אור ברסלב
מרפא לנפש שער שלישי - שער עבודת האלוהים

מרפא לנפש· רפאל בן זכריה מנדל

שער שלישי - שער עבודת האלוהים

שער שני - שער הבחינה

הקדמה

אמר המחבר כו' התחייבנו לזכור אח"כ מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתברר אצלו רצה לומר אחר שיתברר לאדם כל זה שיש אלהים בשמים ובארץ והוא לבדו ברא הכל ויתברר אצלו כמה טובה כפולה למקום יתברך עלינו כמו שכתבנו בשני. השערים העוברים יהיה התולדה מזה שמחוייב האדם לקבל עליו עול עבודת הבורא יתברך בעבור טובותיו:

כפי אשר יחייבוהו השכל למטיב על מי שהטיב לו רצה לומר שהרי השכל מחייב להכניע ולעבוד למי שמטיב לנו כלומר מי שמטיבין לו חייב להכניע א"ע ולתת הודאה להמטיב על הטובה שמקבל כמו שיתבאר וכן כתב לקמן בסוף פתיחה זאת ובפרק ג' עיין שם:

ונעלה מזה אל מה כו' ונקח ראיה ללמוד מזה אם אדם לאדם מחוייב להודות על טובתו כמו שיתבאר אם כן כמה האדם חייב לבורא יתברך אשר אין קץ לחסדו ולטובו כמו שיתבאר:

ונאמר כי מן הידוע כו' שהכל הולך אחר הכוונה אם הוא מטיב בלי שום פניה ואף שלפעמים יקצר וימנע מלהיטיב מחמת שקרה לו מקרה ואונס שאינו יכול להיטיב על כל זה:

הודאתו חובה עלינו חייבין אנחנו להודות לו על כוונתו הטובה ולבבו הנאמן:

והרביעי כו' ולגמול העולם רצה לומר גמול העוה"ז שמא יצטרך הוא לבריות ירחמו עליו גם כן כמו שמפרש לפנינו:

ושהוא כואב על ענינו ר"ל שהוא כואב ומצטער וחומל על דלותו ועניו:

כי הבן נתח מהאב עצם מעצמו ובשר מבשרו:

עם עוצם תקותו (או תשוקתו) בו שהרי האדם מתאוה שיהיה לו בנים ובודאי כוונתו לטובת עצמו וי"מ שמקוה בו טובה לעת זקנתו או להביאו לחיי העולם הבא:

והלא תראה כו' שהוא מרגיש על בניו יותר מעל גופו ומטריח את עצמו כדי שינוח הבן ויתעדן:

עם מה שהטבעו שהרי הטבע הוא שירחמו האבות על בניהם כמו כל הבעלי חיים מרחמין על בניהם בטבע:

ואם האב מוכרח בזה כו' ר"ל ואע"פ שהאב מוכרח לעשות זה בדרך הטבע ועוד שהטובה היא מאתו ית' והאב הוא רק שליח להיטיב בטובת האל לבניו ועם כל זה חייב הבן בכבוד האבות כנ"ל:

אבל טובת האדון כו' לתקן ממונו בממונו שאין יכול לעשות מלאכתו בעצמו לכן קונה עבד בממון ועושה עמו טובה כדי שיתקן עבדו את שאר ממונו.

אבל טובת העשיר וכו' הוא כסוחר ר"ל אף אם כוונתו לשכר עוה"ב הוא כסוחר שקונה עתה סחורה בדמים מועטים וכוונתו שישתכר אחר כך בסחורה זו מעות הרבה כן הדבר בנותן צדקה לקבל שכרו בעולם הבא במתנה המעוטה שנותן לעני רוצה לקנות הנאה גדולה קיימת דהיינו העולם הבא:

בטובה שהפקידה האלהים בידו כו' שבודאי הטובות היתרות שיש בידי אדם יותר מצרכם הוא רק כפקדון אצלו והוא כגזבר וגבאי עליו לתת אותם למי שיהיה ראוי לתת לו כמ"ש הר"מ אלשיך על פסוק וחי אחיך עמך רצה לומר חי של אחיך רצה לומר פרנסתו וחיותו הוא עמך ואצלך כי השם יתברך רוצה לזכות לעשיר במצות צדקה ויחלץ העני בעניו:

אם לא ברכוני וגו' ורישא דקרא אם אראם אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון אם לא ברכוני וגו' כדלקמן:

כמש"ה רבים יחלו פני נדיב ר"ל יבקשו ויחננו פני נדיב:

וכל הרע וגו' ר"ל הכל ריעים וחברים לאיש הנותן וגומל חסד:

ויראה לך זה רצה לומר יתבאר לך זה:

אחד מהם בענין גדולו ועוללותו איך הוא נתגדל מקטנותו ועוללותו מלשון עולל ויונק:

ומה שנראה עליו מחוץ ממה שהוא קרוב מהם רצה לומר דומה להלכלוכים והטינופים שבתוך האדם אם אינו רוחץ זמן רב מהצרעת והכנים והדומה משא"כ בבעלי חיים אף על פי שאינם רוחצים:

כשיחסר כח הדבור ר"ל השכל שהוא כח הדבור ואם אין בו כח השכל:

למאורע שאירע במוחו לפגע שקרה לו במוחו ולכן הוא חסר דעה ואז הוא נעוה ונתעה כדרך המשוגעים ואז הוא גרוע מהבהמה כי הבהמה אף שאין בה שכל אינה עושה מעשה משוגע שלפעמים הוא משחית את עצמו וממית את עצמו משא"כ בע"ח שמכירין טובתם ויכולין לעשות תחבולות להשיג מזונותם כמו שנראה בקורי עכביש או דבש דבורים וכיוצא מה שהרבה משכילים מב"א לא יוכלו לעשות כמותם כיוצא בהן:

כ"ש מי שיפקד שכלו מי שחסר השכל שלא יכול לעשות שום דבר:

ורישו לדבר שימלא מחסורו שהוא רש וחסר לאותן דברים שהאדם צריך למלאות חסרונו כמו מזונותיו ובגדיו ומכולם הוא רש וחסר מהם:

ושבראהו כמו שבראהו רצה לומר שברא את האדם כמו שנראה לעין שבראהו מן החסרון בעצמו כלומר מן האין והאפס ליש אם כן תחלת בריאתו חסד וטובת האל יתברך:

והוא רש כו' אף לאחר שיצא לאויר העולם צריך לכל דבר והוא נעור וריק מהכל עד שייגע ויטרח בזעת אפו לתקנתו:

וזה מחמלת הבורא עליו כו' ר"ל שכל מה שעושה השם יתברך עם האדם הוא הכל לטובתו וחמלתו עליו בין מה שנולד חסר מכל ובין מה שמוכרח לעמל ויגיעה על כל דבר לצרכו ולהביא טרף:

כדי שיכיר א"ע שידע שהוא בעצמו אין ראוי לשום דבר:

ויבחין כל עניניו בכל מה שעושה הש"י עמו מקטן ועד גדול יוכל לבחון בו חסד האל ית' וידבק בעבודת האל על כל פנים מאחר שיודע ויתברר אצלו שהכל כאשר לכל מאת השם יתברך ואין לאדם שום תחבולה לגמור שום דבר בלי רצון הש"י אם כן יהיה בטחונו חזק בה' יתברך בין שהטיב עמו או שהרע עמו כמ"ש כל ארחות ה' חסד ואמת כמו שיתבאר לקמן בשער הבטחון בהקדמה החמישית ע"ש:

אשר לו נברא כי לכך נברא האדם שידבק בעבודת השם יתברך ויקבל שכרו משלם בעוה"ב:

[הג"ה אשר לו נברא קאי על וידבק בעבודת האל]:

כמה האדם חייב לו יתברך קאי אדלעיל כאשר יתבאר לאדם כל הנזכר מגדולת הבורא יתברך וטובותיו לאדם וחסרון האדם מכל והוא יתברך טוב ומטיב לכל אם כן כמה האדם חייב לו יתברך כו' מצורף לזה שהרי בני אדם חייבים להודות זה לזה בעד טובות שמקבל מהם ואע"פ שיש להם הנאה מזה כנ"ל:

עם ברור הראיות כו' ר"ל מלבד מה שהשכל מחייב כל זה יש לנו עוד ראיה ברורה מה שראינו בעינינו ביציאת מצרים והאותות ומופתים ופרסום העדים כי כל העם ראו בעיניהם את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן והמן והשליו ושאר המופתים הידועים והמפורסמים:

וכמ"ש הנביא כו' הלה' תגמלו זאת וכי כך תגמלו לה' בעד כל טובותיו שהטיב עמכם וסיפא דקרא הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך והם הטובות הכוללות על בני אדם שבראם מאין ליש ועיין לעיל בהקדמה שם פירשתי פסוק זה ואחר כך זכר הטובות המיוחדות לנו והראיות הברורות והגלויות אמר זכור ימות עולם וגו' כי חלק ה' עמו וגו' ימצאהו בארץ מדבר וגו' וכל הענין מדבר בקבלת התורה ובטובות הש"י עמנו בפרט כמו שפירש רש"י שם ע"ש:

והשמיני כו' בהכרח ובצדק שיראה לפעמים שהאדם מוכרח במעשיו ובצדק ולפעמים יראה שאדה יש לו הבחירה א"כ הכל הולך ע"פ צדק ומשפט מה שיגמל ויענש:

סוד יצירת המין האנושי למה נברא האדם בעוה"ז:

פרק א

אמר המחבר אך הצורך אל ההערה על עבודת ה' לידע ולהודיע למה הוצרך האדם לזה להעיר אותו שיעבוד את ה':

וחלקיה ועל כמה חלקים תתחלק עבודת ה':

מפני שהאדם כו' שהרי אין ספק שהאדם מחוייב לעבוד את ה' כי השכל מחייב זה כמו שנתבאר בפתיחה:

ויש בין עת כו' רק שיש זמן ארוך בין עת שמקבל הטובות שהוא מיום ברא אלהים את האדם ואז אינו יודע לתת הודאה עליהם עד עת שישכיל וידע מה שהוא חייב עליהם ובין כך וכך ילך בשרירות לבו:

היתה הערת האדם כו' חובה ולכך הוא חיוב וראוי להורות לו את הדרך אשר ילך בו ואת המעשה אשר יעשה להעיר אותו ולהעמידו על האמונה האמיתית מקטנותו כדי שלא ילך בלא דת ובלא מעשים טובים זה זמן רב ואפשר שישתקע כך ויהיה כסוס כפרד ומלת חובה קאי אדלעיל כלומר היתה חובה על המשכיל לעורר את שאינם משכילים עדיין כדי שלא ישאר בלא דת זמן רב עד שישכיל בעצמו:

וההערה על שני ענינים עתה הוא מפרש חלקי ההערה:

אחד מהם תקוע בשכל כו' כן הוא בטבע כל אדם בעל שכל כמו שידע ויכיר בין טוב לרע כן ראוי להכניע למי שמטיב עמו:

והשני קנוי בדרך השמע כו' ויש עוד הערה אל האדם מה ששמע ולמד מאחרים דהיינו מה ששמענו ממשה רבינו ע"ה אדון הנביאים איכה נעבוד את ה':

אשר יגיענה אשר יגיע אותה הנביא ר"ל התורה אל ב"א:

פרק ב

אך הצורך כו' זה מזה נפשו וגופו זה רוחני וזה גשמי והם רוצים להתגבר זה על זה ועצם של זה הפך זה:

[הג"ה ומעצמים וי"ג מתעצמים פי' שהם מתעצמים בדברים הפוכים וזה הגירסא יותר נכון]:

ונטע הבורא יתברך בנפשו כו' כבר כתב הרמב"ם בשמונה פרקיו שחלקי הנפש אף שהנפש היא אחת יש בה כמה כחות והם חמשה. הזן והוא הצומח. והמרגיש והמדמה ומתעורר והשכלי. והשכל הוא העיקר ושאר הכחות האלה נטע בה הבורא ית' כדי להנהיג את הגוף דאל"כ לא יהיה לגוף קיום והעמדה בעולם. ומסיים הרמב"ם שם ואם יתנהג האדם בכל כחותיו ולא ישתמש בהשכל הכל לבטלה אצלם וזש"ה גם בלא דעת נפש לא טוב:

וישאר המין האנושי על ענינו כדי שישאר מין האדם על האדמה דאם לא היה לו כח התאוה יפסיד ויתבטל מין האדם מן העולם לגמרי:

ואם יפסדו אישיו אע"פ שהאנשים ר"ל הפרטים מכל מין האנושי מתים רק זה מת וזה נולד וא"כ יש קיום וישוב העולם בזה מה שיש להם כח התאוות והכוסף להנאות הגופיות אבל אם לא היה להם הכח הזה לא יפרה ולא ירבה כו' ולא ישאר אפילו המין האנושו בכלל והיו הכל נפסדים. הר"נ:

והרכיב הבורא בנפש האדם מדות כו' הוא השכל והכרה שעל ידו יכסוף לדברים עליונים ורוחניים ולא יחפוץ בגוף ובהנאותיו ורוצה להפרד ממנו מהגוף ומעוה"ז כי הוא כוסף לשורש שלו כטבע כל דבר הכוסף לשרשו:

וצוותו בהם כו' והאדם יש לו חברה וריעות עם תענוגי עוה"ז מקטנותו:

הגבירה מדת התאוה לכך גברה מדת התאוה על השכל כי השכל הוא ילד מסכן והתאוה שהוא היצה"ר הוא זקן וכסיל מאחר שבא קודם ליצר טוב:

לדבדים שהם חוץ לו כו' ר"ל ולכך צריך האדם לדבר אחר שאיננו דבק באדם להיות לו עזר וסיוע מחוץ:

והיא התורה שעל ידה יוכל להלחם מנעוריו עם התאוות ולהחיות את השכל שיהיו כל עניניו על דרך התורה והשכל וטובים השנים מן האחד. כמו שאמרו חז"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין:

והשני שהשכל הוא עצם רוחני כו' כמו שאמר ויפח באפיו נשמת חיים והיא הנשמה שהיא מעולמות העליונים וכלולה מכל בחינת העולמות העליונים ויש בה מאתים ושמונה וארבעים אברים ושלש מאות וששים וחמשה גידים רוחניים ולכך נבנה הגוף גם כן בציור הזה כאומן שעושה מלבוש כמדת האדם והגוף שהוא עפר מן האדמה נתמזג ונתחבר מכל הד' יסודות ומנפשם וזה נקרא נפש היסודות ועליה שוכן השכל או הנשמה והשכל אינו נהנה מהנאות הגופיות ולכך אין לנשמה מחזיק וחבר בעוה"ז וכל הנאות הם כנגדו והנפש הזו נקרא נפש הבהמית הוא ממוצע בין הגוף והנשמה כמו שנתבאר זה היטב בספר שערי קדושה ובספר ר"מ אלשיך עיין שם:

ושיחזקהו עליה ולחזק השכל על התאוה:

והיתה התורה רפואה כו' להחליש התאוה ושלא תתגבר על השכל ולכך חמצא בתורה שמזהרת מכמה מאכלים את זה תאכל וזה לא תאכל וכו' כדי שלא יחזק כח התאוה:

וכן הוא מצווה וכן האדם הוא מצווה שיתנהג בהיפך מה שהוא כנגד התאוה:

נר לרגלי דברך כמו נר שהוא מדחה החושך ועל ידי זה יוכל לראות מה לעשות כך התורה היא מאירה לאדם ואז יוכל להשתמש בהשכל שלא יהיה טח מראות עיניו:

והשלישי כי התאוה כו' ולא תרפה לא תפסוק עבודתה מלהשתמש תמיד בהנאות הגופיות:

והשכל אין משתמשים בו אלא במה שהוא מפיק לתאוה רצה לומר מה שהוא כנגד התאוה והפכה כלומר שאין משתמשין בשכל רק בלימוד התורה ותפלה וכיוצא בהם דברים שהם כנגד התאוה ודברים האלה בודאי מועטים נגד מה שמשתמשין בתאוה תמיד:

מפיק מלשון מוציא כמו יפיק רצון מה':

ומן הידוע שהכלים כו' על דרך הטבע דוקא הכלים הפועלים על דרך הטבע:

מוסיף תקונם בתשמיש בהם תדיר אבל לא הכלים הנעשים בהם מלאכה כי הקרדום יתקלקל כשמשתמשין בו הרבה וזה שאמרו הרגל נעשה טבע עכ"ל מ"ה. לכן צריך האדם שימצא דבר שיהיה לעזר להשכל שאין משתמשים בדבר ההוא רק בשכל הניצל מגובר התאוות והיא התורה שאין משתמשים בתורה רק כאשר ישליך מעליו כל גלולי תאוות עולם הזה עכ"פ בעת ההיא כמ"ש תורת ה' וגו' ועיין לעיל מה שכתבתי פירוש זה הפסוק מבעל העיקרים:

אשר היא תכלית הענין המכוון כו' כי רחמנא לבא בעי והעיקר מכל העבודות הוא כדי לאהבה וליראה אותו יתברך ולקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כמו שיתבאר בשער האהבה באורך ועי' בחשבון כ"א דברים אלו באורך ובביאור ותבין וכן כתב במורה חלק שלישי פרק נ"ג עיין שם:

פרק ג

אך גדר העבודה (פי' שורש העבודה) מה היא העבודה הנכונה שאין בה פרץ כמ"ש בריש שער היחוד ע"ש:

ובביאור חלקיה לבאר כל חלק מחלקי העבודה הנזכר:

ומעלות כו' כי כל חלק יש לה מעלה על האחרת כמו שיתבאר:

הוא ומפרש שגדר העבודה הוא כניעת מי שמטיבין לו שיהיה נכנע מי שמקבל הטובה:

למטיב בטובה למי שהטיב עמו טובה: ובמה יכנע לו כלומר במה יראה לו הכנעה:

שיגמלהו על טובתו כו' כל מה שביכלתו לגומלו:

והכניעה היא על שני חלקים הם שני חלקי העבודה שזכר:

האחד כניעת רהות ל' אימה ופחד כמו אל תפחדו ואל תרהו כלומר שנכנע מחמת יראה ועונש:

ויחול שהוא מיחל ומצפה לשכר טוב:

בהכרח וחזקה שהוא מוכרח להכנע:

והשני כניעת חובה ודין שהוא חיוב והדין נותן שראוי ונכון להכנע לזה המטיב אף בלי מורא והכרח:

ההערה הקנויה היא התורה כמש"ל פ"א:

מדרך גמול ועונש כי כל התורה בנויה על יסוד זה שמעניש לרשעים ונותן שכר טוב למקיימם:

בהקשר נפשו עם גופו בעוד שנפשו קשורה בגוף האדם ישכיל מעצמו שראוי להכנע למטיב כנ"ל:

אלא שאחת מהנה היא הערת התורה כמו שמסיים:

גורמת לעלות אל הערת השכל כמו שיתבאר:

אחד מהם שהעבודה כו' אפשר שיהיה כו' ואפשר שתהיה כונתו לחנופה כו' ר"ל לא בודאי שיעבוד לעולם לחנופה רק שנמצא כן על הרוב העובדים את ה' מחמת הערת התורה לבד כוונתם לחנופה ולשבחן של בני אדם מאחר ששורש התורה מיוסד על התוחלת כמה שכתוב כמה פעמים והיה אם שמוע תשמעו ונתתי מטר ארצכם וגו' וכתיב אם בחקותי וגו' וכמה קללות ועונשים אם לא ישמעו והם הכל דברים השייכים לגוף וכל עוד שלבו איננו שלם עם ה' אלהיו לעבוד מחמת עצמותו וגדולתו ועובד רק מחמת הלמוד בתורה לבד הוא עובד לפעמים לחנופה ולשבח בנ"א ג"כ באשר שעיקר כוונתו הוא לתועלת עצמו ויחשוב בלבו מה לי תועלת מהש"י או מבני אדם מאחר שלכבוד עצמו הוא דורש אבל אם האדם עובד ה' משכלו מה שהנברא חייב לבורא יתברך א"כ בודאי אינו עובד מחמת שום שכר ופרס מרבו אבל הטעם באמת למה מיוסד התורה על יסוד שכר ועונש הוא מבאר אותם לפנינו בשבעה מעלות שיש לתורה יותר על השכל כמו שיתבאר:

מצד שיתפאר בה שיתפאר האדה בעבודתו כי אינה כו':

והשני כי העבודה כו' לא תהיה אלא אחר היחול כו' ר"ל אם לא למד התורה ושכר ועונש שבה לא היה האדם מתעורר מעצמו לעבוד ולעשות המצות הכתובות בתורה רק אחר שמיחל בגמול וירא מעונש ואחר שנתעורר בתורה אינו עובד ע"מ לקבל פרס כמו שאמר בפנים הראשונים וזהו ההפרש שבין הראשון לשני שבשני הוא במדרגה ובמעלה יותר מהראשונה אבל אם עובד את ה' מחמת הערת השכל אינו צריך שיעוררהו השכר והעונש רק הוא מתנדב מעצמו ומרצונו להשתדל בכל יכלתו בעבודת ה' בהתלהבות גדול:

וזהו אחר ידיעה ר"ל שידע את ה' וגדולתו ורוממותו:

והבנה ואף גם שהוא מבין ומכיר למי ראוי לעבוד וכי האדם חסר מכל והשם יתברך מושל בכל ושאר התעוררות לעבוד ה' יתברך כמו שזכר בשער ע"ה פ"ג ע"ש. אבל בלא ידיעה והבנה לא תבא הנפש לעולם למדרגה זו לעבוד את ה' באהבה ורצון טוב:

כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה ר"ל לעבוד עבודה הרמה הזו:

רק אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו ר"ל שתדע שתשיג תמורת עבודתה והשתדלותה דבר שהוא עודף וטוב לה יותר אלף פעמים מעבודתה:

והוא רצות האל אותה שתכיר בדעתה שבזה תשיג שהבורא יתברך רוצה בה ויאהב אותה כאב את בן ירצה כמ"ש בסוף ההקדמה שאהבת רצונו ויראת חרונו המה תכלית הטוב והרע וכ"כ עוד כמה פעמים עיין שם והוא עיקר הכל להשיג רצונו יתברך שאין כוונתו לקבל שום פרס רק לעשות רצונו יתברך. להבין הדבר הזה על בוריו ראוי להעתיק דברי רבינו תם בספר הישר שער ה' וז"ל ואחרי אשר הגענו עד התכלית אשר היא כונת עבודת האוהב דהיינו השגת רצון האל יתברך ולהדבקו בו שזכר לפני זה נאמר כו' עד והנני מפרש לך כי אין תועלת גדולה כאהבת הבורא לאדם ובאהבת הבורא נכלל כל הגמול הטוב ואין לנו לחקור איך יהיה גמול הטוב אך על המשכיל מלה כוללת שיש גמול טוב לעולם הבא על מעשה טוב ועונש על הרשעים כו' עיין שם באורך דברים נמרצים:

והרביעי כי העבודה כו' כמבוא אל העבודה כו' שעל ידי לימוד התורה מביא את האדם שיעבוד את ה' ביראה ואהבה פנימית שהיא עבודה השכלית והתורה היא הפתח שבו נכנסים לדירה שהיא עבודה השכלית שהוא עיקר כמה שאמרו חכמינו ז"ל חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד כמו שפירש רש"י ע"ש הרי שהמשילו התורה לפתח והיראה לדירה:

והוא כגרגיר הזרוע ר"ל הערת השכל תקוע ומושרש בלב האדם בכח רק שצריך האדם לעבדה ולשמרה בתורה ובמצות ולהוציאו מכח אל הפועל כמו שצריך הגרגיר לעבודה ולנקותה שלא תצמיח קוץ ודרדר כן צריך השכל הטוב לעבודת התורה שיתנהג בדרך הישר דאל"כ יצמח השכל דעות רעות בלתי צודקות והנחות כוזבות כמו דעות הפילוסופים וכיוצא כמו שהאריך בזה בספר הכוזרי והוא יסוד ספרו הנחמד ע"ש. וכ"כ ר"ת בספר הישר כמה פעמים. והמחבר לקמן בשער יחוד המעשה פרק ה' וזה לשונו ונאמר כי החכמה כו' ע"ש:

והעזר שהוא מן האלהים כו' כי אע"פ שהאדם בוחר בטוב צריך לעזרת האלהים להוציא מחשבתו הטובה למעשה והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והוא הבחירה שהוא ביד האדם ולא יותר וכ"כ לקמן כמה פעמים:

ומה שהיא ממציאה ומצמחה כו' שהיא התכלית מכל עמלו מה שחרש וזרע כו' כדי שתצמיח תבואה טובה מבורכת כן העיקר והתכלית מכל הלימוד והעבודה מה שעושה לשמו יתברך לבדו לא לשום גמול ועונש אפי' בעולם הבא שהעבודה הזאת היא עיקר הכל:

כמאז"ל אל תהיו כעבדים וכו' ויהי מורא שמים עליכם ולא שום מורא אחרת פירשתי לעיל בהקדמה:

והחמישי כי מצות כו' לכל תכלה ראיתי קץ פירשתי לעיל בהקדמה:

וכבר נאמר כו' ר"ל שעשו תשובה על מה שקצרו מהעבודה בשנים שעברו אע"פ שלא חטאו רק על מה שלא הוסיפו העבודה לשעבר כראוי:

והששי כי העבודה כו' לא תגמר לאדם אלא בכח גדול כו' וכי העיקר מכל העבודה הוא שיהיה האחד שלם וישר עם ה' תמיד בנגלה ובנסתר בשכבו ובקומו וכל מעשיו מה שעושה אפילו עניני גופו וכל צרכיו יהיה הכל לשם ה' יתברך כמ"ש דוד שויתי ה' לנגדי תמיד והדבר הזה אין בכח האדם עד שיעזרהו הבורא יתברך להשיגה והוא אחר שישתדל האדם לעשות מה שביכלתו לעשות וישתדל אח"כ להוסיף עליו בחריצות וזריזות יעזרהו הבורא יתברך מה שהוא למעלה מיכלתו כו' ועיין לקמן בחשבון כ"א כל הדברים האלה באר היטב:

והשביעי כי העבודה מן התורה בלבד כו' ומצפה העתות כו' ר"ל בעת שאינו לומד ואינו מתפלל אז כח התאוה מתגבר עליו כשהוא מתעסק בעסקי הגוף:

אבל העבודה כו' בטוח הוא שלא יחטא:

כי הנפש אינה נמשכת אליה ר"ל לעבוד את ה' בעבודת השכל אלא לאחר שהמית התאות הגופניות ואחר שכבר גבר השכל על גוף האדם ע"כ אין מקום ליצה"ר על המתגבר עליו והדברים ארוכים וכתב בספר הכוזרי בריש מאמר ג' שהוא כמושל במדינה מתנהג בחושיו וכתותיו בצדק ובדרך הישרה כמו שכתוב ומושל ברוחו מלוכד עיר ע"ש באורך ובשמונה פרקים להרמב"ם ובסוף ספר מורה נבוכים:

אך מעלות התורה כו' שצריכים אל הערת התורה ג"כ אף שהערת השכל הוא רצוי ביותר אל ה' אבל בלא תורה לא יגיע האדם לזה ויש לתורה גם כן שבעה מעלות:

אחד מהם כו' הן הם הדברים הנאמרים לעיל בתחלת פ"ב ע"ש:

ובמדותיו כו' יש בו שעל ידם יבא האדם להתמכר להיות נמכר ונמסר להנאות ולתאוות העולם הזה תמיד לא יחשה עד שישכח וינתק מעליו קשר השכל לגמרי:

ויש בו מדות כו' כאשר יתישב האדם בשכלו שאין העוה"ז דירת עולמים מפני התהפכות הענינים בעולם הזה שאין יום שאין קללתו מרובה מחבירו והתמדת היגונות על האדם ועי"ז רוצה לנטות אל העוה"ב ומואס בעוה"ז לגמרי רק שאין שני העצות טובות אם נוטה רק לעוה"ב הוא הפסדת עוה"ז שלא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה ואם נוטה רק לעוה"ז ושוכח עוה"ב לגמרי הוא הפסד עוה"ז ועוה"ב כי מאחר שאינו מנהיג עצמו בדרך הנכון שניהם נפסדים:

ומחמלת הבורא כו' ולכך נתן לנו תורתו ועל ידי התורה נוחל שני העולמות שבעוה"ז נוהג עצמו בצדק ומשפט בדרך הישר בדרך בינוני וכאשר יתנהג הכל ע"פ התורה נוחל גם כן עולם הבא שהרי עושה ומקיים מצות ה':

כמ"ש הלא כתבתי לך שלישים תורה נביאים וכתובים:

והשני כי הערת השכל כו' אפשר לומר שכוונתו שלפי השכל אינו גורר ומחייב את האדם לתפלה ולצום כו' כלל כמ"ש במ"ה ע"ש ולכך ביארה התורה כל זה ואפשר לפרש ג"כ שאף שהשכל מחייב ג"כ התפלה והצום להש"י וצדקה וג"ח רק שאין אדם יודע עד כמה תכבד העבודה וגבול של כל אלה כמו שמסיים ולכך הוצרך למעמד וגבול בכל זה בדרך התורה:

וכן העונשין אשר יתחייב כו' כדי שיסדר לנו כל התורה והמצות דהיינו כל התרי"ג מצות לאשר ולקיים כולם יחדו כי כל התרי"ג מצות הם כמו קומה שלימה בכל אחד מישראל וכנגדם יש באדם תרי"ג אברים וגידים ובהתקבצם כולם יחד אזי ישמח ה' במעשיו שכזאת הכוונה ברא את הכל כדי שיעבדו אותו בתרי"ג מצות:

והשלישי כי ההערה השכלית כו' כי מי שיש בו שכל מועט בודאי אינו עובד ה' כ"כ כמו מי שיש בו שכל הרבה אבל הערת התורה כולל כל בני ישראל מקבלי התורה כולם שוים בה כמו שהמשכיל מצווה ומחויב לעשות סוכה ולולב וציצית ותפילין כו' כמו כן חייב הכסיל והפתי:

ואם הם חלוקים בהבנתם וכו' ואע"פ שחלוקים בהבנת התורה שהאחד מבין יותר מחבירו אבל התורה היא שוה לכל כמ"ש לעיל שהתורה היא כשמש לאור העינים ע"ש:

ויש שיהיה האדם מקצר וכו' ר"ל ואף שנמצא בהערת התורה שזה עושה הרבה וזה עושה מעט בכמה מצות ה' אע"פ שנצטוו כולם בשוה הוא מחמת שזה שכלו חזק ועושה מצות ה' בזריזות ובשמחה בלי גרעון וזה שכלו חלש ואינו מבין איך עושין מצות ה' ועל ידי זה עושה ברפיון ולפעמים גורע לגמרי וכל זה בא מחמת השכל אבל התורה בעצמה אינה מתחלפת רק היא מצוה כלם יחד לעשות מצות ה' וכל אחד עושה לפי שכלו והכרתו אבל בלא התורה רק ע"י הערת השכל היו נשארים רוב ב"א ככסילים בלא עבודת ה':

והרביעי כי מן הידוע כי עבודות ב"א כו' עיין לקמן בפרק ו' מזה השער תמצא דברים האלה מבוארים באר היטב עיין שם:

ויחדנו הבורא יתברך כו' יותר מה שהשכל מחייב לעבוד את ה' שזה מחוייבים כל בני אדם וחוה אבל כל בני ישראל על שהוציאנו ממצרים ושאר הטובות שעשה עמנו בפרט הטיל עלינו עבודות אחרות שהם החוקים וגזרות המקום עלינו אף שאין השכל מחייב אותם כ"כ לקמן ונ"ל שזה מש"ה וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה הריקים דייקא ופסוק זה נאמר בחג השבועות ועיין בפרק ששי מש"ש:

ויעד אותנו כו' ר"ל ולא זו בלבד שעשה עמנו כמה טובות כפולות א"כ אנחנו חייבים לקבל גזירותיו וחוקיו להודות לו עכ"ז הבטיח אותנו כשנקבל לקיים גזירותיו וחוקיו לגמול אותנו בגמול טוב בעוה"ז ובעולם הבא מה שלא יסופר מרוב ובאמת הוא חסד וטובה ממנו יתברך כמ"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ר"ל כאשר אתה תשלם כ"כ לקמן כי בלא זה גם כן אנחנו חייבים לקיים כל דבריו כנ"ל:

כמ"ש אתם ראיתם וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' הרי שהבטיח להם גמול טוב כי אין לך גמול טוב יותר מזה:

והחמישי כי ההערה התוריה כו' עי' לעיל פרק א':

עד שיחזק ויכון שכלו ל' הכנה כמו הכון לקראת אלהיך וגו':

ועל כן נוסדו התורות על קטבי היחול והרהות ע"כ כל התורה והמצות מיוסדים על עמודי שכר ועונש והיה אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו' השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם וגו'. והוא כדי שיקבל הקטן והמון העם את מצות ה' מחמת הגמול והעונש ולא יבצר מהם תורת ה' אבל אם יתעוררו ללמדם מחמת המעלות הטובות שיש לתורה לא יקבל התורה ומצות לעולם כמו שהאריך בזה בשער הבטחון פרק ד' בחלק הששי ע"ש:

ומי שאינו מקצר בחיובי העבודה כו' ר"ל אם האדם מקיים כל התורה כראוי מחמת השכר והעונש שבתורה בשביל זה שכרו מרובה בעולם הזה ובעולם הבא אבל בודאי מי שעולה מזה ומגיע למדרגה העליונה לעבוד את ה' בדרך השכל א"כ למעלה ממנה אין קץ לשכרו כמו שמסיים השמחה במתיקות עבודת ה' כו'. וכתב בשל"ה דף מ"ט שהאר"י ז"ל העיד על עצמו שלא זכה לכל המעלות הגדולות מה שזכה לרוח הקודש כמפורסם רק מחמת שהיה שמח מיד כשעשה שום מצוה ע"ש:

והששי כי התורה כללה כו' שהתורה כללה בכל אחד הן מצות השמעיות ר"ל החוקים כפרה אדומה ושעטנז חזיר ודומיהן שאין השכל מחייב אותם כלל וכן ביארה התורה בכלל אחד כללים ושרשים ממצות שכליות כמו מציאות הבורא יתברך ואחדותו וקדמותו ואהבה ויראה אף על פי שישנו בדרך השכל לא הניחה התורה מלהזכירם כי מי שאין שכלו שלם מחמת גובר התאוות כמו שהיה בשעת מתן תורה לא ידרשם ולא יבקשם מפני שצריכין לכמה הקדמות ולכך כללם בכלל אחד:

ושבו השכליות כו' כדי להיות שוים מצות השכליות אצלם כמו החקים לקיימם במצות ה' ומי שיחננו ה' שכל ובינה ויבין אותן מצות ע"פ שכלו ג"כ טוב לו שיקיימם:

לשני הפנים מצד השכל ומצד התורה:

והשביעי כי התורה נגיע אליה כו' רצה לומר מאחר שאנחנו קבלנו התורה על ידי מרע"ה שהיה אמצעי וסרסור והשם יתברך עשה על ידו אותות ומופתים גדולים ונוראים שהוא דבר הנראה לעינים שלא יוכל שום אדם להכחיש אותם מפני פרסומם וזה הדבר יותר מבואר מראיות השכל וכמו שהאריך בזה בס' הכוזרי מקצה אל הקצה והבאתי דבריו לעיל. לכך אנחנו חייבין לעבדו ולהודות לו יותר משאר בני אדם במצות התורה השמעיות וכן כל שבט שמיוחד בטובה יתירה מחוייב בעבודה יתירה כמו הכהנים והלוים וכן אדם אחד המיוחד בטובה מבזולתו כמו מלך או נביא או חכם בחכמתו מחוייב לעבוד עבודה יתירה על העבודות הראשונות שמחוייב כבר עם כל בני אדם ולא יעזוב בשביל זאת שאר העבודות ומכל שכן עבודתו שלא יפול מכל המדרגות עד שיהיה כבהמות נדמה ויהיה דינו כבהמה כו'. וכל הדברים האלה נתבארו באורך בפרק הששי מזה השער עיין שם:

ועל כן תמצא תורת כהונה ארבעה ועשרים ואלו הן יציקות בלילות פתיתות מליחות תנופות הגשות קמיצות הקטרות מליקות קבלות הולכות עריפות והזאות והשקאת סוטה טהרת מצורע נשיאות כפים ותרומת הדשן וסידור המערכה ושני גזרי עצים ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ולחם הפנים ובזיכי לבונה והערכת הנרות כך מצאתי:

פרק ד

וראוי לנו לבאר צורת ההערה התוריה כמו שמפורש לפנינו שההערה התוריה היא חזון ונבואה מאת ה' כו':

וחלקי התורה שאף לפי הנראה יש בתורה תרי"ג מצות וכן כמה מצות הלבבות אבל המשכיל יחלקם רק לשני חלקים טוב ורע והם מצות עשה ולא תעשה כמו שביאר באורך לפנינו:

ומעלות אנשי החכמה וכמה מעלות יש בלומדי התורה כי יש עשר מדרגות בלומדי התורה כמו שיתבאר שזה לומד ומשתדל בתורה כך וזה לומד כך כמו שיתבאר:

ואמונתם בה בתורה:

וקבלתם אותה מחמת שזה מאמין בתורה כך וזה כך עי"ז תשתנה קבלתם ר"ל קיום התורה שזה מקיים התורה יותר מזה כמו שיתבאר:

במה שהוא טוב בעיניו מהם מעבודתו מחמת עבודת ה' הגדולה שהיתה באיש ההוא ע"כ שרה עליו רוח הקודש והנבואה. והר"נ מפרש במה שרוצה השם יתברך שהוא טוב בעיניו שיעבדוהו באותן מצות לגמלם על קבלתם גמול כו':

חסר ונדבה וטובה כמו שכתב לעיל ברביעי כי לך ה' החסד כאשר תשלם לאיש כמעשהו מאחר שכבר קבל טובות גדולות:

צווי הוא מצות עשה:

ואזהרה מצות לא תעשה:

ומותר מה שהוא מותר שאין בו לא מצוה ולא עבירה:

אשר יתכנו באמונת הלב אשר יתכן לקיים אותם בלבבו בלבד רק על ידי אמונה בלב:

כיחוד האל כו' ומהן מצות הלבבות והאברים כיחוד הלשון עם הלב כאשר מיחד את ה' יתברך ואומר שהוא אחד והיה הלב עמו וידע מה שהוא אומר שאין יחודו יתברך כשאר האחדים שנקראים ג"כ אחד כמ"ש בשער היחוד עיין שם:

וקריאת התורה כו' כולם צריכים לכוונת הלב שיהיה לבו בהם לש"ש:

בשתוף עם הבורא בסתר ר"ל שמשתף כוונה אחרת בשעת עבודתו לאלהים דהיינו שכוונתו לשכר עולם הזה או עולם הבא זהו שיתוף בסתר שאין אדם יודע מזה ואינו מזיק לאחרים:

ובחונף הוא שיעשה עבודות כדי שישבחוהו ויגדלוהו במתנות ויוכל להזיק לב"א והוא כעובד עבודת כוכבים כמו שכתוב לקמן בשער יחוד המעשה ע"ש:

[*הג"ה כשתוף וכו' ועי' פי' מ"ל וק' הלא המחבר בעצמו כ' כמה פעמים שרשאי לעבוד את הבורא בשביל שכר עוה"ב או אפילו בשביל שכר עוה"ז רק שיצפה השכר מאתו יתברך ומזה יבא לעבודה שמצד השכל וכן אמרו חז"ל כמה פעמים הריני נותן סלע וכו' וצ"ע]:

ואהבת עשות כו' ר"ל שהוא מתאוה תמיד לעשות עבירות אע"פ שאינו עושה בפועל כמ"ש כמה פעמים:

ולעוג לנביאים כו' שהוא מלעיג על נביאי ה' או שהוא מלעיג על דבריהם שאמרו בשם ה':

ומאוס בטוב ואנשיו ששונא את החכמים ואנשים הטובים:

ומצוא קורת רוח במרעים שמתאוה לישיבת כנסיות של ע"ה לשון רעי איוב או שהוא ל' אל תתחר במרעים ברשעים:

ואהבת הרע לבני אדם ששמח באידו של חבירו וברעתו:

יכלכל דבריו במשפט עניניו בצדק ובמשפט:

והחלק השלישי כו' עיין בשער הפרישות ספ"ג דברים האלה מבוארים יותר יעו"ש:

מפני שהוא יוצא מנתיב הבחינה כו' שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אדם צרכו ומזונותיו כפי שמחייב חכמתו לבחון את דעתו כמו שיתבאר לפנינו ואם הוא מקמץ הוא חומס נפשו וגופו והוא קרח מכאן ומכאן מעולם הזה ומעולם הבא:

ואם יניח מעשותו ויש לאל ידו שהיה יכול לעשותו ואינו עושה הוא נענש:

כשיניחנו בעבור יראת ה' ר"ל שהיה יכולת בידו לגמרו ולא עשה מחמת יראת ה' אבל אם יניח העבירה מחמת שלא מצא דרך לעשותו זה אינו ניצול מהעונש כנ"ל וכמ"ש באבימלך עם שרה ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי וכן אמרו חז"ל בספ"א דקדושין ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנה וכמעשה שהיה כו' עיין שם כמו שיתבאר בשער הבטחון בפירוש חלק הד' ע"ש:

והנה נחלקו כו' והמשכיל מי ששוקל את מעשיו קודם עשותם כו' ר"ל מי נקרא משכיל וצדיק ישר בכל מעשיו מי שיעשה לו הרגל וטבע בדבר הזה שאינו עושה שום דבר בעולם הן בעניני עוה"ב או עוה"ז עד שיצייר בדעתו תחלה מה הוא עושה ואם יוצא ממנו דבר טוב עושה ואם לאו יניחנו וזה הדבר כולל כל עבודת ה' יתברך:

וכן אמר דוד חשבתי דרכי על ידי שחשבתי ונתתי לבי על כל דרכי מה יהיה תכליתם ע"ז ואשיבה רגלי אל עדותיך:

תוכן העניינים

מרפא לנפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה