אור ברסלב
מרפא לנפש שער שני - שער הבחינה

מרפא לנפש· רפאל בן זכריה מנדל

שער שני - שער הבחינה

שער ראשון - שער ייחוד

הקדמה

אמר המחבר והיתה הבחינה כו' ר"ל על ידי שנבחין ונתבונן בחכמת הבורא יתברך בבריותיו נוכל לברר מציאותו יתברך כי זולת זה אין דרך לדעת אותו כמ"ש בשער היחוד:

והנתיב הוא דרך הכבושה והסלולה:

התחייבנו להדביקו אליו כו' ר"ל לכך ראוי ונכון לחבר שער הבחינה אחר שער היחוד כדי לסמוך כו':

אשר בהם נתחייב בעבודת האל יתעלה אחר שנתברר לנו שני השערים הקודמים דהיינו יחוד האל בלב שלם והבחינה בברואיו אזי אנחנו חייבים לעבדו יתברך על כל הטובות שמטיב עמנו כמו שיתבאר בשער השלישי:

אשר בראנו לה בשביל זאת ברא את האדם ואת כל העולם לשמשו להכיר גדולתו ורוממותו לירא אותו ולרוץ למצותיו ולעבוד אותו:

ונאמר תחלה ונקדים תחלה להבין את זאת מאחר שהש"י טוב ומטיב לכל אחד ואחד מבני אדם וא"כ כולם מחוייבים לעבדו ולרוץ למצותיו ומפני מה רוב העולם כעורים ר"ל כסומים שאינם מכירים הטובות הגדולות ואינם מבינים גודל מעלת הטובה ואינם משכילים עניני עצמם איך הש"י מתנהג עמהם ולתת שבח והודאה להש"י עליהם ואמר שהמניעה היא מפני ג' דברים. א' מהם הוא מפני שרוב עסקיהם ומעשיהם הוא רק בעניני העוה"ז ותענוגיו והתאוו תאוה לדברים שלא יוכלו להגיעם ולהשיגם ולכך התעלמו מלהביט ולתת שבח והודאה על הטובות שיש בידם ושעשה עמהם כי כל זה איננו שוה להם ונבזה אצלם מפני שרוצים תמיד יותר ויותר ממה שבידם:

עד שהם חושבים שאחרים שיש להם הרבה מהם יותר:

נשללה נגזלה מהם כי ראוי להיות להם מה שיש לחבירו ומה שיש אצלם היא רעה שמצא אותם כי הכל מעט בעיניהם ולכך לא הבינו אל פעולות ה' מה שמטיב עם האדם תמיד אם מעט אם הרבה הכל הוא טובתו ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו:

כמו שאמר הכתוב רשע כגובה אפו בל ידרוש מי נתן לו חילו כמו שזכר שם כי הלל רשע על תאות נפשו ואמר שם יחילו דרכיו בכל עת וגו' ולכך אין אלהים כל מזמותיו כל מחשבותיו ומזמותיו שאין אלהים נותן לו כח לעשות חיל ולכך אינו מחייב א"ע לעבוד את ה' על כל הטובות שקבל מאתו יתברך עד הנה:

והשני צאתם אל העוה"ז ר"ל שהאדם נולד יוצא לעולם הזה בלי שום שכל והוא נמשל כבהמות וכעיר הוא חמור קטן ואינו מבחין בין טוב לרע:

והתגדלם כו' ונתגדלו מקטנותם ואילך בטובות גדולות ומרובות:

עד ששבו אצלם רגילות ונהיו אצלם מורגלים וההרגל נעשה טבע אצלם וסוברים שכך ראוי שיהיה להם לעולם:

וכאשר ישכילו ואף לאחר שיבינו וישכילו גם אינם משימים על לבם חיוב כו':

יסכלו לשון סכלות ופתיות: (*מוסב על העת):

ומשלם בזה והם נמשלים בזה:

ואח"כ שמע האיש מאנשי החסד הנזכר על איש אחד שנשבה ונאסר במאסר ביד שונאו:

והגיעו והביאו:

ואין איש מאנשי השכל מסתפק אין ספק אצלו שהטובות שעשה אחת מהן לתינוק כוללים יותר מכל הטובות שעשה לאסיר שהרי אם לא אסף אותו הביתה היה מת שם וכן אח"כ משא"כ לאסיר שאפשר שיכול היה להציל נפשו משונאו בתחבולה אחרת וכיוצא וא"כ מהראוי היה לתינוק להודות ולשבח האיש ההוא יותר מהאסיר ואינו עושה כן והוא מפני שהוא רגיל בטובותיו מקטנותו וסובר שכך היא המדה וראוי לו וכן הדבר ברוב ב"א שנוהגין כתינוק הזה:

כמ"ש ואנכי תרגלתי הולכתיו ממצרים כאשר ישא האומן את היונק:

ולא ידעו ולא רצו לידע כי אני ה' רפאתים:

והשלישי כו' ולא הבינו סבות אופני טובתם בהם לחשוב תמיד שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכל הרעות המה טובה לאדם או שהם לתועלת הנסיון שמנסה הש"י לצדיקים להרבות שכרם והם יסורים של אהבה:

והמוסר להם או שהם על דרך העונש ומוחלין בו את העונות כמ"ש בחשבון כ"ז ע"ש:

וקצו בהראות צדקו בהם לשון קצתי בחיי ר"ל כשבאים עליהם יסורין על עונותם אין מקבלים אותם באהבה לומר שצדקה עשה הקב"ה עמהם:

ולא שבחוהו בהגלות חסדו עליהם או שמא הם יסורים של אהבה והם חסד אל כל היום כמ"ש כל ארחות ה' חסד ואמת או חסד או אמת כמ"ש בזה בחשבון פ"ז ע"ש:

להתחכם עליו במעשהו למ"ה. כי רבים מן הסכלים יחשבו שהם יותר חכמים מהש"י ובאים לגנות מעשה הש"י ומחרפים ומגדפים בראותם רעתם המגיע להם ממעשה הש"י ולא יחשבו כי הם עצמם שגרמו להם זה. וזה ע"ד אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו עכ"ל. והוא כמ"ש במ"נ פרק י"ב מח"ב על תלונות פילוסוף א' שהרעות בעולם יותר מן הטובות וכו' והשיב הרמב"ם שם באורך וכלל דבריו שנראה שרוב רעות האדם בעבור רוע בחירת האדם עצמו מהם מחמת רוע סדר הנהגת האדם במאכלו ובמשתהו ובמשגל או שהוא רודף אחר דברים שאינם הכרחים לו ועי"ז נופל בצרות ומאורעות ומתרעם על מדותיו יתברך ואילו היה מסתפק בהכרחי לבד לא יבא לכל הצרות כי ההכרחי הוא נמצא בקלות ומובטח לכל אדם ע"ש באורך. ועיין בחשבון כ"ב גם כן כדברים האלה ויש לפרש עוד להתחכם עליו במעשהו הוא ממרה את האלהים ועושה בהן רע כמו שכתוב בש"ג פ"ז מהם שלא ישים הטובה סבה להמרות הבורא וכ"כ בחשבון הששי ע"ש:

ומה נדמו בזה למה הם דומים בזה:

וזומן להם בו ושם בבית ההוא היה ג"כ מוכן ומזומן רופא חכם ורפואות שמועיל לעינים כדי שיתרפאו מעורונם והם לא די שלא שמעו אל הרופא ולא עסקו ברפואות לטוב להם אלא הלכו בבית אנה ואנה ללא צורך ועי"ז הביאו עליהם מכות ופצעים ולא עוד אלא אף גם התרעמו על בעל הבית כו':

ואמר לכל סכל הוא שהכל מעשה סכלות מאחר שלפי דעתו איננו כרצונו. (כי מקודם היה להם מום אחד עורון ועכשיו היה להם עוד צער הפצעים וצער השברים):

התחייבו אנשי החכמה והמדע כו' ולכך מחוייבים החכמים הנבונים שבכל דור להעיר וללמד את בני האדם ולהורותם שידעו ויכירו את גודל הטובה שעושה הש"י עמהם כאותן הרופאים שנותנין רפואות שייטיב ראותם ולא יהיו סומים לעולם ואז יגדל שבחם ותרבה הודאתם כו' ומי שלא שמע אל הרופא איהו דאפסיד אנפשיה ונופל בצרות ובנזקין כמו אלו העורים וכמו שכתוב בשם המורה כנ"ל:

דמה החכם דברי החכמים לדרבונות הוא מקל המחרישה ונקרא גם כן מלמד הבקר או מרדע. וז"ל הרב מברטנורא במשנה כלים פ"ט מ"ו על משנה מלמד שבלע את הדרבן. מלמד מקל ארוך ובראשו כעין מסמר דק מדריכים בו הפרה לתלמוה לכך הוא קרוי מלמד והמסמר שבראשו קרוי דרבן כמו דברי חכמים כדרבונות עכ"ל. וכתוב בערוך. מלמד שמלמד הפרה לתלמיה לחרישה ליתן חיים לבעליה. מרדע מורה דעה לפרה. דרבן שמוריד בינה לפרה ולכך דמה החכם דברי חכמים לדרבונות לפי כל השלשה שמות הנ"ל:

ודמה אותם כו' כלומר דמה את בעלי אסופות שהם בעלי המחברים ספרים ישרים למסמרות נטועים קבועים בכותל לא ימוטו לעולם כן ספריהם הנעימים יש להם קיום לעולם ודבריהם נכנסים בלב הלומדים אותם כיתד הקבוע בכותל:

וכבר פירשו המפרשים בהסתרת דברי אשר בתחלת הפסוק ר"ל שמלת דברי שבתחלת הפסוק ד"ח וגו' הוא נסתר כאן וקאי ג"כ על בעלי אסופות וכאלו כתוב דברי חכמים וגו' וכמסמרות נטועים דברי בעלי אסופות:

והטעם ר"ל ופירוש הפסוק כך הוא וכמסמרות קבועים דברי בעלי אסופות והקדים הקדמה זו לומר אף שאין חכמים מעירים את האדם לטובתו הרי יש ספרים וחבורים מחוכמים ונבונים וכל הרוצה ללמוד ולהעיר א"ע יבא וילמוד דאם לא כן אין אדם יוצא ידי חובתו אם אינו עוסק בספרי המוסר:

ששה ענינים הם הששה פרקים שבשער הזה:

פרק א

אך מהות הבחינה מה היא הבחינה ואמר שהוא יתבונן האדם בסימני חכמת הבורא בברואים וישערם בנפשו כפי כחו ושכלו כו' עד מקום שיד שכלו מגעת שלא יאמר האדם מאחר שלא ידעתי חכמת התכונה והגלגלים וחכמת יורדי הים באניות וכיוצא מכמה אלפי אלפים סימני החכמה שברא הקב"ה בעולמו שאין יד הכל משגת את כולם וא"כ ישיב ידו מלבחון מה שידוע לו ויהיה סכל כל ימיו ולכך אמר שכל אדם יוכל לבחון כפי שכלו וימצא כמה סימנים מחכמתו יתברך כמו שיתבאר:

כי החכמה ואם סימניה כו' ר"ל אעפ"י שסימניה נחלקים בכל בריה בפני עצמו יש בו חכמה אחרת מכל מקום כולם יוצאים מחכם יכול אחד ומיוחד והוא לא ישתנה ח"ו מעולם ועד עולם רק כל דבר ודבר שבעולם קבל תכונתו ומתכונתו כפי הראוי לו לצורך העולם ולכך בכל דבר שבעולם הן קטן או גדול מכלם יכול להבחין יכולת הבורא יתברך וחכמתו כמו שנתבאר בשער היחוד כשמש אשר היא אחת בעיקרה כו':

ונשתנה אור השמש בשמשות. בחלונות הנעשים מכמה מיני זכוכית הלבן והשחור כו'. והרואה בחלונות סובר שיש כמה גוונים בהשמש אבל באמת השמש בעקרה אחת רק המקבלים דהיינו הזכוכית נשתנה צבעם וכן המים שהם במראה אחד וכשנופלים על הפרחים המשונים במראיהן נשתנה גם מראה המים שעליהם ואם הדבר הזה נראה לעינינו בדברים גשמיים כ"ש וק"ו שנוכל לצייר את זה בחכמת הבורא יתברך שהוא וחכמתו אחד והמקבלים קיבלו כל אחד תכונתו וצורתו כפי הראוי לו:

ע"כ התבונן כו' והתישב בנעלם ממך ואם יש דבר שלא תדע תועלתו וחכמתו רק כאשר תתישב ותסתכל היטב בכל הדברים תמצא שכלם בחכמה עשה ואין לך דבר שאיננה לצורך ולתועלת ויש בו חכמה נפלאה:

כאשר ספרתי לך לעיל בשער היחוד ויהיה פירושו תמצאם בע"ה כאשר ספרתי לך:

ואלו היו סמניה כו' לא היינו צריכין להתיישב על שום דברים נסתרים כי כל החכמות היו נגלים ומפורסמים:

והעילה בזה והטעם בזה למה באמת אין כל הבריות שוות הוא מפני שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר הוא מוכרח מדבר אחר שלא יוכל לשנות את תפקידו:

כמו האש כו' וכן נראה בשמש וירח וכל הגלגלים שהם מוכרחים מהמכריח יתברך וזרח השמש ובא השמש ואילו היו ברשות עצמם היו יכולין לשנות את מהלכם ותפקידם ומזה נראה בחוש שיש יוצר ובורא וכלם עומדים על משמרתם כאשר העמידם הבורא יתברך שמו:

חפץ במעשהו ר"ל שעושה הכל כחפצו ורצונו הטוב ואיננו מוכרח משום דבר אחר:

ולא צריך ר"ל לא נצרך וחסר לדבר זה שברא וכן אינו פועל בטבע כמו שאר הטבעיים שעושין כפי טבעם בהכרח:

עשה הדברים משתנים ולכך עשה בעולמו דברים משונים זה מזה כפי רצונו וחכמתו:

כדי שיורה השתנותם על אחדותו והוא ראיה ברורה ועדות מבואר שהשם יתברך יחיד בעולמו כי מי יאמר לו מה תעשה ואין מי שיוכל לשנות מעשהו מן העולם ועד העולם בכל הנבראים בכללן ובפרטן כולם עומדים על משמרתם אין זה אלא שיש להם מכריח וכלם ביד רשותו וכחו:

והאלהים יודע אם כו' ר"ל אפשר שכווננו אל האמת בטעם זה שכתבנו למה לא היו כל הבריות בדמות אחת:

והדין נותן בעבור זה ר"ל בעבור הטעם הנזכר כו':

וחכמתו יתברך נעלמה חכמת הש"י נעלם ומרומם לידע טעמו ונימוקו למה עשה כך או כך כי מי בא בסוד ה' רק זכרנו אחת מהרבה טעמים שהיה לו להקדוש ב"ה ואפשר שצ"ל והדין נותן כו' קודם והאלהים ידע כו' ויהיה דבר דבור על אפניו דוק ותשכח:

פרק ב

אך כו' וקבולו שהוא מקבל ויודע סודות החכמה המקוימים העשוין בעולם:

כמש"ה מלפנו הש"י מאלפנו ומלמדנו חכמה יותר מבהמות:

ויחכמנו יותר מעוף השמים:

הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות הארץ:

והחי יתן אל לבו מי שלבו חי כמ"ש לקמן:

כל היודע לחשוב תקופות שבת פ"ז:

ואמרו הוי מחשב כו' וזה ראיה שלא יהיה האדם כסוס כפרד אין הבין רק שצריך לחשב ולהתבונן תמיד בכל מעשיו:

ואמרו אלמלא נתנה תורה עירובין פ"י:

צניעות מחתול שאינה מטלת רעי אלא בסתר והיונה אינה מזדווגת אלא לבן זוגה והתרנגול מפייס ונמלה לא תגזול מחברתה מה שהכינה לעצמה:

פרק ג

אך כו' היא העיון בפנות העולם ביסודות והשרשים של כל העולם שהם אש רוח מים עפר וכ"כ בשער היחוד פ"א בפנות יסודות ושרשים כמו היתה לראש פנה:

ותולדותיהם המחוברות מהם ולעיין בכל התולדות היינו כל הבריות שנתחברו מהד' יסודות:

ובתכונת חלקי כל מורכב שכל המורכבים לאחר שנתמזגו ונתחברו מהד' יסודות יש להם תכונה וצורה אחרת ואין מראיהן כאשר בתחלה:

ואופני תועלתו וכל דבר נברא לתועלת שנוכל להשתמש בו ואין דבר בעולם שלא יהיה בו תועלת לאדם ולצרכו ובכל זה יש בו חכמה רבה ונפלאה בכל בריה ובריה כנ"ל:

ובמתכונתו ובמספרו:

ודמותו צורתו או ששניהם לשון צורה ודמות:

ועילתו המשלימה אשר לה נברא ר"ל לדעת ולהבין הסיבה והעילה שיש לכל דבר שעל ידי הסיבה ההיא הוא נשלם ונתקיים שאם לא יהיה לו הסיבה ההיא לא היה נשלם כמו שתראה שהבע"ח צריך לצמח והצמח למים ולארץ א"כ הצמח הוא עילה וסיבה לבעלי חיים שיהיה נשלם וקיים בעולם וכן הוא בכל הנבראים שבעולם שיש לכלם עילה וסיבה המשלימם כמו שכתב בשער היחוד פ"ז מ"ב ע"ש:

והדרת רוחניות העוה"ז לשון הוד והדר לעולם הזה שיש בכולם קצת רוחניות שבזה יש להם קיום שהרי אפילו בדומם יש בו כח חיוני ורוחניות שמעמיד הצומח ומצמיח מכח הרוחניות שבו כמו שמסיים שתדע כו':

ועלוליו שמכל דבר יוכל לצאת דבר אחר כיוצא בו:

ומעולליו ומזה יוצא עוד אחר וכן זה מזה כמו מאב בן ומבן בן וכן לעולם וכ"כ בסוף שער הבטחון והבורא יתברך אשר הוא תכלית העילה ברחוק מן המעוללים ראוי לבטוח בו כו' ע"ש:

ותקנתו התמימה שנברא בעבורה ר"ל להבין ולהשכיל הסוף וקץ של כל הנבראים למה נבראו כולם ומהו תקנתו התמימה וכאשר ישתכל המשכיל יראה ויבחין שהכל נברא בעבור האדם ובו תקנת כל העולם כמ"ש בשער היחוד פ"ז מ"ב וז"ל וצורך האדם על הכל ותקנת הכל באדם וכ"כ לקמן בשער זה והרמב"ם בהקדמת סדר זרעים האריך מאד בענין זה וכתב שם וכאשר חקרו הפילוסופים שהכל הוא בעבור האדם צריך לדעת מהו תכלית האדם בכל פעולותיו עם כל משמשיו ומצאו כי תכליתו הוא פועל אחד לבד והוא לצייר בנפשו המושכלות וחכמות האמתיות ולעבוד את ה' בכל פעולותיו כי הדעת נותן ששוא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה ולשתיה או לבנות קיר או להיות עשיר גדול כי כל אלה הם מקריים מתחדשים עליו ועוד שהוא משתתף בזה עם רוב הברואים כו' וכל העולם עם כל העוזרים ובעלי מלאכות לא נבראו אלא בשביל זה או לצוות לזה כמו שאחז"ל כו' ע"ש באורך ומעתה נדע ונתבונן מהו תקנתו התמימה של כל העולם וכל אשר בו למה נברא: ובמ"ה פירש בענין אחר ולפי דבריו הענין כאן כפול ומכופל דו"ק:

ולדעת רוחניות העוה"ז שיש דברים שנוטים יותר לרוחניות כמו השמש והירח והרקיע וכן האש והרוח נוטים יותר לרוחניות משא"כ בבע"ח והצומח והארץ שנוטים לגשמיות יותר:

ומדברו הם ב"א:

ודוממו כמו הארץ וכיוצא בו:

ונחו הדברים הנחים כאבן ומתכות:

ונעו שמתנועע כמו המים ובעלי חי:

וקפאיו מה שנקפא כמו האדמה כמו קפאו תהומות:

ועליונו מה שטבעו לעלות למעלה כמו האש והאויר:

ותחתונו כמו הארץ והמים טבעם לרדת למטה:

הרכבה נכונה בכל המחוברים במזג השוה שלא יגביר יסוד אחד על חבירו:

וסדרו סדר מתוקן כל אחד על מקומו הראוי לו כפי צורך העולם וחלק את העולם כל חלק למקום הצריך קצת במדינה זו וקצתם באחרת והוא מבואר שהכל הוא לכוונת תועלת ושחלק זה צריך לחלק האחר:

ושמהו רומז עליו והש"י שם את העולם באופן שכל רואיו יכירו וידעו שחכם גבור ויכול שאין כמוהו ברא אותם כמו שמורה הבנין על הבונה אותו שנדע ממנו עד היכן הגיע חכמתו וגבורתו כן נוכל לשפוט מן העולם וכל אשר בו על הש"י שברא את הכל אף שלא נוכל להשיג עצמותו יתברך וכמו שנתבאר בשער היחוד:

מגשמיות ורוחניות אע"פ שהם שני הפכים מעמיד אחד את חבירו:

נמזגו ונתערבו הם שמות נרדפים ופירושם אחד:

כנפש וכגוף בחיים שלא תמצא נפש בלא גוף ולא גוף בלא נפש:

והשני סימנים נעלמים כמעט מכל ב"א:

אשר לא ידע קשרם למה קשר אותם הקב"ה באופן זה אלא המשכיל והמה מועטים והוא מבני עליה:

המבין יושרם שיבין יותר טובה הגדולה שבו:

כמות הכולל כל בשר כן נ"ל לגרוס ר"ל המיתה הוא נוהג בכל בשר נפש חי הכל שב אל העפר ולפי הנראה הוא דבר רע מאד:

ובו תקנת העולם ובאמת אם לא יהיה המיתה לא היה לעולם תקנה מכמה טעמים נגלים ונסתרים כי מה בצע שיעמול האדם תחת השמש לעולם ומתי יטול שכרו כי כל טובות העולם הזה אינם טובות בעצם מכל שכן הרעות. והרשע לא יפחד מהמות ויעמוד לעולם ברשעתו והצדיק יטול שכרו שם כפי פעולתו וכן הארץ הוא ככור שמתיך הזוהמא מהנחש שנדבק באדם מחטא אדם הראשון ובעת התחיה יעמוד בגוף נקי מוכן לקבל נפש הטהורה כמו שהיה באדה"ר קודם החטא כ"כ בר"מ אלשיך בפ' אמור וכן יש עוד כמה טובות בענין המות מה שלא נוכל להשיג ויהיה הגרסא והשני סימנים נעלמים כו' כי אם המשכיל המבין יושרם כמות הכולל כל בשר כו' ואין צורך לדחוקים של במ"ה ע"ש וכל המבינים הסכימו לגרסתי:

בהשתנות עניני השנה קיץ וחורף קור וחום כל אחד משמש רביעית השנה שהם ד' תקופות השנה וכשמדקדק האדם יוכל להבין למה נשתנו והוא מפני עליית החמה וירידתה:

והחכם המבין כו' דעת רוחניותו ודקותו כו' ר"ל לא יבינו על גשמותן של הדברים לבד אלא יאמר האדם שלא נבראו רק לצורך גשמיות לעשות בהם כל צרכי גופו לאכילתו ולשאר צרכיו דא"כ לא היה צריך להיות בכל נברא קצת רוחניות ודקות אלא הרוחניות שבכל דבר הוא ראיה גמורה על הבורא יתברך כמו שהוא מבואר למי שידקדק בזה וכמו שיתבאר וכאשר ירגיל האדם בזה בכל דבר שיסתכל ובכל בריה שבעולם יוכל לראות בו את מעשה ה' כי נורא הוא ובזה יוכל לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד:

וידבק בעבודתו כו' וכאשר יתנהג כך יכנס אימתו ופחדו יתברך בלבו וידבק בעבודת הש"י כו':

ואת אשר חננו מרוב הטובות כו' שהש"י חנן אח האדם בהרבה טובות ונשאו והגדילו על הכל והכל בחסדו ובטובו הגדול:

מבלי מעשה שקדם לו כי עדיין לא עשה שום מע"ט לפני הקב"ה:

ולא מדה יתירה התחיל בה וגם לא הי' בו עדיין שום מדה טובה יתירה:

התחייב לו בעבורם הגמול הטוב שיתחייב להאדם בשבילם הגמול הגדול הזה שעושה השם יתברך עמו אלא הכל חסד ונדבה וחנות מאתו יתברך כמ"ש ז"ל מי הקדימני ואשלם מי עשה ציצית בבגדו אם לא נתתי לו בגד תחלה וכן מזוזה ושאר כל המצות כי ממך הכל ומידך נתנו לך:

ואח"כ יברור לו כו' כי לא לתוהו בראה לשבת יצרה והכל הוא לצורך האדם ליהנות ממנו שיהיה לקיום בעולם אך רק לפי צרכו וספוקו בלבד והמותר יחרם:

ומשכיותיו לשון ראיה וחמדה בלב כמו משכיות לבב:

ויחשוב העולם וקנינו צדה לעולם הבא שעוה"ז וכל קנינו הוא נברא רק שיכין האדם בו צדתו לעולם הבא כי שם ביתו ודירתו האמתי ופה הוא כאורח נטה ללון והעולם הזה דומה לפרוזדור בפני העוה"ב כו' והיום לעשותם ומחר לקבל שכרם ולכך לא יקח מן העוה"ז רק מה שטוב לו בעולה הבא ולא יותר אבל הסכל שאין מבין מה ה' שואל מעמו ולמה בא אל העולם הזה ובגוף הזה וסובר שכאן הוא ביתו ודירתו ולעולם יחיה כאן ולכך משתדל בעניני העוה"ז לבד ושוכח קצו מכל וכל:

והוא סובר כי הוא רץ לתקנת נפשו ר"ל שהוא סובר שכל מה שעמל תחת השמש יהיה לו לעצמו ולנפשו לבד:

ואיננו שוער ואינו משער בדעתו שכל מותר עמלו הוא הכל הבל ויעזבנו לאחרים או בחייו או עכ"פ לאחר מותו והוא גלגל החוזר בעולם וכמו שנראה בכל דור ודור האמונים עלי תולע חבקו אשפתות אם כן מותר קיבוצו למה הוא לו את שיש לו אינו שלו קנין שאינו שלו למה הוא לו:

ומה נדמו בזה ר"ל ולמה הם דומים החכם והסכל בדרכי העולם הנ"ל:

דעתן בעל דעה ישרה:

והשני הפכו הפך החכם אל כסיל ובער:

ולא סר לעשות כן לא הניח ידו מלעשות כן לעבוד אדמתו מעט עד שנגמרה עבודת כל אדמתו כהוגן:

והותירה לו והיה לו מותר מן שדהו כ"כ עד שקנה והוסיף עוד שדה על שדהו. והנמשל הוא ע"ד מ"ש חז"ל מצוה גוררת מצוה או שהוא ע"ד מ"ש חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע:

והמשכיל כאשר יעיין כו' כי שם ביתו של אדם וכאן הוא כאורח נטה ללון רק הצורך למחיה ולפרנסה ומוכרח הוא להכין פרנסתו אך לא יעזוב אדמתו שיש לו בעולם הבא שלא ישגיח עליה לגמרי פן תהיה שממה ומאומה לא ימצא שם וגם פה לא עשה לנפשו מאומה רק לגופו ונמצא קרח מכאן ומכאן:

כמו שאמר החכם שלמה בבחינתו בכסיל שהתנהג כאח הכסיל הנ"ל מה שעלתה לו ואמר:

ואחזה אנכי וגו' ראיתי על דרכי הכסיל. כמ"ש ברישא דקרא על שדה איש עצל עברתי וגו' ראיתי לקחתי מוסר שאין זה הדרך הישר שיעזוב שדה עצמו לגמרי ומתי אעשה גם אני לביתי. רק פן יאמר האדם שאין לי שום פנאי לעסוק בעסקי העולם הבא כי טרוד אני על המחיה ועל הכלכלה תמיד לא יחשה ולזה מסיים הכתוב מעט שנות מעט תנומות ר"ל אל תתנהג בצרכי גופך תמיד ויומם ולילה לא ישבותו רק אחוז בה וגם מזה אל תנח ידך ושניהם יקיימו בידיך. ובא כמהלך רישך יבא לך מה שאתה רש ממנו היינו חלקך בעולם הבא כמי שהולך מהרה. ומחסורך כאיש מגן יבא לך כל מחסורך שבעולם הזה כאיש הבא למגן לך ר"ל שתוכל לזכות לשני שולחנות ועיין לקמן בחשבון כ"ב כדברים אלו:

פרק ד

נאמר כי פנות החכמה ר"ל שרשי החכמה ויסודותיה נוכל לחלקם לשבעה חלקים:

המקויימות העשויין וישנם בברואים לרוב מיניהם אף על פי שיש הרבה מינים בעולם כמו מין אדם מין חיה מין בהמה כו' ואישיהם כל אחד בפני עצמו נקרא איש אם כן החכמה שבכולן לרוב מאד אבל בכללן נוכל לחלקן על שבעה חלקים:

אחת מהנה שרשי העולם הם הד' יסודות כמו שמפרש והולך בראותנו עמידת הארץ באמצע כנקודה באמצע המרכז כך הארץ תולה על בלימה שהרי נראה לעינים שכל מקום שאדם עומד בכל העולם הוא רואה חצי כיפת הרקיע מזה נראה שארץ באמצע העולם כנקודה בתוך העיגול:

והמים סמוכים להארץ כי כל יסוד הכבד נופל למטה ולכך טבע האש למעלה מכלם ואחר כך האויר ואח"כ המים ולמטה מכלם העפר שהיא כבדה מכלם:

על משקל ושיעור להיות שוקדים ועומדים כל אחד על מקומו ושלא יתגבר יסוד על חבירו ויחרב העולם:

והים עומד הבור העמוק נקרא ים כמה שכתוב ירעם הים ומלואו וכמו ים של שלמה:

ואם יהמו גליו אף שגלי ים הומים ומגביהים עד מאד עד שכל אחד יוכל לשטוף כמה מדינות הנמוכות ממנו אע"פ כן לא יוכלו לעבור את חקם הוא החול אשר הוא גבולם שלא יעברו חוצה ומזה נראה שהכל עבדיו ולא ישנו את תפקידם:

והפנה השנית כו' אשר הוא העולם הקטן ר"ל מין האדם בכלל הוא עולם הקטן בפני עצמו כמו שכל העולם הזה שצריך זה לזה וזה לזה כן הוא האדם בפרט השלמת כל סדרי בראשית. ובשלישי אמר שאבריו וגופו ונשמתו של אדם הוא דומה לעולם הגדול שהוא שיעור קומה בדמות אדם ולכך קרא הרמב"ם במורה פ' ע"ב מח"א לכל העולם בכלל שיעור הקומה ע"ש:

אשר בו השלמת סדרי העולם באדם נשלם ונגמר כל מה שברא הקב"ה בעולמו כי הכל לתועלת האדם ולשמשו והאדם הוא כבעל הבית בעולם:

והוא יפיו כי בלא אדם היה העולם כמדבר שממה:

וזיונו מל' כלי זיין או ל' זן ומתפרנס או ל' זיו קלסתר פנים:

ותמימותו כי בלא האדם היה העולם עדיין חסר והוא מתמם ומשלים הכל כמו שנתבאר לעיל פ"ג ע"ש:

ואליו רמז דוד עליו השלום ה' אדונינו וגו' ואמר תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו וגו':

והשלישית בהרכבת האדם גוף האדם עצמו מורכב מכל הד' יסודות ומנפש ושכל ובנפש יש כמה כחות כמ"ש:

והוא דומה לעולם הגדול דבר זה ידוע ומבואר בכל ספרי החכמים הקדמונים שהאדם הוא עולם ומלואו מכל הבחינות והכחות שיש בכל העולם הגדול הכל יש באדם דוגמתו ודבר זה מבואר באורך בספר המורה פ' ע"ב שכל העולם בכלל הוא דוגמת אדם א' ע"ש באורך ועי' בס"ס ארחות צדיקים ובר"ס שבט מוסר ע"ש ועיין לקמן בפ"ה ובשער ע"ה פ"ט שביארו המחבר ג"כ ע"ש:

כמ"ש איוב הלא כחלב תתיכני תחלת בריאת האדם הוא כחלב הנתך ונשפך ואח"כ נקפא ונקרש במעי אמו כגבינה ואח"כ מלבישו בעור ובשר על העצמות וגידין שהוא מסוכך בהן ועושה עמו חסד שנותן בו חיים במעי אמו ובפקודת השם יתברך נשמר רוחו בקרבו וקושר דבר רוחני בדבר גשמי כמו שיתבאר לקמן:

והד' כו' מהם המעופף ר"ל העופות שמעופפים באויר:

והשוחה שהולכים שחוח כבהמה ודומה להם. ובמ"ה פי' והשוחה במים מלשון כאשר יפרש השוחה לשחות והוא הדג ושאר בע"ח השטים במים:

והזוחל מל' זוחלי עפר ופירש רש"י שהולכים על גחונם ועל בטניהם כנחש:

ומדותם כל בריה יש לו מדה בפני עצמו יש מהם שבונים וקוננים ואורגים:

כמו שנזכר במענה כו' וכתב ר"ת בס' הישר שער י"ג שראוי לומר תמיד המענה ההיא של אזור כגבר חלציך:

והימיות הבריות שיש במים ובימים:

והחמישית וכו' ובמוצאים הם מיני מתכות ודומיהן שמוצאם מן האדמה:

וידבר על העצים וגו' ששלמה ידע טבע של כל אחד מהן ומה תועלתו כך פירש רש"י:

והששית כו' בחכמות כמה מיני חכמות שיש בעולם שבני אדם משתמשין בהם כידוע:

ובמלאכות הם מלאכות הכבדות כמו חרישה וזריעה וכיוצא:

ובפעולות הם מלאכות קלות כתפירות וכיוצא:

ושאר תועלותיו הכוללות שכל ב"א צריכין למלאכה ההיא כמו לחרישה ולזריעה והדומה לזה ויש מלאכות שמתבודדים בו קצת ב"א כמו נוקב מרגליות וכיוצא שאין הכל צריכין לזה:

מי שת בטוחות חכמה מי עשה זאת שנתן לאדם חכמה ובינה בקרב לבו לחשוב מחשבות ולעשות כל המלאכות ופעולות שעושה:

שכוי מפרשים על הלב הסוכה והצופה הנולדות:

השביעית כו' בקביעות התורה שקבע השם יתברך בתוכנו תורתו ודתו כדי שנדע כדת מה לעשות בעולם ואיכה ננהיג את עצמנו וע"י התורה נדע במה עושין רצונו יתברך שמו ובלא תורה האדם ככסיל בחושך הולך כמו שהבאתי דברי ס' הכוזרי לעיל כמה פעמים ולא עוד שמגיעים על ידי התורה להנאות העולם הזה גם כן כמו שנתבאר בתורה אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם וגו' וכמה פסוקים כאלה:

ולגמול העוה"ב באחרית כמ"ש אכלו טוב בעולם הזה ותתענג בדשן נפשכם בעוה"ב. והשכל מחייב גם כן גמול העולם הבא כי איך יצויר שמלך הגדול והנורא ממ"ה הקב"ה יקפח שכר העושים רצונו ומצותיו יתברך:

ותלוים בזה עניני המנהגים כו' כמו שנראה סי' החכמה בתורה הקדושה כן נראה חכמת הבורא יתברך שנתן בעולם להנהיג את העולם בדרך ישר להעניש העושים עולה ולישא וליתן באמונה ויושר הנימוסים דאם לא כן איש את רעהו חיים בלעו:

בעניני העולם בלבד ר"ל שיש הנאה ושכר על זה בעולם הזה. וז"ל בעל העקרים מאמר א' פ"ח דדת הנימוסיות תקצר מן האלהיות בפנים רבים. האחד כי הנימוסיות תתקן פעולתו קבוץ המדינה אבל לא תספיק לתת שלימות בנפש לשוב על ידיהן למקורו וע"ז אמר המשורר תורת ה' תמימה משיבת נפש. הב' שהנימוסיות לא תוכל להפריד הנאה מן המגונה דרך אמתי כי כבר יהיה אצלנו נאה או מגונה ואין כן דרך אמת ואין כח אדם להשיגו וע"ז נאמר עדות ה' נאמנה מחכימת פתי כי היא מודעת הבדל נאה ממגונה באמת. הג' להיות העוסק בדת נימוסיות מסופק אם פעולותיו מוגבלים כראוי וכל אשר יסופק בו האדם לא ישמח בעשותו אבל קוטבי התורה חזקים ומשמחים וזהו פקודי ה' ישרים משמחי לב. הד' שהדת הנימוסיות לא תוכל להפריד פרטי הפעולות מפני קוצר המשיג לרבות המקיפים והתורה חושבת כל הפרטים וז"ש מצות ה' ברה וגו'. הה' שהנימוסיות סדורה מבן אדם אי אפשר שתהיה נצחיית יען הנאה והמגונה ישתנה ברבות הזמן אבל תורת אל היא נצחיית וז"ש יראת ה' טהורה עומדת לעד. הו' הדת הנימוסיות לא תצא ידי כל הדעות שאין הטבעים שוים משא"כ האלהיות וז"ש משפטי ה' אמת צדקו יחדו ע"כ מתק לשונו וצוף דבש אמרותיו והעתקתי כל דבריו מפני כמה דברים נחמדים דאיכא למשמע מיניה בספר הזה:

וכבר נאמר כי כו' ר"ל אף על פי שנפי הנראה לדעתנו העולם כמנהגו נוהג והכל כפי הטבע אבל באמת משועבד הטבע והמנהג לתורה ר"ל למקיימי התורה לעשות כרצונם כעבד המשועבד לאדונו והדבר מבואר ואיננו חוץ לטבע שהרי השם יתברך הבורא העולמות והטבע הוא בעצמו נתן לנו תורתו ודתו והוא צוה על כל נבראיו שיהיו משועבדים תחת יד מקיימי התורה ומי יעכב על ידו וכמו שמורים הפסוקים שבתורה וביארו המחבר כחשבון הששי במשל נמרץ עיין שם וסיים שם הלא אתה יודע כי הבורא יתברך התנה בתורתו הנאמנה שיהיה ברשותך ובחפצך כל מה שבעולם אם תעבדהו ושיעבור על רצונך כשתעבור על דבריו כמו שהוא מבואר בפ' אם בחקותי תלכו וזולת ע"כ ועיין בס"ז שלי מש"ש וכן דעת חז"ל בהרבה מקומות כידוע. ובשל"ה הביא ג"כ כמה דעות אם השכר טבעי או הסכמי ודעתו כדעת כל המקובלים שהשכר טבעי נמשך בעצה למקיימי התורה עיין שם באריכות:

פרק ה

אך איזה מין קרוב אלינו כו' נאמר כי באמת שראוי לבחון יכולת הבורא בכל אחד משבעה דברים הנזכרים:

ואם הצורך אליו גדול כו' ופשוט הדבר שצריך לאדם יותר זה בכה וזה בכה אנו חייבין לבחון בדבר ההוא הנצרך לנו ביותר שהרי האדם רואה שאין לו קיום והעמדה בלא דבר זה. אך בזה אין הבחינות שוים ולפעמים צריך לדבר אחר ודבר זה רחוק ממנו ואינו יכול לבחון בו תמיד:

הקרוב אלינו יותר אך מה הוא הדבר שקרוב אלינו תמיד ונגלה לנו חכמת יכולת ה' יותר משאר דברים:

הוא סימן החכמה הנראה במין האדם כו' וכאשר נדקדק לבחון בו מתחלתו עד סופו יתבאר לנו מסוד העוה"ז הרבה והוא מפרש הכל באורך לפנינו:

אשר הוא העולם הקטן האדם הוא עולם קטן כמו שפירשתי לעיל:

והוא הסיבה הקרובה כו' שקרוב הרבה להבין שהאדם הוא עיקר מכל הנבראים שהרי הוא כבעל הבית המשתמש בכל אשר בו וכתב רבינו סעדיה גאין ז"ל כי המנהג להבניה משימים כל דבר נכבד באמצע הדברים אשר אינם נכבדים כמוהו כן האדם הושם באמצע העולם כו' ע"ש כמו שכתוב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי ע"כ:

ואח"כ נעיין בתועלותיו שיש כמה דברים שהם תועלת לאדם כמו שמפרש לפנינו כמו מזונו משדי אמו והבכיה לקטנים מן החולאים ע"ש:

ותכלית ענינו ועוד שאר דברים זולתם שהוכיח לקמן:

כל מה שנוכל לעמוד עליו כלומר עד תכלית וסוף מענינו שאין לדבר ממנו עוד כמו ותכל כל עבודת:

שהפילוסופיא ר"ל שהחכמה בכלל. כי כל החכמות וכל החקירות בכלל נקרא בלשונם פילוסופיא ואמר שהחכמה בכללה היא רק שידע האדם א"ע. כאשר זכר לפנינו קצת ממנו:

תוכן העניינים

מרפא לנפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה