אור ברסלב

מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור

מקץ

וישב

דף ל

ויהי מקץ: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
המאמר הוא משבת חנוכה תקנ"ז. ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' כ. וברשימת המאמרים שם. והמאמר שם הוא כעין ביאור לכאן. המאמר עם הגהות באוה"ת כרך ה תתקעא, א. והוספה בכרך ו תתש, א.

ויהי מקץ: בראשית מא, א. בבוך 2217 מתחיל: ”ויהי מקץ, שנתים ימים וגו' והנה שבע פרות וגו', והנה פרשה זו מחוברת לפרשה שלמעלה ממנה ולא זכר שר המשקי' וגו' כי לבעבור זה לא זכר וגו' נתהווה ויהי מקץ, וביאור הענין כי כמו שיש פרעה ושר המשקים בקליפה כך זה לעומת זה עשה אלקים בקדושה ג"כ ויוכל ג"כ למצוא האדם בחי' אלו בנפש האלקית כי בצלם אלקים עשה את האדם".

ולא זכר שר המשקים: בראשית מ, כג.

שו"ה לפרשה — כי מפני: בבוך 1174: כי בעבור.

שו"ה המשקים — עשה אלקים שכמו"כ בסטרא דקדושה יש ג"כ בחי' אלו: בבוך 1174: ”עשה אלקים בחי' קדושה ג"כ, ויוכל האדם למצוא בחי' אלו ג"כ בקדושה בנפש האלקית, כי בצלם אלקים עשה את האדם".

שכמו"כ בסט' דקדושה יש ג"כ בחי' לו: כאן אינו מבאר הענינים בקדושה, ראה אוה"ת בראשית כרך ה תתקעא, א. ע"ש.

ד' יסודות בנפש האדם ארמ"ע: ראה לקו"ת אמור לב, ג.

ומקור הליחות: בבוך 633: ומקום המים והלחות.

והריאה שואבת כל מיני משקה: ברכות סא, ב. בבוך 2217 ”כל המשקה".

לקרר את חום הלב: ראה ת"ז תי' כה (ע, א). זח"ג רלד, א. וראה לקמן קד, ב בשם ספרי הרפואה. וראה גם באוה"ת נ"ך ע' קסג.

וכך בנפש: בבוך 633: וכך הוא בנפש.

יסוד המים במוח: ראה תניא פרק ג.

בעבודת ה': בבוך 633: בגדולת ה'.

נודע בשערים בעלה כל חד לפום שיעורא דיליה: משלי יג, כג. זהר וירא קג, ד.

כל חד לפום שיעורא דילי': בתניא בהקדמה לקו"ת במדבר א, א מציין לזח"ג קג, ב. וראה גם זח"א קכט, ב.

והיינו ההתבוננות בבחי': בבוך 265: והיינו בבחי'.

ברוח פיו כל צבאם: תהלים לג, ו.

שהמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך: תענית ז, א.

הוי כל צמא לכו למים: ישעי' נה, א.

כמ"ש במ"א: באוה"ת בראשית כרך ה תתקעא, א מציין: ”ובמקום אחר על פסוק כי תצא למלחמה על אויביך כו' נתבאר שם גם כן ענין זה והוא שיש ב' מיני אהבה הא' אהבה כרשפי אש ובחי' צמאון הבאה מההתבוננות והיא מבחי' בינה, והב' הוא בחי' אהבה שבחכמה הנק' חסד דאבא שהחכמה הוא בחי' ביטול לפי ששם גילוי אוא"ס". ע"ש בארוכה.
ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' ריז.

שו"ה הוא הקנה — והוא בחי' מקור אותיות: הקנה והוא כ"ב אותיות.

קנה חכמה קנה בינה: משלי ד, ה.

והנה גפן לפני: בראשית מ, ט.

דף לא

גפן נק' כנס"י: חולין צב, א.

יין המשמח אלקים ואנשים: שופטים ט, יג.

שו"ה כך א"א — מבטשים: בבוך 1174: מבטין לון.

והוי שפל רוח: אבות ד, י. ראה לקו"ש ח"ד ע' 1212.

שו"ה ערלה — החופפת: בבוך 1174: החופפת ומכסה.

ומלתם את ערלת לבבכם: דברים י, טז.

בחי' עור הפריעה: בבוך 265 נוסף: הוא בחי' נוגה. ובבוך 1174 נוסף: בחי' נוגה.

על כפים חקותיך: ישעי' מט, טז.

על כפים כסה אור ויצו עליו במפגיע, זו תפלה: איוב לו, לב. תענית ז, ב.

ולישרי לב שמחה: תהלים צד, טו.

שו"ה אבל מי — שפגם דרכיו ונטמא: בבוך 1174: אבל מי שעקם דרכיו ופגם ונטמא.

רבות מחשבות זרות מבלבלות אותו: ראה לקו"ת שמע"צ פד, ד.

תנו שכר לאובד . . ישתה וישכח רישו וגו': משלי לא, ו-ז. ראה אוה"ת פ' עקב ע' תקטו.

וכמארז"ל גבי הרוגי ב"ד: סנהדרין מג, א.

איתא בזוה"ק זכאי קשוט: ראה זח"א רכ, א. וראה בלקו"ת מסעי צו, ב. מאמרי אדה"ז ענינים ע' רלב. אוה"ת בראשית כרך ד תתכו, א. דרושים ליוהכ"פ ע' א'תקפד. סה"מ תר"מ ע' תרעו.

שו"ה ולכאורה — אינו מובן: בבוך 1174 נוסף: כפשוטה.

טבילה בנהר די נור: זח"ב ריא, ב. רמז, א. ראה זח"א רא, א. וראה לקמן פ' יתרו סט, ג. מג"א צו, א. ובמאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' קכו וע' קסח. ובאוה"ת פ' חיי שרה קלב, א.

א"א לירש: בבוך הנ"ל: א"א לראות.

שו"ה מקומו — אפי' מקצת דמקצת: ראה בהמשך תרס"ו ע' טו. לקו"ש ח"כ ע' 318.

מעניני עוה"ז: באוה"ת מקץ כרך ה הגהות למאמר זה הגירסא: מענג עוה"ז.

כשהולך מחיל אל חיל . . ומדי שבת בשבתו: נתבאר בסה"מ תקס"ה ח"א ע' שצט ”והוא עליות הנשמות מהיכל להיכל להתענג בעילוי יותר גדול בזיו השכינה כמו העליות מג"ע התחתון לג"ע העליון שעולין במעלה ומדרגת בבחי' זיו השכינה ביתר שאת".

טבילה בנהר די נור . . לשכוח גם ההשגה בג"ע התחתון: ראה אוה"ת שה"ש ע' רלח.

ומה אם . . ותפלה על אחת כמה וכמה: ראה לקו"ת ראה כג, א. אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תפד שזהו ק"ו ע"ש.

נהר די נור — מזיעתן של חיות הקדש: חגיגה יג, ב. ב"ר פע"ח. ובכ"מ. לעיל ל, ד.

ויצעק אל ה' בצר לו: ע"פ תהלים קז, ו.

צעק לבם אל אדני: איכה ב, יח.

וכמאמר רבן יוחנן בן זכאי: ברכות כח, ב.

שו"ה דלבא — וכל התפלות ובקשות הם מסודרים עד"ז: בבך 1174 ליתא. אולי זהו הוספת כ"ק הצ"צ.

ויהי' שפל רוח מאד: כמ"ש בתניא פ' כט-ל.

וירא אלקים את האור . . כי טוב הוא לגנוז: בראשית א, ד. חגיגה יב, א.

בקשתי את שאהבה נפשי וגו' אחזתיו . . ואל חדר הורתי: שה"ש ג, א. ד.

כוס ישועות אשא: תהלים קטז, יג.

ולא זכר שר המשקים את יוסף: ראה אוה"ת פ' עקב ע' תקטו.

שהוא להרבות תענוג: ע' לקמן מד, א.

בחי' שנתים ימים כמ"ש ואהיה שעשועים יום יום: ראה אוה"ת מקץ שלט, א. סה"מ תרל"ח ע' לו ”כי מקור יחוד ו"ה בחי' שנתיים הוא ע"י יחוד י"ה יום יום".

ואהי' שעשועים יום יום: משלי ח, ל.

אלפים שנה קדמה התורה לעולם: ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. וש"נ. זח"ב מט, א. — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 272.

כמ"ש בתיקונים: בהקדמה (פתח אליהו).

בתחתונים ואז: בבוך 633: ”בתחתונים וכל היום הוא משתוקק ואז.

שאין רע יורד מלמעלה: ב"ר נא, ה. להלן לב, א.

ויהי מקץ: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
הגהות באוה"ת כרך ה תתקעג, ב. קיצורים בכרך ו תתש, א (ושם מציין שהמאמר זה משנת תקנ"ח. וראה בסו"ס מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תריז).
ראה פלח הרמון פרשתנו קה, א.

ויהי מקץ: בראשית מא, א.

ואין זאת אלא תורה: ע"ז ב, ב. זח"ג פא, ב. ראה אגה"ק סי' ז. בלקו"ת נצבים מו, א מציין לכאן ולכמה מקומות בענין פנימיות וחיצוניות.

שקוב"ה סתים וגליא: זח"ג עג, א. זח"ב רכז, ב. ובכ"מ. ראה לקו"ת פנחס עח, ד. תבא מב, א. נצבים מט, ב. ר"ה סב, ד. תו"ח בראשית ה, א.

ולכן כמו שיש טנת"א . . כדלקמן: בבוך 1824 בא בסוגרים (#).

טנת"א בתורה: פרדס שער האותיות פ"ג. ושער הנקודות פ"ו, ושער הטעמים פ"ה. ראה אוה"ת וארא כרך ז ע' ב'תקנח, וע' ב'תקעב.

טנת"א . . בנפש האלקית: נתבאר באוה"ת שה"ש ע' תשלה ואילך. ראה לקו"ת ברכה צד, א.

שו"ה סתים — מושג ונראה לעין: בבוך 633 נוסף: מושג ונראה לעיני בשר ואין לך אדם שאין לו בחי' זו בחי' פנימיות שאינו מושג ונראה: לעין.

שו"ה לעין — אהוי"ר כו': בבוך 633 נוסף: וב' בחי' אלו הם הנק' ישראל ויעקב הלכך: כמו.

כמ"ש בזהר ויגש: רי, א. וראה בד"ה ודוד עבדי תשל"ב [סה"מ מלוקט ו ע' עט]: ”ויש לומר שפירוש הוא שע"י המשכת הכתר (פרעה), גם בגילויים (נהורין) דהשתלשלות הם באופן דאתפריעו למעלה מהגבלה, ע"ש.

לא ידעתי את הוי': שמות ה, ב.

רגלי' יורדות מות: משלי ה, ה.

בסמוי מן העין . . הברכה מצויה: ראה תענית ח, ב. ב"מ מב, א.

ולזכרון בין עיניך: שמות יג, ט.

מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי': ת"ז בהקדמה בתחלתה. תי' כב. תי' ע (קלא, א). ראה לעיל יג, ב.

ומלתם את ערלת לבבכם: דברים י, טז.

חשמל כו' חש מל: ראה לעיל יב, ד.

ונפשי כעפר לכל תהי': סיום תפילת שמו"ע. ברכות יז, א.

פרעה אותיות העפ"ר: ערכי הכינוים לבסה"ד ערך פרעה. וראה תו"ח כאן ריט, ב: ”והוא שע"י עוצם השפלות כעפר לכל נגלה אוצר של יראת שמים הפנימי' שמפני זה נק' כנ"י בשם אשה יראת ה'".

אשה יראת ה': משלי לא, ל.

אוצר של יראת שמים: ברכות לג, ב.

וע' ילקוט: שמעוני, מלכים רמז רמד. וראה לקו"ש חט"ו ע' 279.

ואין לך אדם מישראל שלא כיבד המקום בכך: ראה אגרת השמד להרמב"ם פ"ג.

והנה בתורה יש בחי' טנת"א: קטע מכאן מובא באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקעב ושם נתבאר בארוכה בענין טנת"א. וראה גם ברכה ע' א'תתנ. ראה בהמשך זאת חנוכת המזבח תר"מ סעי' כא. [סה"מ תר"מ ע' עט].
באוה"ת שם מציין: ”ועיין באגה"ק סי' לו ד"ה דוד זמירות קרית להו, ובלקו"ת בד"ה ואהי' אצלו אמן פ"ג [פ' במדבר] ובהביאור פ"ד".

ובחי' טעמים שבתורה שבע"פ: ראה באוה"ת שמות שם ע' ב'תקעב. פ' וזאת הברכה ע' א'תתנח.

למה נענש דוד על שקרא לד"ת זמירות: סוטה לד, א. וראה קו"א לתניא ד"ה דוד זמירות כו'. ובליקוט פי' ומ"מ לשם.

גיטין ז: ע"א, וראה ד"ה הוי' לי בעוזרי תשי"ז (סה"מ מלוקט-ב ע' נו) הערה 19.

פי' רבות . . דהיינו עולמות עליונים: ביהל אור ע"פ זה ע' קנג מציין ע"ז: ”ע' זח"א ויחי רמ"ז ע"פ רבות בנות מאי רבות גדולות עילאין ורברבין על כולא כו' ע"ש כמו זעקת סדום ועמורה כי רבה כמו גדלה". ראה גם בלקו"ת צו יב, ד. אחרי כז, א מציין לכאן.
מכאן מובא בד"ה כי תשא תרל"ח סעי' ז. סה"מ תרל"ח ע' סז. ושם מציין לעיין בלקו"ת שה"ש בד"ה ששים המה מ, ב. דשם נתבאר שענין הבריאה אינו עו"ע ח"ו.

שו"ה דהיינו — הגדולות ונוראות: בבוך 1824: הגדולות והנוראו'.

שו"ה עשיה — רבות ושונות כמו שאמר: בבוך 1824: רבות ושונות עד שנתהוו בבחי' עשיי' גשמי' כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה שאמר דהע"ה לתשובות המיני' למה יאמרו הגוים ...

למה יאמרו איה: בפסוק נוסף: ”הגוים", ואולי נשמט מצד יראת הצענזור.

רם על כו': תהלים קיג, ד.

כל אשר חפץ ה' עשה: תהלים קלה, ו.

אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.

מה שהוא מופלא . . שאין בו השגה כלל פלא עליון: ענין פלא נתבאר בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' תקכז. וראה בספר הליקוטים ממאמרי הצ"צ ערך פלא.

שו"ה מאד — בחי' מטה מאד: בבוך 1824: ”בחי' מטה מטה מאד".

במקום שאתה מוצא גדולתו: מגילה לא, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים ת"ש ע' 40. תש"ד ע' 210. לעיל טז, א במ"מ.

גדול הוי' ומהולל מאד: תהלים קמה, ג.

דף לב

וכמ"ש באדרא . . ותכלית הבירור הוא בעוה"ז כו': קטע זה ליתא בבוך 1824.

אלא על ששיבחם: ראה קו"א ד"ה דוד זמירות (קס, א) ובליקוט פי' שם. סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' רצד שמציין לכאן.
בלקו"ת אמור לז, ב. במדבר יח, ג מצויין לכאן בענין שירה. ראה באוה"ת פ' וישב כרך ה תתקו, ב. אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקמא.

ופי' במדרש (ב"ר פ"א) . . פלא העליון: ראה הג"ה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקמא. ושם הלשון ”ופי' במד"ר פ' בראשית פ"א אין מופלא נקרא מוחא סתימאה כי הוא הי' אמון לכל האצי' שהוא מבחי' פלא העליון", ע"ש. ומצאתי בגוכתי"ק כ"ק מהר"ש בדפים בודדים (ואולי כבר נדפס?) וכתוב שם ”בת"א פ' מקץ בד"ה ויהי מקץ השני פי' ואהי' אצלו אמון, אמון מופלא היינו בחי' פלא עליון, יום יום הם בחי' נפלאותיך ומחשבותיך, וצ"ע שבמד"ר פ' בראשית פ"א (כמו שנרשם שם) לא אמרו רק אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע, ולא הזכיר כלל אמון מופלא, ואולי יש מדרש אחר שאמרו שם ג"כ אמון מופלא, אך צ"ע על שנרשם ב"ר פ"א, ואולי יש איזה גירסא במדרש רבה בדפוס אחר, וראיתי בדפוס אמשטרדם שקלאוו גם בדפוסים ישנים שעם פי' .ֿ. ופי' נזה"ק ופי' יפ"ת, וגם בהחדשים שנדפסו עם הענפי' ובכולם לא נא' רק פדגוג מכוסה מוצנע, ואית דאמרי רבתא".

שאינה יכולה להתלבש תוך עלמין: באוה"ת נ"ך שם ”הוא בחי' חכמה סתימאה ומ"ש כולם בחכמה עשית בחכמה יסד ארץ זהו חכמה דאצילות".

ובלילה שירה עמי: תהלים מב, ט.

ואין רע יורד מלמעלה: ב"ר נא, ה. אגה"ק סי' יא.

בחי' השעשועים הנ"ל: ע' אוה"ת פ' מקץ שלט, א.

בקץ ותכלית: ראה שיחת ש"פ מקץ תשכ"ה.

ע"ז אמרו . . כל העוסק בתורה בלילה: בלקו"ת קרח נה, ב. באוה"ת בראשית כרך ד תשד, א. יהל אור ע' קסו. וראה שם ע' קסח. וע' תשכט.
בענין חוט של חסד — מבואר באוה"ת נ"ך כרך א ע' קטו. כרך ב ע' תתנז. ד"ה וסוכה תהי' לצל סה"מ תרל"ב כרך ב ע' תקיט ואילך.

יומם יצוה ה' חסדו: תהלים מב, ט.

ענין חנוכה: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
בכמה כת"י מצוין ”שבת חנוכה תק"ס". ראה ברשימת המאמרים שבסו"ס מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תרכד הערה 159.
לכללות המאמר ראה אוה"ת בראשית כרך ז ע' תתתא, ב ואילך. נ"ך כרך א ע' תקעו.

קבעו הנס בנרות: והרי בחנוכה הי' גם הנס דמסרת גבורים ביד חלשים כו' ובלעדו א"א נס הנרות (אבל גם לולא נס הנרות — הי' נגאלים מגלות יון ע"י הנס דמסרת) — ועכצ"ל שגם המלחמה היתה בענין הנרות (נר הנשמה ונר המצוה). — (ממכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע ימי החנוכה תשל"א) לקו"ש ח"ה ע' 445.
ראה אוה"ת בראשית כרך ה תתקסו, ב. ובכרך ז תתקס, א בהקושיא למה קבעו בנרות הלל והודאה ולא במשתה ושמחה כמו ביו"ט. וראה שם תתתמ, ב. ובד"ה מאי חנוכה תשמ"ז. דהרי עיקר הנס הוא נצחון המלחמה וכנוסח תפלת על הנסים ובפרט לפי הנוסח ”ועל המלחמות". ראה פלח הרמון בראשית ק, א.
בלקו"ת קרח נד, ד מציין לד"ה זה בענין שמעשה המצות נק' נר מצוה.

ושללם לבוז: אסתר ח, יא.

שו"ה להשמיד — משא"כ בחנוכה: בבוך 167 נוסף: בגלות יוון.

שו"ה אדמתם — התורה: בבוך 167 הנ"ל נוסף: שרצו.

לפיכך קבעו בנרות על שם הפסוק . . כי נר מצוה ותורה אור: ושייך במיוחד לנר חנוכה — ראה פרש"י ד"ה בנים שבת כג, ב. (וראה לקו"ש חי"ז ע' 143) מכתב כ"ף כסלו תשמ"ו.

מה שהמשיל המצוה לנר: ראה באוה"ת נ"ך משלי ע' תקעו.

שהנר נקרא על שם השמן: מובא באוה"ת נ"ך כרך א ע' תקעו. ראה לקמן לח, ב: ענין הנר הוא שקרוי ע"ש הפתילה כי הוא עיקר הנר. — וראה ד"ה ענין חנוכה סה"מ תרמ"ג ע' לו שיש בנר ב' פי' ושניהם הם כוונה אחת. ע"ש.

דאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א.

שו"ה בהטיבו — ובהעלות: בבוך 167 הנ"ל: וכתיב ובהעלות.

כמבואר בתניא: פרק לז. [בבוך 167 הנ"ל: בלק"א].

אהרן שושבינא דמטרוניתא: ראה זח"א רסו, ב. זח"ב מט, ב. זח"ג (רע"מ) כ, א. קעז, ב. קפ, ב. ערה, ב. ראה לקמן פא, א. לקו"ת בהעלותך כט, ג.
בלקו"ת מסעי פט, ב מציין לכאן בענין שודמ"ט.
ראה אוה"ת תצוה ע' א'תקסג ענין שושבינא דמטרוניתא. לקו"ש חכ"ב ע' 61 ואילך. ובספר הערכים — חב"ד כרך ב ע' כז ואילך.

אהרן . . משבעה רועים: ראה בלקו"ש ח"כ ע' 643 המקור לזה (ממכתב ימי הסליחות ה'תשי"ט), וז"ל:
לשאלתו המקור למש"כ בתו"א (לב, ב).
ובלקו"ת בהעלותך (כט, ג) דאהרן הוא מז' רועים, דבסוכה (נב, ב) לא נזכר.
וכהנ"ל הוא בעוד מקומות בתו"א — כמצוין במפתח.
והמקור ע"ז י"ל בשנים: א) בז"ח (בסופו. תיקונים קד, א): קם רע"מ על רגלוי ואמר רעיין קדישין אברהם יצחק ויעקב ואדם קדמאה ואהרן ודוד ושלמה. ועפ"ז מתורץ ג"כ: 1) בתו"א (פב, א) — דאברהם הוא הרועה הראשון ובסוכה — אדה"ר. 2) בתו"א (לג, ג) משמע דגם יצחק בכלל הרועים.
ב) בזח"ב (כו, ב): הוא (ל' יחיד) אהרן ומשה — לאכללא דא בדא. להעיר מתענית ט, א. וי"ל דלכן בהנ"ל לא נמנה רק א' מהם — העיקרי באותו ענין. וק"ל.
והנה עוד יש להקשות בזה, והוא העיקר. בתו"א ולקו"ת מפרש ענין הז"ר שמשפיעים אלקות לכנס"י כו' ואינו מובן כלל מה ענין שת ומתושלח בזה?
והנה הצ"צ עה"פ במיכה (ה, ד) מדייק דשני פי' בתיבת והקימונו: א) על אשור. ב) על בנ"י (כפי' התרגום) — ובדרך ממילא ינוצח אשור.
ועפ"ז נ"ל ליישב כהנ"ל — דבסוכה הוא לפי פי' הא'. ובז"ח ע"פ פי' הב'. ולולא דמסתפינא הייתי אומר לבדוק בדפוסים הראשונים של הז"ח אולי צ"ל במקום אדה"ר — יוסף. וע"ד האושפיזין דחה"ס.
אבל עומד לנגד ביאור זה מה שבתו"א (לג, ד) ובסהמ"צ להצ"צ מצות חנוכה מעתיק מסוכה הנ"ל ומפרש ענין הרועים כנ"ל. אבל יעוין שם שמביא מהז"ר רק אברהם יעקב ומשה. ועצ"ע. ואכ"מ.

גבי בבוקר כתיב בהטיבו . . בהעלותך: בלקו"ת בהעלותך לו, ב. תבא מב, ג. שה"ש ה, ד. סה"מ תרל"ב כרך ב ע' תקכד — מציין לכאן.

אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט: עירובין סג, א. יומא כא, ב. נג, א. ראה רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ב ה"א.
בלקו"ת שמע"צ עט, ב. מציין לכאן: ”דלשם [=כאן] נתבאר בע"א קצת דהיינו שזהו האהבה שהאדם לוקח מחמת העולמות מבחי' מלכותו ית' כו'". ע"כ. וראה ג"כ באוה"ת פ' ויקרא ע' ז.

פי' הדיוט: בבוך 167 ליתא תי' ”הדיוט".

צבא השמים: נחמי' ט, ו.

ואלף אלפין ורבו רבבן קדמוהי: דניאל ז, י.

כמבואר בגמרא: חגיגה יב, א.

תקנו חז"ל לומר בשכמל"ו: פסחים נו, א. שו"ע או"ח סי' סא.

יחיד חי העולמים: ראה לקמן מ, ג.

שהוא אחד בשמים ובארץ: ברכות יג, ב.

מלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

במקום שאתה מוצא גדולתו: נסמן לעיל לא, ד.

המשפילי לראות: תהלים קיג, ו.
סומך נופלים ורופא חולים וזוקף כפופים:

מלך שמו נקרא: פיוט אדון עולם.

להיות כארץ הלזו השפלה: ראה לקו"ת במדבר ה, ב. אוה"ת פ' לך לך תשכה, א.

כי אהבה משרש אבה שהוא מלשון חפץ ורצון: בלקו"ת נשא כו, ב מפרש ”והכוונה שיהיה רצון האדם וחפצו ובקשתו בכל לב ונפש להיות גילוי אלקותו ויחודו ית' בעולם ונפש" ע"ש. ראה ספר החקירה להצ"צ צב, א בשרש ישע. וראה גם לקו"ת מסעי פח, ד. ואתחנן ט, ב.

ואהבת בגימט' ב' פעמים אור: שער הכוונות כוונת ק"ש. פע"ח שער הק"ש פכ"ג וכ"ה.

וישכם אברהם בבקר: בראשית כה, ג.

לקמן בד"ה רני ושמחי: לז, א.

שום תשים עליך מלך: דברים יז, טו.

ולב מלכים אין חקר: ע"פ משלי כה, ג.

וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו. ח, ג.

ת"ר מצות נר חנוכה: הנחת הר"פ בס' הנחות הר"פ ע' קכב. בכותרת שבת חנוכה תקע"א. חלק בסה"מ תרל"ב ע' פ. וע' צז. הנחה אחרת בסה"מ תקע"א ע' כב. באוה"ת במדבר כרך ד ע' א'תצ (ובהוצאה שני' בהוספות לפ' בהעלותך ע' 41) נמצא חלק מהמאמר עם הוספת הגהות מכ"ק הצ"צ. ושם מתחיל הד"ה לא כן עבדי משה [[שם המאמר נחלק לג' סעיפים].
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
לכללות מאמר זה ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקעז. ד"ה ת"ר מצות נר חנוכה תשל"ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ב ע' יז ואילך).

ת"ר מצות נר חנוכה: שבת כא, ב.

בית שמאי אומרים: ראה בארוכה בשיטת ב"ש בלקוטי שיחות ח"ו ע' 73.

מה ענין נר חנוכה לפרי החג: ראה אוה"ת חנוכה כרך ה תתקמב, ב. ד"ה מצותה תרנ"ד ע' צז. ד"ה ת"ר מצות נר חנוכה תשל"ח.

נר מצוה ותורה אור: משלי ו, כג.

שהמצות נק' נר: ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקעו.

נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

ובזוהר מבואר: ראה זח"ב רי, א. וראה תניא ספ"ד. אגה"ק סי' כט.

וצריכה הנשמה לקיים תרי"ג מצות: ראה אגה"ק סי' יט וסי' כט. ובליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק לשם.

בג"ע הנשמות נהנין מזיו השכינה: ראה לעיל טז, א.

אף שבכלל יש רק ב' בחי': ראה גם לקמן מט, א. צו, א. לקו"ת במדבר יח, א.

תוכן העניינים

מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה