אור ברסלב
מרבה לספר על הגדה של פסח מגיד › מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

מרבה לספר על הגדה של פסח· רבי ידידיה טיאה ווייל

מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

יכול מראש חודש

פסקה א

תחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקו' וכו' וקשה זו הפסקא חדא דלא נקרא אבו' רק שלשה כדאי' בברכות דף ט"ו וקשה מה רצה בעל הגדה בזה שאמר ועכשיו קרבנו המקום דזה דבר ידוע. ועוד פליאה כפל הלשון ואקח את אביכ' את אברהם ולא אמר ג"כ יצחק ויעקב. ותו יש להבין לשון ישבו אבותיכם מעולם מהו לשון מעולם. ונרא' לפי פשוטו דקוד' שבא אברהם לעולם הי' ג"כ נקרא השתלשלו' הדורות המולידי' לגבי הנולדים בשם אבות לתולדותיהם תמיד. אבל משבא אברהם והאיר השמש שהוא הכיר את בוראו. לא נקראו עוד כל דורות ראשונים בכינוי אבות. רק אלו שלשה אברהם יצחק ויעקב. זהו מגודל היחוס ואהבת הקב"ה לישראל שזרק הקליפה ונטל הפירות הטובים והם הביכורים אשר תביא בית ה' אלקיך. ומשלשה שריגי הגפן מתחיל ראש יחוס שלנו. וזהו שאמר יהושיע ובעל הגדה מתחילה קוד' שבא אברהם. אז היו עובדי ע"ז נקראים אבותינו. אבל עכשיו קרבנו המקום לעבודתו. וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ויחוס האומה מתחיל ממנו. משא"כ בתרח שהוא אבי אברהם ואבי נחור שהי' עע"ז גמורים. ומש"ה לא הזכיר הרן. אעפ"י שהי' אבי' של שרה אמנו. מ"מ הואיל שהי' מסופק בע"ז בשעה שהפילו אברהם בכבשן אש כדאי' במדר'. מש"ה לא כללו עם נחור המקום לעבודתו לא נקראו הראשונים עוד אבות. והיינו דקאמר ואקח את אביכם ר"ל קנין חדש מעתה. שלא נקראו עוד הראשונים אבות. זולת מעכשיו מתחיל ראש היחוס להיות הוא נקרא אב. ושמו גורם אב רם כי ממנו נתרומם השם אב. וכאלו הוא יציר כפיו של הקב"ה הוסיף לו אות משמו הגדול הוא ה"י ונקרא אברהם. ולכך כתבו רמז בקרא אלה תולדו' שמים וארץ בהבראם הוא אותיות אברהם כלו' כאלו הוא יציר כפיו. ומביא ראי' ממה שנא' ויאמר יהושיע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם כלו' מעולם עד שבא אברהם היו נקראו אבותיכ' תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלקים אחרים כי היו אדוקים בע"ז בארץ טמאה עבר הנהר. אמנם כשבא אברהם אז אקח את אביכם לשון מקח וקניון חדש להיות נקרא אביכם את אברהם ולהיות הוא יחיד בעולם וגם הקב"ה יחיד בעולמו נשתעשע עמו ואוליך אותו בכל ארץ כנען. ולמה נתן לו ארץ גדול כזה לזה קאמ' הקרא משום וארבה את זרעו ומפני זה צריך לארץ רחבת ידים. ובזה מיושב הא דכתי' כה אמר ה' הלא דבר מבוא' בתורה הוא וכתובה בספ' היש'. אבל לדברינו ניח' דרמז להם שלא נקראו אבו' רק שלשה אבו' הנ"ל (ור"ת של אברה' יצחק יעקב גמט' שם אהי'. וכן באברהם הוסיף ה'. ביצחק יו"ד. וביעקוב וי"ו מלא. שהוא יהו גמט' אהי' וזהו ישראל כלו' ישר השם הנ"ל וא"כ יש שני פעמים אהי' וזהו כוונת אהי' אשר אהי' שלחני אליכם וד"ל) ואתן לו את יצחק לשון מתנה כי ביצחק יקרא לך זרע. והוא המתנה שראוי לקדוש לארץ הקדושה. ומצד הזוהמא שהי' באברהם מטבע אבותיו. אותו זוהמא נטלו בני השפחות הגר וקטורה כי וולד שפחה כמותה. אבל בן הגבירה שרה אמנו הי' חלק הקדושה הוא יצחק עולה תמימה ולא הי' בה זוהמא כלל באשר שלא הי' לה בית וולד בבריאותה. וה' שינה שמה שרה להורו' שהיא נבראת עכשיו בי' מטרון שלה והיא כמו ציר כפיו כולה קודש ולכך קרא לה שם חדש. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו הקדי' יעקב לעשו משום דיעקב הקדים בבריאה במעי אמו כמ"ש רש"י המשל לשפופרת ובני בכורי ישראל. ובאשר שיצחק אינו רשאי לישא שפחה מפני שנתקדש לכך הוכרח רבקה להוליד גם עשו. ובא כל הזוהמא שהי' עדיין ברבקה לעשו לבד. וליעקב כל חלק הקדושה. ולכך קאמ' ג"כ לשון מתנה גבי יעקב שלא שלט בו שום זוהמא. אבל לעשו שהי' טמא אין ראוי לנחל את ארץ הקדושה. וכדאי זכו' אב דיצחק שנתן לעשו במתנה את ארץ אדום הר שעיר לרשת אותו לבניו ואלה אלופי אדום. ויעקב ובניו ירדו מצרימה. הכוונה כי לשון ירד הוא לשון ממשלה לרדו' בגוים כמו (שופטים ה׳:י״ג) ירד לי בגבורי' וכדומה וגם הוא לשון ירידה. והנה תחילת ביאתם למצרי' הי' דרך ממשלה אשר שיוסף בנו הי' מושל בכל ארץ מצרים נתן להם ממשלה. וגם פרעה בראותם אמר והי' לי לשרי מקנה בארץ גושן ועליהם הי' דרך ממשלה ביד חזקה וזרוע נטוי' והכחישו שר של מצרים אמנם באמצע הי' ישראל בדרך יירדה וה' משפיל אף מרומם:

פסקה ג

ברוך שומר הבטחתו וכו' פסקא זו תמוהו מה זה עדיפות ושבח שהקב"ה שומר הבטחתו דוודאי לא איש אל ויכזב או בן אדם ויתנחם. ותו קשה מה שאמר הבטחתו לישראל ולא אמר לאברהם. דהא לישראל לא הבטיח כלום רק לאברהם בברית בין הבתרי'. וגם יש לשאול מה זה מחשב את הקץ וכי לחשבון הוא צריך. ואף יש להבין בתיבת לעשו' הוא אך למותר ומיותר ובפסוק גופא יש להבין ידוע תדע הוא מילות כפל דהל"ל תדע וכו' ותו יש לראות פסוק דכתיב ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה דהא לא היו ד' מאות שנה בעינו רק רד"ו שנה. וא"כ הל"ל כי גר יהי' זרעך ארבע מאו' שנה בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם. ועוד קשה במה שכתב וגם את הגוי הני תיבות וגם את הוא שפת יתר דהל"ל והגוי אשר יעבודו דן אנכי ועוד יתר דקדוקים. ונרא' דהא כתיב כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלקיך מייסריך ר"ל ברוגז רחם יזכור ומקיל הגזרה. והנה בברית בין הבתרים אמר הקב"ה בלשון דמשתמע על חרי אפי כי אמר גר יהי' זרעך בארץ לא להם (ראיתי בספר שזה רמז לגלות מצרים מפני שיוסף העביר העם ממקום למקום ולא הי' להם ארץ כלל. משא"כ גבי שאר מדינות. ובזה רמז שיהי' ישראל במצרי' בגלות אבל האמ' פי' ארץ לא להם ר"ל משנולד יצחק): ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה דיש לפרש שיהיו בעבדות ועינוי ארבע מאו' שנה מלבד שיהיו בארץ לא להם. כי גזרת ועבדום ועינו אות' קאי על ד' מאות שנה. ויש נמי לפרש דארבע מאות שנה קאי על ארץ לא להם דהוא מתחיל מיד שיהי' זרעיך בעולם דהיינו מלידת יצחק שביצחק יקרא לך זרע. והואיל שהקב"ה הוא גוזר ומקיים אמר לשון דמשתמע על תרי אפי והענין אם ישראל יעשו תשובה ויתפללו לה' אז יתחיל מלידת יצחק וימהר הקץ. אבל אם לאו שלא יעשו תשובה אז יהיו בעינו ועבודה כל ארבע מאות שנה. והקב"ה לא גילה הדבר כי האדם בעל הבחירה. וזהו שרמז הקב"ה לאברה' ידוע תדע כלו' בדבר זה יש שני ידיעו' היאך יפרש הגזרה של ת' שנה כמ"ש. ואמר וגם את הגוי אשר יעבודו וכו' אע"ג דצורם מכרם וגזרה היא מלפניו אפ"ה צריכין לדון. כי הואיל הגזרה לא הי' רק ד' מאו' שנה בארץ לא להם. ובמעט עבודה ועינו איזה שני' בסוף מאה האחרון מארבע מאו' היה סגי. והם לא עשו כן ועבדו בהן בעבודת הפרך רד"ו שנים לכן דן אנכי אותו גוי רמז במילת אנכי על מכת בכורות כדכתיב אנכי יוצא בתוך מצרי' והורג את בכורי מצרי'. ואמר וגם את ר"ל אפי' לא עינוי אות' בעינוי' קשי' רק ויעבודו מחויבים הם שיהי' נדונין. ואחרי כן ר"ל בין שיהי' כל ד' מאו' בעינוי או רק מקצ' שנים בעינוי עם כל זה יצאו ברכוש גדול. וזש"ה וישמע אלקים את נאקתם כלו' שעשו תשובה ויזכור אלקים את בריתות וכו' והי' מקצר בגזרה שהי' מתחיל את הארבע מאות מן לידת יצחק וקאמר את בריתו את אברה' מה שנאמר לו בברית בין הבתרים ואת יצחק שהחשבון מתחיל מלידת יצחק. ואת יעקב שאמר לו ואנכי עלה אעלה עמך והקב"ה הוא נאמן בבריתו וקים את מאמרו. וזה שיסד בעל הגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל דייקי לישראל דהיינו ישראל סבא שנ' ויאמ' אלקי' לישראל וכו' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה וכ' בעל הטורים עלה כתיב בה"י (ר"ל דהא קרינין עלו בחולם) רמז לאחר ה' דורות יעקב לוי קהת עמרם משה יהי' הגאולה. ברוך הוא אמר לשון נסתר כי החשבון של ארבע מאו' הי' נסתר ולא ידעו ישראל פירושו. שהקב"ה מחשב את הקץ שהי' חסר מעבודת ארבע מאות וחשב השיעבוד משנולד יצחק וזהו את הקץ ר"ל אותיות קץ החסר רומז נמי לליד' יצחק כי שרה היתה בת צ' שני' ואברהם בן ק' שנים והם אותיו' קץ וגם במדרש שכתוב בתהילם ושבועתו לישחק ובתורה יצחק וחסר ממנו מספר רד"ו כי קץ ממלא מליד' יצחק. לעשות כמו שאמ' לאברה' אבינו בברית בין הבתרי' כלו' שעשה פירו' בדברים שנאמרו לאברה' אבינו ומפרש שנ' ידוע תדע וכו' כי מרח' הקב"ה עלינו אף אם גוזר גזרה על ישראל עושה הקב"ה הגזרה על צד הקל והיא שעמדה לאבותינו וכו'. או די"ל ברוך שומר הבטחתו לישראל. נראה דקאי על ישראל אבינו דאמר לו הקב"ה אנכי ארד עמך ואנכי אעלך וקשה למה כתיב שני פעמים אנכי בקרא ונ"ל דאי' בילקוט דף מ"ח ע"ב כשירדו למצרים הי' נכנס הקב"ה למנין שבעים. וכשיצאו הי' ישראל ס' ריבוי חסר אחד ונכנס הקב"ה עמהם למנין כי לא הי' ישראל יכולין לגאול ולצא' ממצרי' עד שיהיו ס' ריבוי כמנין אותיו' התורה וגם לא הי' אפשר להתמהמה רגע אחד כדי שלא לשקוע בומאה ועשה הקב"ה חסד והשלים המנין של ס' ריבוי ומפני זה כתיב שני פעמים אנכי חד בירידה וחד בעלי' וזה כוונת המגיד ברוך שומר הבטחתו לישראל שאנכי ארד ואנכי אעלך ואמר עוד ברוך הוא בנסתר שידע שלא יתמהמהו רגע אחת בטומאת מצרים ולכך חשה את הקץ ר"ל שחישב עצמו למספר ס' ריבוי משום את הקץ שלא ישהו רגע אחת בטומאה רק להיות בקדושה ולעשות כמו שנאמר לאברהם. ועל זה קסמיך המגיד.

ארבע מאות שנה. אמנם בפ' בא אמר הכתוב מושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. וכ' רש"י דהיינו משנולד יצחק עד לידת יעקב ששים שנה. ומיעקב בעמדו לפני פרעה מאה ושלשים שנה. ומאה ועשר שנה במצרי' הרי ארבע מאות שנה ומברית בין הבתרים עד לידת יצחק הי' שלשים שנה. והקשו א"כ הי' אברהם בן שבעים שנה בשעת ברית בין הבתרים. דהא הי' בן מאה בלידת את יצחק. והא כתיב אברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ותי' תוס' בשבת דף י"א והרמב"ן בחומש ופענח רזא. דחזר אברהם לחרן ועשה שם חמשה שנים ע"ש. אמנם הרמב"ן בחומש חתר לעשות חשבון אחר ואמר דשלשים שנה היו לאחר יציאת מצרים. כי לא שלם עון האמורי. והוא נכלל בארבעים שנה שהיו במדבר ע"ש שהאריך ולא זכיתי להבין דבריו. דא"כ לכתוב תחילה ארבע מאות שנה ושלשים שנה. אף שדרך הקרא לכתוב מספר המועט תחילה. אפ"ה הכא הקרא הוי לסמוך אשר ישבו במצרים ארבע מאות שנה כי לסוף ת' שנה הי' יציאת מצרים:
וראיתי בספר מעשה ה' במאמר מעשי מצרים פרק י"ז שכ' דוודאי מברית בין הבתרים דהי' אברהם בן ע"ה שנים. וא"כ יש כ"ה שנים עד שנולד יצחק. וה' שנים שכלכל יוסף את אחיו שנ' עוד ה' שנים אשר אין חריש וכו' אינם נימנים בכלל רד"ו דאותן שנים אכלו על שולחן המלך הרי שלשים שנה ע"ש שהאריך וכ' זה כמה פעמים בספרו. ולא ידעתי לכוון דברי החכם. דהא על כורחך אותן רד"ו שנה מתחילין משעה שעמד יעקב לפני פרעה דהי' בן ק"ל שנה ובקרא כתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. הרי דאותן י"ז שנה בכלל רד"ו שנים ולא הי' בהם שיעבוד כלל עד שמת יוסף וכל הדור ההוא. והא דאמרינין בנדרים דף ל"ב שנשתעבדו רד"ו שנים. י"ל דלאו עבדות קאמר. רק שיעבוד לפרעה במצרים היו כמו הגרים תחת מלכות אחרת. על כן דברי רש"י ותוספות אמת:

פסקה ה

והיא שעמדה לאבותינו כלו' באשר שהשכינה עמנו בגלות כמו שנ' עמו אנכי בצרה. ולכך כח הטומאה רצה לשלוט בנו ולכלותינו בכל דור ודור אבל הקב"ה מצילינו מידם וע"ד פשוט היא אותה הבטחה דברי' בין הבתרים שהראה לו ד' מלכיו' עמדה לנו בכל דור. או שנ' והיא שעמדה לשון נקבה. כי בקרא כתי' נקבה תסובב גבר כי לא ירשו רק יו"ד אומו' והוא עישור נכסים אבל לעתיד אנו שולטים על שבעים אומות כן פירש"י. ועוד יש לפרש דקאי על הגאולה כי כל הגאולו' עד עכשיו לא הי' גאולה שלימה ומפני זה כתיב בלשון נקבה שירה אבל לעתיד יהי' גאולה שלימה לכך כתיב שירו לה' שיר חדש. ונודה לך שם שיר חדש בלשון זכר. וזהו נקבה תסובב גבר. ובאשר שגאולת מצרים לא הי' גאולה שלימה רק בלשון והיא שעמדה לאבותינו ולנו. ומפני זה בכל דור ודור עומדי' עלינו לכלותינו והקב"ה מצילינו מידם. או שנא' כמ"ש למעלה דהתשובה עשה רושם שנגאלו לאחר רד"ו שנים. ותשובה נקרא בלשון נקבה כלומ' כמו נקבה מוליד בנים כן התשובה מוליד גאולה כדאי' ביומא גדולה תשובה שמקרב' את הגאולה וזהו והיא ר"ל התשובה שעמדה לאבותינו ולנו. להציל השה מן הזאבי' שלא אחד בלבד עומד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור עומדי' רבי' וקמי' עלינו לכלותינו אבל כשישראל צועקי' בתשובה אל ה' אז הקב"ה מצילינו מידם:

תוכן העניינים

מרבה לספר על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה