אור ברסלב

מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור

לך לך

נח

דף יא

ענין לך לך: בס' הנחות הר"פ ע' ה בהתחלה: וילך למסעיו ממעלה למטה כו' עם איזה הגהות מהצ"צ. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי באוה"ת כרך ו תתרעב, א (הנדפס מלקו"ת לג"פ פב, א) עם הגהות מהצ"צ. גוכתי"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי בבוך 1025 קכז, ב. והוא משנת תקס"ז.
ראה לעיל ציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
עוד הגהות וקיצורים באוה"ת בכרך ד תרפה, א. תרפח, ב.

בכמה מקומות מציינים לד"ה זה: בד"ה הנה אברם — לקו"ת שלח מה, ד. ואתחנן י, ג. ובכמה מקומות מציינים: בד"ה לך לך. בלקו"ת אמור לט, א מציין לכאן.
לכללות מאמר זה ראה מאמרי אדה"ז פרשיות כרך א ע' פ. ד"ה לך לך תשל"ח (נדפס בלקו"ש ח"כ ע' 295).

ממטה למעלה: ראה זח"א עח, א. ראה ד"ה לך לך תשמ"ו.

וממעלה למטה: ראה זח"ג (בסתרי תורה) עז, א.

שכל הנעלם מכל רעיון: ראה סה"מ תרנ"ז ע' קסד. ד"ה לך לך תרצ"ד, שכל העמוק ביותר שמוסתר ונעלם לגמרי נק' שכל הנעלם מכל רעיון להיות שגם אפס קצהו אינו מושג כלל.
שהוא למעלה גם מבחי' חכמה, כי חכמה (עם היותה ראשית כל הכחות פנימיים) היא בחי' גילוי, משא"כ אב רם הוא שכל הנעלם מכל רעיון — ד"ה לך לך תשל"ח. וראה מאמרי אדה"א במדבר כרך א' ע' שי (במילואים למ"מ). ובד"ה ואברהם זקן תשל"ד (מהנחה בלתי מוגה) מבאר דענין שכל הנעלם מכל רעיון יש בו ב' נקודות מצד אחד הרי יש בו ההגדרה דשכל, אבל לאידך הרי הוא שכל באופן כזה שהוא נעלם מכל רעיון, ע"ש שמביא ראי' מסה"מ תרס"ו ע' פ.
באוה"ת תולדות כרך ד תרפה, א מביא זה בשם: ברע"מ. וראה באמרי בינה ח"ג פרק קמא: ובלשון הגאונים.

א"ב ר"ם: ראה זח"א עט, ב. וראה גם תו"ח כאן פ, א. בהנחת הר"פ נוסף: חכים ולא בחכמה ידיעה.

להיות גילוי בבי"ע . . פתח האהל: כמ"ש בלקו"ת בדרוש עשי"ת ד"ה להבין פי' יג"מ מי כמוך כו' נושא עון ע"ש פ"ב . . זה נתחדש לאברהם וע' בלקו"ת להאריז"ל פ' לך לך נהנה מזיו השכינה וזהו גילוי החסדים, לזה נאמר והוא יושב פתח האוהל — מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ע' ה'.

חסד אתגלי בפומא דאמה: זח"ג קמב, א. וראה גם זח"ב לו, א. ובאוה"ת לך לך כרך ד תרפה, ב: ”ומ"ש כאן [בתו"א] דפי' חסד אתגלי בפומא דאמה היינו להיות גילוי ההשפעה בבחי' התקשרות" ע"ש שמציין לאגה"ק סד"ה להבין משל ומליצה. וראה באוה"ת שם תרפד, ב.
ענין זה לא נזכר בהנחת הר"פ. ושם יש הגה"ה מהצ"צ: ”אבל המשכת יחוד העליון זהו שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה כמ"ש בלקו"ת בדרוש עשי"ת ד"ה להבין פי' יג"מ מי כמוך כו' נושא עון ע"ש פ"ב פי' לשיקבה"ו זה נתחדש לאברהם. וע' בלקו"ת מהאריז"ל פ' לך לך נהנה מזיו השכינה זהו גילוי החסדים": לזה נאמר והוא יושב . . .
וראה בתו"ח כאן פ, ב בענין גם שקודם שבא אברהם לעולם נמשך סדר ההשתלשלות דאבי"ע.

והוא יושב פתח האוהל: בראשית יח, א.

כי אב המון גוים: בראשית יז, ה.

ויהי ערב ויהי בקר יום א': בראשית א, ה. בלקו"ת שלח מה, ד מציין לכאן.

למה צדיקים דומים: פסחים ח, א.

שנכללים בבחי' בטול באבוקה: ראה לקו"ת ברכה צח, ב. בהנחת הר"פ נוסף: כשמקרבין נר לאבוקה בסמוך לה נסתלק השמן הנר ונכלל באבוקה, ככה ע"י מעשה הצדיקים נבררים הניצוצות מבי"ע ונכללים במל' דא"ס". ובהנחת כ"ק אדה"א הנדפס באוה"ת תתרעב, ב (מלקו"ת לג"פ) בארוכה יותר.

גלו לאדום: נסמן לעיל לדף ה, א.

לא גלו אלא כדי שיתוסף עליהם גרים: פסחים פז, ב. זח"א רמד, א. בגוכתי"ק הנ"ל: ”שיתוספו", ותי' עליהם ליתא.

והן הניצוצות: ראה לקמן קיז, ב. נתבאר בארוכה בביאוה"ז לאדה"א קלו, א.

ונכללים כנר בפני אבוקה: בהנחת הר"פ: ”נמצא כשנקרא אברהם בה' התגלות אור בבחי' מל' פתח האוהל אז נעשה אב המון גוים כי המון גוים נעשה גרים ונכללים בבחי' מל' אור הגוים הנבלעים בבי"ע משבירת הכלים". וכן בהנחת אדה"א מדגיש ענין ”פתח האהל".

ה' עילאה: ע' באוה"ת פ' נצבים ע' א'קד.

ובזהר אי': זח"ג קעח, א. ראה לקמן פ, ב שמציין לכאן.

מה שנתוסף לו ה': באוה"ת ויחי שפ, א מציין לכאן.

שהתגלות עתיק הוא בבינה: לקו"ת צו יא, א. במדבר יב, רע"ג. פ' עקב טו, ג. ר"ה נז, א מציין לכאן. ע' באוה"ת פ' חיי שרה קיט, ב. ובפ' ראה בתחלתו. ובדרושים ליוהכ"פ ע' א'תקצג ”כי התענוג אינו אלא כשמושג הדבר" וע"ש בעמוד א'תקצד. וראה בביאורי הזהר להצ"צ פ' אחרי עמוד שסד שלפעמים איתא להיפך דפנימי' אבא הוא פנימי' עתיק ע"ש. ראה ד"ה זה היום תר"ס ע' כב.
בגוכתי"ק ליתא תי' ”דא" ותי' ”עתיק".
באוה"ת כאן תתרעז, א יש הגה"ה שמציין להנחת הר"פ.

חכמה נק' עדן: ראה ת"ז תי' נד. פרדס בשעה"כ בערכו ומאו"א בערכו, וראה בתורת שלום ע' 159.

והתענוג הוא למעלה מן החכמה: ראה בספר יצירה פ"ב מ"ד ”אין טובה למעלה מענג". ובאוה"ת בראשית כרך ג תקכג, ב מציין ע"ז לעיין באו"ת מהמגיד ר"פ לך לך שזה ע"ד אל יתהלל החכם כו' ע"ש.

בינה נקודה בהיכלא: זח"א ו, א. ת"ז תי' ה. ראה אגה"ק סי' ה (קז, א).

נקבה תסובב גבר: ירמי' לא, כב.

והענין כנודע שלהיות התפשטות וירידת המדריגו': בהבא לקמן ראה בהמשך מצה זו תר"מ ע' קסה בשינויים והופות. וראה תו"ח לך לך פא, ב ואילך. אוה"ת לך לך (כרך ד ע' תרצ, ב ואילך. כרך ו ע' תתרעג, א ואילך). וראה המשך תרס"ו ע' עח ואילך. ד"ה מעין גנים תרצ"א (סה"מ קונטרסים ח"א ע' 404 ואילך) ובכ"מ. לקו"ש ח"א ע' 42 הערה 32.

ולהבין זה היטב: מכאן עד סיום המאמר הוא מהנחת הר"פ ע' ו. בבוך 1135 לה, ב בגוכתי"ק כתב הצ"צ אחר המאמר שמכאן הוא הנחת הר"פ והוא ביאור. וגם בקטע זה יש הוספות מהצ"צ.

וידבר שלשת אלפים משל: מלכים-א ה, יב. ראה ד"ה על חומותיך תרל"ח ע' רמח.

שהחכם אף שיודע דבר חכמה בעצמו: ראה בארוכה באוה"ת מסעי ע' א'תלא.

הוא ע"י גילוי בחי' עליונה: בלקו"ת הוספות לויקרא נד, ג. בלק עה, ב מציין לכאן.

וכמבואר בפרדס: שער האותיות ס"פ יג. מכאן עד סיום הקטע — הגהת כ"ק הצ"צ. בהנחת הר"פ כאן מתי' ואף כאן, עד התחלת הקטע ”והנה להבין" ”וזהו ענין קוצו של י' העליון היינו י' חכמה אך שיתגלה בחי' בינה הוא ע"י הארת קוץ העליון על היו"ד הארת הכתר נתגלה קוץ התחתון באות ה' עילאה היינו בינה וזהו ויאמר ה' אל אברם ע"י בחי' כתר נעשה אברהם ה' עילאה בינה ומזה נשתלשל ונגלה החסדים עד ה' תתאה בחי' מל' ואז וילך למסעיו ממעלה למטה וממטה למעלה הנ"ל": והנה אמרו נובלות חכמה. מכאן עד סיום הקטע שונה מהנחת הר"פ ע"ש ע' ו.
בלקו"ת מטות פו, ב מציין לכאן. ושם מביא דעת הרח"ו: שקוץ התחתון הוא הדעת והיינו שהדעת מחבר חו"ב. ע"ש. וראה לקו"ת שלח מו, ב.

מלה' הנראה כו': ראה ביאור ע"ז באוה"ת פ' לך לך כרך ד תרפח, ב (מלקו"ת לג' פרשיות עט, ג). ספר המאמרים תש"ב ע' 100.

והנה להבין זה בעבודה: קטע מכאן מובא בהמשך בד"ה מצה זו תר"מ פרק כד ע' קסה בשינויים.

נובלות חכמה של מעלה תורה: ב"ר יז, ז. מד, יז. וראה שם פמ"ד. מובא גם לקמן ע, א. ונתבאר בע"ח שער הכללים ספ"א. וע"פ חסידות בדרך מצותיך מ, ב. ראה אוה"ת ירמי' ע' שמ.
מובא בסה"מ תרל"ב כרך ב ע' תרכב.
בלקו"ת שה"ש ה, ד מציין לכאן.
קטע מובא בסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תרכב.

כאלו אוחז בחכמה העליונה: בהמשך מצה זו תר"מ ע' קסה נוסף: ועד"מ אותיות החקוקי' על האבן טוב מחמת רוב בהירות האבן טוב א"א לקרוא אותם, כ"א דוקא כשחותמים על השעוה אז יכולים לקרות אותם:

והנה המשכת . . אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.

שתרי"ג מצות . . וז' . . תר"ך עמודי אור: פרדס שער ח' פ"ג.

והוא מארחין לבנונית דגלגלתא: ראה זח"ג קכט, א.

המלובשת בפ' קדש: ע' באוה"ת פ' ראה ע' תשנז.

כמ"ש בזהר: ח"ב לח, ב.

ולכן לא נאמר בתורה . . שהי' מאכיל אורחים כו' עד שבא לא"י: ראה אוה"ת לך לך כרך ד תרפב, א. כרך ו תתרעה, א. תתרעו, א. לקו"ש חט"ו ע' 160 הערה 28. כרך כה ע' 47 ואילך.

לא הי' ממשיך כלום: עיין אוה"ת בראשית כרך ד פ' לך לך תרפב, א סעי' ב' שצ"ל הטעם לזה. ובלקו"ש חט"ו ע' 84 הערה 13.

ומל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה: נסמן לקמן לה, ד. קיג, ב.

א"ב ר"ם: בהמשך מצה זו תר"מ נוסף: בחי' שכל הנעלם מכל רעיון.

ותורה שם בישראל: תהלים עח, ה. בהמשך מצה זו תר"מ שם נוסף: ”וע' במד"ר [ב"ר פס"ג ג] שכל האבות נק' ישראל ומביא פסוקי' ע"ז".

אך לפ"ז: במאמרי אדמו"ר הזקן — הנחות הר"פ ז"ל ע' ז' נרשם ע"ז: ביאור. וכן באוה"ת כרך ו תתרעז, ב משמע שזהו ביאור.

מדוע לא זכו ישראל . . בגלות מצרים: בסה"מ תרס"ט ע קלט מציין לכאן.

קיים אברהם כל התורה: משנה סוף קידושין פב, א. וראה בארוכה בספר הערכים-חב"ד כרך א ע' כד.

כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

בבחי' פנימית: עי' באוה"ת פ' ראה ע' תשנט, ד"ה אנכי תרצ"ט.

ניתנה לו במתנה מצות מילה . . יקבלו התורה: להעיר מלקו"ת פ' תזריע בד"ה למנצח על השמינית פ"ב (כא, א) גבי ולכן הי' אברהם נביא גם קודם המילה וכו', וראה ביאורי הזהר לכ"ק הצ"צ ע' רנג.

(ועמ"ש . . מ"ש כאן): זהו הגהת הצ"צ, ונדפס גם בהנחות הר"פ ע' ז, אבל בכת"י 2062 (שהוא כת"י מעתיק מהנחת הר"פ) ליתא.

ע"פ משה ידבר: לקמן סז, ד. וראה באוה"ת בראשית כרך ד תרפב, א.

הוא עשנו ולא אנחנו: תהלים ק, ג. ראה לקמן סח, ב. מובא בלקו"ת אמור לד, א ושם מציין ”וע"ד מ"ש באדר"ז דרצ"ב סע"ב ע"פ ולו נתכנו עלילות" ע"ש.

וביאור הענין: ע' יהל אור במילואים ע' תשב.

וכשהיה אברם בן ע"ה היינו ז"פ עשר: מובא באוה"ת בראשית כרך ז תתשעד, א.

רישא דעשו בעטפוי דיצחק: תרגום יונתן בן עוזיאל בראשית נ, יג. וראה לקמן כ, ב.

מעורבים הם עם זהב: כן הוא בכ"מ, ולכאורה צ"ל: כסף שהרי הוא מדריגת אברהם — הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בהנחות הר"פ ז"ל ע' קצב לעמוד ח'.

ולוט בגי' מ"ה: מאו"א ל, כז. וביאיר נתיב שם מציין לכמה מקומות בכתבי האריז"ל.

מואב חכ' דקליפה: לקו"ת להאריז"ל פ' וירא. מאו"א אות מ' סעיף פה. וראה גם לקו"ת חקת סו, ג.

הוא לשון נועם: לקו"ת להאריז"ל פ' וירא.

ויאהל אברם עד מקום שכם: בראשית יב, ו.

דף יב

לו ישמעאל יחי' לפניך: בראשית יז, יח.

כי אחרי שנקרא אברהם בה"א: בלקו"ש חט"ו ע' 177 הערה 40 מדייק מכאן שרק אחרי שנק' אברהם הי' יכול להעלות נצוצות, ומציין ללקו"ש ח"י ע' 89 הערה 14 דשם מבאר שלהגרים דגייר אברהם לא הי' להם המשך וקיום ע"ש.

ואת הנפש אשר עשו: בראשית יב, ה.

בה"א . . המשכה והתגלות: ראה לקו"ת להאריז"ל ס"פ מקץ וטעמי המצות ס"פ לך לך.

ויקרא שם אברם בשם ה': בראשית יג, ד.

אנכי מגן לך: הצ"צ קורא למאמר זה בענין ”פי' מגן אברהם" — אוה"ת בשלח ע' תנב.
נדפס גם באוה"ת כרך ד תרצג, א. [מלקו"ת לג"פ פז, ד]. וראה גם ד"ה והיה ברכה תרל"ט ע' א.
ד"ה זה נזכר לקמן קטו, ב. בלקו"ת אמור טז, ב ”בפ' וירא". שה"ש יט, ד.
ראה בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.

אנכי מגן לך: בראשית טו, א.

פי' מגן אברהם: ראה ב"ר ר"פ מ"ח מגן ישעך (תהלים יח, טו) זה אברהם, וראה גם אוה"ת סידור ע' קכח בשם רבות פ' לך לך פ' מד ב' פי' במגן.

ואעפ"י שהוא יודע מהו ישמעאל: ולהעיר מאוה"ת ח"ש (קכא, א. תמה, רע"א) שאילולי הי' יודע שיצא לתרבות רעה כ"כ לא הי' רוצה כלל להחזיקו אלא הי' סבור שיהי' גם הוא הגון וחשוב רק לא כיצחק — לקו"ש חט"ו ע' 196.

שו"ה ישמעאל — חסד גדול וטובו הגדול: בבוך 2056: חסדו וטובו הגדול.

שו"ה זו בלבד — שיחיה לחסד בלי גבול, וזהו דאיתא: בבוך 2056: שיחיה לעד וזשארז"ל.

לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל: ספרי דברים לב, ט. ראה לקמן כח, ב.

ויצא מחמת רוב חסדו: בד"ה וראיתם אותו תרס"ו ע' רסד מפרש ”פי' יצא שיצא ממנו בבחי' סיגים ופסולת שלו כו' דהיינו בחי' מותרי החסדי' דקדושה שיצא מאברהם איש החסד כו'", ע"ש.

בלע המות לנצח: ישעי' כה, ח.

שו"ה הארץ — ואם יתנהג העולם . . הנ"ל של משיח: בבוך 2056: ואם היה העולם מתנהג בחסדו הגדול לא הי' העולם יכולים לבוא למדריגות של המשיח הנ"ל.

על חרבך תחי': בראשית כז, מ.

מגן נק': ראה ב"ר פמ"ד.

מגן נק' דבר המכסה למשל במלחמה: קטע מכאן מובא בד"ה והי' ברכה — סה"מ תרל"ט ע' ג, והעיר ע"ז ”אך ברוב הדרושים פי' דבחי' מגן ז"ע הפרוכת, שהוא הפרסא שבין אצי' לבריאה כמ"ש בכ"ד".

נק' מגן — מה שמכסה בו שלא ישלוט עליו הקשת: בד"ה והי' ברכה תרל"ט ע' ג: ועפ"ז פי' הפסוק שמש ומגן כו' שהשמש אם לא הי' לו נרתק לא היו יכולים לסבול אורו הגדול, והנרתק הוא המגין שנוכל לסבול, רק לע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה כו', אך ברוב הדרושים פי' דבחי' מגן ז"ע הפרוכת, שהוא הפרסא שבין אצי' לבריאה כמ"ש בכ"ד וע' בפ' תצוה בד"ה ואתה תצוה גבי וענין הפרוכת הוא.

כי שמש ומגן: תהלים פד, יב. וכ"פ זח"ב רכד, ב אנכי מגן לך ע"ד שמש ומגן.

והנרתק הוא המגין: ראה לקמן פא, ד. וביהל אור ע' שא.

לעתיד לבא הקב"ה: נדרים ח, ב. ע"ז ג, ב. ב"ר ו, י. זח"ג יז, א. תניא ח"ב פ"ד. וראה הביאור באוה"ת ויקהל ע' ב'קעד.

שו"ה ורשעים — נדונים בה . . וישכם: בבוך 2056 נוסף: כך הוא בשמות אלו, הוי"ה הוא חסד, אלקים הוא מגן וצמצום חסדו ואורו בכדי שיהי' העולם יכול לסובלו: והנה נודע שבכל בוקר נתעורר מדת אברהם בחי' חסד כמ"ש: וישכם.

שבכל בוקר דאברהם בחי' חסד מתעורר בעולם: בענין אברהם הוא חסד עולם, ראה לקמן סט, א. פב, א ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' דש ואילך. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' שלח ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' קצט. תרל"ט ע' א.

וכדאיתא בזוה"ק: ראה זח"א רג, א.

שו"ה הנ"ל — דרך צמצום: בבוך 2056: דרך צמצם להחיות האומות כפי שצריכים בשביל ישראל או מפני שעבוד מלכיות כנודע הי' החיות בלי גבול: ולא היו יכולים.

ולא יקרא עוד שמך אברם: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסידור קמה, א. הנחת הר"מ בן אדה"ז בסה"מ תקס"ו ע' נה. בהתחלה ”הנה בריתי אתך" בכותרת: ”יום חמישי פ' תולדות תורה ברבים בסעודת מצוה בברית מילה".
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
המאמר (בשינויים) עם הגהות באוה"ת בראשית כרך ד תשטו, א. המאמר כמו שנדפס בסידור עם הגהות וקיצורים, שם תשיז, א. וראה שם תשיג, א.
לכללות המאמר ראה גם דרך מצותיך מצות מילה (ח, ב). ד"ה כרמי כו' האלף לך שלמה תרל"ט ע' ח. פלח הרמון בראשית לח, ד.

ולא יקרא עוד שמך אברם: בראשית יז, ה.

אשר ברא אלקים לעשות לתקן: ראה ב"ר יא, ז. וע' בפרש"י שם. מובא באוה"ת ש"ש ע' א'תפט ”אך כי באמת הרי ארז"ל ע"פ אשר ברא אלקים לעשות לתקן כל מה שנברא בשי"ב צריכים תקון תורמסין שהוא ק"נ צריכים תקון להפך מרירו למיתקא ותיקון זה הוא ג"כ בחי' המילה להעביר המסך המסתיר שמק"נ כו' ע"ש".

במדרש רבה: ראה גם מד"ר ס"פ וישלח ס"פ פ"ג התבן והקש כו' המתינו עד שתבוא הגורן כו'. מובא באוה"ת לך לך כרך ד ע' תשטו, א. תשכח, ב. ומבואר באוה"ת יתרו כרך ז ע' ב'תש.

ששאל על המילה: ראה דרך מצותיך ח, ב.

למה נברא האדם ערל: ראה לקו"ש חכ"ה ע' 14 הערה 9 בענין שאדה"ר נולד מהול ע"ש.

והיתה התשובה . . שצריכין תקון: באוה"ת לך לך כרך ד תשטז, א מבאר ”ועדיין אינו מובן כי למה נברא שיהי' צריך תיקון" ע"ש וראה שם תשיז, א שמבאר שלכאורה הכוונה כדי שיהי' שייך עבודת האדם באתעדל"ת ע"ש בארוכה (המאמר הנ"ל הוא הגהות לסידור שער המילה קמה, א). וראה בסה"מ תרכ"ז ע' שיב. (הוצאת תש"ס) ע' שלה.
בלקו"ש חכ"ה ע' 14 נתבאר איך לתווך זה עם מארז"ל עולם על מליאתו נברא ע"ש באריכות.

שכל מה שנברא: ראה ספר המאמרים תש"ג ע' 100.

התורמסין שצריכין תיקון: ראה באוה"ת יתרו כרך ז' ע' ב'תש.

המחדש בטובו: בסידור מביא ראיה זה אחר הענין ”אור של תולדה", ושם מוסיף ”מה שאנו אומרים המחדש בטובו בכל יום מע"ב כו' דלכאורה מה זו חידוש יש בהשמים וארץ מיום לחבירו".

והבדילה הפרוכת: שמות כו, לג. בסה"מ תקס"ו ס"ע נה ואילך מבאר יותר באריכות בענין המסך. באוה"ת כאן תשטו, א מבאר שייכות פסוק זה לכאן ”כי הנה איתא שכל מה שיש בעולם היה במשכן בעולם יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים, ובמשכן והבדילה הפרוכת לכם" ע"ש.

ששם הי' גילוי השכינה: ע' בסידור בד"ה ביאור למ"ש בסש"ב פנ"ב.

מפסיק בין כל עולם כו': בסה"מ תקס"ו מפרש ”שע"י שעברה דרך פרסא נשתנה למהות יש מחודש מה שלא היה מקדם שבחי' השפע שקודם הפרסא נק' לגבי בחי אין". ע"ש בארוכה.

אור חדש אור של תולדה: ראה לקמן יד, ג. סידור קמה ב. סה"מ תקס"ט ע' ג. ביאוה"ז לאדהאמ"צ יז, א. סיום ר"ה תרס"ג.
ביאור זה שנק' אור של תולדה מצויין ריבוי פעמים בדא"ח לכאן. וכן הלשון בסידור קמה, ב. אבל בסה"מ תקס"ו כתב המניח הרה"ק ר' משה בן אדה"ז שהמשכת השפע דזיו השכינה ב"ה מהיכל ק"ק מצטרך להיות דרך מעביר הפרוכת" אבל לקמן בהביאור שם ע' סא מזכיר ענין ”אור של תולדה".

ואין זה ממהות אור הראשון: ראה אוה"ת בראשית כרך ד תשיח, א. ובספר הערכים-חב"ד כרך ג טור שפו הערה 6 שלכאורה הכוונה הוא שהטעם על מה שהאור הנמשך ע"י הפרסא נקרא ”אור חדש" הוא לפי שע"י הפרסא משתנה האור מכמו שהי' קודם וממילא הוא חידוש לגבי האור שלפני הפרסא, ע"ש.

פרסא עד שנתהוה גשמיות ממש: ענין הפרסא הוא כדי שבי"ע יהי' ביכולת לקבל האור. ראה סה"מ תרל"ט ח"א ע' קעט בהנחת כ"ק מהורש"ב.

אך יש כמה מיני מסכים המבדילין: בסידור קמה, ב ובאוה"ת כאן תשטו, ב מבאר ”מ"מ הוא רק הבדלה בין קודש לקודש שגם אחר הפרסא הוא קודש" וע"ז בא הביאור מענין המבדיל בין קודש לחול.

עוד בחינה שאומרים במוצאי שבת: ראה דרך מצותיך מצות מילה ז, ב.

לי יאורי: יחזקאל כט, ג.

כמו היכלות החיצונים: בסידור קמה, ג מבאר הענין בע' שרים.

ואתה מחי' את כולם: נחמי' ט, ו.

וקרו לי' אלהא דאלהיא: מנחות קי, א.

הודו לאלקי האלקי': תהלים קלו, ב.

אלביש שמים קדרות: ישעי' נ, ג. בסידור קמה, ג ”שק הוא מרצופים של עור ולא של בגד . . ע"כ יהיו הע' שרים בבחי' נפרד כ"כ עד שמתכוונין למרוד בו". [בסה"מ תקס"ו ע' נז אינו מביא פסוק זה].
ועי' מזה בזח"א וישב דקפ"ה ע"א ובזח"מ שם ובמד"ר תחלת איכה וכ' היפ"ע שמחמת זה הלבוש נמשך אותותינו לא ראינו כו' (כ"ק אדמו"ר הצ"צ בבוך ויקרא בשלימות דף יב, א).

היכלות דנוגה: ראה מק"מ לזח"ב דף רכז, א בשם נ"ב מהרח"ו.

ברוך המבדיל . . שיהיו החולין נעשי' עטה"ק: להעיר מספר המאמרים ת"ש ד"ה ויקם עדות ביעקב ע' 57: ברוך אתה המבדיל . . כי אפשר לברר.

ששת ימים תעשה מעשיך: שמות כג, יב. בסידור קמה, ד ובדרך מצותיך ח, א מבאר ענין הציווי בזה באמרו ”תעשה מעשיך" מה זו מצוה לעבוד עבודה גשמית. ביאור זה ליתא גם בסה"מ תקס"ו.

ומאן דמחוי במחוג קמי מלכא: פסחים נז, ב. חגיגה ה, ב.

יגיע כפיך כי תאכל: תהלים קכח, ב.

מי שטרח בערב שבת: ע"ז ג, א.

נק' בשם אב והי' בבחי' רם: ראה אוה"ת בראשית כרך ד פ' לך לך תרפט, ב.

מילה אותיות מל י"ה: טעמי המצות ס"פ לך לך, ע"ח שער לג פ"ג. מובא בלקו"ת פינחס עט, ג.

ומל הוא ל' התגלות: מובא בלקו"ת פינחס עט, ג.

ולכן לע"ל . . מחמת שיהי' גילוי בחי' דבור התגלות אלקות: מובא באוה"ת נ"ך כרך א ע' ק ומוסיף ע"ז ”וכמ"ש בלקו"ת פ' צו בד"ה והיה אור הלבנה פ"א שעכשיו הוא בחי' נאלמתי דומיה כו'".

מילה אותיות מל י"ה: בסה"מ תרל"ג ח"ב ע' ת בשם ת"ז תי' כב. טעמי המצות להאריז"ל פ' לך לך סוד מצות מילה ופריעה.
בלקו"ת פנחס עט, ג מציין לכאן.

אז אהפך אל עמים: צפני' ג, ט.

וראו כל בשר יחדיו: ישעי' מ, ה.

בבחי' חשמל עתים חשות: חגיגה יג, ב. בסה"מ תקס"ו ע' ס ”ענין חשמל שראה יחזקאל הנביא ע"ה כדאמרי' בגמרא מאי חשמל תנא עתים חשות ועתים ממללות, פי' שהחיות רצוא ושוב . . שלפעמים הם חשות בבחי' ביטול האמיתי". ענין זה ליתא בסידור.

סייג לחכמה שתיקה: אבות ג, יג.

והוא ישב ממולי: במדבר כב, ה.

נעשה אדם בצלמנו: בראשית א, כו.

הנסתרות לה' אלקינו: דברים כט, כח.

ופרע את ראש האשה: במדבר ה, יח.

שו"ה כי בשבעה: לעיל בהערות ותיקונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע מציין ע"ז ”הל' צריך תיקון קצת".
ולהעיר שבכל האוה"ת שנדפסו [לאחר שכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע הערה זו] ליתא שני שורות אלו. ובאוה"ת כרך ד תשכ, ב הסיום קודם הקיצור: ”אשר עונג העליון שנמשך ע"י העלאת מ"ן מבחי' החולין שנעשו על טה"ק. והנה אשר אותיות ראש שלמעלה מבחי' ראשית וזהו לעשות את השבת". בסידור מסיים בתי' ”ופרע . . שחיטה מפורעת".

והבדילה הפרוכת: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסידור קמז, א. הנחת ר' משה בן אדה"ז בסה"מ תקס"ו ע' סא. ובשניהם מתחיל: להבין שרשי הדברים הנ"ל. דרך מצותיך ו, ב. הנחת מהר"א מסטראשליע בס' עבודת הלוי טז, ד.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.

והבדילה הפרוכת לכם: שמות כו, לג.

בע"ח שער מ"א: ראה סידור כאן קמז, א. סה"מ תקס"ו ע' סא. ראה חקירה נז, א ”שיש מסך ופרגוד המפסיק בין אצילות לבי"ע . . ושורש המסך הנ"ל הוא מבחי' חשמל דבינה".

וע' בע"ח שער ז' פ"ב: שעז"נ יהי רקיע בתוך המים . . ומבואר שם כי הצמצום בא"ק הוצרך להיות כדי שיהי' יכולת בעולם האצי' לקבל האור ממנו" — וראה באוה"ת ואתחנן ובספר החקירה נז, א ”ופי' שבלא המסך הנ"ל לא היה אפשר להתהוות עולמות בי"ע". אוה"ת פ' בלק ע' תתקסח.

וכדאיתא במס' תמיד: פ"ג. ובדרך מצותיך ו, ב נוסף: ובמדות.

תרעין דג"ע אסתימו: ראה זח"א צב, א. קעב, א. רמב, ב. ספר המצות להצ"צ מצות מילה פ"ד. ד"ה תקעו בחדש תרצ"ד (קונטרס פב).

ותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

קיסטא דחיותא: מדה קטנה דחיותא (ראה זח"א פג, א).

בביאור הזהר פ' אחרי: לכ"ק אדה"א עז, ב תאנא אתעברת, וראה גם ביאורי הזהר לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק פ' אחרי ע' שנג ואילך.

ומלבישם מצדיהם . . הוא בחי' מנעל: עיין בד"ה פתח אלי' תרנ"ח ע' סט.

ונעל הזה: ענין הפרסא זה ראה אוה"ת תצוה ע' א'תשי.

חשמל מחיצוניות הבינה: ראה לקמן צז, ג.

בשם א"י: =ספר "אדם ישר". אחד מספרי מהרח"ו בזמן אדה"ז והצ"צ היה בכתב יד. נדפס בשנת תרמ"ה בקראקא.

בלקוטי הש"ס מהאריז"ל: מס' חולין, נעתק בלקו"ת פ' אחרי כז, ד.

ע"פ כי ביום הזה יכפר: לקו"ת אחרי כז, ד.

ולהבין ענין חשמל: בענין החשמל — ראה סה"מ תקס"ב ע' רנג. ובכרך ב ע' תקכא. מאמרי אדה"א ויקרא כרך ב ע' תצב. ע' תשנא. אוה"ת בראשית כרך ג תצו, ב. שמיני ע' נה. ואתחנן ע' ריד. וע' רכג. פ' תצוה ע' א'תרלט. ד"ה מצה זו תר"מ סעי' מה. נזכר בלקו"ת שה"ש יח, ג.

מבשרי אחזה: איוב יט, כו.

לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל: ספרי דברים לב, ט.

וחו"ב הן תרין ריעין: ראה זח"ג ד, א. ראה לעיל י, ב.

ימותו ולא בחכמה: איוב ד, כא.

ופי' ענין החשמל: ראה ע"ח שער מ"א פ"ג. לקו"ת אמור לו, ג.

שו"ה שמלביש — שרשו גבוה מהן: בד"ה והי' ברכה תרל"ט מציין על זה: והנה אם היות שרשו גבוה יותר עכ"ז הוא עצמו למטה מזו"נ וגורם המעטת האור, עד שהאור שעובר ונמשך דרך המסך אינו ערוך כלל לגבי האור שלמעלה מהמסך ע"ד כי שמש ומגן כו', וכנודע מענין אור של תולדה כו'.

שהרי הוא מהבינה: ראה מאו"א ח, יב.

מ"מ שרש המשל הוא גבוה מאד: באוה"ת פ' יתרו ע' תתכ מציין לכאן.

ובגמרא אמרו: סנהדרין לח, ב.

תוכן העניינים

מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה