מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור
נח
דף ח
מים רבים: משנת תקס"ח. הנחת הר"פ בסה"מ הנחות הר"פ ע' סט בכותרת ”פ' נח שקלאב". והביאור שם ע' נח.
ראה ברשימת המאמרים דשנת תקס"ח במאמרי אדה"ז תקס"ח כרך ב ע' תתקכה הערה 2.
הגהות וביאור באוה"ת בראשית כרך ג תרט, א (מלקו"ת לג"פ עם שינויים, ושם נדפס המאמר עם הגהות).
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
לכללות מאמר זה ראה: ד"ה אלה תולדות נח — מאמרי אדה"א בראשית ע' ק. ד"ה מים רבים תשל"ח (נדפס בלקו"ש ח"כ ע' 276). ד"ה כה אמר ה' השמים כסאי תשמ"א. ראה גם ד"ה כי ידעתיו תשל"ו.
בד"ה אשריכם ישראל תרל"ט ח"ב ע' תקכד נתבארו כמה ענינים מהמאמר.
בבוך 1110 נמצא הגה"ה לתו"א שנכתב בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר הריי"צ זצקוללה"ה:
”בס"ד. יום ה' כ"ט תשרי תער"ג.
תו"א פ' נח ד"ה מים רבים. מים רבים דטרדות הפרנסה אינם מכבים האהבה מסותרת, והמבול בא לטהר את הארץ והם טרדת הפרנסה שמשעבדי' את האדם, ועי"ז נעשה הנייחא, הוא העלי' וכמו טוב מאד הנה"ב ששרשו גבוה מהנה"א, ונעשה יתרון האור דטרדת הפרנסה מתעלי' ע"י התפלה, וגבהה עבוד' בעלי עסקים, חמש עשרה כו' גברו המים, ותרם התבה, דתיבת התפלה מתרוממים ע"י המים, הון ביתו הוא חכמת התו' וטעמי המצות בוז יבוזו לו, אבל עצם המצות מעשיות שהם פנימיות רצונו ית' דנעוץ תחלתן בסופן דוקא, ועקימת שפתיו הוי מעשה". ע"כ.
מים רבים: שה"ש ח, ז.
טרדות הפרנסה: וזהו דיוק הלשון ”טרדות הפרנסה" דהגם שהוא במצב שנמשך לו טרדות הפרנסה [שזה מראה אשר אינו מתבונן כדבעי אליבי' דנפשי' שברכת הוי' היא תעשיר (דרמ"צ ז, א ואילך, קונטרס ומעיין מכ"ה פ"ג, ד"ה וידעת תרנ"ז)] מ"מ, הנה גם הטרדות לא יוכלו לכבות ח"ו את האהבה המוסתרת שבכ"א מישראל — ד"ה מים רבים תשל"ח (נדפס בלקו"ש ח"כ ע' 276 ואילך). ראה תו"ח נח, ד ואילך. המשך מים רבים תרל"ו בתחלתו, ובפרק עה.
במאמרי אדה"א בראשית ע' ק מאריך בזה שענין הכיבוי הוא כי הנשמה נק' אור שהוא בהתפעלות במוח או בלב כו', ועכשיו המים רבים מכבים דהיינו טרדת הפרנסה מכבים אור הנשמה שלא תתפעל לא במוח ולא בלב ואפי' בהתעוררו' תשובה וכמ"ש כי באו מים עד נפש ועד בכלל כו' ע"ש. ראה בשיחת ש"פ נח תשי"ג בסעי' יד (מהנחה בלתי מוגה) מבאר השייכות בין דאגות הפרנסה למבול ומקוה.
שבעניני עוה"ז: בהנחת הר"פ מוסיף: ”והם בחי' שעבוד מלכיות".
האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל: ראה תניא פי"ח-י"ט, וראה גם באוה"ת שה"ש ע' ס ואילך.
רשפי' רשפי אש: שה"ש ח, ו.
שלהבת י-ה . . הבאה מלמעלה: ראה גם שהש"ר עה"פ (בסופו): שלהבת י-ה .ֿ. כאש של מעלה .ֿ. ולא המים מכבין לאש, וראה בפירוש מהרז"ו שם — לקו"ש ח"כ ע' 277 הערה 24.
בענין אהבה מסותרת ראה בד"ה ועשית ציץ — תרנ"א ע' קמא.
להגיע למדרגה היותר גבוה מקודם שירדה לעוה"ז: בהנחת הר"פ: להגיע למדריגה היותר גבוה כי מים רבים הנ"ל שהוא בחי' שעבוד מלכיות נק' מי נח.
והנה בחי' מים רבים: מכאן מובא באוה"ת בראשית כרך ג תרכב, א.
עיין בספר עיר גיבורים: מבעל המחבר כלי יקר עה"ת.
נח הוא נייחא דרוחא: ראה זח"א ס, א. אוה"ת במדבר ע' רס. ובלקוטי שיחות ח"א פ' נח ע' 4.
וישבות ביום השביעי: בראשית ב, ב. ראה אוה"ת נח סט, א שמציין לזח"א מז, ב ”וישבות דא יסודא דעלמא, והיינו יחוד זו"נ שזהו הנייחא והענג" ע"ש.
נייחא דעילאי: ב"ר ל, ד.
המבול בא לטהר את הארץ: זבחים קיג, א. ראה בתו"ח נט, ב, ובאוה"ת בראשית תרכד, א. בסה"מ תרכ"ז ע' ז. ובסה"מ תרל"ט ח"ב ע' תקכד.
בסה"מ תרמ"ה (נדפס בסה"מ ליקוט ח"ב ע' כט) מוסיף: לא כמו שסוברים העולם שהמבול הי' רק בכדי להאביד החוטאים דאם רק זה הי' הכוונה בלבד הרי הקב"ה שהוא כל יכול הי' יכול להאבידם ברגע אחד, ע"ש.
ראה גם לקו"ש חכ"ה ע' 26. וראה לקו"ש ח"ל ע' 16 ואילך, וראה שם בהמצוין בהערה 9.
כי מלאה הארץ חמס: בראשית ו, יג.
והי' נצרך לטהרה ולזאת בא המבול: ראה במאמרי אדה"ז פרשיות ח"א ע' ס. אוה"ת במדבר ע' רס. ובמאמרי אדה"א בראשית ע' קא ”שכל הרע שבני אדם עושין ואפי' הרע של חיות ובהמות הכל הוא בארץ . . ובמבול נלקח הרע מן הארץ ע"י רחיצה במים".
כדוגמת המקוה מ' סאה: ראה אוה"ת בראשית ח"ג תרכד, א שצ"ע לפי המדרשים דהמבול כענין ארבעים יכנו, ומתרץ שאפשר לומר שזהו ע"ד מי יתן טהור מטמא, ע"ש. לקו"ש ח"א ע' 4.
וכמארז"ל שבחר לו א"א שעבוד: ב"ר פמ"ד, כא.
וכמו שאמרו גבי אחר . . כמ"ש במ"א: חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח א, ד. בהר מא, ב ובכ"מ. וראה לקמן לב, ד. עג, ג.
שעבוד אין הפי' . . כ"א ליתן: בד"ה כי ידעתיו תשל"ו מפרש ”אלא הכוונה היא על ענין הטרדה שבזה, מה שהאדם מוטרד בזה וכו', ולא על עצם הענינים הגשמיים, והטרדה הוא באופן שמשתמש בהשכל שנתן לו הקב"ה, בחי' מים, בעניני פרנסה, ועד שנעשה מוטרד בזה" (מהנחה בלתי מוגה).
להעיר מאוה"ת פ' שמיני ע' תפה ”כי הנה אנו רואים שהשר הגשמי יותר יחפוץ וישתוקק בעול המסים בריבוי אחר ריבוי להכביד על ישראל כו' משא"כ בנכרי המתפרנס מקרקעו אינו חפץ כלל להגביר עליו כו'". וע"ש הטעם.
שלא ע"פ הטבע כלל כמ"ש בגמרא סוף מס' כתובות: בהנחת הר"פ ליתא.
שאין לך עשב מלמטה: ב"ר פ"י, ו. זח"א רנא, א. זח"ב קעב, ב. לקמן עא, א. ועוד. וראה במאמרי אדה"א בראשית ח"א ע' סו שאף בדומם והביא ראיה מגמרא חולין מ, א לגדא דהר . . כי נפל מזל אותו ההר ע"ש.
וראה גם במאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קלה. אדה"א דברים כרך ג ע' תתמח שהמזל מקבל מהעליון הימנו כי גבוה מעל גבוה ע"ש. וע' תתעו ד"ה ויהי ביום השמיני תש"כ.
וכמארז"ל יפה שעה אחת . . מכל חיי העוה"ב: אבות פ"ד, משנה יז.
דף ט
צדיקים יושבים: ברכות יז, א.
לאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב. ראה לקו"ת בהר מ, א שמבאר איך הנשמה שהיא בחי' נברא יש ודבר בפני עצמו תוכל לאשתאבא. ע"ש. ראה לקמן עא, א.
בחילא יתיר: זח"א קכט, ב. ”פי' בחילא יתיר בכח גדול ועצום" — מאמרי אדה"א בראשית ע' קעב.
טוב זה מלאך חיים . . מאד זה מה"מ: נסמן לקמן פו, ב וראה בלקו"ת חקת סב, א. וראה גם זח"א יד, א.
אבל בשרשם הם למעלה מעלה: ראה לקמן בשלח סב, סע"ד ואילך. יתרו עא, א. לקו"ת ר"פ בלק ועוד. ד"ה להבין ענין כתיבת ספר תורה תש"ל הערה 19.
ויגברו המים: בראשית ז, יח.
כי בו שבת מכל מלאכתו: בראשית ב, ג.
שו"ה למעלה — כמו"כ הוא בחי' טרדת: בבוך 1824: שעבוד מלכיות שהוא טרדת.
כידוע שכל תפלה מו' ימי המעשה היא הארה מבחי' שבת: ראה כוזרי מאמר ג אות ה. וראה גם לקמן פח, א. לקו"ת בהר מא, א. האזינו עב, ג.
שו"ה למעלה — למעלה שע"י: בבוך 1824 נוסף: בחי' שעבוד מלכיות שהוא: בחי'
וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.
שו"ה להיות — (וזהו . . יותר כו'): כנראה הוספת כ"ק הצ"צ. בבוך 1824 ליתא.
שו"ה המחשבות — דניידי ואזלי: ראה תו"ח נח סב, ב.
ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.
שהוא בחי' חכמה שנק' עדן: ראה לקמן ע, ב. קז, ד.
וזהו אם יתן איש שהוא לשון גבורות: ראה לקו"ת ראה לא, ד.
מי לי בשמים: תהלים עג, כה.
לחכימא ברמיזא: זח"א כו, ב. ח"ג רכט, ב. רפ, ב. ת"ז תי' יח (לו, א), תי' סט (קז, ב) קטז, א. מדרש משלי כב.
והיו הדברים: דברים ו, ו.
וא"א זאת כ"א ע"י קיום מצותיו . . אשר אנכי: נתבאר בד"ה והיה ברכה תרל"ט.
אשר אנכי מי שאנכי: ראה לעיל א, א במ"מ.
והגית בו: יהושע א, ח.
עקימת שפתיו הוי מעשה: ב"מ צ, ב סנהדרין סה, א. וראה לקו"ת שמע"צ פד, ג.
ביאור על הנ"ל: עוד הנחה בספר הנחות הר"פ ע' נח עם הגהות וכו'. אוה"ת בראשית כרך ג תרכ, ב (נדפס גם בלקו"ת לג' פרשיות).
יהיה במדריגה גבוה: בהנחת הר"פ: יכול להיות הגבה למעלה מעלה.
טוב זה מלאך חיים: ראה לעיל ט, א. ענין זה ליתא בהנחת הר"פ.
במקום שבע"ת עומדים: ברכות לד, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים ה'תש"ט ע' 183. ונעתק בכ"מ.
ואלה המלכים אשר מלכו: בראשית לו, לא.
אי' במדרש בתחלה עלה במחשבה: ב"ר יב, טו. ראה פרש"י בראשית א, א. אוה"ת בראשית כרך ג תקטז, א. תניא ח"ב פ"ה.
ואין הפי' כמו שהעולם סוברין: קטע מובא באוה"ת וישלח כרך ב ע' רנ, ב עם הגהות.
גבורה לשון תגבורת . . למטה נעשה בחי' דין: בהנחת הר"פ מבואר יותר הענין וז"ל: ”מאחר שבא בתגבורות יש מקום שאין ראוי לקבלם. משא"כ בחי' החסד כשבא השפעה בקרירות יכול לקבלם אף שאין ראוי ולכן כשבא השפעה בתגבורות גילוי אורות הי' הכלים קטן מהכיל גם מחמת שהי' המדה בתגבורות לא הי' יכול ליכלל דבר והיפוכו יחד מאחר שכל מדה הי' ברבוי אור התגלות מדה ההיא לכן הי' כל מדה בפ"ע".
ראה סה"מ תקס"ב ע' ד. אור התורה דברים ע' ב'קלא. דברים כרך ו ד"ה תקעו סעי' ד. ושם נתבאר עד"מ ההפרש בין חי' ובין בהמה שהחי' להיותה מבחי' גבורות יש בה חיות יותר וזריזות כו' רק מ"מ בהשתלשלות למטה הרי החיות דורסים ומזיקים כו', וזהו כענין הנ"ל שמזה נעשה בחי' דין למטה כו'.
משא"כ בחי' גבורה . . בהתגברות רב למאוד: בלקו"ש ח"ל ע' 108 כ' שמש"כ כאן ”שהכוונה לגבורה דאצילות" ע"ש בשולי הגליון.
שלכן נק' י"ס בעולם התהו בשם מלכים: ראה תורת חיים פ' בראשית ט, א. המשך תער"ב ח"א פרק רלו.
ועפ"י הקבלה מבואר שבחי' התהו הוא ריבוי האור ומיעוט כלים: ע"ח שער התיקון פ"ה, שער המלכים פ"א ופרק ב.
וראה במאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תרנט ב' משלים ע"ז.
והוא בחי' רבוי כלים ומיעוט האור: ע"ח שער התיקון פ"ה. ראה גם לקמן קיד, ב. וראה בסה"מ תרל"ג כרך א ע' קל. אוה"ת פ' נשא ע' רפד. פ' פנחס ע' א'ריג.
כמבואר בתניא: פ' ג. וכ"ה בהנחת הר"פ, אבל בבוך 1824: כמבואר בלק"א.
מיכאל הוא רק בחי' אהבה: ראה זח"ג קיח, ב. ת"ז תי' ע'.
שו"ה מאד — שר של . . אש: בבוך 1824 ליתא.
ג' שותפין באדם: נדה לא, א. קידושין ל, ב. בלקו"ת שה"ש כח, ג שכ"ה גם בבהמה רק שבאדם הקב"ה נותן בו נשמה שהיא חלק אלוקה ממש. ובסה"מ תרל"ב ח"ב ע' תעא וע' תעח מבאר, איך הם שותפים. ומבאר שזהו מצד בחירה שיש באו"א.
וחיות נפש הבהמות ועופות: בבוך 1824: משא"כ חיות נפש הבהמית ועופות.
אחור וקדם צרתני: תהלים קלט, ה.
והאי דלא אמינא לך: ב"ק עב, א.
ויין ישמח לבב אנוש: תהלים קד, טו.
אין לך עשב: נסמן לעיל ח, ד.
מלכותך מכ"ע: תהלים קמה, יג.
מאמר ר' עקיבא: סוף מכות. ראה לקמן ר"פ בשלח ור"פ תצוה. תו"ח שמות ע' שמו.
הודו על ארץ ושמים: תהלים קמח, יג.
דף י
לשון באשרי: בראשית ל, יג.
כי מי נח זאת לי: ישעי' נד, ט.
וכמ"ש בפרעה ותכחד: שמות ט, טו.
ותמלא . . וימח . . ויכסו: בראשית ו, יא. ז, כג. יט, כ.
כאברהם שקראו הר: פסחים פח, א.
ויאמר ה' לנח בא אתה: בראשית ז, א.
כתרגומו וישבת ונח: בראשית ב, ב ועוד.
ונוח בחמשה עשר: אסתר ט, יז.
איהו וחיוהי חד: ת"ז בהקדמה (ג, ב).
שהם מבחי' עולם התהו: ראה תו"ח נח סא, א. אוה"ת נח כרך ג תרט, ב.
בדעת חדרים . . יקר ונעים: משלי כד, ד.
ואורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.
ועמך לא חפצתי: תהלים עג, כה.
אליו ולא למדותיו: פרדס שער לב פ"ב בשם הספרי.
תרי"ג מצות . . וז' מצות . . תר"ך: פרדס ש"ח פ"ג.
וימינו תחבקני: שה"ש ב, ו.
לאשתאבא בגופא דמלכא: זח"א ריז, ב.
שמע ישראל: דברים ו, ד.
או"א תרין ריעין: זח"ב נו, א. זח"ג ד, א. ראה פרדס שער מהות והנהגה פי"ד, מאו"א אות ר' סי' לא. ראה לקמן עב, ג.
וזהו שאנו אומרים . . אנכי הוא בחי' כתר: ראה אוה"ת פ' ואתחנן ע' קפד. ובספר החקירה נה, ב.
אחות לנו קטנה: שה"ש ח, ח. וראה באור התורה ויקרא ע' שח הגהות מכ"ק אדמו"ר הצ"צ. בלקו"ת בלק סט, א מציין לכאן.
אשת חיל: משלי יב, ד.
נקודה חדא: באור התורה שם אין תי' אלו.
אימתי גדול: זח"ב רלה, ב. זח"ג ה, א. זהר חדש תשא (מד, א) חקת (נא, ד). ראה לקמן מז, א. נו, ב. צד, ב. קטו, ב.
שנקודה אחת עליונה: ע' בסידור שער המצות בביאור ע"פ ששת ימים דבחי' קטנות בעליון נעשה גדלות לתחתון. וראה ביאורי הזהר לכ"ק אדמו"ר הצ"צ פ' בלק ע' תקב.
רגלי החיות: חגיגה יג, א.
איידי דטריד למיבלע לא פליט: ראה חולין קח, ב. הלשון מובא כמה פעמים בדא"ח. ראה לקמן כח, א. קט, ג.
מה נעשה לאחותינו: שה"ש ח, ח. מכאן עד סיום המאמר מובא בסה"מ תרס"ו ע' תנ ושם מציין ע"ז ”(וי"ל ע"ד אמרה ד"פ בינו לבין עצמו כו' בד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ססעי' ג)". והוא הנדפס בלקו"ת ויקרא בהוספות. וראה בספר הערכים-חב"ד מערכת אותיות אות ד במילואים טור תשה להערה 113 שכ' שהכוונה בתי' ”משא"כ למעלה" שבתו"א היא לבחי' המלכות כמו שהיא באצילות (היינו, לבחי' המל' דאצי' כמו שהיא ספירה בפ"ע), שהדבור דבחינת המלכות דאצי' אינו בפ"ע רק בה, שאינו נמשך למטה ע"ש.
שהדבור אינו בפ"ע רק בה שאינו נמשך למטה: מובא בהמשך תער"ב פרק שפט (כרך ב ע' תת). וראה שם כרך ג ע' א'תמה.
ויאמר — הן עם אחד: הנחת כ"ק אדהאמ"צ במאמרי אדה"ז פרשיות נח ע' סא (עם איזה הגהות מכ"ק הצ"צ).
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
המאמר, עם הגהות, באוה"ת בראשית כרך ו תתרסה, א (מלקו"ת לג"פ ומקבילו בסה"מ תרל"ח).
ראה גם באוה"ת בראשית כרך ז תתשעה, ב.
ד"ה זה נזכר בלקו"ת אמור לח, א. פ' נשא כב, ד. מטות פז, א. שה"ש ד, ב. לח, ב. ד"ה זה בסה"מ תרמג ע' ג.
ויאמר ה' הן עם אחד: בראשית יא, ו.
ולכאורה תמוה איך לא יבצר: במאמרי אדה"ז פרשיות ע' סא ישנם עוד קושיות. וראה גם תו"ח כאן סג, ג ואילך.
בלקו"ת להרח"ו ז"ל: באוה"ת בראשית כרך ג תרנז, א ”בלקו"ת מהאריז"ל ס"פ נח בשם מהרח"ו ז"ל" ושם מעתיק הלשון. וכ"ה שם תרסג, א. תרסד, א. אוה"ת בראשית כרך ו תתרסו, ב. שה"ש כרך ג ע' א'יב. מובא גם בד"ה זה תרמ"ג ע' א. ושם מפרש איך שייך שנברא יעשה נגד רצונו ית'.
בכח שמוש השמות: באוה"ת שם תרנז, א מפרש ”ור"ל כי ענין ההשבעות ושמות הקדושים שהיו יודעים בימים הראשונים, היינו שע"י הזכרת השם ממשיך הכח עליון", וכ"ה שם תרסג, א. תרסד, א. ובאוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקסח מציין לרש"י איכה סי' ב' ב'. יבמות קטז, א גבי אי נמי בקפיצה.
ראה של"ה בהקדמה בית ישראל יד, א שמבאר דחכמת אדם הראשון שידע סוד המרכבה העליונה בהאותיות שבהן נמשך חיות הנבראים, ויש אותיות שמחיים בדרך מקיף וכמו ענין השבעת שמות דהשם, ע"ש. וראה גם סה"מ תש"ב ע' 81.
בכתבי האריז"ל ובפרדס: ע"ח שמ"ה פ"ג. ראה לקו"ת ויקרא הוספות נא, ג.
ז' שמות שאינן נמחקין: ראה בלקו"ש חכ"א ע' 195 הערה 60.
ועמ"ש בפ' בא: לקמן ס, א. ובמ"מ לשם.
ובתפארת אפי' בהכלי מאיר שם הוי"ה: ראה ד"ה ויאמר אלקים יהי רקיע — תרס"ה ע' מח.
מפני מה בתפארת הוא הכלי ג"כ מבחי' שם הוי"ה: ראה לקמן י, ד. ראה באוה"ת פ' שמות כרך א ע' קו שכתב ”אין לתמוה . . נתבאר דשם הוי' נקרא שם המיוחד להיותו בבחי' האור שהוא פשוט כו' והרי כשהוא בבחי' כלי הת"ת" ע"ש בארוכה.
בלקו"ת שה"ש כ, ד מציין לכאן.
במאמר דפתח אליהו: ת"ז בהקדמה.
איך יתכן בחי' אנת הוא חכים וגם לית לך שם ידיעא: במאמרי אדה"ז פרשיות שם ע' סד מבאר זה בענין ע"ס הגנוזות. וראה בלקו"ש חי"ט ע' 419 בשולי הגליון.
בלקו"ת שה"ש ד, ג מציין לכאן.
כמ"ש בפרדס שער השמות: ש"כ.
לכך גם החכמה דאצי' נק' חכמה ידיעא: ע' בלקו"ת פ' בהר מג, ג [כ]. בלק"ת נשא כב, ד מציין לכאן.
בלשון הפרדס עשר ספירות הגנוזות: נתבאר בלקו"ת בחקותי מו, ג. ובארוכה ספר הערכים-חב"ד כרך ג ע' רכז ואילך. אוה"ת ענינים ע' קא ואילך. שם ע' קע מבאר שיטת הפרדס שענין ע"ס הגנוזות הם שרשי הכלים. וראה שם ע' של ואילך. באוה"ת סידור ע' קנה מציין לכאן.
ואין שם שום התחלקות כלל לע"ס: נתבאר בארוכה באוה"ת בשלח ע' שצד ואילך. בד"ה כל הנהנה תרנ"ב ע' ק ואילך. אוה"ת ענינים ע' שיב. סה"מ תרל"ג כרך א ע' שטז.
בלקו"ת אמור לח, א מציין לכאן.
היינו ע"י צמצום א"ק וצמצום הדיקנא: ראה תניא שער היחוד והאמונה פ"ט בהגהה. שרש מצות התפלה פרק לט (רלז, א).
ולכן נק' בשם ע"ס הגנוזות: במאמרי אדה"ז — פרשיות ע' סד ”דלכאורה דבר זה כפלא יחשב דאם הן גנוזות בהעלם העצמות ממש א"כ איך ימצאו במספר ע"ס דוקא הלא אור העצמות הוא אור פשוט בתכלית למעלה מבחי' התחלקות לגמרי. ראה תורת חיים כאן סט, א דמבאר הקושיא יותר ”דאיך ימצא המספר שהוא הגבול מלמעלה מן המספר ובלתי בע"ג" ע"ש בארוכה.
ויובן עד"מ כי הנה כחות הנפש: נתבאר בארוכה בתו"ח שמות לז, ב (צילום כת"י הר"ש סופר). בדרך מצותיך עו, ב. ובאוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תצא ואילך. אוה"ת ענינים ע' רסט. שכח.
המשל מכחות הנפש — ראה לקמן יג, ג ובארוכה בד"ה הגהות לפתח אליהו — תרנ"ח.
בלקו"ת שה"ש ד, ב מציין לכאן: מהות הנפש שכל ומדות כו' (ר"ל שהוא מקור השכל והמדות כמ"ש בביאור ע"פ ולא תשבית מלח ובד"ה הן עם אחד ובד"ה פתח אלי').
שהיא עצם א': באוה"ת ענינים ע' רסט ”שלפ"ז יהי' בההתחלקות לרמ"ח חלקים שונים כו' וזה אינו שהוא עצם א' רוחני".
ששם הם כולם מיוחדים כאלו הם רק דבר א' ממש: ראה באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תצב. דרך מצותיך עז, א.
שו"ה ועד"ז — כל בחי' בכלי בפ"ע: ראה לקו"ת בהר מג, ד.
כ"א כל הע"ס הגנוזות הם דבר א' ממש: באוה"ת ענינים ע' רפב ואילך מבאר שיטת האריז"ל בעקודים איך הם נקראים ע"ס. וראה שם בעמוד רפד מה שמעתיק מהנחות הר"פ ע' קסט. וראה גם במאמרי אדה"ז פרשיות פ' נח ע' סו. וע' סז.
באוה"ת ענינים ע' רפה וכנראה שמציין לד"ה זה, שכאן מבאר דע"ס הגנוזות לא שייך בא"ס רק הן בעקודים וכן מבואר בכמה דרושים, ושם מציין להנחות הר"פ הנ"ל דשם משמע דאפי' באור א"ס הבלתי מוגבל שלמעלה מהקו שייך ספירות ע"ש.
הארת הקו מאיר בכל עולם לפי ערכו: ראה באוה"ת בשלח ע' תצה. ובביאוה"ז לכ"ק הצ"צ כרך א ע' פח ואילך בענין המשכה שע"י הקו.
מתיבת למשפחותיכם: בא יב, כא. פינחס לג, נד. וראה מנחות ל, א. שו"ע יו"ד סי' ערב ס"ב.
ועמ"ש ע"פ את שבתותי תשמרו: ראה לקו"ת בהר מג, ב.
שו"ה בענין — ועד"ז ההפרש בין הארת הקו להרשימו: מובא באוה"ת כי תצא ע' תתקכד.
בחי' הכוללת לכל העולמות: באוה"ת פ' כי תצא ע' תתקכד מציין ע"ז כ"ק אדמו"ר הצ"צ ”ועי' במק"מ שהרשימו הו"ע האור הקדמון" ע"ש בארוכה. ובמאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ע' שכח.
שו"ה וצ"ע . . דהארה דהארה: ראה ביאור ע"ז באוה"ת פ' נח (מלקו"ת לג' פרשיות) תתשצד, א. ובדף תתרסח, ב מתרץ וז"ל: ”ואולי י"ל שבענין הגילוי הקו גבוה יותר שע"י הארת הקו נמשך הגילוי באצי' ובלמעלה מהאצי', וגם כי שורש ענין בקיעת הקו הוא באוא"ס שלמעלה מהצמצום שהוא בוקע להיות נמשך בחי' צמצום הקו כו', אמנם הרשימו היא בלתי צמצום כלל, שהרי מה שנתצמצם עד שלא נשאר רק רשימו . . נסתלק לצדדי' . . ומה שנשאר בבחי' הרשימו ה"ז אור שלא נגע בו הצמצום כלל" ע"ש עוד פי'. ובכרך ז תתשצד, א כתב שכן דעת המק"מ בפ' בראשית בביאור בריש הורמנותא. וכן מציין לזה בד"ה קן ציפור אוה"ת כי תצא ע' תתקכד.
בענין הצ"ע ראה בספר שערי ענינים בדא"ח כרך ב שער החמישי סי' ח שמבאר בארוכה הצ"ע של הצ"צ, ומה שכתב כ"ק מהר"ש על ענין זה. וראה גם באוה"ת ענינים ע' קסו. ובארוכה בהמשך ר"ה תרס"א ע' קסו ואילך. המשך יונתי תר"מ פרק ו. תער"ב ח"ג ע' א'רסט מציין להלקו"ת לג"פ.
בעולם הנקודים הי' שבה"כ: ראה ע"ח שער ז פ"א. דרך מצותיך ביאור ושבתה קע, א.
לפי שהיו רק בבחי' נקודות כל א' בחי' בפ"ע: וכ"ה לקמן. ובמאמרי אדה"ז פרשיות ע' סט מבאר זה יותר שכ' ”אבל כאו"א אינו מתחלק עוד לי'" ע"ש בארוכה. ונתבאר בתו"ח כאן עה, ג בענין ב' מיני התחלקות דתהו ותיקון.
ונק' פרצוף אבא וכן פרצוף ז"א: ההפרש בין נקודה ספירה ופרצוף (המובא בע"ח שער הפרצופים פ"ז) מבואר במאמרי אדה"ז פרשיות ע' סט ”שהנקודה בלתי מתחלק לי', ובחי' הספירה היינו שכאו"א מהי"ס מתחלק לי"ס כמו אור החסד מתחלק לי"ס כחב"ד שבחסד חג"ת שבחסד כו' ואז נק' ספירה, ובחי' הפרצוף הוא ריבוי התחלקות יותר, דהיינו שגם הע"ס שכלולים בכאו"א מהי"ס מתכללים עוד להיות כלול כאו"א מי', וכמו חסד שבחסד שבגבורה . . והוא עיקר בחי' התיקון שנק' פרצוף אדם" ע"ש. וראה בשרש מצות התפלה פרק מו. באוה"ת פ' פנחס ע' א'פח (מיוסדים על סה"מ תקס"ה כרך ב ע' תשמח) שמביא משל לזה מזריעה.
ע"י שם מ"ה המאיר בעולם התיקון . . שם מ"ה דא"ק: במאמרי אדה"ז פרשיות שם ע' עא בשם הע"ח [שער ז פרק ב] שסיבת התהוות ההתכללות בעולם הברודים הנק' עולם התיקון הוא ע"י הארת שם מ"ה החדש שמאיר בא"ק. וראה ד"ה ושבתה בדרך מצותיך קע, א.
דף יא
דבתפארת בהכלי ג"כ הוא מבחי' שם הוי"ה: וע' מזה בלקו"ת פ' תזריע בד"ה אם בהרת קדמה. ובד"ה החלצו מאתכם בענין לתת נקמת הוי' במדין שע"י ההתכללות דוקא זהו כלי לגילוי אוא"ס. — אוה"ת כרך ו שם תתרסד, ב ובלקו"ת לג"פ פ' נח עה, ד. ראה באוה"ת ענינים ע' קעב שמבאר הגם שבב' הקוין חח"נ ובג"ה מאיר אור הכתר ואעפ"כ לא יקראו בשם הוי' ע"ש.
יעקב שלימו דאבהן: זח"א קעא, א. ראה לקמן יז, ג.
ע' בזהר ר"פ ויקרא: ”ע"פ ונתתם לי אות אמת דא אות וי"ו ואי תימא שאר אתוון לאו אינון אמת אין אלא אות דא אות אמת אקרי" — אוה"ת ענינים ע' קעד. וראה גם בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' שיג ואילך.
ויש בו תוספות וי"ו והנורא: ראה לקו"ת ואתחנן ח, א. אוה"ת ענינים ע' קעא ואילך בארוכה.
מה נורא המקום הזה: בראשית כח, יז.
וכל נתיבותי' שלום: משלי ג, יז.
או יחזיק במעוזי: ישעי' כז, ה.
ונעשה לנו שם: בראשית יא, ד.
פי' שרצו ג"כ שיקבלו השפע מבחי' שם הוי': ראה באוה"ת דברים כרך ו פ' תצא ע' ב'שנג ”שרצו שיהי' אותיות אלקות המחיה אותם רק בבחי' מקיף לבד עליהם ושלא יאיר בפנימיות" ע"ש.
נאמר גבי יעקב שבעים נפש: בראשית מו, כז.
ואמנם הם ידעו: אוה"ת תבוא ע' תתרעב.
חבור עצבים: הושע ד, יז.
והיינו ע"י האחדות והתכללות: ראה ד"ה תורה צוה תרנ"ד.
ולכן עשו העיר ומגדל: ראה אוה"ת נצבים ע' א'רפא.
וכמ"ש הראב"ע: ”שהכוונה שלהם בבנין עיר ומגדל כדי שיהי' להם אחדות, ע"כ עשו עיר ומגדל כדי שיתקבצו שם כולם ולא יפרדו איש מעל אחיו, וע"י האחדות שלהם היו יכולים להמשיך טובה והשפעה גשמי' אף שלא יהי' להם הביטול ועבודת השי"ת" — סה"מ תר"ל ע' ז. ראה גם תו"ח כאן סג, ד.
ע' בזהר פ' נח דף ע"ד: ראה הלשון במאמרי אדה"ז פרשיות ע' סב. אוה"ת בראשית כרך ו תתרע, א. בהמשך זאת חנוכת המזבח תר"מ סעי' יד. ובאוה"ת נ"ך כרך א ע' תקג. זהר זה נזכר בלקו"ת ר"ה ס, ב.
הן עם אחד: בראשית יא, ו.
שהם היו הולכם בשרירות לבם: קטע מובא באוה"ת פ' בלק ע' א'יז.
פן ישלח ידו: בראשית ג, כב.