחה לרפאותו וכשיטתו כנ"ל. אולם כאשר ראה דר"ג ור"י הלכו ליקח בהמה באיטלז של אימאום והי' קשה לו הלא בזה בטלו תלמוד תורה לאגמורי לאחריני וע"כ ס"ל דמעשה גדול אף מת"ת לאגמורי וכמש"כ התוס' שם וס"ל כדעת ר"ט לכך הלכו לעשות המצוה של שמחת חתן א"כ ס"ל דאזלינן בתר מעשה וא"כ מגיע שכר לכל העולם מצד מעשיהן אף דעשו לצורך עצמן לכך שאל מהם מהו ויזרח לו השמש וכו', דכולם מקבלין טובה בעת הזאת וע"ז משני ר"י שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו דלו, הכוונה בשבילו, ודו"ק.