אור ברסלב
מרפא לנפש שער שביעי - שער התשובה

מרפא לנפש· רפאל בן זכריה מנדל

שער שביעי - שער התשובה

שער שישי - שער הכניעה

הקדמה

אמר המחבר מפני כו' באור גדריה ר"ל גבוליה של תשובה שתהיה תשובתו שלמה בלי פרצה כמו שיתבארו בפ"ד ופ"ה ואם לא ישלים כל גדרי תשובה שיתבארו שם עדיין הוא מבחוץ ויש פרצה בתשובתו כמ"ש בריש שער היחוד ע"ש:

מהתחלפות טבעיו שיש באדם כמה מיני טבעים קרירות וחמימות ולחות וכיוצא וכח המושך והמחזיק כו':

והבדל שרשי הרכבתו שהוא מורכב מד' יסודות שהם מובדלים ומופרשים זה מזה ואם יגבר יסוד א' על חבירו עי"ז נשתנה מזג האדם ונשתנה ומתחלף מעשיו בעבור זה:

והתהפכות מדות נפשו שיש בנפש האדם כמה מדות. יש בו מדות וכחות שנכספים בהם שיהיה קיום לגופו ויש בו מדות שנכסף בהם לחכמה ולעוה"ב והן הם היצ"ט והיצה"ר כך כתב בשער ע"ה פ"ב ובשער הפרישות פ"א. וכן יש בנפשו מדות מתחלפים שזכרם בפרק י' משער הג' כמו השמחה והאבל כו' ע"ש:

מהם הנאה והמגונה ולכך פעם יעשה דברים נאים ויפים ופעם יעשה מעשים מגונים פעם עול ופעם צדק וטוב ורע:

ועל זה יצטרך לקשר התורה שלא ילך בשרירות לבו ולפי דעתו רק הכל בקשרי התורה שהוא דרך הישר כמש"ש וע"ש:

זעיר פרא כעיר הזה שהוא חמור קטן הגדל במדבר שאין בו מסורת הנהגות כן אדם יולד ג"כ בלי חכמה ומוסר וד"א:

ונאמר הן עד ירח וגו' עירוב פסוקים יש כאן ולשון הכתוב כך הוא ומה יצדק אנוש עם אל כשיבואו עליו יסורין. ומה יזכה ילוד אשה. הן עד הסיר האור מן ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו. מחמת שלא זכו בעיניו, אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה ומכ"ש אנוש רמה כשיבואו עליו יסורין בודאי מחמת עונותיו ולמה יתרעם:

היה מחנות הבורא לשון חן וחנינה ורחמנות שנתן לו יכולת לשוב בתשובה כי השכל היה מחייב שנפש החוטאת היא תמות כמנהג במלכותא דארעא רק הש"י חפץ חסד הוא ולא יחפוץ במות המת הוא הרשע כי אם בשובו וחיה ולא זו בלבד שמקבל אותנו בתשובה העיר ג"כ עליה כמ"ש בפרשת והיה כי יבאו עליך וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' משמע שישוב מעצמו ואח"כ נתן דבר התשובה וזירז אותנו שלא נתיישן בחטא והרחיב אמתלאותינו ע"י נביאים הרבה והראה לנו כמה טענות ואמתלאות שנוכל לטעון על עונותינו כדי שנשוב בתשובה ושלא נתייאש מרחמי האל כמ"ש הושע בסוף שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו וגו' כל הענין וכן נאמר (ביחזקאל ל״ג:י״ב) ואתה בן אדם אמור אל בית ישראל חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל וגו'. וזולתם כמה פסוקים כאלה שקראו הנביאים לתשובה:

ואם ארך המרותנו את דברו אע"פ שהארכנו להמרותו כמה זמנים ולבסוף עשה משפט וצדקה ושב מעונותיו חיה יחיה:

ולפי שהיו הצדיקים שני מינים כו' יבא לתרץ למה שאמר דהע"ה ב' פעמים אשרי כנגד שני מיני צדיקים כנגד צדיק מעיקרו שלא טעם טעם חטא וכנגד הבעל תשובה והתחיל מבע"ת תחלה ואמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ואחר כך אמר אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה שהוא צדיק מעיקרו:

ואם היא קודמת כמעלה אע"פ שצדיק מעיקרו הוא קודם במעלה מפני שכל שב בוודאי לא נולד עם החטא וא"כ כבר היה לו תחלה מעלת הצדיק ואין הצדיק צריך למעלת השב וא"כ ראוי הוא שיהיה חשוב יותר במעלתו מן השב וראוי שיזכר בראשונה רק מפני מיעוט מציאות צדיק מעיקרו עד סופו שלא יחטא לעולם לכך זכרם באחרונה. ואע"פ שאחז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים כו' מדרגות מדרגות יש כמו שביאר המחבר בפרק ח' ע"ש:

ואמר כי אין אדם אשר לא יחטא בתפלת שלמה המלך ע"ה כתיב במ"א ח':

פרק א

מהות התשובה מה היא התשובה ומה ענינה:

שטעם התשובה ר"ל פירוש מלת התשובה וענינה הוא התקנת האדם כו' והוא מלשון טעמו וראו:

אם בעבור סכלותו באלהים יצא מעבודת ה' אל המרותו:

ובעניני עבודתו או שהוא סכל בעניני עבודת ה' ואין בור ירא חטא:

או להתעלמותו או שגג ונעלם ממנו והוא לא ידע ואשם. או ר"ל שהסיח דעתו ממנה שלא רצה ליתן דעתו על כך:

או בעבור התתברותו לחברים רעים כו' כל אלה הן הן הנזקין שגורמים לאדם לצאת מעבודת ה' אל המרותו:

ועם שונים ר"ל משונים הם הרשעים אל תתערב להיות אתם:

וכוון בו להמרות את בוראו דאל"כ ששגג או נאנס יש לו אמתלא ותירוץ שגיאות מי יבין וכשיתחרט אינו זז משם עד שמוחלין לו:

פרק ב

שלא מצא דרך לעבירה שלא אנה לידו אותה עבירה אבל כאשר תבא לידו יעשנה ואחר כך יתחרט וכן לעולם:

ובו נאמר הגנוב רצוח ונאוף וגו' עיין בשער הבטחון סוף הקדמה הרביעית הפסוק הזה ופירושו:

והציב עונותיו לנגד עיניו כמו שכתיב וחטאתי נגדי תמיד:

פרק ג

אבל במה תהיה התשובה כו' בשבעה דברים. הראשון שידע גנות מעשהו כו' ראיתי להעתיק כאן דברי בעל או"צ כי הוא הביא ז' דברים האלה מדברי המחבר והאריך בהם קצת בשאר דברים רצוים ומדבריו יובנו דברי המחבר על נכון וז"ל ואחר שיעלה בלב האדם לעשות תשובה לא יוכל לעשות תשובה שלמה אם לא ישים על לבו ז' דברים. הראשון שידע מעשיו ויכירם כלם אם אדם שלא הורגל לקיים המצות מנעוריו ועשה כל ימיו עבירות כמה בני אדם סבורים שאין אדם נקרא בעל תשובה אא"כ בא על א"א או יוצא לתרבות רעות וכיוצא באלו מעבירות גדולות אבל בשאר עבירות אין יודעים לשוב עליהם וזה אינו כן כי על כל מה שהזהירו רבותינו עליו הוא יותר חמור מדברי תורה כי כל העובר על דברי חכמים עונשו גדול וכל מי שעובר על ד"ת או דברי חכמים צריך לשוב. ועתה שמע בני כי רוב העולם אין נזהרים מדברים בטלים ומלהסתכל בנשים ומלדבר עמהם שלא לצורך גם לא נזהרו להתפלל בכוונה ומלדבר בבית הכנסת ומשחוק ומקלות ראש גם לא נזהרו בצדקה לתת אותה למי שהגון לה ולאמץ הלב ולקפוץ היד ולדבר דברים קשים לעניים גם לא נזהרו משבועות חנם ולקלל חבירו או עצמו בשם והזכרת שם שמים לבטלה או במקום שאינו טהור או בידים שאינן נקיות ובטול ת"ת כנגד כלם וגם לא נזהרו מקנאה ושנאה ולה"ר וגאוה וכעס ומכל המדות האמורות בספר הזה. וכן גם לא נזהרים בעניני קיום המצות התלויות במעשה כגון נטילת ידים ומעניני נזיקין אדם לחבירו ולקיים שבת כדין רבים נכשלים בזה כי דבר פשוט הוא מאד ומי שאינו בקי במצות נכשל בהרבה מקומות וכהנה עושה אדם עבירות כל ימיו ולא הרגיש לכן צריך זה השב לידע העבירות שעשה והיאך יכול לדעת ילמוד המצות ויבין בכל מצוה ומצוה מה חיסר ממנה שלא קיים ובמה עבר ואם לא ידע במה עבר איך יתחרט עליה כמ"ש הכתוב כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. וזה שאמרו חז"ל אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו וכו' פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה היינו מחמת ביטול תורה לא ידע כמה חטאים שעבר דאל"כ למה לא מצא עבירות ביטול תורה קודם לכל עבירות כ"כ בספר קנ"ח ע"ש. והשני אפי' כשהוא יודע עבירות שעשה לא יתחרט עליהם אם לא ידע בודאי רעות העבירות שעבר כי אם יחשוב מה בכך אם נהניתי מן העולם הזה בלא ברכה או אם בטלתי מן התורה אין זה דבר רע כ"כ מי שחושב כך לא יתחרט ולא ישוב בלב שלם אלא צריך לחשוב אין שום דבר רע בכל העולם כמו מי שאינו חושש על מצות המלך המרומם ק"ו ממלך ב"ו העובר על צוויו כמה הוא דבר רע. והג' צריך החוטא לידע ולהאמין מעומק הלב שיש לו גמול ועונש בדינים קשים ומרים בעוה"ב על עבירות שעשה אבל אם לא ידע זה לא יחוש לשוב ואחר שברור אצלו העונש אזי ישוב ויתחרט ויבקש מאת האל המהולל מחילה כמו שאמר אחרי שובי נחמתי ורישא דקרא יסרתני ואוסר וגו' ע"כ השיבני ואשובה:

והד' שידע שהוא שמור עליו כו' והה' זה לשון המורה פל"ו מח"ג על מצות התשובה מפני שאי אפשר לשום אדם שלא יחטא ויפשע אם שנסכל בדעת שיבחרהו או מדה והיא בלתי נבחרת באמת או לתגבורת תאוה או כעס ולא יאמין האדם שלא יוכל לתקן זו המעוות לעולם היה מתמיד על טעותו ואפשר שהיה מוסיף במריו אחר שלא נשאר לו תחבולה אך עם אמונת התשובה יתקן וישוב לטוב שבענינים ויותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא עכ"ל. והו' צריך לחשוב בלבו הטובות שעשה לו הבורא ית' מעודו ועד היום הזה והיה לו להודות עבור הטובות והוא לא עשה אלא עבר על מצותיו ויש לו לשקול עונש העבירה הארוך כנגד הנאה מהרה שיש לו מעבירה ושכר מצוה הנצחית מכנגד צער מועט לשעה כמ"ש חז"ל הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה אם תעשנה ושכר עברה (הנאתה) כנגד הפסדה בעוה"ב:

גמול הצדקה ר"ל גמול המצוה מל' וצדקה תהיה לנו כי נשמור וגו'. והז' צריך להתחזק מאד ולסבול סבל גדול להמנע מן הרע אשר הרגיל בו כי זה דבר פשוט מאד עבירה שהורגל בזה כל זמן שהוא דומה לו להיתר קשה לו מאד לפרוש ממנה וע"כ צריך האדם חיזוק גדול וגדרים גדולים לפרוש ממה שמורגל וימאס בלבו הרעות כמו שכתוב קרעו לבבכם ואל בגדיכם וכשהחוטא קובע בלבו אלו הז' ענינים אז הוא קרוב לדרך התשובה. וסיים והנה מדרגות רבות לתשובה ולפי המדרגות יתקרב האדם אל הש"י ולעולם אין הנשמה טהורה בטהרה שלמה שיהיו העונות כלא היו אלא אחר שיטהר האדם את לבו כמו בגד המטונף אם יכבס אותו מעט אז יעבור הטינוף אבל רושם וכתם ישאר בו אבל לפי רוב הכיבוס יתלבן לגמרי וכן כתיב הרב כבסני מעוני לכן תכבס לבך מן העון דכתיב כבסי מרעה לבך ירושלים עכ"ל:

פרק ד

אבל גדרי התשובה הם ד' ר"ל אם לא יהיה שלם בד' גדרי התשובה ותנאיה עדיין הוא מבחוץ ויש פרצה בתשובתו כנ"ל:

הא' החרטה הוא שיתחרט על מה שעבר על מצות ה':

והשני שיעזבם יעזוב רשע דרכו ויפסיק מהם:

והג' שיתודה עליהם וכו' והד' שיקבל על נפשו כו' בלבו ובמצפונו שמהיום והלאה לא יעשה עוד כמעשה הרע ההוא וכיוצא בו:

מי יודע שיש בו עון:

ישוב ונחם כלומר יתחרט כמו לא בן אדם הוא ויתנחם:

יעזוב רשע דרכו וגו' וישוב אל ה' וירחמהו ולא יענש עוד:

בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף וילך שובב בדרך לבו ופירש"י בעון בצעו בעון גזלתו אף גם שהלך שובב בדרכי לבו שלא שב ע"כ קצפתי ואכהו:

והתודותו בעונו כו' והוא מ"ע כמ"ש בפרשת נשא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא והתודו את חטאתם אשר עשו וגו' וכן כמה פסוקים והביאם בר"ח:

אבל הקבלה שלא ישנה עוד לעשות כזה הוא אות על ידיעתו כו':

ונאמר אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו ורישא דקרא שובה ישראל עד ה' אלהיך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וגו' עוד זאת אמרו לפניו אשור לא יושיענו וגו' לא נבקש עוד עזרת אדם לא מאשור ולא ממצרים:

היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו גם אתם תוכלו להיטיב למודי הרע כמו להרע:

וכשיתקבצו בשב כו' יהיה בטוח בה' שיכפר לו כל עונותיו ופשעיו ואפילו אם יהיה העון ממה שנאמר בו לא ינקה כו' אעפ"כ אם דעתו לשוב ושב בכל לבו ונפשו מיקל הבורא וישלח עליו יסורין קלים בעוה"ז למרק עונותיו ליכנס בכת הצדיקים בעוה"ב וכמו שיתבאר עוד לפנינו פ"ה ע"ש. ואשת איש כתיב בה לא ינקה במשלי ו':

ובא לציון גואל וגו' ואני זאת בריתי וגו' ברית כרת ה' עם ישראל שישובו אל ה' קודם שיגאלם או מעצמם או בע"כ כמ"ש בסוף שער הבטחון מרס"ג:

אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואני אשיבך לפני תעמוד לעולם:

פרק ה

אבל תנאי גדרי התשובה השייכים והתלוים לגדרי התשובה:

ויכנעו עמי וגו' ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם כך הבטיח הש"י לשלמה:

והשלישי לשנות מלבושיו כו' ובמאכליו כמו שמצינו באחאב שהיה למוד לאכול בד' שעות ביום ואכל בששית ונתקבל תשובתו עיין בר"ח מזה באורך ובספר היראה לרבינו יונה כתב שהגדר הגדול המעולה והמופלא מניעת המאכלות כי מי שאינו יכגל לסבול ענויים קשים ותעניות ימשוך מתאותו ואל ימלא כל תאותיו במאכל ובמשתה אף שיכולת בידו ימשוך עצמו מהם בתוקף תאותיו לתשובה ודרך זה ימנענו מחטא ויזכרנו אהבת הבורא יותר מתענית א' בשבוע כי זה בכל יום תמיד וישים לבו בתורה יותר אם היה רגיל ללמוד דף א' ילמוד שני דפים כי גדול ת"ת שמביא לידי מעשה וכתב שכן שמע מהחסיד עולם הראב"ד ע"ש באורך:

פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו העינים תורתך כי עינא ולבא תרי סרסורי דעבורה עין רואה והלב חומד ואמר החכם אין חוצץ בפני התאוה כעצימת העינים:

עזיבת המותר אף שהוא מותר ראוי לעזבו אם יש בו שום ספק וכו' וכמו שאמרו חז"ל על יחזקאל שלא אכל מבהמה שהורה בם חכם דהיינו שהוא מותר מן הדין כמו ס"ס או ספיקא דרבנן:

והשלישי כו' אחר יכלתו עליהם כו' וכמ"ש חז"ל (יומא דף טו) היכי דמי בע"ת כגון שבא דבר עבירה לידו שנכשל בה כבר פעם ראשונה ושניה וניצל ממנה מחוי רב יהודה באותה אשה ובאותו מקום אע"פ שיצרו מתגבר עליו והרי הכל מזומן לפניו כמאז כן עתה והוא נמנע ה"ז בע"ת גמור:

ולא לתקותו אותם שהוא מקוה מהם טובות וכאשר יהיה בעל עבירות לא ייטיבו עמו:

ותהי יראתם אותי מצות אנשים לא בלב שלם כי אם במצות אנשים המלמדים אותם התראו נכנעים מלפניו וכדי לפתותו בפיכם. רש"י:

אנשים מלומדה כמו שמצווה מאנושי כמוהו שעושה מצותיו רק לפנים ולבו בל עמו כמ"ש ברישא דקרא יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ותהי יראתם וגו' לכן הנני יוסיף להפליא וגו':

והחמישי וגו' תנאי בקשת המחילה שיתענה ביום והתנאי הזה הוא בדרך כלל שיתענה הבע"ת וכמ"ש ושובו עדי בכל לבבכם ובצום ובבכי ובמספד. כבר האריכו כל המחברים בפרטי התשובה וסדר תעניתם על כל חטא וחטא הרוקח והבאים אחריו ובר"ח שער התשובה האריך מאד בענינים כאלו וכתב בפ"ו שאם בתעניתו הוא חוטא בשום חטא ועון אזי אין תעניתו נחשב לפניו ית' ואז איננו נמלט מפגעי העולם כי הוא קרח מכאן ומכאן כי איננו ניזון ע"פ הטבע וגם ע"פ החסד איננו ניזון ולזה יזיק לו התענית ולכן צריך הבע"ת המתענה ליזהר בכל דרכיו בדקדוק גמור ולהזהר בכ"ד דברים המעכבים התשובה שמנה הרמב"ם ע"ש בר"ח באורך כל פרטי התשובה הנשנה ובס' קנ"ח ובס' משנת חסידים ומאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא ק"ו לחולי הנפש שילך לדרוש את דבר ה' בספרים ההם וכיוצא בהם כי רופאי הגוף ספק מרפא והמה ודאי מרפאים נפשו ורוחו ונשמתו. ואני עתיד לבאר תועלת תפלה בסוף פ"ו משער אהבת ה' ע"ש:

ויעטוף אליו תמיד מלשון תפלה לעני כי יעטוף כלומר הרבות תפלה:

לעת מצוא לבו פנוי לחשוב ולהבין בעונותיו ובקיצורו בעבודת ה' ובכן יתפלל לאלהיו להזהיר ב"א מכמות עבירותיו ובפרט מי שיש בידו עון חילול השם שחטא ואחרים למדו ממנו ואז תקנתו שיזכה אחרים עמו כ"כ בר"ח וע' בשער אהבת ה' פ"ו מגודל זכות המזכה את הרבים דברים נמרצים ובשל"ה כתב בשם ספר החרדים דברים פרטים המסוגלים לכפרת עונות והם שמירת שבת כהלכתו במעשה ובדבור ובמחשבה כמו שמבואר בר"ח והבאתי בס"ז בקיצור והמעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו ומכ"ש עונות וחטאים והעונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו ר"ל בכל כוונתו ושירת הים בשמחה ולשמוע תוכחת מוסר מהחכם הדורש ע"ש באורך:

שישקול ערבות מהרה וכלה אם יעשה העבירה יהיה לו ערבות לפי שעה ויכלה תיכף וגם מעורבבת עם כמה פגעי העוה"ז שאין לאדם מנוחה בהם:

בערבות מתאחרת כו' ישקול מה שהפסיד עי"ז ערבוב ותענוג עוה"ב שהוא דבר קיים ומתאחרת ומתמיד לעולם וגם שהתענוג ההוא הוא זך מבלי צער וערבוב של יגון כמ"ש לעיל. ל' ר"ת בס' הישר:

ושישקול צער מהר כלה ר"ל אם יכבוש יצרו ויהי לו צער על שעה מועטת:

בצער מתאחר וימלט עי"ז מצער של גיהנם שאינו כלה ואין לו הפסק לעולם והחי יתן זה אל לבו ובודאי לא ישנה עוד למעשיו הרעים:

ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר:

וכל עשה רשעה קש ולהט אותם היום הבא. פי' רש"י הוא החמה רשעים נדונים בה וצדיקים מתרפאים בה וזהו שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה:

כי מעולם שברתי עולך שהוצאתיך ממצרים ואעפ"כ ותאמר לא אעבור בבריתך:

חבול ישיב המשכון ישיב לבעליו כבוא השמש כדין תורה ובב"ח משתעי קרא:

רשע גזילה ישלם בחוקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות. עכל"ה:

ואמר האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו וגו' ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו:

פרק ו

ושמור מצותיו ולשמור מצותיו ולהזהר ממה שהזהיר:

המפיק המוציא כמו יפיק רצון מה':

ואם תסיר שקוציך מפני וגו' ולא תנוד:

ולא תברח הוא פי' של לא תנוד. והר"נ גרס שכצ"ל ולא תנוד פי' ולא תברח מתורת ה' הנאמנה המכרזת ואומרת לכו בנים שמעו לי וכמ"ש במשלי ח' ע"ש וכן כל פ' משנה תורה שמכריז משה רבינו ע"ה על התורה ועל העבודה ועל היראה ע"כ אין לאדם שום טענה ותירוץ רק שיש להבורא ית' טענה על ברואיו שיש הרבה שלוחים למקום אלינו להחזירנו למוטב:

בבא כשואה פחדכם כענן העולה פתאום:

ואידכם כסופה יאתה בבוא עליכם צרה וצוקה אז יקראונני וגו':

וכהצר וגו' במנשה נאמר בד"ה ושם נאמר ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו וגו':

והמצליח השב וכו' ויותר מוצלח מכל השבים ומעלתו גדולה מכולם הוא מי ששב בפנים הראשונים תיכף בשעת החטא:

ואחריו בקבול תשובתו ובהצלחה נגד הש"י הוא השב כו' ועיין במנורת המאור משל נמרץ כנגד חמשה מדרגות של ב"ת אל ספינה שהשליכה הרוח אל אי רחוקה מהישוב ויש בו חמשה כתות יש שלא ירדו מהספינה כל עיקר ויש שיצאו ושבו באותו יום תיכף למקומותם ויש שאיחרו על האי להתענג שם וכשחזרו לא מצאו מקומותם שחביריהם לקחו מקומותם ויש שלא חזרו עד שהספינה התחילה לשוט והיו צריכין לשוט אחר הספינה ויש שנשארו שם על האי עד החורף וכלו ומתו שם ברעב ובצמא וכן ב"ת יש צדיק גמור שאינו יוצא לחוץ כל עיקר ויש ששב תיכף אינו זז משם עד שמוחלין לו ויש ששב סמוך למיתתו בודאי אינו מוצא מקומו בעוה"ב ויש שאינו שב כל עיקר זה נכרת מעוה"ב ע"ש באורך ובשל"ה הביאו:

פרק ז

הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה פי' רש"י גוררים יצה"ר עליהם מעט מעט בתחלה בחבלי השוא כחוט של קורי עכביש ומשנתגרה בם מתגבר והולך ונעשה כעבות העגלה שקושרין בה הקוץ למשוך עכ"ל:

וראוי שתאכל לידיעת הבורא במה שאתה צופן כלומר מה שיש במצפונך יודע הבורא:

כמ"ש בפרשת הדבר אשר היה וגו' והיא הפטרת משפטים עיין בכל הענין שם:

ובתוכחה אשר כתבתי בסוף זה הספר תמצא ג"כ החרוז הזה המתחיל נפשי הכיני צדה כו' עד כן איש נודד ממקומו עי' בסוף הספר שהעתקתי מס' שבט מוסר פ"ז:

ואמרו רז"ל בתענית דף ט"ז:

אדם שיש בידו עבירה פי' רש"י גזל:

ואינו חוזר בו לשלם את הגזל כו' ואמרו במשנה סוף יומא עבירות שבין אדם למקום יו"כ מכפר עם התשובה עבירות שבין אדם לחבירו אין יו"כ מכפר עד שירצה את חבירו ע"כ:

פרק ח

אבל אם ישתוה השב עם הצדיק אם יהיה שוה סב"ת עם הצדיק מעיקרו:

ואמרו רבותינו ז"ל עבר על מ"ע כו' וז"ל הגמרא יומא דף פ"ו ד' חלוקי כפרה היה רבי ישמעאל דורש והן שלשה ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים ומיד ארפא למדת שיש עבירה שמתכפרת בתשובה לבדה. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויו"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם למדת שיש עבירות שצריכים יו"כ לכפר. עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויו"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם למדת שיש עבירה שצריכה יסורין ומסתברא הקל לקלה והחמור לחמורה אבל מי שיש בידו חלול השם אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון אמר ה' כו' למדת שיש עבירה שאין לה כפרה אלא במיתה. ואמרו שם איזהו חילול השם זהו החוטא ומחטיא אחרים או ת"ח שעושה דבר קל ואחרים לומדין ממנו ומקילין ג"כ במצות או ת"ח שמעשיו מקולקלין והעם מרננין אחריו ועל תורתו ע"ש בגמרא באורך, וכבר כתבתי בשם הר"ח לעיל שתקנתו לזכות את הרבים וכ"כ המחבר לקמן:

אמרו לו ומהו גדול מן העון כו' הגאות והחונף עיין לקמן ושם נאמרו דברים האלה גם כן ושם פירשתיו ע"ש:

עד שינוסה ביסורים בעוה"ז כמו שכתוב לעיל מהגמרא:

פרק ט

או בזכרם שזכרם לרעה ומספר בגנותם או שהלשין עליהם וגרם להם רעה:

ומקבץ החוטא ב' הדברים יחד האחד שעשה עבירה לעצמו והשני חמסו ב"א:

בחייו וכו' פי' שלא יאמר אעשה תשובה לאחר זמן כי אינו יודע כמה יחיה:

מאריך ימים פי' שלא יעשה כן יום אחד או שני ימים רק כל ימי חייו:

העשוק הוא הנגזל:

העושֵׁק הוא הגזלן:

העושֶׁק שם הגזלה עצמה:

גזל מריש קורה:

מפני תקנת השבים הא לאו הכי גם ב"ה מודים שמחויב להחזיר המריש עצמה וכמ"ש (בתענית יז) וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם באנשי נינוה כתיב מאי מן החמס אשר בכפיהם אמר שמואל אפי' גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו ע"כ:

למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו העוה בפת"ח הה"א כמו הכבד. יגעו וטרחו לעוות את דרכם:

ונמר חברברותיו וגו' גם אתם תוכלו להיטיב:

למודי הרע כמו להרע:

בין בפגיעה בין בהליכת רכילות פגיעה הוא שיפגע בו ויהרגנו בידים, או ע"י הליכת רכילות כמו שעשה דואג האדומי:

ואשר אכלו שאר עמי וגו' וסוף הענין אז יזעקו אל ה' ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא (בבא תשועת ה' על עמו) כאשר הרעו מעלליהם:

והשבת הטעות י"ג המעוות:

יקבץ און לו שהוא קובץ הרבה עמל ואון על נפשו מעבירה זו של לה"ר מפני שכולל כמה עבירות:

אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה תשב באחיך תדבר וגו' והנה כלל שלשתן כאחד הרי שהם שוים:

ואיש ברעהו יהתלו אפי' ברעהו אשר כנפשו יהתל וילעג מחמת רגילותו:

ומשיג במין הזה ר"ל ובכלל העון הזה של המחטיא את הרבים הוא גם כן מי שיש בידו למחות כו' לכן אמרו בגמ' דשבת פ' במה בהמה (שבת דף נ"ד) מי שיש בידו למחות באנשי עירו ואינו מוחה נתפס על אנשי עירו באנשי ביתו כו' ואמרו שם מעולם לא חזר הקב"ה מטובה לרעה רק בשביל דבר זה על שלא מיחו הצדיקים ברשעים כמ"ש והתוית תו וגו' ע"ש. ובס' חסידים בסי' תק"ל הביא שאפי' מי שיוכל לחדש ולכתוב דבר ולא יכתב הוא נענש ע"ז ע"ש ובהקדמה שלי:

ועכבו מזה יחול ממונם שהוא מיחל ומקוה מהם ממון שנותנים לו וע"כ הוא ירא מהם להוכיחם:

פרק י

או שתהיה מן העבירות כו' שבינו ובין ב"א כמו כו' והעול כו' ואם כו' יהיה משער העריות כו' מאיזה מהם כו' כנ"ל לגרוס ור"ל אע"פ שכתב בפ"ט שיקשה עליה התשובה ועתה בא לאשמעינן שעכ"פ אין שערי תשובה ננעלים לפניהם כשהוא רוצה להתקרב אל ה' כמו שמפרש ואזיל:

ועובר לו על מה שנעלם ממנו ר"ל והקב"ה מוחל ועובר לו על פשעיו שנמנע מאתו התשובה עצמה:

מוצא קרוב מחטאו ישים מוצא לתקונו כלומר מקור שיתקנו והוא נובע ממנו בדבר שהוא קרוב לחטאו אף שלא יהיה מענין חטאו ממש דרך משל שאם גזל את הרבים ואינו יודע אותם אע"פ שלא יכול לעשות תשובה גמורה להחזיר להם המעות שגזל כי אינו יודע ממי גזל אעפ"כ יעשה מהסך הממון שגזל צרכי רבים ויהיה התשובה מעין חטאו כי לפעמים הנגזלים ג"כ יהנו מאותו דבר:

וכבר בארתי לך אחי כו' ועיין ברמב"ם הלכות תשובה פרטי עבירות שאין להם חלק לעוה"ב ע"ש באורך וסיים שם בד"א שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב מרשעו ומת הוא בע"ת ה"ז מבני העוה"ב שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעוה"ב שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו שכל הרשעים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים אע"פ שעדיין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה עכ"ל. וכ"כ תוס' בר"ה דף י"ז ובפ"ד מונה כ"ד דברים המעכבים את התשובה ובר"ח ובכמה ספרים הביאו אותם:

ונפסקו בו אמתלאותיך אין לך שום תירוץ למה לא תשוב אל ה':

ומה תאמר לאלהיך סכלתי ולא סכלת וכי תוכל לומר לפני אלהיך שהיית סכל ובער ולא ידעת ובאמת אין אתה סכל בשאר הנהגותיך:

ומבלי ספק נהיה נשאלים ובודאי כל אדם צריך לתת דין וחשבון על כל פרטי מעשיו וכמו שאמרו כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו ולכן הכן התשובה כו':

ודע אתי כי התשובה ע"ז על כל חטאתינו:

איננה יוצאת כ"א ממעשינו לא מדברינו ר"ל לא הדיבור עיקר ואינו מועיל לבד מה שאדם מתודה ואומר השיבנו אבינו וסלח לנו וכיוצא ווידויים אם לא שב בפועל מעבירות שבידו כמ"ש ומודה ועוזב ירוחם:

כי לא ישיג הטוב היום כלומר ישוב היום שמא ימות למחר:

ופרי הקיצור החרטה אם מתחרט ועושה תשובה שלמה כל מה שעשה לא יזכרו לו והן הן פירותיו מכל עמלו שעמל לריק ולבהלה ולא עוד אם יעשה תשובה מאהבת ה' כראוי נעשו מכל עבירות זכיות כמ"ש חז"ל והן פירותיו הטובות כנ"ל. והר"נ פי' ופרי הקצור סופה של מקצר בעבודת ה' החרטה בודאי יתחרט הן בעוה"ז והן בעוה"ב בשעת קיבול שכר:

כי ימי האדם קצרים ותשאר כו' כל ימי האדם קצרים ימי שנותינו בהם שבעים שנה ומכ"ש מי שכבר בא בימים א"כ הנשאר בודאי מעט מזער ומי יודע שיכלה שנותיו שמא ימות קודם שבעים שנה כמו שאנו רואין בכל זמן ועת כמו שמסיים:

ותמהר בעוד שער התשובה פתוח ר"ל בעוד בחיים חייתך ובפרט בעשרת ימי תשובה ששער התשובה פתוח אפי' ליחיד כמ"ש חז"ל על פסוק דרשו ה' בהמצאו וגו':

עיון שיאות לכמוך כו' ר"ל שתעיין לעשות הכל לפי כחך ולפי שכלך שלא להעמיס עול כבד על נפשך ותאבד הכל כמ"ש בסוף שער אהבת ה' והתנהג לאט ובמתון בקנות המדות הטובות והזהר מן הרבוי וההפלגה מבלי הדרגה כי רוב השמן בנר הוא סבה לכבות אורו ע"ש וכ"כ בר"ח ע"ש:

שנטה מעליו מוסב על איך לא נבוש אחי מבוראנו כו' שנטה מעליו ואיך נהיה נוטים מעליו והנו"ן בחיר"ק:

ויאמר ב"א היו נכונים כמו היו נכונים ליום השלישי:

יפקד מכם יחסר מכה. ר"ל ימות:

כמ"ש רז"ל שוב יום אחד כו' ולכך ישוב היום שמא ימות למחר:

בחון ביתרון שכלך כו' בברור עם ברור. למ"ה. א"כ בחון בשכלך ותראהו מעצמך הכל בבירור יותר ממה שמברר לך זולתך כי אינו דומה ראיה לשמיעה:

ינוחו בם בשובה ונחת רוח:

ואם ישיבום עליו כו' ר"ל שאינו רוצה בטובת הבורא כמו השכל והבינה או שאר טובות שנתן לנו לטובתנו לעבוד אותו בו והוא אינו רוצה בכך וממרה בו הרי הוא בועט בטובת הבורא ועתיד ליתן דין על הטובות ויהיו לנקמה שימצא בעל דין מקום לגבות ממנו פורעניות כי יוסיף דעת כו':

הזהר והזהר הכפל לחזק הענין:

וכבר העיר אותך כו' הלא כל הנביאים כלם לא עמדו להם לישראל רק להחזירם למוטב וכל דבריהם חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים:

ללכת עמך מוסב על ולנהלך לאט ללכת עמך כו':

וכבר קרא אותך לאט כמ"ש חז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה כו':

והזהר פן כו' ויאמר לך עתה אחרי אורך כו' כלומר פן תאמר בלבבך וכי אחר שכבר כלו רוב ימי בעבירות איך אשא פני לשוב אל האלהים פן ואולי לא יקבל אותי. אל תאמר כן כבר הכריזו כל הנביאים וגם משה רבינו ע"ה שהקב"ה יקבל אותנו בתשובה ואין לך דבר העומד בפני התשובה ואע"פ שהוא חסד הבורא לקבל תשובתנו איננו יוצא משורת הדין מאחר שאין לאדם בכל מעשיו אשר יעשה תחת השמש רק הבחירה וההסכמה לדבר וגמר המעשה הוא נשלם ע"י הש"י כמו שנתבאר בשער הבטחון בפי' חלק הד' ע"ש באורך ובכמה מקומות א"כ אם האדם שב בכל לבו ומתחרט ומצטער על המעשה אשר עשה והלואי שלא עשה הנה עוקר בזה מחשבתו והסכמתו שהיה לו בעבירה כאלו לא עשה כלום נמצא מחשבה והסכמה מוציא מידי מחשבה והסכמה ועכ"פ הוא חסד אל שכבר היה האדם רוצה בעבירה וחפץ בה מאד ונהנה ממנו וכזה כתב בספר מסלת ישרים פ"ד ע"ש. וז"ל ר"ת בספר הישר ואל יהי נואש מרחמי האל ואל יאמר אחרי אשר הגדלתי לעשות כל רע איך אעשה תשובה ויעביר על לבו אנשי נינוה ואחאב ומנשה הגדילו לעשות רע מכל אשר לפניהם ובתשובה קבל אותם הש"י ורצה בתשובתם והצילם מצרתם עכ"ל:

וכבר המשילו כו' עיין בחשבון י"א כי הימים כדרכמונים ולא ישליכם לאבדון ע"ש:

ואל יכבד עליך כו' לומר כי כבד ממני הדבר לשוב לעת זקנתי כי הוא לטובתך להנאתך ולשמירת עצמך. ולא עוד:

כי לא יחדתיך בה מבלעדי נפשך כי כל דרכי התשובה שכתבתי עד הנה לא זכרתים לך לבדם כי גם לי גם לך יהיו לזכרון בין עינינו לקשט עצמנו ממנו ולשוב אל ה':

והכנע לאמת כלומר לו יהיה כך שאינני מכוון רק אליך מ"מ אחר שבדבר אמת באתי עליך לכך הכנע לדברי ואל תברח מהם:

ואל תקח אורך התעלמות זולתך המעיר לך כו' ר"ל ואל תקח ראיה מאנשים רשעים שהם מאריכים בשטותם וברשעתם ולא נתנו לב לשוב לעולם ואפשר שגם שלום להם ואין חרצובות למותם ובריא אולם וגו' וא"כ הם לך למכשול ולפוקה כאלו הם לטענה לך ולאמתלא השמר והזהר שתקח ראיה מאנשי עורים ורשעים:

כי זה בתרמית היצר להסית אותך וכיוצא בך:

אשר הכרתם חלושה והם שוטים בעוה"ז ובעוה"ב וכ"כ בסוף שער הכניעה כדברים האלה ע"ש אבל אנחנו ישימנו האלהים ברחמיו מן האנשים חכמים הממהרים לשוב אליו בלי איחור והשבים עדיו בלב שלם אמן כן יהי רצון:

תוכן העניינים

מרפא לנפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה