אור ברסלב
מרבה לספר על הגדה של פסח מגיד › מעשה שהיה בבני ברק

מרבה לספר על הגדה של פסח· רבי ידידיה טיאה ווייל

מגיד · מעשה שהיה בבני ברק

עבדים היינו

פסקה א

מעשה בר"א ור"י וראב"ע ור"ע ור"ט. ואע"ג דר"ע ור"ט היו גדולים וזקנים ממנו בשנים ולמה לא חשבן כסדר תולדתם. ונראה שהיו מסובין בבני ברק כלים יפים שברקו כברק' בבית הנשיא דהוא ראב"ע. ומשום כבוד דבני נשיאה היו מושיבין הנשיא באמצע ב' בימינו. וב' בשמאלו. ומביא ראי' לענין הקודם אע"ג דהיו גדולי פרדס. ואפ"ה לא היו מספרין רק בי"מ דרך סיפור. דאית' בזוהר פ' בא דהקב"ה מזמין מלאכיו לשמוע שבניו מספרין בי"מ:

כל אותו לילה. ונקט לשון זכר אותו. משום דעד חצות נקרא ליל לשון נקבה. ומחצו' הלילה חלק שני נקרא לילה לשון זכר. והם היו מספרין בחלק השני. כי בחלק הראשון היו עסוקין בעשית המצות הנוהגות. ואפשר דהי' כל אחד בביתו לסדר לבני ביתו סידור פסח. ולאחר חצות התאספו יחד לספר י"מ וכן ראוי לנהוג לומר שירות ובפרט בשיר השירים עד שתחטפנו שינה:

עד שבאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית. ואע"ג דהם ג"כ ראו כן שעלה השחר ודוחק לומר מתוך עוצם הפלפול ועיון לא שמו לבם לכך. או מפני שישבו על בני ברק שהן מבריק אורם לא בחנו בין יום ולילה. או שהי' אש שלמעלה מסביבים אותם לא ידעו שהוא יום. ולכך באו תלמידיהם ואמרו דאין עושין מצות חבילות חבילות וחיוב בלילה לספר י"מ. וכן ביום צריך להזכיר י"מ בפ' ויאמר והי' להם להפסיק בין מצוה למצוה ולעשות היכר. או דנאמר דהנה סיפור י"מ יתחלק על שני חלקים. אחד סיפור י"מ מה שנעשה באותו לילה במכות בכורות וכדומה. ואחד קריעת ים סוף הנעשה בשביעי של פסח. וזהו קבעוהו באמת ויציב כמו שטבעו חכמים משה ובני ישראל לך ענו שירה וכו' על שפת הים יחד וכו'. והנה חכמים אלו היו מספרים בי"מ כל אותו לילה ר"ל י"מ של כל אותו לילה ולא היו מספרים מקריעת ים סוף והיינו דקמדייק כל אותו לילה. ולא קאמר מספרים בי"מ כל הלילה וכן בכל סיפור הגדה לא מזכיר קריעת ים סוף. ובאו תלמידיהם ואמרו רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית וצריכין להזכיר י"מ בקריעת ים סוף כדאית' בברכות דף כ"א ע"א דק"ש דרבנן ואמת ויציב דאוריית' כנ"ל ברור: הנה נראה דמה שפלפלו דווקא אלו חכמים כשישבו במסיבה אחת עפ"י מה דאית' במכילת' סוף פ' בא מה העדו' ר' אליעזר אומר מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של חכמי' או של תלמידים שצריכין לעסוק בהלכות פסח עד חצות לכך נאמר מה העדות עכ"ל (ופי' המפרש דנפקא מדאמר הוציאך מארץ מצרים עד זמן היציאה) ונרא' דר"א לשיטתו אזיל דאית' בגמ' דברכו' דף ט' ע"א ראב"ע אומר נאמר כאן ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרי' בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות א"ל ר"ע הלא כבר נאמר בחפזון עד שעת חפזון. והא דכתיב בלילה הזה סד"א פסח קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים נאכלים לב' ימים ולילה אחד אף פסח נוקי לילות להדי ימים ויהי' נאכל לשני לילות ויום אחד לכך כתיב בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל בלילה אחר וכו'. והני תנאי כהני תנאי דתני' שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים ר"א אומר בערב אתה זובח וכבא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף. ר' יהושיע אומר בערב אתה זובח וכבא השמש אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים עכ"ל נמצא ר' אליעזר דסבר אכילת פסח עד חצות לכך גם חיוב סיפור י"מ הוא עד חצות דכתיב ואמרתם זבח פסח הוא כדין פסח כך אמירתו נמצא לפ"ז. דר"א ור"י פליגי בפלוגת' דראב"ע ור"ע ונ"ל דגם ר' טרפון בא למחלוק' זה. דאי' בזבחים דף נ"ז ע"א דנשאל לפני ר' טרפון בכור דנאכל לשני ימים מנ"ל א"ל ר"ט בכור קדשים קלים ושלמים קדשים קלים מה שלמים לשני ימים ולילה אחת אף בכור כן הוא. ופריך עלי' מה לשלמים שכן בא בנדר ונדבה משא"כ בכור. והנה פרכא זו שייך נמי לגבי פסח דלא מצי לילף משלמים שכן פסח אינו בא בנדבה כי חיוב הוא לפ"ז תקשי ל"ל בלילה הזה לגבי פסח למעט שלא יאכל לשני לילות ויום הפסח. אש"מ דס"ל ר"ט כמ"ד דילפינין קדשים קלים מקדשים קלים ושפיר איצטריך לילה הזה לפ"ז י"ל דבדין זה היו מפלפלים כל הלילה דר"א וראב"ע בחדא שיטה הוי קיימי דסיפור מצרים החיוב רק עד חצות ור"ע ור' יהושיע בחדא שיטה קיימי די"מ כל הלילה. ור"ט הי' רוצה להוכיח דינו דס"ל בוקר דיש לפרש בוקר שני ויש לפרש בוקר ראשון ע"ש בגמ':

פסקה ב

אמר ראב"ע וכו' הנה פסקא זו קשה למה מזכיר בעל הגדה משנה זו דברכות דף י"ב בהגדה די"מ הלא פליגי בכל השנה. ותו קשה מה נצחון מצא ראב"ע לדבריו הא החכמים דרשו כל להביא ימות המשיח. ועו' הקשה הרשב"א בש' הראב"ד וכי לא ס"ל חכמי' דמברכין שניהם לאחריה': ותי' הראב"ד דמדרבנן וודאי מזכירין י"מ רק דפליגי אי מדאוריית' מחויב להזכיר י"מ בלילה. ובזה מיושב קושי' השל"ה. דהקשה הא ברישא דמתניתן קתני סתם מזכירין י"מ בלילו' ולא פליגי רבנן די"ל מדרבנן לכ"ע חייב. ושל"ה מיישב דלא פליגי ראב"ע ורבנן אליבי' דדינא רק משמעו' דורשין איכא בנייהו ובזה מיושב קושי' הראב"ד אך לשון לא זכיתי קשה לדבריו. ועוד יש לתמוהו בשלמא לראב"ע דכל לרבות הלילות וימי היינו ימים ממש וא"כ שפיר הקדים כל לימי דלילה קודם ליום. אבל לרבנן דימי חייך הוא עוה"ז וכל לימות המשיח א"כ הקדים את המאוחר ובזה מיושב דקשה להבין כי במה נצח לחכמים הלא הם דרשו הקרא על ימות המשיח. אבל לפמ"ש ניחא דלראב"ע ובן זומא הוי הדרש כסדר. משא"כ לחכמים הקדים המאוחר. ועוד הקשה מהרש"א בח"א דלא לכתוב ימי ולא לכתוב כל. לכך נראה דגם ראב"ע ס"ל דמחויב להזכיר י"מ בלילה. כמו כן לרבנן דהא הי' הגאולה מתחיל מבערב. וכשיצאו ממצרים הי' ביום ולא צריך קרא ללילה. והנה אם דרשינין כל ללילה וימי ליום. א"כ הדין נותן שהדין לילה כיום מה הזכרת י"מ דיום הוא כל היום זמנו. ה"ה הזכרת י"מ דלילה זמנו כל הלילה. יען לראב"ע דס"ל די"מ בליל ט"ו דפסח הוא רק עד חצות כמ"ש לעיל בשם המכילת'. ובוודאי לא עדיף מצד סברא שאר לילו' מלילה זו ומה נשתנה לילה זה מכל הלילו'. אבל מדהיקש הקרא ללילה ליום ש"מ דדין לילה ויום שוין וזה הי' קשה מאוד לראב"ע דשמע הדין דמזכירין י"מ בלילות ומשמע דזמנו כל הלילה וקשה לראב"ע דס"ל אכילת פסחים עד חצות וכמו כן סיפור י"מ בליל ט"ו הוא עד חצו'. א"כ מנ"ל דבשאר לילות זכירת י"מ כל הלילה. והיינו דאמר ראב"ע שלא זכיתי לקיים דינו עד שבא בן זומא ודרש כל לרבות את הלילות וימי חיינו ימים והוי לילות דינן כימים. אבל לחכמים דס"ל דסיפור י"מ בליל ט"ו הוא כל הלילה א"כ תקשי להו למה לי קרא לרבות לילה דהא מסברא ידעיני' דעיקר גאולה הי' בלילה לכך אמרי דקרא דחיק ומוקי אנפשי' דכל להביא ימות המשיח ובס' מעשה רקח מצאתי הנוסחא אמר להם ראב"ע הרי אני וכו' משמע שמקושר במה שלמעלה וניחא לדברינו:

ולא זכיתי שתאמר לשון נצוח כמו מאן דזכי למלא. בהא זכינהו לרבנן הרני כבן שבעים שנה הרמב"ם בפי' המשניות סוף פ"ק דברכות כתב דהי' כל כך מתמיד בלימודו שאע"ג שהי' רך בשנים קפצה עליו הזקנה והשיבה עכ"ל אבל שם בגמ' דף כ"ז אית' דביום שמנוהו לראב"ע לנשיא הי' בר תמני סרי ולא הי' לו שיבה ונעשה לו נס דבאותו לילה גדלו תמני סרי דרי חוורא ע"ש ודלא כמ"ש האברבנא"ל בשם ירושלמי. ומה שתלה הדבר בנס זה. דהנה יש לומר מה שנעשה לו נס זה בגדלות הזקן משום דאי' בקידושין דף ל"ב ע"ב דת"ק ס"ל והדרת פני זקן. שצריך להיות זקן וחכם כמשמעו' הקרא דדברי' ככתבן. אבל יניק וחכים לא. ור' יוסי גלילי ס"ל אפי' ליניק וחכים מחויב לעשות קימה והידור לפיכך נעשה לו נס דיהי' נראה כזקן: נמצא מכח הנס מוכח דדברים ככתבן. הנה סתמא דקרא ימי חייך אם אמרינין משמעות דקרא ודברים ככתבן משמע דווקא ימים ולא לילות: אבל אי לא נאמר דברים ככתבן שפיר י"ל דימי כולל גם לילות וזה כוונתו באומרו הרי אני כבן שבעים שנה ש"מ דדברי' ככתבן ומפני זה לא זכיתי להנצח לחכמים שתאמר י"מ בלילו' דימי חייך משמע דווקא ימים עד שבא בן זומא ודריש לילות מריבוי דכל (ועיין בפסחים דף כ"א פלוגת' דר"מ ור"י בדברים ככתבן) ותנוח דעתו:

וחכמים אומרים ימי חייך עוה"ז כל להביא ימות המשיח. וקשה היאך יפרשו הקרא דבראשית. ארורה אדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. היאך שייך זה לומר כל להביא ימות המשיח. הא לעתיד מוציא הארץ גלוסקאות ואילני סרק יתנו פירות כדאית' בשלה"י כתובות ונלע"ד דחכמים ס"ל כשמואל דאמר אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד כדאית' בברכות דף ל"ד ע"ב. אבל ראב"ע ובן זומא סברי כאידך מ"ד ע"ש. אית' בילקוט פ' שופטים בשם ספרי והיתה עמו כל ימי חייו ימי חייו אלו הימים כל לרבות הלילות עכ"ל הרי כדרשת בן זומא:

כל להביא ימות המשיח. ויש לראות במה נצח בן זומא הלא חכמים דרשו דרש כל לימות המשיח אמנם ראיתי במכילת' פ' בא וז"ל אמר להם בן זומא עת דין ישראל שלא להזכיר י"מ לעתיד לבא שנ' לכן ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ צפון ר' נתן אומר אשר העלה ואשר הביא שמזכירין י"מ לעתיד. ומנין שאומרים בא"י או"א אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שנ' ויאמר אלקים אל משה וכו' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב שלחני אלכם. ומנין שמברכין על המזון שנ' ואכלת ושבעת וברכת זו ברכה ראשונה. על הארץ זה ברכה שני'. הטובה זה בונה ירושלים אשר נתן לך זה הטוב והמטיב עכ"ל ועיין בספר ברכת שמואל שהאריך בזה בפ' וארא לקשר המאמרים. ולענ"ד נראה פשוט דאי בברכו' דף י"ב דרבנן חולקי' אבן זומא וס"ל דגאולה העתידה יהי' עיקר וגאול' י"מ יהי טפל וכיוצא בו כתיב ויאמר ה' אל יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהי' שמך אלא דישראל עיקר ויעקב טפל. לפ"ז י"ל דבן זומא הוכיח דאין זה סברא דא"כ היאך אנו מתפללין ואומרים ואלקי יעקב. יותר הי' טוב לומר ואלקי ישראל דהוא עיקר לזה אמר המכילת' כל זה מנין שאומרים כן לזה מביא ראי' ממאמר ה' אל משה וכו' ואלקי יעקב. יען להבין באמת למה אמר הקב"ה כן. וגם קשה קושי' המפרשים למה גבי הקורא לאברהם אברם עובר משא"כ גבי יעקב. ואפשר משום דשם יעקב יש לפרש לנאי ולשבח. אחד כמו שאמר עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים והוא לשון מרמה ואין זה ישר אל שלא יכון בעיני ה'. אמנם פי' השני שם יעקב מורה על גאולה אחרונה כדאית' במדרש ששאל הגמון את ר"ג מי תופס מלכו' אחרינו לקח נייר וכתב ואחרי כן יצא אחיו השני וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב (ופרש"י הקב"ה קראו כן) ואז יהי' נקרא ישראל לפ"ז י"ל עד זמן גאולה נקרא בשם יעקב. אבל לעתיד יהי' נקרא בשם ישראל כי ה' אחד וישראל יהי' לגוי אחד בארץ וא"כ יעקב וישראל שניהם שמם לטובה. משא"כ בשם אברם אין תועלת כלל בשם זה רק אברהם הוא עיקר השם. הנה בן זומא רוצה להוכיח עוד דמזכירין י"מ בלילות מהאי דמברכין בהמ"ז בין ביום ובין בלילה בברכה שני' ועל שהוצאתנו מארץ מצרים. ופידתנו מבית עבדים ש"מ דמזכירין י"מ בלילות. אך קשה דלמא ברכה שני' לאו דאוריית' אלא מדרבנן לזה אמר ומנין שמברכין על המזון מן התורה שנ' וברכת זו ברכה ראשונה על הארץ זו ברכה שני' הרי דמוכח דמזכירין י"מ בלילות כדרשת בן זומא ונכון:

תוכן העניינים

מרבה לספר על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה