מרפא לנפש· רפאל בן זכריה מנדל
שער תשיעי - שער הפרישות
פרק א
אבל מהות מה הוא הפרישות כו':
אומר וכו' כי הפרישות שם תחתיו ענינים ר"ל המלה זה של פרישות הוא שם על כל מיני פרישות שכלם נקראים בשה זה שהוא פרוש אבל תחתיו כשתעיין היטב למה הוא פורש מזה הדבר תמצא תחתיו כמה ענינים שאינם דומים זה לזה:
והשם כנוי מגולה ר"ל כל השמות של כל דבר הוא רק כנוי מגולה שנקרא כך בפי האדם והענין ופירושו הוא נסתר ונעלם בתוכו:
וכאשר יסיר אדרתו ר"ל מלבושו ומכסהו שמכסה אותו:
יראה אזי נראה ונתגלה ונודע ענינו:
וגרר הפרישות כו' ופי' מלת פרישות בסתם לכל מיני פרישות הוא חסימת תאות הנפש שחוסם עצמו ופורש מן הדבר:
עם היכולת עליו אע"פ שיש יכולת בידו ומזומן לפניו לעשותו רק שהוא פורש ממנו דאל"כ איננו ראוי ליקרא בשם זה של פורש כמו שנאמר הפורש הוא מי שיכול לעשותו והניחה לעילה מחייבת זה שיש לו איזה טעם וסבה למה הוא פורש ממנו רק שאין הטעמים והסבות שוות למה מניחה והוא מפרש הטעמים ואמר:
והעילה המחייבת כו' כמו הנהגת המלכים כי אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:
והנהגת כל איש שכל ר"ל איש חכם ומשכיל:
את נפשו את עצמו לחסום תאותיו לתקנת הגוף אע"פ שלא נצטוה עליו:
שהקדמנו בשער הג' פ"ט. ע"ש זה הדבר באורך ובפירושנו שם:
התענוג בהם ומזה נראה שאין גוף הדבר המצוה רק כדי להעמיד המין שלא יפסוק לכך ניתן התענוג הזה כ"כ הרמב"ם בפי' משנת ואלו הן הנסקלין ע"ש באריכות וכן הוא בענין המאכלים שאחר האכילה נפסק התענוג מאכילה להורות שהיא רק לקיום הגוף ולא לתענוג:
גם את העולם נתן בלבם שיתאוה לדברי העולם כדי לישבו כמ"ש לעיל:
יכלכל דבריו במשפט עניניו במשפט ובצדק כלומר בדרך בינוני. יכלכל לשון הנהגה:
ולפי שנצטרך כו' היה בדין להיות בעולם פרושים כו' ר"ל בעבור שיש כמה ב"א שההרגל נעשה ממש כטבע אצלם להרבות במיני התענוגים הן במאכל או במשתה ובמדות רעות ומגונות עד שנפלו לכמה רעות והשחתת גופם ולמיתה קודם זמנם וסבורים שאין יכולין למנוע מהם לכך נתן הש"י בלב כמה ב"א להיות פרושים גמורים זה ממדה זו וזה מזו ונבדלים ממנה לגמרי ויכול כל אדם ללמוד מהם מדות ויראה בעיניו שיוכל להכריח טבעו לכל אשר יחפוץ לדרך בינוני כמו שיש כמה מיני בעלי מלאכות בעולם וכן יש מדינות שמצויין בהם סגולות ומלאכות פרטיים שאין באחרת כדי שיסתפקו זה מזה:
פרק ב
וקצר המאויים התאות:
מנוחת הנפש מטרדת העוה"ז:
וחסימת רעיוניה מכל מה שהוא להם למנוחה ר"ל שחוסם מחשבותיו מכל הדברים שהם לתענוג להם למנוחה ולא תתאוה. להם קאי על הרעיונים. ובמ"ה פירש בג' ענינים ע"ש או פי' מה שהוא לרעיונים למנוחה ולא תתאוה מה שהוא מנוחה לגוף רק לנפש:
ומאוס בזולתם מה שהוא זולת כסותו ושבר רעבונו הוא ממאס בה:
עזוב אהבת הברואים לחבר ולישב עמהם:
אל הטבע כו' כלומר ולא יהנה נפשו אלא ממה שהוא מוכרח עליו כפי הטבע אשר לא תוכל כו' ר"ל שיש תאות שאין יכול לעמוד בלעדיהם כגון תאות אכילה ומשגל לקיים המין ע"ז אמר להמשיל השכל עליהם ויש תאות שאינו צריך לו כלל וכלל ע"ז אמר ולהגבירו עליהם לבטלם לגמרי:
ולא נטה עם המון עם בני ישראל:
אל העולם אל תאות העולם הזה ולעבדו תמיד:
עד שנטו מן התורה מדרך התורה שהוא דרך ישר ובינוני:
והשיאם היצר להניח ישוב עולם הצלתם שהוא עוה"ב שהוא עולם הצלתם באמת והם הניחוהו ולא עוד שאפי' מעשה אבותיהם אין בידיהם אשר היה דרכם להסתפק בכדי צרכם בלבד ולהם ייפה היצר התפארה בו בעולם ולהרבות מהונו כו':
במצולות ימיו כמו שהטבע בים שאין יכול לעלות כן הם ע"ד מרבה נכסים מרבה דאגה:
כשישיגנו בהשתדלותו:
ויזדמן לו בלא טרחה:
והוא תורתו ודתו כלומר אין לו תורה אחרת רק מה שעובד ומתעסק תמיד להגיע לכל תאותו:
תיסרך רעתך שרעתך עצמה היא מיסרך מאחר שקבלת עליך עבודת העולם מחויב אתה לעבדו ואין לך מנוחה מהם לעולם כמ"ש חז"ל כל הפורק ממנו עול תורה כו' זהו בעוה"ז ובעוה"ב ג"כ תיסרך רעתך שמן העבירה נעשה לו קטיגור והיא עצמה תיסרך וסיפא דקרא ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך:
ושניהם בענינו טובעים בין זה שהשיג תאות עוה"ז ובין זה שאין משיג התאות ונפשו שואפת עליהם שניהם טובעים במצולות ים העוה"ז שדומה לים או יאמר ושנותיהם טובעים בעניני העוה"ז. ר"נ:
מפסידים בסחורתם שקנו העוה"ז ביגיעתם ואינם מרויחים אלא מפסידים:
סכלים בערך התמורה והמומר בה אינם יודעים ערך מה שהם מחליפים עבודת הש"י בעבודת העולם איזה מהם יקר ונחשב יותר:
ואינם סרים קרואי ההרגל הגובר ר"ל אינם פוסקים מלהיות קרואים ומזומנים לרגילות שלהם שגבר עליהם כלומר שקשה להם לפרוש מהם:
ורהבי למ"ה, ורהבי ענין חוזק כמו ורהבם עמל ואין. וי"מ ענין גאוה כמו ולא פנה אל רהבים. ול"נ כמו שכתבתי בריש שער הבטחון שהוא לשון קנין וקניני העוה"ז בכלל נקראים רהבים וכנ"ל דעת המתבר בכמה מקומות והדרשה תדרש:
התערבו ל' תערובות כשיתערבו עם העוה"ז רחקו מעוה"ב:
אשר ידעו למ"ה. ר"ל אשר השגיחו עליו כמו כי יודע ה' דרך צדיקים. או הוא ענין חבה כמו כי ידעתיו למען אשר יצוה. ולנעמי מודע:
התאבכה התחזקה מענין ויתאבכו גאות עשן:
ויף ל' יפה תואר כמו ויף בגדלו (יחזקאל לא):
נתבסם היצר בהם ענין שכרות ושמחה כמו שאמרו חז"ל חייב אדם לבסומי בפוריא:
ונתמלא החמת נאד. נתמלאה מיין השכרות שנתבסם היצר בהם:
והמספיק ר"ל מי שהוא נותן ממותריו שיש לו לעניים הוא אצלם כופר כמו שמצינו באנשי סדום פ"ל. או ר"ל והמספיק ממותריו הרעב הכוסף. וכצ"ל אפי' מי שיש לו די והותר הוא רעב להרבות עוד תענוגיו וכוסף לאחרים ותמורת אלו:
והעובד אותו מי שעובד את העולם נקרא אצלם משתדל:
ובעבורו ובעבור העולם וקניניו מתחברים זה עם זה:
וכועסים על מי שאינו עוזר אותם:
ורוצים ומתרצים למי שעזרם:
ובעבור הגבול בו עושים בטניהם אם עברו את גבולו שיש להם מותרות הרבה מן העולם אזי עושים בטניהם כו' ויוציאוהו לצורך גופם באכילה ושתיה ומלבוש ויחזקו בתיהם ומשכנותם ואינם עובדים בה לאלהים רק יש להם אלהים אחרים. כ"כ מ"ה:
בפתיחת השער הזה ר"ל בתחלת הפרק הזה:
והיה בדין כו' להועיל בה אנשי התורה כו' הוא עד"ז בעצמו שכתבתי בסוף פרק א' ע"ש:
עם פנות נפשותם כו' כשיפנו אנשי התורה את נפשותם אל התאות הבהמיות אזי יראו מאלו הפרושים ויקחו מוסר. או פי' עם פנות נפשותם. שהפרושים פנו מנפשותם שלא לנטות במדותם אל התאות הבהמיות:
ועת מרדתם במותרי עולמם מהדברים כו' שאספו יותר ממה שהם צריכין מאד לאמונתם ועי"ז הם טרודים תמיד בעוה"ז:
או צדיק יאשרוהו כלומר משבחים אותו כדי לעמוד בצדקו אשרי יושבי ביתך וכן פי' כולם. או יאשרוהו יחזיקוהו וידריכוהו יותר בדרכי הש"י כמו אשרו חמוץ וכן יאהבוהו להש"י יגדלוהו שיגדל להש"י יותר. למ"ה ועיין בהקדמת המחבר כל' הזה:
והם דומים בעולם לשמש כו' מאירה מה שלמעלה ממנה כו' כי יש כמה כוכבים שהם למעלה מהשמש בגלגל שלהם ומקבלים אורם מהשמש וכן כל הכוכבים והלבנה שלמטה מהשמש מקבלים אורם ממנה וכן כל העוה"ז מאיר ממנה:
וכן אלה היחידים הם מאירים למעלה בעוה"ב ולמטה בעוה"ז וכן הם מגינים על דורם בעוה"ז וכן הם מגינים אחר מיתתם כמ"ש ועושה חסד לאלפים ונמצא בזוהר שהמתים מתפללים בעד החיים להצילם מכל צרה ע"ש:
פרק ג
אבל לכמה כתות כו' והם התורה והעולם יש פורשים מחמת אהבת התורה לש"ש ולקיום התורה ויש שפורשים מחמת אהבת העולם הזה להגיע ע"י הפרישות להנאת העוה"ז כמו שמפרש:
ולובשים הבלויים בגדים הישנים והבלויים:
והצמר כלומר העורות עם הצמר בלי עבודה ותיקון מפני שאין בהם טורח:
טרדם מורא הבורא שהם טרודים כ"כ במורא הבורא עד שאין להם שום מורא מבו"ד. או יאמר טרדם מביתם מורא הבורא הוא גדול אצלם ממורא ב"ו כלומר כך הם מסכנים נפשותם לילך במדבר מקום שיש שם חיות רעות כי מורא מה שאינם יכולים לעבוד ה' בביתם הוא אצלם גדול ממורא הברואים:
מותרי העולם מה שהוא מותר לצרכי העולם ל' יתרון וכן:
כל קרואי המותרים מה שמזמנין ב"א יותר מהצורך להם הם פוסקים ונמנעים מזה. ומ"ה פירש קרואי כל מה שנקרא מותר. וממנה לשון נקבה שב על הכת:
ולא רצו לצאת מהישוב כמו שעושין הכת הראשונה:
להספיק כדי להספיק לגופם מזונותם ופרנסתם בביתם מה שהוא צריך מאד והוא חיוב התורה:
והמירו המדברות וההרים בבדידות בבתיהם כו' כי כת הראשונה התבודדו במדברות וחוץ לישוב והם בבדידות בבתיהם ואין להם עסקים הרבה עם אנשי העולם ובישובו רק ההכרח מאד ולכך עדיין הם קצת מבחוץ מאחר שאין להם עסק בישובו של עולם אבל הכת הג' הם יותר על דרך הישרה שהם מתעסקים עם ב"א בכל צרכי העולם אעפ"כ הם פרושים והיינו בלבם ובמצפונם ולכך הם קרובים לדרך התורה שכוונת התורה שלא יהיה העולם משומם:
והשיגו שני הענינים ענין התורה וענין עולמם מה שצריך למזונותם והגיעו אל שני החלקים העוה"ז והעוה"ב:
השפל שבפרישות כלומר שאינה פורשים ג"כ כמו השתי כתות הראשונים וכאלו אמר הא' פורשים יותר והב' בינינים והג' פחות משניהם בפרישותם:
עמדו על צורת נסיון כו' כלומר הבינו מה ה' שואל מן האדם ולמה ברא אותו שהוא רק לנסותו בעוה"ז להיטיבו בעוה"ב ושהוא נאסר בעולם הזה:
והגזרתו מעולם הרוחניות ושהוא נגזר ונאצל מעולם העליון ולכך נפשותם מואסות בעוה"ז ומצפים תמיד אל המות ונזהרים ממנו שמא ימותו היום בלא צדה לכך הם נזהרים להכין כל יום צדה לדרך הרחוקה לעוה"ב:
מצפים אל המות כי שם מקומם ויפטרו ממלחמת היצה"ר ונזהרים ממנו מן המות שלא ימותו בעונם. ר"נ:
ובכמוהם אמר הכתוב חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו:
הצרו על נפשותם כו' כן מנהג הצרי עין והקמצנים והכילים שאוכלים לחם צר ומים לחץ מחמת קמצנותם כמו שזכרתי מנהגם בסוף שער ע"ה בשם ר"ח ע"ש:
איש אשר יתן לו וגו' ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה כלומר שאינו חסר כלום ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו וגו':
וראו שיתכבדו לעמוד בדרך כבוד שלא יתזלזלו לבקש ולשאול מב"א כעני בפתח לכך מסתפקים במעט לחם ומזון:
להשמר מפניהם קאי על ב"א:
בחנם בתנאים ר"ל בחון אותם בתנאים הצריכין לפרושים האמתיים כמו שיתבאר בפ' שאחר זה אם יש בהם מדות הללו אז תדע אם הם פרושים באמת או אם מכזבים בפרישותם:
בעזה"י קאי על אשר אני עתיד לזכרם בעזה"י:
פרק ד
אבל כו' הפרוש צהלתו בפניו ואבלו בלבו הוא ע"ד מה שכתוב בספר ראשית חכמה בשם מנורת המאור וז"ל צריך תלמיד חכם להיות דואג ומשתומם בוכה ונאנח בלבו על עונות שעשה ועל חורבן בית המקדש ועל ישראל הנפוצים ויצפין העוצב בלבו ויראה שמחה בפניו כדי שיקבל כל אדם בסבר פנים יפות ויהא לבו רחב להשיב לכל שואל על שאלתו עכ"ל. וכעין זה כתב בפ"ו משער ח"ה:
לבו רחב מאד להבין ולהשכיל בכל דבר. למ"ה:
ואם יכעס לא יתקצף יותר מדאי רק מעט כדי להטיל אימה על הצבור או על ב"ב ותלמידיו:
שחקו ריוח שפתים אינו ממלא שחוק פיו לא כאלו כשמשחקים הוא בכל אבריהם רק שפתיו נעות:
הסכמתו חזקה למ"ה. כל מה שהוא מסכים עליו הוא דבר נכון וחזק להתקיים או פירושו מה שמבטיח לאחרים הוא חזק ומקיים אותו:
לא ימהר כי מתון מתון ת' זוזי שוי' ופרי המהירות חרטה ולכך לא יסכל:
מחלוקתו נאה פי' אז תבין שלא ירבה המחלוקת כמ"ש חז"ל (ביצה דף כ') מה זו סמיכה מה זו שתיקה ואמר אביי הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא לא ניהדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה עכ"ל:
אם יבקש כו' אפשר שקאי אדלעיל אף אם יכעס על אדם ואם יבקש ממנו אותו אדם למחול לו או שום דבר חומל עליו או פירושו אם יבקש ממנו אדם דבר אזי ידידותו זכה. ע"כ למ"ה:
ואסורו חזק מה שאסר על נפשו הוא חזק הקיום אצלו:
עתק דבר חזק או סרה כמו יצא עתק מפיכם כפירש"י:
לא יתנקם לאיד אינו שמח ומתנקם באידו של חבירו על דרך בנפול אויבך אל תשמח:
משאו קל אינו מטריח ומכביד עצמו על ב"א:
הודאתו רבה כו' על דרך שאמרו חז"ל חייב אדם לברך על הרעה בשמחה כשם שמברך על הטובה:
ואם ימנעו ממנו מה שהיו חייבים לתת לו אע"פ כן יתנדב הוא ועושה טוב לכל אדם:
מצפה ליומו ליום בא קצו ואחריתו למ"ה. או מצפה ליומו אינו דוחק את השעה רק מצפה עד עת בא שעתו שאין לך אדם כו':
גבור בארץ לפי שדרך בעלי התאות המתעצמים תמיד זה על זה להשגת תאותם פעם מנצח ופעם ינוצח והפרוש איננו מתעצם עם זולתו רק על דבר אמת וענות צדק ובודאי ינצח הוא את זולתו כי קושטא קאי ולכן הוא מתפרסם בעולם לגבור נוצח:
לא יחשוף מסתור אינו מגלה סוד והרבה ענינים כפולים בכאן בדרך המליצה:
כל מעשה אצלו זר ממעשהו כו' הוא ע"ד שכתב לעיל פ"י משער הכניעה שאמר החכם שלא פגע שום אדם שלא יהיה לו מעלה עליו ע"ש:
חבר למזכירים את ה' או לכל מי שמזכיר אותו לעבודת ה':
פרק ה
אבל מה שיאות מה שראוי ונכון לתורתנו להתנהג בפרישות:
זולתם זולת בני אדם:
ושנתיאש מאשר בידיהם שלא יתאוה מה שיש בידיהם ליהנות מהם:
הנבלה והמתה הם שמות נרדפים כמו משפטי ודיני. עדי ושהדי. או נבילה שנתנבלה בשחיטה או בהריגה והמתה שמתה מעצמה. למ"ה:
ולקיחת איסור על פנים אסורים למ"ה. לאפוקי לקיחה שלא על פנים אהורים כגון שמחלל שבת כדי לפקח נפש וכיוצא בזה בעבירה לשמה כגון יעל עם סיסרא ואליהו בהר הכרמל עכ"ל. ודבר תימה הוא מאי קמ"ל ואפשר לומר שערוב דברים ומסורסים יש כאן ועל פנים אסורים קאי על האכילת העכבר וכאלו אמר ויהיה אצלך המשגל האסור ולקיחת ממון האיסור ושתתכבד כו' על פנים אסורים כאכילת העכבר כו' כצ"ל והר"נ גרם ולקיחת ממון על פנים אסורים:
וכשתגיע אל הגבול הזה כו' בלא הכרח מטבעך כו' אף שהוא מתחלה נגד טבעך אך אם תרגיל עצמך כמה זמנים להכריח טבעך עד שתבא למדרגה שלא תצטרך עוד להכריח טבעך שיהיה הכל שוה אצלך אזי תהיה מן הכתות כו' כמ"ש בשער הקדושה באורך ע"ש:
וכן הניתן ברשותנו כו' וכן מה שניתן ברשותנו מדברים המותרים לנו:
מבלי רבוי ולא הפקד בלא חסרון:
עם טרדתו בהם שע"י יטרד מלעשות חובות אלהיו:
מחוקק פרש"י מ"ש בתורה:
ביכלתך ר"ל בכל יכלתך תפרוש כו':
וכפי בינתך כן אתה כפי בינתך תשמור את נפשך ופרוש על כל פנים:
בלבך ובמצפונך אם לא תוכל להיות פרוש בגופך ובאבריך:
מחמת דלותך ועניותך שאצטרך לעסוק בעסקי העולם באבריך כמו שמצינו בחז"ל שהיו טורחים בעניני העולם הזה אבל עם כל זה היו פרושים גמורים בלבם ובמצפונם וכן אתה אל תמנעך פרישותך בלבך מלהתעסק בזה ר"ל בעניני העוה"ז:
ושמאי במלאכת הבנין שאמרו בגמרא דשבת דחפו באמת הבנין שבידו משמע שהיה עוסק במלאכת הבנין:
כאשר הקדמנו לעיל כמה פעמים שמצוה לעסוק בישובו של עולם כ"א לפי כחו:
וכאשר תוכל כו' ר"ל אף שאמרתי שמצוה להתעסק בישובו של עולם ותפרוש במצפונך זהו אם אתה מוכרח בזה מחמת דלותך ועניותך הגדולה אבל אם יש לך קצת או שתוכל להסתפק במה שיש לך ותוכל להיות פרוש בין בגופך בין במצפונך אזי אין לך לעסוק בעסקי העולם כלל ותהיה פרוש בגופך ג"כ וה' יעזרך לקיים מחשבתך כו':
בלי מצוע שא"צ לשום דבר אחר רק עקימת שפתיו הוי מעשה בין לטוב בין לרע לאפוקי שאר עבירות כגון גזל ועריות צריך לדברים שחוץ ממנו לגמר מעשהו וכבר העתקתי דברים רבים בס"ז שלי בגנות הדברים הרעים מר"ח ומאלשיך ע"ש ועיין בס' א"צ על פסוק מות וחיים ביד לשון שהביא מעשה נמרץ ע"ז וסיים שם צריך שתתבונן ותבחין ענין הלשון אשר כל עניני האדם לרעה ולטובה תלוי בה ויכול האדם לעבור בהלשון עבירות גדולות ועצומות איך מספר כגון מלשינות רכילות וליצנות וחניפות ושקר וכיוצא באלו וכל אלו עבירות גדולות אין ריוח לבעל הלשון ויכול לעשות מצות לאין חקר בלשונו ויש כמה ב"א האומרים מה נוכל לעשות מצוה הלא אין בידינו ממון ולזה אמר דוד מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע וירגיל עצמו בלשון לדבר דברי תורה ויראת שמים ולהוכיח ב"א ולצוות בניו אחריו לשנוור ולעשות ולנחם אבלים ולנחם עניים ולדבר על לבם דברים של תנחומים טובים ולדבר אמת ולהתרגל בשירות ותשבחות אז יהיה אהוב למטה ונחמד למעלה ויהיה שכרו ברב טוב הצפון לצדיקים עכ"ל ועיין מ"ש הרמ"א על פסוק ועשית את מעיל האפוד ואמר שאין לך אבר א' באדם שנעבוד בו את ה' תמיד הן ביום ובלילה רק בלשון ובפה כמו שמבואר וא"כ ראוי הוא לשמור פיו ולשונו ולשמרם בקדושה ובטהרה כי הם כלי קודש אשר ישרתו בם את המלך הקדוש ולא ישרתוהו בכלים צואים כלי גללים מגואלים פי זרות ולשון מדברת גדולות כו' ע"ש באריכות גדול וסיים ולו יוכל איש לבלתי דבר כל דבריו כ"א בתורה ובמצות ובקדשי שמים מה טוב חלקו ומה נעים גורלו ועוד מעט בצרכי מחיתו אך עצור במלין מי יוכל אך ראה זה מצאתי יכול איש לשמור עצמו לבלתי דבר על הנוגע לזולתו מן היום ההוא והלאה ואף גם זאת בקיצור מלין כי אז טוב לו למלט נפשו מכמה דברי עונות המתרגשות בהניח דברי עצמו וישור על אנשים עכ"ל וע"ל בחשבון י"ז ג"כ בגנות הדבור הרע והדברים בטלים:
והקדימהו ר"ל תקדים להרגיל ולנצור לשונך מרע קודם מכל שאר החושים נקושי הדבר:
ובספרינו ובספרים שלנו:
ולא תתמיד בזה זמן מועט שיתקן כו' הר"נ פי' לא תצטרך להתמיד בזה אפי' זמן מועט כי יתקן לשונך מהרה כשתעשה כנ"ל לזכור או לכתוב. ואפשר לפרש ולא תתמיד בזה זמן מועט לזכור או לכתוב רק הרבה פעמים עד שיתקן לשונך והכל לפי טבע האדם:
ויראה ר"ל יראה לאחרים:
והשתדל אח"כ לעצום עיניך כו' כבר אמרו בגמרא ולא תתורו אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו הרהור עבירה והמחבר לא זכר בשמירת אות ברית קודש והמכשלה הזאת תחת יד רבים:
השמים מספרים כבוד אל וגו' וזה שאמר הרד"ק כי מהנפלאות והמעשים הגדולים שאדם רואה בשמים יספר האדם כבוד אל וזהו שאמר אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם עכ"ל כמו שאמר לעיל מגודל השמש וזה שמסיים לשמש שם אהל בהם כו':
והתחבולה לענין זה ר"ל להרגיל עצמו בזה עד שלא יהיה לך צער בהמנעה:
שתמעיט במיני לפתו ר"ל מה שמלפתים בו את הפת כגון בשר ודגים וגבינה וכיוצא בזה:
כדי שתהיה תנועת אבריך קלה כו' רבוי המאכל ושתיה מכביד הגוף עד שהוא מתעצל בכל מעשיו. למ"ה:
ויקלו עליך עניני תורתך ועולמך וז"ל ר"ח פ"ט משעה"ק על דברי המחבר ודרך זה שדרך החסיד ז"ל הוא דרך הפרישות הנאות לבעלי תורה שרוב אומנותם בתורה שאם ירצה בעל תורה לסמוך על הבטחון ולהוציא מעותיו באכלו בשר או תרנגולים וכיוצא ממנו התענוגים נמצא מטריד עצמו בעוה"ז אחר בקשת הטרף ויתבטל מד"ת ובעת שלא ימצא מנהגו לא יוכל לסבול ויחלה לכן ראוי לכל ת"ח שינהיג הפרישות הזה וכן יש כמה מאמרים מרז"ל מסייעין לו ומרחיקין התענוגים מת"ח עכ"ל ועיין שם באורך:
והתעכב בתנועת ידיך שלא תעשה מעשה בידיך מהרה בלא ישוב הדעת:
בהתנשאך למ"ה. אפילו כשתתנשא ותעשה ראש ושופט ותוכל לעשות רע לב"א כו' עכ"ל. ואפשר עוד כשתתנשא ותפרוש מעשות הרע בהם יהיה מחמת מורא הש"י ולא מחמת מורא בשר ודם:
וימנעך מן השאלה לשאול פרנסתך מב"א:
ומקנות חסד כלומר שלא יקנה אדם אחר חסד עמך במה שמעניק וגורם לך עבוד את ה' ית' כי מאז יחשבו זכיותיך לאותו אדם כמו שמבאר והולך:
יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז וטוב לך בעוה"ב ומזה דרשו רז"ל שגדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים שנכנה מאחרים דכתיב ביה אשרי האיש ירא ה' וגו' ולא כתיב ביה וטוב לך מפני שכבר קבל שכרו מזה:
מי יגור לנו אש אוכלה פירש רש"י כלומר מי יעמוד בעדנו לשכך חמה בוערת ל"א מי יגור לנו מי הוא לנו שיגור בציון עם הצור שהוא אש אוכלה והוא משיב אוהב צדקות כו':
הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע הוא מרומים ישכון:
ואח"כ קבצם החכם ש"ה ע"ה ואע"ג ששלמה קודם בזמן לישעיה אמר אח"כ בבחינת ס' משלי שסדרו חז"ל בכתובים אחר ישעיה. ע"כ למ"ה:
עינים רמות לשון שקר ידים שופכות דם נקי לב חורש מחשבות און ורגלים ממהרות לרוץ לרעה יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים:
במעשיך ובמחשבתך ר"ל בעת שתתעסק במעשיך תהיה כוונתך בהם למזון ופרנסה בלבד:
לא לתענוג כו' והנה בבחינת הכוונה שבלב אמר שזה הפרישות הוא בפנים השלישיים. למ"ה:
שתקצר מאוייך בעולם ר"ל תקצר תקותך ובטחונך מלחשוב שתחיה לעולה בעוה"ז:
פרק ו
ומהם צום משה ארבעים יום כו' וזה ראיה מי שירצה לגשת אל ה' שיותר טוב לו הפרישות מן התענוגים דאל"כ שהאוכל טוב יותר היד ה' תקצר לזון שם את משה בהר וכן אליהו ומאי רבותא שאמר הכתוב לחם לא אכל וגו' אע"כ שהפרישות צורך לזכך החומר וכן כל מה שהביא הוא עד"ז:
שהם החזקים שבסבות העבירות כמ"ש כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני והוא גמרא דברכות פ"ה ואמרו עוד שם ר"נ ברבי יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ורבנן אמרי מהכא וישמן ישורון ויבעט:
טרם אענה למ"ה. הרב מפרש מלת אענה לשון עינוי ותענית כלומר טרם עניתי הייתי שוגג ונכשל בעבירות:
טוב לי תורת פיך וגו' גם זה מן הפרישות שיפרוש אדם ממה שידרוש אחר הזהב והכסף וידבק בתורה עכ"ל:
וזהו הטוב שבמנהגי הפרישות למ"ה. ע"ד שעשה דניאל הוא הטוב שלא עשה הפרישות לתועלת עצמו לבד רק לתועלת כל ישראל ולתועלת עבודת השי"ת שהתפלל שיגאלו ישראל ושיבנה בית המקדש כדי לעבוד את ה' עכ"ל. ואפשר לפרש שזה הטוב שבפרישות שלא לפרוש מכל וכל רק כמו שעשה דניאל שלא אכל לחם חמודות ויין לא שתה אבל שאר דברים אכל ושתה וכמ"ש בפ"ג ע"ש:
כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ושישמח בחלקו ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים וגו' ואמר שם מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון:
כי הילדות והשחרות הבל ורישא דקרא שמח בחור בילדותך וגו' ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט וגו' וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה וגו' ואמר שם סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ע"כ:
במסכת אבות יש גורסין במס' מכות ויש גורסין במס' תענית. למ"ה:
פרק ז
וגרו בה בימי יוסף כשבעים שנה בשלוה כי יוסף בן ל"ט שנה היה כשירדו יעקב ובניו למצרים וכל ימיו היו ק"י:
השמעיות המצות שאינם מצד השכל נקראים שמעיות:
הפרישות הראויה להם כי ה' לא רצה להכביד להם:
והסמוך לו והדומה לזה והקרוב לזה ממותרים:
ע"כ הוצרכו להפנות ממנה מעניני העוה"ז בעת שעושין לעיה"ב. כלומר מאחר שאין יכולת בידים שיהו עוסקים בעניני העולם הזה וכוונתם לש"ש ולעשות שניהם כא' אבל הקדמונים עשו שניהם כאחד וכל מעשיהם היו לש"ש כמ"ש אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו:
תחת תוכחתי לך ר"ל בתוך שאר תוכחתי שהוריתי אותך שמתי ג"כ התוכחה הזאת:
ובינותם מנופצות מפוזרות כמ"ש לעיל המקום יצילנו מפזור הנפש או שהוא מלשון ככלי יוצר תנפצם ור"ל נשברים:
והחודרות מן הנשים לא זו שהנשים כשרות יורישו אותו אלא אף גם הנשים שהחביא אותם חדר בחדר והן הזונות הן יורישו ממונו כנ"ל לפרש וכ"כ (ביחזקאל כא) היא חרב חלל הגדול החודרת להם ופרש"י החודרת להם בכל אשר תצאו תרדף אתכם בחדרי חדרים כו' ע"ש:
קובר כל איש מהם אביו ובנו כו' כלומר שרואה זקנים ממנו ונערים ממנו אעפ"כ אינו משים על לבו יום מיתתו ואינו עושה מעשה הקיום לנצח לעולם הבא:
ומה תאמר בתוך שאבדו שתי קצותיו משל ודמיון לצרות ופגעים המתרגשות בעולם מכל הצדדים וישאר התוך והאמצע גלמוד ערירי אין לו עזר וכן אשר מתו אבותיו ובניו והוא נשאר לבדו ואין לו להשען אלא על אביו שבשמים: