אור ברסלב

משאת בנימין (אייזנשטדט)· רבי בנימין אייזנשטט

הדרן חמישי.

הדרן רביעי.

אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צו"צ ש"י עולמות כו' ארשב"ח לא מצא הקב"ה כו', והנ"ל לומר המשך שני המאמרים זל"ז, דהנה התוי"ע עמד על הלשון לכל צו"צ, וכתב דהכונה בין האוסר ובין המתיר, ובשם בנו תירץ דבין צדיק גמור ובין שאינו גמור, ושני התירוצים לכאורה אינם מספיקים דעל תירוץ הראשון קשה, פשיטא. ואי דאשמעינן אף שאחד לא כיון כהלכה הא נמי פשיטא דאלו ואלו דברי אלהים חיים כדאיתא בריש חגיגה, ותירוץ בנו נמי אינו מובן דאיך אפשר לומר דגם הצדיק שאינו גמור יהי' לו שכר ש"י עולמות הא בקרא דאייתא ריב"ל נזכר אוהבי והוא צדיק גמור העובד מאהבה הוא המעלה הגדולה שבצדיקים. ועוד דבפיוט יום שני של סוכות מבואר דלא כל הצדיקים יזכו לחשבון ש"י עולמות וע"כ דהפיוט קאי על צדיקים שאינם גמורים וריב"ל קאי על צדיקים גמורים.

והנ"ל ליישב, דהנה בחשבון ש"י עולמות כבר עמדו המפרשים וכתבו כל אחד לפי דרכו, וגם אנו כתבנו לעיל בהדרן רביעי, ועכשיו נ"ל לבאר באופן אחר ע"פ מש"כ השה"ק דעיקר שכר עוה"ב הוא מה שישיגו בחכמתם השגת אלקות ודעת א' וכמו שאמרו צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, ועי' ברמב"ם ה' מלכים, והכונה לפענ"ד עפמש"א דהחכמה עשאה את היראה עטרה לראשה כדכתיב ראשית חכמה יראת ה', והיינו יראת הרוממות והיראה מיוחס רק להצדיקים דהכל בידי שמים חוץ מיר"ש, אכן יראה זו אינה נמצאת רק ע"י השגת החכמה וכמאמר התנא באבות אם אין חכמה אין יראה, ולזה אמר ועטרותיהם בראשיהם, היינו עטרת היראה שהיא מיוחסת למעשה הצדיקים לבד, בראשיהם, שהוא מקום משכן החכמה היינו בראש, וע"י חכמתם השיגו היראה עילאה, וענין נהנים מזיו השכינה הוא ענין השגת רזי התורה ודעת אלהים ממקום גבוה מאד נעלה מחכמה עליונה המופלא והמכוסה כי לא נתגלה עדיין בעוה"ז וכמאמר הכתוב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכי לו, ואמרו רז"ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, הרומזים לסודות ורזי התורה שלא נתגלו אף לנביאים וחוזים כי כל השגתם היתה רק בבחינת בינה וכמש"כ חז"ל נ' שערי בינה נבראו מ"ט נגלו למרע"ה שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים, אמנם השגת חכמה עליונה זאת תהי' רק לעתיד לבא. והנה ידוע כי בחכמה עליונה נתפלש אורה בל"ב נתיבות החכמה אמנם כמו שבעוה"ז לא נמסר למרע"ה שער החמישים, כן בעתיד כאשר יתגלה אור החכמה העליונה לא יתגלה נתיב הל"ב והשער הזה יהי' סגור, כי לא יראהו האדם וחי, הרצון אף השכלים והנבדלים הנקראים חי לא יראהו, ולא יתגלו רק ל"א נתיבות החכמה, וידוע כי כל האורות העליונים כלולים כ"א מהם מעשר ספירין עילאין, וא"כ עשר פעמים ל"א הוא ש"י, והם ש"י עולמות עליונים עלמין דכסופין, ומעתה יובן המשנה הנ"ל להנחיל לכל צו"צ ש"י עולמות היינו שתהי' השגת הצדיקים גדולה כ"כ שישיגו ממקור החכמות העליונה השגת ש"י עולמות העלולים בל"א נתיבות החכמה העליונה וכאמור, ואתי שפיר

ואמר לכל צו"צ הכונה ע"פ הא דאר"י בפסחים נ"ג כל המעיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, ואמרו עוד עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה למחזיקים בידי ת"ח כת"ח עצמו שנאמר בצל החכמה בצל הכסף, וראיתי למי שביאר עפ"ז סוף הקרא ויתרון דעת החכמה תחי' בעלי', ויבואר ע"פ דאיתא בפסחים ס"ח א"ר יונתן עתידים צדיקים שיחיו את המתים שנאמר עוד ישבו זקנים כו' ואיש משענתו בידו וכתיב ושמת משענתי ע"פ הנער, וכונתו דאותם אנשים שהיו למשען לחם להצדיקים בחייהם להספיק להם פרנסתם והם החיו אותם במשענותם כן יחיו אותם הצדיקים לעת"ל לזה אמר ואיש משענתו בידו היינו לאותן שהיו להם למשענת וההנו אותם מנכסיהם, והביא ראי' מהא דושמת משענתי ע"פ הנער שגם התם רצה אלישע להחיות את בנה של השונמית בשביל שהיתה משענת ועשתה לו עלית קיר וכל הצטרכותו ועי' במעין החיים בזה.

המתבאר מזה שהצדיקים יחיו ויקומו בתחה"מ בראשונה כי התורה תחיים כדאיתא סוף כתובות כי על אורות טליך כל מי שיש בו אור תורה, אור תורה מחייהו ואח"כ יחיו הצדיקים את הבע"ב שהחזיקו בידם והספיקו פרנסתם אשר ע"ז אמרו עתידים צדיקים שיחיו המתים כנ"ל, ומעתה יבואר הכתוב ויתרון דעת, היינו שבעלי הדעת והחכמה יש להם יתרון על הבעלי צדקה שהחזיקו להם הגם ששניהם יזכו לישב בישיבה של מעלה וגם הבעלי צדקה המחזיקים בידי ת"ח יזכו לשבת בצלו של הקב"ה מ"מ יש לבעלי הדעת יתרון במה שהחכמה תחי' אח בעלי' והוא שהת"ח עצמם יחי' אותם אור תורה אבל הבע"ב שאין להם אור תורה לא יקומו הם מעצמם כי יצטרכו שהת"ח יחיו אותם, והשתא יבואר הלשון לכל צו"ל הכונה בין שהוא צדיק בעצמו ובין שהוא אינו צדיק בעצם רק מצד התחברותו להצדיק ות"ח ומהנה לו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו הוא מודבק בשכינה וגם הוא צדיק נקרא ויזכה גם הוא להשגת הש"י עולמות שהם ל"א נתיבות החכמה העליונה כמאמרם בפסחים הנ"ל. ומסיים הכתוב ואוצרותיהם אמלא והכונה בזה לפענ"ד כי ידוע שהתוה"ק יש לה תוך ופנימי וחיצון כדאיתא בזה"ק אורייתא כולה היא סתים וגליא ופנימית התורה נקראו בלשון חז"ל יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית דעדיין לא נתגלו רזין דאורייתא אשר הם בכלל הנסתרות לה"א רק נגלות התורה הם לנו ולבנינו לעשות, והם בדמיון אוצר המלך אשר גנוז בו סגולת מלכים והמדינות אשר בצד חיצונית האוצר לא ניכר ולא נידע מה נמצא בתוכו ורק להמלך בעצמו נודע ונגלה כל הנמצא בהאוצר כל כלי ממדה כן התוה"ק כמאמר הכתוב לא ידע אנוש ערכה כו' אלקים הבין דרכה והוא ידע מקומה.

והנה האדם המקיים מצות התורה הגם שאינו מכוון להסודות והנעלמות הצפונות בהם מ"מ נחשב לו כאילו כיון בכל הסודות והרזין עילאין הנרמזים והצפונים בהם, אכן מצד עצם כונתו בעשותו מצות ה' הם בדמיון אוצר ריק כי לא ידע האדם עומק המושג אשר דלו משכל אנוש, ע"ז אמר ואוצרותיהם אמלא, הרצון כי עסק התורה וקיום המצות אם כי לא ידעו ולא הבינו עד היכן הדברים מגיעין ולא השיגו רק בפשטיות התוה"מ אשר לפי שכלם והשגתם הם בדמיון אוצר ריק מ"מ אמלא אותם להופיע עליהם רוח ממרומים להבינם עמוק סודות התורה ורזי עולם הצפונים בהתורה והמצוה. וא"ש.

ובדברינו הנ"ל יש לכוון בהא דאיתא בברכות ל"ג אמר ריב"ח בשם רשב"י אין לו לקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, שנאמר יראת ה' היא אוצרו, ויש להבין מפני מה קראו הכתוב אוצרו, ועוד מפני מה שולל הכתוב שארי המצות דמשמע מזה דכל התורה והמצות שמקיימים אינם ספונים לפניו להניחם בבית גנזיו רק אוצר של יר"ש בלבד, וצריך טעם לזה, ולפי דברינו הנ"ל א"ש דבאמת כל התורה אשר לומדים בעולם הזה וכל המצות שמקיימים קצרה שכל האדם להשיג טעמיהם וסודותיהם כי מי בא בסוד ה', וכבר אמרו במדרש שהתורה שלומדים בעוה"ז הוא כאין נגד רזי התורה שיתגלה לעת"ל פנימיותה ורוחניותה, וזוהר האור העליון המאיר בהם, ומעתה המצות שמקיימים בעה"ז יש להם דמיון לאוצר שעדיין לא הונח בו הדברים היקרים וסגולת מלכים. עד עת קץ שיקוים ואוצרותיהם אמלא וכאמור, אמנם אוצר של יר"ש הוא באמת אוצר כל כלי חמדה וכלולה בהדרה ויפעתה אשר לא יוגרע ערכה מול היר"ש שיתגלה לעתיד מפחד ה' והדר גאונו, ולהיפוך גדול מעלת ושבח היר"ש של עכשיו כי אז בעת שיתגלה כבוד ה' וראו כל בשר גאוות ה' אז לא תגדל מעלת היראה כי מי לא יחרד וירא מפחד ה' וכמאמר הכתוב קרית גוים עריצים יראוך. אמנם כעת שאנו בהסתר פנים והצדיקים נתונים בצרה ורשע מכתיר את הצדיק וקצר דעת האדם להבין דרכי ה' ואם ימצא מי שהוא יר"ש לאמתו תגדל מאד מעלתו והיא תהלתו ותפארתו, וזהו כונת הכתוב יראת ה' טהורה עומדת לעד, הרצון שלא תקטן ערך היר"ש שהיא עכשיו מערך היר"ש שתהי' לעתיד וכנ"ל רק היא עומדת לעד למעלה מתורה וחכמה. ומעתה יובן שפיר כי אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יר"ש בלבד, וא"ש ודו"ק.

והשתא יבואר לנכון המשך המאמר של רשב"ח למאמר ריב"ל, והוא דריב"ל הודיענו במה שאמר לכל צדיק וצדיק, דהכונה כנ"ל בין לצדיק שעסק עצמו בתורה ובמצות, ובין למי שהספיק ביד הצדיק, שניהם יזכו לישב בישיבה של מעלה ויתגלה להם אור העליון אשר מאיר בש"י עולמות, דהצדיק שעסק בתורה נחלה לו שפרה מצד עצמותו ומעלתו, והאדם אשר ביקר לא לן ואור תורה לא זרח עליו מ"מ יזכה מצד התחברותו להצדיק במה שהספיק לו כל מחסורו אשר בזה השיגה יד הצדיק לעסוק בתורה ובמצות, וזהו גדר האחדות והשלום האמיתי אשר איננו שלילת המחלוקת והקטטות רק הקשר וההתחברות שיעסוק כ"א בטובת חבירו בכל האפשרי, ובזה יבואר הכתוב וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, הכונה לפי דרכינו דהכתוב מבטיחנו דכל בניך יהיו לימודי ה' היינו שיזכו לישב בישיבה של מעלה וילמדו מפי ה', ומאין יזכו לזאת, האנשים שלא עסקו בתורה, ומפרש משום ורב שלום בניך מתוך האחדות והשלום שהיה להם שהספיקו בידי הת"ח, בזה יזכו להיות ג"כ לימודי ה', ולזה בא רשב"ח לנו להודיע שלא מצא הקב"ה כלי המחזיק ברכה לישראל, היינו שכל ישראל יהיו ראויים לקבל ברכת ה' להנחיל להם הש"י עולמות כנ"ל, אלא השלום דע"י השלום והאחדות שיתקשרו עם הצדיקים והת"ח יזכו לשבת ג"כ בצל החכמה העליונה וכאמור. ודו"ק.

תוכן העניינים

משאת בנימין (אייזנשטדט)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה