אור ברסלב
מרפא לנפש שער שישי - שער הכניעה

מרפא לנפש· רפאל בן זכריה מנדל

שער שישי - שער הכניעה

שער חמישי - שער ייחוד המעשה

הקדמה

אמר המחבר מפני שקדם בו' והיתה הגאוה כו' כי אין לך דבר רע יותר מהגאוה שמפסיד ומקלקל את המעשים טובים שע"י הגאוה אין מעשיו לש"ש כמו שיתבאר. ואמרו חז"ל שהמתגאה כאלו עובד עבודת כוכבים והרבה בזה כדלקמן:

ומפני שנתברר לנו עוד כו' ועוד אם האדה שפל רוח מאד מאד מראה בזה שהוא עבד ושהש"י הוא האדון לבד ושראוי לעבדו לבד בלא שום פניה אחרת ולכך ראוי לסמוך שער הכניעה שהוא הפך הגאוה ליחוד המעשים:

ומטיבה עוד ל' בטיב גיטין וקדושין:

כי היא מרחקת כו' אפי' כנגד ב"א. הר"נ:

וחמוד מה שהוא גדול ע"י הכניעה אינו חומד מה שהוא חשוב ויקר ממנו כי הוא נקלה ונבזה בעיניו ושאינו ראוי לדברים שהם יקרים ממנו:

והשמיני עיין בריש פרק שמיני פירושו:

פרק א

ושחותה לשון כריעה ושפלות כמו שחה לעפר נפשנו:

וממדות הנפש כי היא נשמת אלוה ממעל ובמקום גדולתו ענותנותו מצאתי]:

לולא חזקת כעסי ר"ל אלמלי לא הייתי בכעס חזק היה ראוי לעשות בך נקמה גדולה מפני חטאך רק שאין אני רוצה ליתן מקום לכעס שהוא מדה מגונה ובחיק כסילים ינוח ובהפך ארגיל עצמי במדת הכניעה שהוא מעוט הנקמה אחר היכולת והכעס הוא תולדה מהגאוה כי מחמת הגאוה אם אינם עושין רצונו הוא מתכעס במהרה כמ"ש בשער הקדושה:

איני יודע עון שהוא שוקל יותר מכל שאר עונותי יותר מהכעס והגאוה והנקמה שכולם מתכונה אחת רעה יוצאין כמ"ש בספר ש"ק ולכך אמרו חז"ל בכל אחד מהן שהוא כעובד כוכבים והרחיבו בגנותן הרבה:

פרק ב

וזה נקרא כניעה מדרך ההסכמה שהוא שם מוסכם לקרוא לכל מי שהוא במדת הכניעה בשם נכנע אבל באמת אין זה שמו האמתי כי הוא סכלות ודלות הנפש וכו' והכניעה האמתית היא אשר כו':

או לחסרונו להם ר"ל מה שנחסר לו הוא אצלם ובידם להעניק לו:

לדעתו שהוא מקצר כו' וסכרותו בדרך הישרה פי' מ"ה לפי שהוא יודע שהוא סכל ואיננו יודע להשיג הדרך הישרה כי אם מפי רבו או נביא מורה צדק ע"כ הוא מוכרח להכנע לפניו ע"כ ולשמש אותן כדי שילמוד מהם מנהגיהם הישרים ותלמודו יתקיים בידו:

והחלק הזה כו' ואם הוא ראוי ואע"פ שראוי ונכון להכנע למי שהוא צריך אליו בכל אופנים שזכר איננו תדיר כו':

פרק ג

יבוא להשתחות לו לאגורת כסף מאה כסף וככר לחם:

והשלישית כשתהיה עליו לזולתו טובה עודפת מלת עליו מוםב על עודפת ר"ל שיש לחבירו עודף עליו וחבירו מראה חסדו עליו:

ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עוני וסוף הענין ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון ע"כ:

והשביעית כשתמצאנה את האדם צרות כו' ולעיל בשני מיירי בפגעים שיצטרך לב"א לסייעו ולהצילו מהם וכחן מיירי בפגעים שאין שום אדם יכול להצילו בלתי ה' לבדו כאשר מבואר בפסוקים שהביא על כל אחד מהן:

ובעטו בה באותן הטובות שנתן לו האלהים הוא מבעט בהן במקום שהיה לו לשבח ולהודות לה' כמ"ש עזרא על שנשאו נשים נכריות והקב"ה היה רוצה לקבצם בבית שני:

והעשירית כשירגיש בקרבת המות כו' ר"ל שיכנע מעצמו וזכר המחבר עשר סבות האלה שבעבורם יכנע האדם כדי שיבור לו האדם הדרך הישרה ולא ימתין מלהכנע עד שיפגעו בו פגעים רעים וצרות כמו הראשונות רק יכנע במדרגה השמינית והט' והיו"ד וכ"כ לעיל בשער ע"ה סוף פ"ד כל' הזה ובשער התשובה פ"ו ע"ש ותבין:

פרק ד

נבזה בעיניו נמאס פי' הרד"ק אע"פ שהוא הולך תמים וכו' אינו מתגאה בזה אלא הוא נבזה בעיני עצמו כו' וכל המזמור נאמר בהנהגה שבין אדם לחבירו כמ"ש ולא עשה לרעהו רעה וגו':

יהלמני צדיק וגו' פי' רש"י טוב לי שיוכיחני וייסרני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד. יהלמני פי' יכה אותי:

וגמול טובתו פי' ולגמול על טובות הש"י:

והד' כשמספרים בגנותו כו' כדי שישוב אליו כמ"ש ויגל אזנם למוסר ויאמר כי ישובון מאון פי' רש"י במה שמייסר הצדיקים בזה מגלה את אזנם שיקבלו מוסר וכאלו אומר להם שישובו בעונם. ור"נ פי' ויגל אזנם ע"י ששומע גנותו יקבלו מוסר:

כי רוב הממון כו' לטובה מאת הבורא יתברך ר"ל או שהוא לטובה או לנסיון:

מהתעסק בה בהטובה:

אם שמתי זהב כסלי פי' מבטחי ומחשבתי. כסל ל' מחשבה. או אם אמרתי לכתם אתה מבטחי. כתם קבוצות זהב ואוצרות ואמר שם אם אמנע מחפץ דלים מה שהדל חפץ ממני לא מנעתיו ויתר מה שמספר שם מנהגי הטוב שעשה בממונו:

וסימן הנסיון והמבחן כו' הוא ע"ד מש"ל בשער הבטחון בההקדמה הה' ובשאר מקומות שחייבה חכמת הבורא ית' ביצירת האדם במצב הזה ר"ל ביצ"ט וביצה"ר לבחון אותו בכמה מיני נסיונות הן ברע או בטוב כדי שיתחייב אחר זה הגמול והעונש כפי בחירתו ע"ש וכמה פעמים מנסה הש"י את האדם בעשירות וכשתראה אדם שאין לו שום הנאה מעשרו רק משמרו ומוסיף עליוי וגם איננו מקיים בו מה שהוא חייב לעשות ממנו ולהודות עליו לה' אזי תדע שעשרו הוא לו לנסיון ולמבחן ולעתיד צריך ליתן דין וחשבון וכ"כ בשער ע"ה פ"ד ומהם שלא בזה מי שחסר הטובות בו' ושמא האלהים מנסה אותו בה להראות בו שיסתר מרוע המצפון ותשיאהי הטובה כו' ע"ש:

וסימן הנקמה כו' ותמיד הוא בתענוגי עוה"ז:

מפרוע חובות הבורא ר"ל מלפרוע:

ושבח כמו ולשבח:

כמש"ה והנה ששון ושמחה וגו' וסיפיה דקרא כי מחר נמות פירש רש"י כי מחר נמות בעוה"ב הנביאים אומרים לנו מאת הקב"ה שלא יהיה לנו חלק לעוה"ב נעשה לנו הנאה בחיינו עכ"ל והוא ע"ד שאמרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו בעוה"ב ונמצא הראשון והשלישי שוקטים על שמריהם ואינם חסרים כל טוב עד אחריתם זה לטובתו וזוכה לשתי שולחנות ולזה משלם אל פניו זכיותיו. ולשני הוא בחינה ולאיזה דרך יהיה נוטה ואם אינו הולך בממונו בדרך הישר אזי בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל:

ואמר והיה כנור ונבל וגו' ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. פירש"י עשו עצמם כאלו לא ראו גבורותיו:

וזאת היא הנקמה בדמות הטובה הוא סובר שלטובתו ושיתענג בתענוגים ניתן לו עשרו אבל באמת הש"י רוצה לנקום ממנו על מעשיו הרעים ויהיה עשרו לרעתו כי על הרוב הוא בועט בעשרו ועושה כל תועבות ה' בעשרו ואם היה עני ודל לא עלתה על לבו לעשות כאלה כמ"ש בשער ע"ה פ"ז מהם שלא ישים עשרו סבה להמרות הבורא ולכך המשכיל כשתבא לו טובה יראה ורעד יבא בו ויכנע פן ואולי עשרו שמור לו לרעתו:

והעולם מקבל כחפצו שכל עניני העוה"ז ותענוגיו הוא מקבל כחפצו. וי"ג מקובל כחפצו:

את דברי הספר שמצא כתוב שם יולך ה' אותך ואת מלכך וגו':

ואמר לי הבורא יען וגו' לכן הנני אוספך אל אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא על המקום הזה ע"כ:

כצדקה וכו' פי' או שמתעסק מה שהוא חוב ומצוה מתרי"ג מצות או שמתעסק מה שהוא רשות כמו תפלות ובקשות שבתהלים וכיוצא בבקשות או שמבזבז יותר ממעשר עד חומש וכיוצא שגומל חסדים טובים שהם יותר מצדקה:

במה אקדם ה' אכף אהיה כפוף הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך וגו':

פרק ה

אחד מהם שורש הויתו כו' כמ"ש חז"ל הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת כו':

מן הבלונית ענין הפסד מענין כבגד תבלה:

אחר התעפשם וכו' וז"ל מ"ה וזה ידוע בחכמת הטבע שאין בטבע להתחדש שום הויה אא"כ יפסיד ויתקלקל להפשיט צורה הראשונה וללבוש צורה אחרת כי ההעדר יקדם לכל הויה והוא אחד מסבות הויה כמו שגרגירי הזרע לא יצמחו אא"כ ירקבו קודם לכן בארץ ואח"כ יצמחו וכן טפת הזרע לא יתהוה ממנו הולד עד שתסריח וכ"כ הראב"ד בהקדמת פי' לס' יצירה וכן רמזו חז"ל באמרה מאין באת מטפה הרוחה עכ"ל:

ממי שעבר במעבר השתן כו' שני פעמים עובר האדם באותו מקום שהדם והשתן עוברים דרך שם אחת בכניסתו ברחם האשה והשני ביציאתו לאויר העולם:

אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז:

יכיר מצורת מעמדו מן צורת מעמדו בעוה"ז יכנע וידע שהוא אסיר תפוש ממש ואינו כמשל ודמיון בעלמא שנאמר שהאדם הוא כמו אסיר רק אסיר ממש שהרי נראה שאין לו יכולת לדחות מעליו כל והפגעים והחלאים המתרגשים לבוא על האדם א"כ איננו ברשותו ובבחירתו כמו האסיר:

כאלו לא רוחץ וכו' ולא הפיח ריח הטוב ר"ל שם בקבר מבאיש ריחו כ"כ כאלו לא רוחץ מעולם או שלא הריח ממנו שום ריח טוב בחייו. הפיח מל' הפיחי גני יזלו בשמיו:

והפסק טענותיו ואמתלאותיו שאז במעמד הגמול לעוה"ב לא יהיה לו שום טענה ואמתלא וגם חרטה לא יועיל בעת ההיא:

וחרטתו במעמד הגמול שיתחרט אז על מעשיו המגונים שעשה בחייו כשיענש עליהם וגם אז יראה הגמול הטוב לצדיקים והרע לרשעים ויצר לו ולא יועיל חרטתו כי מי שטרח בע"ש כו':

ומי מכלכל ומי יוכל:

והחמישי כאשר יחשוב בגדולת הבורא יתברך ועוז גבורתו כו' וכיצד יוכל לצייר בנפשו ולתת אל לבו גדולת הבורא ית' כשיתן אל לבו הענין הגדול הזה דהיינו מן המורא הגדולה והנפלאה שהיתה על חסידים ואנשי מעשה שבדורות הראשונים והאחרונים כמה גדולים היו מעשיהם שהיה בידם להחיות מתים ולהמית למי שהיו רוצים כמ"ש חז"ל בגמרא ובזוהר במקומות אין מספר וכן נודע ומפורסם מהנפלאות שעשה האר"י לוריא ז"ל ותלמידיו וזולתם רבים שהיו לפנינו וכאשר יעריך החכמים הגדולים הנזכרים נגד הנביאים כמו אליהו ואלישע ודומיהם המפורסמים ואנו רואים בתנ"ך שהנביאים אחזתם חיל ורעדה בראותם המלאכים וכמו שנזכר בזוהר כשעלה משה למרום:

והמלאכים כורעים ומשתחוים לבורא ית' כידוע א"כ מה אנוש כי תזכרנו איך ירים ראש להתגאות נגד מלך אדיר ונורא ועליון על הכל ואף גם שהוא משקיף עליו תמיד על נגלהו ונסתרו:

ואמר וגו' תהלה לשון הוללות ולעג וגו' אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם וגו':

ובמה שהוא וגו' ר"ל כי אף שלפי גודל יכלתו אין נחשב כל העולם ומלואו לכלום כמ"ש בסוף שער הבחינה במשל הילד היולד בבור ע"ש מ"מ אף לפי דעתנו הקצרה נוכל לתת לב במה שאנו רואין בעינינו בברואיו הגדולים והנפלאים:

כמו השמש כו' כבר כתבתי למעלה דברי הרמב"ם שהשמש הוא מאה ושבעים פעם גדול יותר מכדור הארץ וכדור הארץ יש בהקיפו כ"ד אלף מיל ע"ש. ועכ"ז לא נפלאת ולא רחוקה היא משחז"ל כל העולם כולו תחת כוכב אחד ולא קשה כלום קושית התוספות בחגיגה ע"ש כי אף שנראים קטנים הוא מחמת גודל: רום המרחק שבינינו ולהם:

ממוצק הוא הדומם בכלל:

וכאשר יחשוב הנלבב בעל לב מבין:

בערך המדברים כמה גדלה מעלתו של אדם על שאר הברואים והוא כנגד גודל כדור הארץ נחשב כאין וכ"ש נגד הגלגל וכו':

והששי כשקורא בספרי הנביאים וכו' וכתב בשער קדושה שער ד' הגאוה היא שורש להרבה עבירות אם בין אדם למקום ואם בין אדם לחבירו כי גורם להזיק לחבירו ולשנאתו ולדבר לה"ר עליו וכאלו רבות ואם בינו למקום שכן כתוב ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ואחז"ל כל שיש בו גסות הרוח נקרא תועבה שנא' תועבת ה' כל גבה לב ואמרו בשמתא מאן דאית ביה וכו' ואין עפרו ננער ושכינה מיללת עליו ושקול כעובד כוכבים וככופר בעיקר וכאלו בא על העריות כולן וכאלו בנה במה כו' ע"ש אמנם הענוה והשפלות אין מדה גדולה הימנה כי משה רבן של הנביאיה בתורה ובמצות וביראת חטא לא נשתבח אלא בענוה והאיש משה עניו מאד ע"ש באורך דברים נחמדים:

והעתקות אנשיו מענין אל ענין זה בונה וזה יושב כגלגל חוזר בעולם כמו שנראה בכל עת וזמן:

ולא יבטח לבו על דבר ממנו במ"ש אשרי הגבר וגו' ולא פנה אל רהבים וגו' שכל הון העולם ותענוגיו נקראים רהבים בספר הזה ועמ"ש בריש שער הבטחון ע"ש:

ואחז"ל הסתכל בשלשה דברים כו' הן הם הדברים הנאמרים בזה הפרק בפרט וחכמינו ז"ל כללו הכל בקוצר דבריהם:

פרק ו

הראשון דעת האלהים ומדותיו שידע את האלהים ואת מדותיו הטובות איך מתנהג עם בריותיו:

עצמות הבורא כו' ג' לשונות אלו כנגד הגדול הגבור והנורא:

יתעלה מדמות ומהמשל הוא נעלה ומרומם שיהיה לו ח"ו דמות או להמשיל אליו שום דבר מאחר שהוא ברא הכל איך יהיה שוה לנבראיו כמו שנתבאר לעיל:

כי אין בלתך ר"ל כי אין יכולים לעשות שום דבר זולתך ונמצא קדושתם הוא ממך. והבן:

רוחב הלב וסבלות מה שישנא כו' שירחיב לבו במדת הסבלנות אע"פ שבאים עליו כמה דברים שהם כנגד טבעו כגון לנקום מאויבו ולמחרפים אותו וכדומה להם מה שיקשה על האדם לקבלם באהבה אל יחשוב שהכל הוא מאתו ית' וכמ"ש החסיד דהמע"ה על שמעי כשקללו כי ה' אמר לו קלל כו':

אם גמלתי שולמי רע כלומר לא גמלתי רע אפי' לאותן ששלמו לי רעה תחת טובה. למ"ה:

וארז"ל (יומא דף כ"ג) הנעלבים וכו':

מעביר על מדותיו ואמרו שם כל המעביר על מדותיו מעבירין ממנו כל פשעיו וסיים בס' שע"ק ומכ"ש עונות וחטאים שהם קלים. וכתב בר"ח שראוי לאדם לקבל היסורים הקלים האלה של המחרפו ויעביר על מדותיו ויתכפרו בזה כל עונותיו ופשעיו וזה בודאי טוב לאדם יותר משאלו יבואו עליו יסורין או מיתת בניו ושאר יסורין שבהם מתכפרין העונות שלא יצטרך לקבל עליו סיגופים ותעניות ויתן אל לבו שהש"י אוהב אותו ששלח זה לחרפו לכפרת עונותיו והוא עונו ישא שהוא רצועה בישא לבזות לזה:

ואם אינם ראוים לכך ואף שאינם ראוים שימחול להם:

כמש"ה וגם במדעך פירש רש"י אפי' במדע שלך כלומר במחשבתך אל תקלל מלך אם הרע לך בחנם ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר:

וממחילת הדבור הרע והגנוי תוכל ללמוד ממעשה דמרים שדברה במשה ומשה מחל להם ומהעונש שהיה שם ידע לבך אשר גם אתה קללת אחרים:

ואמרו הכמינו זכרונם לברכה מעשה ברבי אליעזר כו' בתענית ספ"ג:

וישוב להם טבע ויהיה להם טבע כי ההרגל נעשה טבע:

ובתנועת אבריו ונוחם ר"ל הן כאשר ינועו אבריו והן כאשר ינוחו יהיה הכל שוה אצלו בכניעה ובשפלות:

כפי התחלקות מעלותם כמ"ש חז"ל הוי קל לראש ונוח לתשחורת:

והששי שיהיה יקר רוח שיהיה רוחו ונשמתו יקרים אצלו ונפשו יגבה בעיניו מאד לתת להם די והותר מתורה ומע"ט לפי גודל מעלתם כמש"ל ע"ש:

והשתדלותו בעניניו כצ"ל ור"ל בעניני העולם הבא:

שיקטן בחלוקה שלפני זה דבר שיתנשא נפשו מלמעלה ממדרגה שהוא בה עתה ועתה דבר שיתאונן על קצורו ויבקש עזר מה:

והרים את הדשן וגו' וחייבו הבורא כו' כך מצאתי בירושלמי דשבת פרק המצניע א"ר לוי כתיב ולבש הכהן מדו בד והרים את הדשן אלא שאין גדולה בפלטין של מלך ע"ש בפי' הכתוב:

ותרא את המלך במיכל בת שאול כתיב ותבז לו בלבה וסוף הענין ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה:

לעמוד מתאותיה לעצור עצמו למעט בתאות העוה"ז כדי שיוכל להפנות לפרוע כו':

דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי מדאגת או מתאות עוה"ז:

ואל תשיאהו מחילתו לב"א בצד עצמו כו' ר"ל אע"פ שיהיה האדם מן הנעלבים ואינם עולבים מדברי עצמו לא ישוה מדותיו ויסית אותו היצר שימחול ג"כ בדברי האלהים כו':

וכן אל ינהג בעושק כו' עושק בסגו"ל שם הגזילה. עושק בציר"י שם הגזלן:

ויורה ב"א כו' כמ"ש חז"ל כל מי שיש בידו לנוחות ואינו מוחה הוא נתפס בעונם:

ויכלימם היינו לרשעים גמורים כמש"ל כפי יכלתו אבל אם אין יכלתו להוכיח אמרו חז"ל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע:

בידו ר"ל שיכתוב ספרים על זה שא"ל שכוונתו שיכה אותם דה"ל להקדים ובלשונו. פ"ל:

ויעמוד פינחס ויפלל לשון משפט כמו ונתן בפלילים וכן אמרו בגמרא בסנהדרין ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל כו':

והעשירי כו' וזה מכניעה ושפלות ר"ל כל הנזכר לא יעשה מחמת גאוה אלא מחמת כניעה ושפלות כי לפעמים הוא כניעה פסולה:

פרק ז

אבל הסימנים כו' כשיראו בו אותן הסימנים שהם החמשה אזי נתברר כניעתו:

אחד מהם כו' כמ"ש לעיל מסר"ח בפ"ו עיין עליהם יפה:

יבז למשבחו עליה פי' יבוז עליהם למשבחו כלומר יבזה למעשהו הטוב לפני המשבחו:

ויאמר למשבחו רב לך ר"ל פסוק מלשבח כי כבר שבחת יותר מדאי. הר"נ:

מה שעור מה שהשקפת כו' מה נחשב זה המעט מרוע מעשי מה שאתה השקפת עליהם:

אצל מה שלא ידעת ממני מן שאר עונותי והקב"ה יודע אותם והאריך לי אפו בהם שלא ענש אותי עליהם ברחמיו עד שאשוב:

היית בורח ממני כי אוי לרשע אוי לשכנו:

כמ"ש אחד מן המשוררים חטאי כו' והוא בתחנות של שומרים לבוקר ביום שני שאין בו תחנון ויש שם ט"ס ע"ש:

אך התימה סתרו עלי כו' אך יש לתמוה שהבורא ית' מכסה עלי במה שהוא יותר מגונה כו':

ואם מה שספרו עליו שקר יאמר למספר כו' הרף אחי וחמול על זכיותיך כו' עד וע"ז הזהירנו הכתוב זכור את אשר וגו' למרים עיין בספר זכירות שלי בזכירת מרים מה שהארכתי בענין זה ושם הבאתי לשון המגיד מישרים שהופיע על הב"י ואמר לו בזה"ל כי מי שאומר לה"ר על חבירו מנכין לו מזכיותיו ונותנים לזה שדבר בו כו' הוא אמת ויציב ואלו הוו ידעי בני נשא דא הוו חדאין כד שמעון דאמרי ביש מנהון כאלו יהבי לון מתנת כסף או זהב אלא בגין יקרא דאורייתא דילך דזלזלו אחזי לכ"א קטירי דיקומון בהון ואתה תעמוד מנגד ותחזי ותחדי אבל את לא תהרהר בההיא ולא במלה אוחרא רק ביראת ה' כל היום וכל הלילה ובתורתו עכ"ל ועפ"ז נתבאר לי הפסוק לכו בנים וגו' מי האיש החפץ חיים ר"ל באיש צדיק משתעי קרא. החפץ חיים נצחיים בעוה"ב אוהב ימים לראות טוב בעמלו שעמל תחת השמש באותן ימים שעשה ופעל בהם מצות ומע"ט ורוצה לראות אותם וליהנות מהם בעוה"ב כמו שהאריכו בזוהר פ' ויחי הבאתי לשונו בסוף ההקדמה ע"ש שלא תאבדנה ואיש אחר יקחנה אזי זאת העצה נצור לשונך מרע וגו' ועל ההיפוך שנותנים לזה המדבר לה"ר החובות של חבירו יש רמז בזה בתהלים ז' בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל ר"ל מה שפעל וחפר הוא יפול בו ועוד ישוב עמלו מה שעמל זה המדבר מצות ומע"ט ישוב בראשו של זה שדבר עליו ועל קדקדו של זה המדבר חמסו של נדבר יורד במקומו כנ"ל ואפשר לומר שהוא מדה כנגד מדה כשם שהוא רוצה למעט כבודו או להזיק או בשאר דברים אשר ע"כ מספר עליו לה"ר כן יתמעטו זכיותיו בעוה"ב וניתן לזה ועל שעבר על לאו לא תשא שמע שוא שעל לה"ר נאמר וכן ארור מכה רעהו בסתר עונשו לנפול בגיהנם של חלקו זה שדבר בו וכנ"ל וע"ז הזהירנו הכתוב באמרו זכור וגו' כבר כתבתי שם בס"ז שלי שהוא מ"ע לזכור פסוק זה ג"כ בכל יום לדעת הרמב"ן ושאר פוסקים והשל"ה דרמ"ב וכן נראה דעת המחבר כאן וע"ש באורך:

ונשאר על ענין שפלותו קודם לכן ר"ל שנוהג עתה מנהגו בשפלות כמו שנהג קודם שעלה לגדולה. וי"ג שקודם לכן:

אברהם אמר ואנכי עפר ואפר. ומשה ונחנו מה. ואמר דוד ע"ה ואנכי תולעת וגו' כל אחד אמר לפי מדרגתו וקרבתו אל אלהים ומי שהוא קרוב יותר אל ה' הוא שפל בעיניו יותר ממי שאינו קרוב כל כך שסובר שיש בו אפס דבר ואיננו כלום אצל הקרוב יותר כך שמעתי:

ותאמן כניעתו ותהיה כניעתו אמת והתי"ו בציר"י:

את נפשו את עצמו:

ונותן דין הבורא מעצמו ר"ל שהוא דן את עצמו כך כמו שראוי היה לבורא לחייבו ע"ו כן מצדיק עליו את הדין מעצמו קודם שבא עליו עונש הבורא ועי"ז הוא מתודה ומתרעם על מעשיו הרעים ושב מהם קודם בא עליו העונש כמו הכת הראשונה שזכר בשער התשובה פ"ו ע"ש:

אע"פ שאין יכולת לדון ע'"ז כי מי יוכל ורואה לעונשו מה שהוא נסתר מנגד ב"א אעפ"כ יודע שאין שכחה לפניו ית' הוא נכנע ושב ורפא לו. כמ"ש ויען חנניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות מעמי הארץ ועתה יש מקוה לישראל על זאת ועתה וגו':

פרק ח

אבל אם הכניעה סמוכה למדות הטובות רצה לומר מי נתלה במי האם מחמת שיש באדם שאר מדות הטובות יוכל לבא למדת הכניעה או לא שהכניעה הוא העיקר ועל ידי הכניעה יוכל לבוא למדות הטובות:

שיתנצל לו ממדת האדנות כלומר כל זמן שלא פירש האדם ונאצל מאתו כל מדה ממדות האדנות והגאוה והגדולה אזי איך יוכל לעבוד את ה' מאחר שהוא גם כן אדון ואיננו ראוי לעבוד אחרים:

כי משער המצטרף אשר כו' רצה לומר כי זה הדבר שנתבאר הוא ממאמר המצטרף אחד מעשרה מאמרות שנתבארו בספרי ההגיון וכבר בארתים בפ"ז משער היחוד ע"ש ופירוש שער המצטרף הוא:

אשר תתחייב כל אחר במציאת האחר כלומר אם נמצא דבר זה בשם זה דהיינו שנקרא זה בשם עבד בודאי יש לו אדון ואם נקרא אדון יש לו עבד וזה בלא זה א"א:

וכל אחד מהם בענין הקונה והקנוי אם זה נקרא קונה יש דבר שנקנה לו ואם הוא קנוי לאחד בודאי יש לו קונה ואדון. והשמות הללו מחייב הא' את חבירו בדבור א' ולכך נקרא מרע"ה עבד ה' בעבור שהיה עניו מאד מכל ב"א:

הגדולה מעטה הבורא ר"ל לבוש הבורא ומעטהו ל' עוטה אור כשלמה כי כל העולמות והבחינות ממעלה למטה הם הכל לבושים לא"ס ית' והמה תהלתו וגדולתו ע"כ ראוי לכנותו בשם זה ה' מלך גאות לבש והדברים עתיקים ע"כ אין ראוי לאדם ללבוש בלבוש קונו ית' ויתעלה:

ואין מדה טובה למאמין עד שיפרע החובה חייב האדם לפרוע העיקר והחיוב לקיים כל מצות ה' ואח"כ יוכל להוסיף מנדבות לבו לעשות משמרת למשמרתו כמ"ש לעיל אין התורה מתקבלת עד שתפרע החובה ע"ש הנה שמוע למצות ה' טוב יותר מלהקריב זבחי נדבה:

ולא תתקיים לו הטובה מדה טובה שזכר. או שצ"ל ולא תתקיים החובה:

אלא באומן כניעתו ר"ל כשיאמין ויתאמת היטב שהוא נכנע אז יוכל לעבוד את ה':

וזה מחייב ר"ל ומזה מוכח שתהיינה כו' וז"ל שערי קדושה אע"פ שהיראה כתיב בה הן יראת ה' היא חכמה וכתיב יראת ה' היא אוצרו אחז"ל כי היא עקב אל הענוה כמ"ש עקב ענוה יראת ה" עכ"ל כמ"ש ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים אני אשמע וגו':

נכנעו לא אשחיתם ברחבעם כתיב כשעלה עליו שישק מלך מצרים:

פרק ט

אבל גאות האדם בגופו כגון שהוא בעל קומה ויפה תואר ויפה מראה:

ובעניני גופו כגון בשערותיו הנאות ומלבושיו הנאים:

ותקוניו הגופיים כגון הנכסים ומיני העושר אשר צבר האדם לצרכיו הגופיים. למ"ה:

ואמר נבוכדנצר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חהני וליקר הדרי:

ואמר פרעה לי יאורי ואני עשיתני:

בקלון חברו ואמרו חז"ל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב:

משפיל עצמו למי שמקוה תוספת על ידו שיוכל להוסיף בעבודת ה' ע"י האיש ההוא הן שלומד עמו או שמחזיק בידיו שיוכל לעבוד את ה' בלי דאגה:

אך היא מסייעת כו' ר"ל ע"י יראת ה' בא לידי ענוה אמיתית. פ"ל:

עקב ענוה בשביל הענוה באה יראת ה':

פרק י

והנאה כולו לא ימלא מחסורו אפילו יש לו כל הנאות שבעולם הוא עדיין חסר ומתאוה ליותר ויותר. וי"ג והגאה כולו כו':

צדיק אוכל לשובע נפשו ר"ל לקיום נפשו בלבד אפי' אוכל לחם צר ומים לחץ הוא שבע ומברך ע"ז את ה':

ובטן רשעים תחסר כל מה שממלא בטנו מתענוגים מתאוה לאחרים הטובים מהם ואין לדבר סוף. י"מ בס' מ"מ פירוש פסוק זה עיין שם באורך עוד פירושים:

איך נפלת משמים לגובה נפשו ורום לבבו נדמית לו נפילתו יותר עצומה כאלו נפל משמים ארץ. למ"ה:

שהיה ממהר בהליכתו שלא כדרך המלכים והשרים שהולכין לאט להראות גדולתם:

להשלמת החפץ שחפציו ישלמו מהרה:

לפיכך זכה קנה כו' כלומר כדי לרמז שהכניעה שורש גדול לתורה והנוהג בה אהוב להש"י לכך כותבים בקנה ס"ת כו'. למ"ה (תענית פ"ג):

אמור למלך ולגבירה יהויכין ואמו:

ואלה עשרת ר"ל עשרה   פרקים שבשער הזה:

שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וגו' ועיין בפ' זכירות שלי מה שכתבתי על פסוק זה בשם האלשיך דברים נחמדים:

יורנו מדבר בעדו:

ואותך הלומד הספר הזה יורה אותנו דרך עבודתו ברחמיו אכי"ר:

תוכן העניינים

מרפא לנפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה