מרפא לנפש· רפאל בן זכריה מנדל
שער עשירי - שער אהבת ה'
הקדמה
אמר המחבר כו' תכלית התכונות כו' כבר הארכתי קצת מענין הנכבד הזה בהקדמת המחבר ובחשבון כ"א ובמקומות זולתם ע"ש:
וטעם הדביקת ר"ל ופי' של הדביקה בו ית' הוא רק ע"י האהבה הנאמנה בה' ית':
כי אם ליראה וסיפא דקרא ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו:
ואמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע:
וחייב הדין להקדים היראה על האהבה ר"ל שהפרישות מן העולם היא היראה עצמה שמחמת יראת ה' פורש האדם מן התענוגים כמו שנתבאר ואח"כ יוכל לבא למדרגה העליונה שהוא אהבת הבורא ית' לכך חייב הדין להקדים הפרישות קודם האהבה:
מפני שהיא ר"ל האהבה היא תכלית מן היראה והפרישה ונובע ממנה:
וסופה הרחוק כל מה שאדם מרחיק להגיע אל סוף המעלות אין אתה מוצא אלא האהבה הזכה וכ"כ בהקדמה אשר היא תכלית כל תאוה וקץ כל תקוה כו' ע"ש וכלשון הזה כתב לקמן בפ"ו בענין המזכה לחבירו ע"ש:
ואי אפשר שיגיע האדם אליה אל האהבה:
אלא כו' וכמ"ש חז"ל ויהא מורא שמים עליכם ופירשו אע"פ שאתה עובד מאהבה עבוד גם מיראה שהעובד מאהבה זריז במ"ע והעובד מיראה נזהר ממצות ל"ת ונמצאת עבודתו שלמה כו' ע"ש:
ופנוי מתאותיו מצד הכרה ובינה אז תתיישב אהבת האלהים בלבו לאפוקי הפורש מחמת שאר כוונות רעות שלא לש"ש כמו שנתבאר לעיל:
כמה שכתוב אף אורח משפטיך ה' קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש. נפשי אויתיך בלילה וגו':
פרק א
כלות הנפש תאות וחשק הנפש כמו כלתה נפשי:
ונטותה בעצמה כמ"ש חז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם וכו' כמו שמפרש:
כדי שתדבק כו' היינו שתרצה להיות מרכבה אל השכינה כמו האבות ודומיהם. הר"נ:
והוא שהנפש עצם פשוט רוחני כו' בא לקרב הדבר ולהבינו מהיכן יצא זה שהאדם הולך אחר התאות הגופניות וחוטא הלא הגוף בלא נשמה הוא כאבן דומם וכי הנשמה יש לה תאות הגופניות ואמר שבאמת הנפש היא עצם פשוט רוחני וכו' ואין לה שום תאות הבהמיות הן קודם בואה לעוה"ז וכן אחר הפרדה מהגוף. והיא דומה לאישים הרוחניים הם מלאכי מעלה:
וכאשר קשרה הבורא יתברך בגוף לנסותה בעוה"ז והוא כמ"ש בשער הג' פ"ט ע"ש באורך ותבין:
העיר אותה את הנפש:
לחוס עליו על הגוף כמ"ש שם פ"ב וז"ל ונטע הבורא ות' בנפשו מדות וכחות יכסוף בהם לדברים כאשר יתנהג בהם האדם לגדל בהם גופו ויתחזק על ישוב העולם הזה ע"ש פי':
ככסוף כמו שכוסף האדם וחושק להיות לו רופא ויזמין לעצמו מה שישמשהו להשקיט לו מחליו. (ר"ל שיזמין מי שישמשו לרופא כדי שיהא הרופא פנוי לרפאות אותו כדוגמא הזה הוא בהנשמה והגוף ודו"ק. ר"נ):
ויחשוב על אודותיו על כל צרכיו כן כוסף הנפש שלא תמנעם צרכי הגוף מלעשות לעצמה לנשמתה כמו שמפרש:
וכיון כו' והם קרואי הגוף רבים מקריו וצרכי הגוף הם תמיד בכל עת ובכל שעה:
ולא היתה הנפש יכולה לעמוד ר"ל לפסוק:
מעיין לו לגוף:
בכל זה ר"ל בכל זמן ועדן. או בכל זה אע"פ שהיה מתאוה ג"כ לתקנת עצמה רק שאין לה פנאי לזה מפני שאין לנפש השקט ומנוחה מבלי מרגוע כל זמן שלא תרגיע ותרפא מדוה הגוף לתת לו די מחסורו ממאכל ומלבוש ויתר צרכיו אין להנפש מנוחה להשתמש בשכל:
נטרדה הנפש כו' ע"י טרדת צרכי הגוף תמיד נטרדה ותשכח את הראוים לה לנפש שהם מיוחדים בה שעל ידם יראה לה הצלחה בבית מרגועה להעוה"ב והוא השכל שיש בנפש שטח מראות עיניו שלא יוכל להאיר לו מחמת תמידות צרכי הגוף:
וכאשר יבקע כו' מאשר בו הצלתה בשני המעונים שטוב היה לה ללכת אחר השכל והיה טוב לה בעוה"ז ובעוה"ב:
תשוב מזה מה שהלכה תמיד אחר תאות הגוף:
ותטה במחשבתה כו' לאמר מתי אעשה לביתי שהוא אופני הצלתה ואז תפרוש מן העוה"ז לגמרי כו' ואז יפקחו עיניה כו' מעלה מעלה עד שתבא לאהבה הזכה לאלהים ותשוקה כוס האהבה כו':
ולא תוסיף ר"ל על היסורים שישלח לה תוסיף אהבה בו מחמת שיודעת שירבה שכרה לעוה"ר או לנכות עונותיה ועם כל זה יש לה בטחון עליו להקל היסורים מעליה. פ"ל:
פרק ב
מפני שהוא עובר על פשעיו מפני שהשכל מחייב שהנפש החוטאת תמות כמנהג מלכותא דארעא וכאשר ימחול לו ראוי שיאהב אותו אהבה רבה:
וכפרתו רעונותיו שפשע במה שלא שמע אליו לעשות מצותיו ורוב מחילתו לו היינו במה שעשה בפועל דבר שהזהיר ממנו וכפרתו על היסח דעתו מנטירה את עצמו ע"ז. פ"ל:
וכבר זרזנו הנביא ע"ה בזה באמרו ואהבת וגו' ר"ל מזה נלמוד שתהיה האהבה רק מחמת עוצם גדולתו ורוממותו לבד ולא מחמת שום טעם אחר או מחמת שום קבלת שכר שהרי זירז אותנו שנאהבהו בכל לבבנו וגו' ור"ל בגוף ובממון ובכבוד. או לפי' השני שתהא האהבה כוללת הנפש והגוף והממון להתנדב אדם בכל זה כמו שמפרש וא"כ איך יעלה על הדעת שנאהבהו ונעבדהו בשביל קיבול שכר בעוה"ז שהוא לגוף או בעוה"ב לנשמה א"כ אוהב יותר את עצמו מלאהוב אותו ית' והוא הפך ואהבת את ה' וגו':
כי מהם מי שמתנדב בגופו ובממונו ר"ל יש אדם שמטריח עצמו לרצון אהובו בגופו ובממונו ובכבודו הוא פי' בכל לבבך שע"י גובה לבי של אדם הוא רודף אחר הכבוד:
ואפשר שירצה כו' ועתה הוא מפרש הפסוק לענין נפש ממש אם השעה צריכה לכך כמו שהביא בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך והוא הנשמה כי הדם הוא הנפש שבו משכן הנשמה. ולבבך על הגוף כי שם משכן נפש החיוני:
וזירז אותנו להתנדב ולהטריח בכל נפשנו הוא בגופו:
בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע כי יוכל האדם לעבוד ה' במדות השייכות ליצר הרע כמו הכעס והגאוה ודומיהן כמו במדות הטובות השייכות ליצר הטוב כמו שהאריך המחבר בסוף שער הג' ע"ש ובאו"צ ביאר בכל המדות באורך ע"ש:
ואמרו עשה רצונו כו' עיין בשער הבטחון פ"ג פירושו:
בטל רצונך אפילו למסור נפשך מפני רצונו:
וי"ל שירצה כו' בסתר בחדרי חדרים:
ובגלויו מפני כל אדם:
ובמצפון בלבו ומחשבתו:
ונראהו על אבריו הנראים ולפי פירוש זה בכל לבבך היינו במצפון. ונפשך בבדידות. ומאודך בגלוי. הר"נ:
וי"ל שירצה כו' בזולתו לשמו אף אם תאהב את הזולת דהיינו תלמיד חכם וכיוצא שזכרם באו"צ באורך כמו אהבת נשים בנים וקרובים כלם יהיו לש"ש:
כדי שתהיה אותה האהבה להם:
סעיף ענין וחלק מחמת אהבת ה' שצוה לאהוב אותם כמ"ש חז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים לעבודת ה' ולא להנאת עצמו וא"כ מאחר שנוכל לפרש פסוק ואהבת את ה' וגו' בכל הפירושים האלה הימנייהו מפקת על כן צריכין לאהוב אותו ית' לפ"ד כל הפירושים:
פרק ג
ולא תוכל עם כל זה לעמוד כו' ר"ל אם תבין ותסתכל היטב בכל מה שהזכרתי אזי לא תוכל להחאפק ולעמוד שלא לנטות אליו בלבך ומצפונך כו' ותוכל לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד:
ויהיה צוותך בבדידות אף אם תשב בדד יהיה בעיניך כאלו תשב עם כמה חברים לצוות ועיין בסוף שער הבטחון ענין כזה ג"כ:
פרק ד
בעבורה בעבור האהבה:
מה שהראה בענין יצחק כו' והבן נתח מהאב כמ"ש בפתיחה שער ג' ע"ש א"כ חשוב כאלו מסר את עצמו למיתה. הר"נ:
אמר הרבה בני אדם מתנדבים כו' ובניהם כו' אף שהבן נתח מהאב כו' כנ"ל אינו דומה ששוחטו בידים כמו אברהם הוי כאלו מסר עצמו למיתה אבל באיוב הרגם השטן בלא ידיעתו והוא קבל עליו את הדין. זה לא הוי כאבדן גופו ממש. הר"נ:
ואחר כך שב האלהים את שבותו וזה ראיה או משל לידע ולהודיע שכל הצדיקים והחסידים בכל דור ודור המנוסים בכמה מיני נסיונות שישיב ה' את שבותם או בעוה"ז או בעוה"ב כמ"ש למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך וזה הפסוק גם כן מ"ע לזכור בפסוקי הזכירות כמה שכתוב בשל"ה ד' רמ"ב:
ומי שמתמיד על האהבה כו' והוא מה שאמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ובלבד שלא יהיה מחשבתו להרע ולקנטר שעל זה אמרו מוטב שנהפכה שליתו על פניו כ"כ תוס'. ועיין בתוי"ט במשנה אל תהיו כעבדים מזה באורך:
פרק ה
מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו. לכן כאכול קש לשון אש וגו' על כן חרה אף ה' בעמו וגו':
ואמר מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם:
ואמר עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם:
ואמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים:
פרק ו
ועליו אמרו רז"ל ליחוש דילמא כו' במסכת מגילה ס"פ בני העיר על הא דתנינן קללות וברכות נקראין ומתרגמין ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא ליחוש דלמא אתי למעבד כו' פי' רש"י מאהבה של ברכות ומיראה של קללות ואין לבם לשמים קמ"ל דלא חיישינן על כך:
ואמר אחד מן החסידים כו' ועיין מ"ש בסוף שער הבטחון מענין זה:
והכוסף המצער פירש הר"נ והכוסף החשוב היא האהבה זכה שהיא מעט בעולם עכ"ל. ואפשר לפרש והכוסף ר"ל האהבה הקרובה אל ה' כמו והיא מצער וי"מ לשון צער:
ואל יזכור שם הבורא לשוא כו' וז"ל הגהת י"נ הנה פשוט בכמה מקומות שאין חילוק באיסור הזכרת ש"ש לחנם בין בלשון הקודש בין בשום אחד משאר לשונות שבעולם ופשוט ג"כ שאין חילוק בין הזכרת השם המיוחד ובין אחד מהכנויים וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן כו' ותועבת ה' גם שניהם ולכך הירא את ה' וחרד לדברו יפרוש ממיתה כמו שאמרו חז"ל בכל מקוה שהזכרת ה' מצויה מיתה מצויה ובעונותינו המכשלה הזאת רבה תחת ידינו כו' אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה כו' כי בודאי עבירה זו גרועה וחמורה משאר עבירות הוא עובר על גזירת מלכו של עולם ובחטא זה הוא נוגע כביכול בשם כבוד מלכותו עצמו ולכן לא ינקם ה' וגו' ע"ש באריכות גדול דברים ישרים והעתיקו בקנ"ח:
והוא חייב להזהר מכל מה כו' ר"ל שלא ירגיל בשבועות אפילו באמת שלא יבא לשבועת שקר כמה שכתוב בחשבון י"ז ע"ש. הר"נ:
בעת שהוא יועד בו זולתו כשהוא מבטיח לזולתו איזה דבר יאמר אם ירצה השם וסימנך עצת ה' היא תקום:
ומהם שיאשר ויורה את אחרים לעוה"ב:
בין ברכה בל' רכה ובין בלשון קשה:
והיה ריוח הסוחר הראשון וכו' תשעים זוז ועשרה חלקים כו' ר"ל שהקרן שלו היה תשעה זוז ועוד חלק אחד מן אחד עשר שבזוז וכאשר הרויח עשר כפלי הקרן היה לו בין הכל מאה זוז:
וכן אחי מי שאין מתקן כו' עיין לעיל בשער הבטחון בפירוש חלק הששי שכתב שאין אדם ראוי לגמול העוה"ב ע"י מעשיו אם לא שהוא מזכה את הרבים לעבודת ה' או בתורת חסד ונדבה ע"ש באורך הטעם:
ואמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. ופי' רש"י על אהרן הכהן ועל פינחס ואלעזר נאמרה הפרשה שהיו מזכים את הרבים ואמרו בגמרא דסנהדרין דף כ"ז ע"ב וכשלו איש באחיו בעון אחיו מלמד שכלם ערבים זה בזה ומוקי להא התם שהיה בידם למחות ולא מיחו ע"ש ועיין בזוהר פ' תרומה דף קכ"ה ע"ב מגודל זכות המזכה את הרבים וז"ל בקיצור ת"ח כל מאן דאחיד בידא דחייבא ותב לגביה למשבק ארחא בישא איהו אסתלק בתלת סילוקין מה דלא אסתלק הכי בר נש אחרא גרים לאכפיא (ס"א וגרים לקיימא) כל עלמא בקיומיה דלעילא ותתא ועל האי בר נש כתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום וזכי למחמי בנין לבנוי וזכי בהאי עלמא וזכי לעלמא דאתי ובעלמא דאתי עאל בתליסר תרעי ולית מאן דימתי בידיה וע"ד כתיב גבור בארץ יהיה זרעו וגו' כל הפרשה עכ"ל ע"ש באורך:
ומהם שמחתו וגילתו בזכיותיו כו' מפני שנתקרב אל ה':
ואבלו ויגונו על חטאיו הוא ע"ד שכתב פ"ד משער הט' הפרוש צהלתו בפניו ואבלו בלבו ע"ש:
על לא שמרו העינים
תורתך (התוכחה תמצא בסוף הםפר):
עיקר הדבר בזוך נפשך. ר"ל עיקר הכל שתהיה כוונתך בה זך ונקי בעת כו':
אל תשבחו שבח ריקם היינו ריק שלא נמצא הלב בו:
ומהם מאותות האהבה באלהים:
השמחה כמש"ל עדות האר"י על עצמו ע"ש:
פרק ז
אבל וכו' והוא שהאנשים ידעו אלהיהם שהוא ראש לכל הידיעות דע את אלהי אביך:
והכירו חפצו בהם מה חפץ השי"ת בהם ולמה הוציאם לעוה"ז:
והנהגתו אותם ואיך הוא מתנהג עמם בחסדו מעודם עד היום הזה:
וכי הוא כו' ומשלו ואסרו בכל מה כו' ר"ל וכי הוא מושל על הכל ויש במאסרו ובידו כל הדברים וכל הפעולות שנתן להם רשות להתעסק בו ולבחור אותם שהבחירה ביד האדם אבל הכל בידו וברשותו שיגמר או לא יגמר בין בעניני התורה ובין בעניני העוה'ז. וכל' הזה כתב בחתימת שער הבטחון ובחשבון השביעי ובכמה מקומות ולכך בטחו בה' בכל עניניהם שהכל בידי שמים:
וכאשר התברר להם מן התורה כו' שהרי נאמר ראה נתתי לפניך וגו' החיים והמות ובחרת בחיים וכן עוד כמה פסוקים שנראה מהם שהשי"ת רוצה בבחירתנו:
עמדו בבחירתם במקום שהעמידם ר"ל ועושין כן:
לכלות אליו כו' שיהיה הבחירה בעניני התורה מהה וכל זה נתבאר באורך בשער הבטחון בפירוש החלק הד' בטוב טעם ע"ש ובשער ע"ה פ"ח וביחוד המעשה פ"ה והוא מכנה אותם בשמות ההכרח והצדק ודעתו שראוי להאמין בשניהם כמה שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חיץ מיראת שמים ע"ש כל הענין ותבין היטב ובמ"ה פירש בע"א והמבין יבין:
והן במה שבלבותם כו' ע"י שיודעים בלבם רוממותו ית' הם מגיעים להתפשטות הגשמיות ומציירם כאלו עומדים בעולם המלאכים ועובדים אותו עם המלאכים ביחד. פ"ל:
כאלו עובדים אותו עם המלאכים כו' וכמה שכתוב בש"ע א"ח סימן ל"ח וז"ל שהיו מגיעים בתפלתם להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה עכ"ל:
ונפסק חומה חמימות של תאות היצה"ר:
כמו שיארע לנר נוכח אור השמש שהשמש מבטל כל שאר האורות דשרגא בטיהרא מאי מהני. כן נכבה מהם אש היצר מאור אהבת ה':
כאחי הבושת למ"ה. בעסקם עם ב"א בענין מו"מ אינם מעיזים פניהם כנגדם לגזול ולחמוס ולדבר קשות אלא הם כאחים לבושת כלומר הבושת דבק בהם כאח באחיו או כאחים שמתביישים לעשות רעה זה לזה עכ"ל:
וכשמדברים עמהם חכמים אע"פ שהם ביישנים גדולים כאלו לא ידעו מאומה וכשתדבר עמהם תראה אותם שהם חכמים ויודעים כל סתום:
תראה צורותם כו' חכמת אדם תאיר פניו מחמת שהם שמחים בחלקם ולזה מקבלים את כל האדם בסבר פנים יפות הפך דרך הנעצב על עניני העולם. למ"ה:
ובשיחתו נושבות בשיחות דברי אלהים חיים הם מלאים מכל חכמה ומדע כי שם עיקר ישיבתם ודירתם ולהפך בעסקי העולם אינן יודעים כלום כאלו העולם שממה מאין יושב ולא ידעו אפילו צורתא דמטבע:
ובזכותם מסתלקין היסורין ויורדין הגשמים כו' כמה שאמרו חז"ל ביסירי הצדיקים ע"ש. וכתב אדוני מורי הרב החסיד זצל"ה שזה דכתיב ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ר"ל שלא תצטרך ליסורי הצדיקים כמו רבי ור"א רק ועבדתם את ה' ואז גם לא תהיה משכלה ועקרה בארצך ואת מספר ימיך אמלא שלא ישכב אינש בלא זמנו עכ"ל:
הגיעו כו' בסבל ימים מועטים בימים מועטים שסבלו טורח ועול עבודת ה' הגיעו עי"ז למעלות הגדולות והרויחו בזה שני העולמים:
ומן התימה בענינם כו' בצד חובות טובתו כו' ר"ל מאחר שהם רואים שאין ביכלתם לקיים כל התרי"ג מצות רק מצות מועטות כמו שמפרש והם מעט אצלם נגד הטובות הגדולות שהטיב להם:
בצד מה שמקבל כלומר נגד מה שקבלו או בעבור מה שקבלו כו' ולכך עבדו את הבורא במצות שכליות ומוסרים כו'. כי זה ביכלתם לקיים:
וכשיפקדו כשיחסרו:
מנפשותם כלומר מעצמם ומהם:
ולזכור סוגיהם סוגים הוא דבר הכולל הרבה מינים ואישים פרטיים נקרא סוג כמו שנתבאר בשער היחוד:
בחוביהם במחבואיהם ובמצפונם:
אין צדקם נעלם בה יראה וישכיל שכל דבריהם אמת וצדק:
שכל אנשי הדעות הנצלות ר"ל כל מי שיש להם דעה ישרה ונצול דעתם מכל סכלות ושגעון יעידו שדבריהם אמת וצדק. ומ"ה כתב או ירצה החושבים להנצל ולהציל את נפשותם:
לא בלבך וברצונך שלא תהיה לך מעסקי העולם הנאה ושמחה בלב למלאות רצונך רק כבעל כרחו כמו ששותה לרפואה מרה להסיר חליו ונזקו ממנו כו':
וכן צריך שיהיו כו' וקבלת על עצמך להתעסק בהם כו' באלה ובשבועה אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה ובאם לאו לא עמדו אבותיו על הר סיני:
ותפסיד את זהירותך ואמונתך:
ולא יועילוך חריצותך וטרדתך. כי המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר:
ושים השכל לעמוד מבוע מנהגך בכחך אפשר לפרש תשים שכלך כמו עמוד ברזל נגד מבוע ר"ל נגד ההרגל שהוא כמו מעין הנובע במנהג הרע וכל זה יהיה בכל כחך. ועיין במ"ה עוד ב' פירושים. וכתב שבס"א לא גרס לה ואפשר שיש בזה איזה טעות ור"נ גרס עמוד מרוע מנהגך והתנהל לאט ובמתון בקנות המדות הטובות. וז"ל מ"ה ר"ל אפילו במדות הטובות תעלה בהם ממדרגה למדרגה במתון כי אי אפשר לאדם לבא מיד למדה העליונה כגון בלמוד תורה לא ירבה שיעור רב בפעם אחת כי זה יגרום השכחה אך ילמדם מעט מעט וידקדק בהם. וההיקש הזה בכל המדות הטובות שא"א לקנותה אלא אחר הרגילו בהם לאט לאט כי צריך לדקדק בכל ענין וענין מהם עכ"ל. וכ"כ בסוף פ"ד משער ע"ה ע"ש ובר"ח האריך בזה מאד ע"ש:
והיה בו מיושר אתה בעצמך:
ואליו מישר ר"ל תישר גם כן את אחרים שתזכה אותה:
אפי' שתמאסם למ"ה. וזה כעין שכתוב בסמוך:
כי אתה צריך בעת בדידותך הגופניות כו' ר"ל אע"פ שתתבודד בחדר מיוחד אינו מועיל כלום אם תקשור המחשבה בעסקי העולם כו' אלא צריך לך עם זה בדידות הרוחניות ר"ל שתחשוב בלבך עניני עולם הבא ותורת ה' וקרבת אלהים וכיוצא דברים רוחניים:
על כן השתדל אחי כו' עד שתרגיל א"ע שגם גופך יפנה מעסקיו אבל בהפך שתפנה גופך ממנו ולבך הומה עליו כל היום עדיין לא הגעת:
כי אתה צריך כו' מפני שדרך המחשבה לחשוב תמיד על עסקי העוה"ז אע"פ שהגוף נוח מהם:
בעשרה בתים עבריים ר"ל בלשון הקודש לפי שהמחבר חבר כל הספר הקדוש הזה בלשון ערבי כמו שכתב בההקדמה כי בימים ההם היו רוב הגולה מדברים בלשון ערבי וכן נתחברו בלשון ההוא כל הספרים הקדמונים כידוע:
שאם תהיה במעשה ממעשי העבודה כו' כאן הזכירם שלא כסדר כי עשה החרוזים האלה לזכרון דברים למי שכבר למד ויגע את עצמו בספרו הקדוש רק שמא יכוון במעשיו לשום איזה פניה שהיא משגת לעובד ה' יותר מהכל כמו שזכר כמה פעמים ולכך מזהיר אותו תחלה שאם תהיה במעשה העבודה יזכירוך ליחד לבבך לה' ואח"כ אם תהיה במעשה העולם שאם אין קמח אין תורה יזכירוך לחשב עם נפשך שתעשה כל מעשיך לשם שמים וכן כולם עד גמירא שאם תתרחק עוד יותר מזה יזכירוך תיכף לבל תתעלם וחשוב לקדמותך ולכך לא זכר דבר מאהבת ה' כי מי שיש בו כל המדרגות בלי ספק שיש בו אהבת ה' ואם חסר אחת מהנה לא יתכן האהבה כמו שנתבאר בשער ע"ה פרק ג' כנ"ל:
והאלהים יורנו על עצמו הוא אומר:
ואותך ואותי ואת זרעי וזרע זרעי את דרך עבודתו מעתה ועד עולם אמן ואמן:
יריבך לשון שכלך לסכלך למ"ה. כל עניני המריבה שתתעסק בהם לא יהיו אלא שלשון שכלך יריב עם יצרך הרע שהוא הסכל הטפש בך כדי שתשוב מזדון לבך עכ"ל:
סחה דחה:
פני אל הי אזי תראה בחשקך כו' פי' כשתחזיק בחשק לבך באהבת הש"י תיחד יחידתו באמת:
לצורך ליוצרו אזי תוכה לראות פני אל חי וליהנות מזיו השכינה ותזכה לרוח הקודש כמ"ש לעיל אנשי המדרגה הזאת קרובים מכל אדם אל מדרגת הנביאים וכו'. וסיים ביחוד האל ע"ד נעוץ סופו בתחלתו. וכמ"ש בהקדמתו כי ממנו התחלה ואליו התכלה עי"ש:
סוף הספר