אור ברסלב

מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור

ויגש

מקץ

דף מג

ויגש אליו יהודה: ב' הנחות אחרות בסה"מ תקס"ה ע' קמב ואחד מתחיל ”קורות בתינו ארזים".
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
וראה אודות מאמר זה רשימת המאמרים שבסה"מ תקס"ז הערה *14.
קיצורים נדפסו באוה"ת בראשית כרך ה תתקפה, ב. כרך ו תתשח, א.
חלק מהמאמר נעתק בסה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' כב ואילך עם הוספות.
לכללות מאמר זה ראה ד"ה ויגש תשמ"ו.

קורות בתינו ארזים: שה"ש א, יז. ראה אוה"ת שה"ש ע' קעה. ושם מביא ”והתרגום נראה דמפרש קורות בתינו ארזים קאי על בית המקדש דשלמה" ע"ש.

ההפרש בין המשכן לבית עולמים: ראה אוה"ת זכור ע' א'תשפא. שה"ש ע' קעה. סה"מ תרכ"ט ע' יח. מכאן ואילך בסה"מ תרמ"ד ע' ריב עם הגהות.
בלקו"ת נשא כד, ב. בלק עד, ד מציין לכאן.

עצי שטים עומדים: שמות כו, טו.

והבהמ"ק הי' מאבנים ועפר דוקא: ראה לקו"ש ח"ו ע' 23 הערה 67 למה הוצרך להיות (לכתחילה) מאבנים דוקא ע"ש. ראה לקו"ת ברכה צט, ד בענין משכן שילה. לקו"ש ח"ד ע' 1260. לקו"ש לש"פ מסעי חכ"ח. ודלא כהמשכן שרק קרקע המשכן הי' מעפר, דומם, אבל כותלי המשכן היו מצומח, והמכסה שעל המשכן (היריעות) הי' מחי — ד"ה ודוד עבדי תשל"ב (סה"מ מלוקט ח"ו ע' עז).

עץ בולט: ראה לקו"ש לש"פ מסעי חכ"ח ע' 222 הערה 21 בשם ספר הר המורי' שמפרש דעץ בולט היינו בולט מן הכותל לאויר. וראה בסידור עם דא"ח ע' רא, ג. ובלקו"ת ברכה צט, ד שהאיסור הוא דוקא בבולט ולא בשוקע.

כמ"ש הרמב"ם: וגם הראב"ד ס"ל כן — ראה כס"מ שם (לקו"ש ח"ו שם הערה 48).

כלונסאות של ארז: ראה לקו"ש שם הערה 62.

והעפר הי' רק בקרקע המשכן למטה: בסה"מ תקס"ה ע' קמב מביא זה ע"פ הפסוק נשא ה, טז ”וכמ"ש ומעפר אשר בקרקע המשכן", וע"ז הקשה בד"ה ויגש תשמ"ו דלכאורה צ"ל דהרי פסוק זה הוא דין בדיני מי סוטה שנאמר לא רק במשכן אלא גם במקדש ע"ש.

שהיו טפלים לעיקר הבנין: ראה מדות פ"ג מ"ח (כפי גירסת רוב המפרשים). כסף משנה להרמב"ם הל' ביהב"ח פ"א ה"ט. מפרשי המשנה שם בפ"א מ"ו. ועוד (לקו"ש ח"ו שם הערה 63). בסה"מ תרמ"ד ע' ריב נמצא כאן הוספה.

מחלוקת התנאים: ראה בלקו"ש ח"ו ע' 78 ובהערה 60.

בגמרא (חגיגה יב): ע"א. ראה לקו"ת צו יג, ד. ראה כז, ב. שמע"צ עט, ד. סה"מ תקס"ח ח"ב ע' שכג. אוה"ת בראשית כרך ג תפז, א. סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' כג.

חד אמר שמים קדמו: ראה גם לקמן פט, א. סה"מ תרכ"ט ע' כג וע' שצח. ובלקו"ש ח"ו ע' 76 ואילך.

בראשית ברא: בראשית א, א. בסה"מ תקס"ה ליתא פסוק זה.

ביום עשות: בראשית ב, ד.

וכשברא ברא השמים תחילה: בד"ה כי המצוה הזאת תרס"ו. ובתו"ח כאן באו"א קצת. — וראה בלקו"ש שם.

סוף מעשה במחשבה תחלה: פיוט לכה דודי.

הארץ . . בבחי' תחלת המחשבה: בלקו"ש ח"ו שם הערה 50 ”דמצד זה שהארץ עלתה במחשבה תחלה, יש בה (עילוי וחשיבות —) הכח להצמיח מאין ליש (שאינו בשמים)".

עולה תחלה במחשבה: ובסה"מ תרמ"ד ע' ריב: היינו לפי שעיקר המכוון נגמר בסוף, וכמו שאנו רואים למטה בגשמי' בכל השפעה שעיקר המכוון נשלם בסוף, ע"ש בארוכה.

לכן דוקא בה יש הכח והיכולת להוציא צמחה: ראה אגה"ק סי' כ (קלב, א). אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תמד.

דירת עראי: ראה שהש"ר פ"א, טז (ג). זח"ב רמא, א.

ואהיה מתהלך באהל: שמואל-ב ז, ו. ראה סה"מ תרמ"ד ע' ריג ואילך.

במקדש — כי הי' דירת קבע: באוה"ת פ' ויגש כרך ב שנ, א. באוה"ת נ"ך כרך א ע' לה פי' קבע ע"ד אהל בל יצען הנזכר בלקו"ת סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני. ע"ש בארוכה. ראה גם אוה"ת בלק ע' א'לז. ובלקו"ש לפ' שמות ח"ו ע' 21 הערה 66 כ': ”וזהו גם הטעם מה שהמשכן הי' דירת עראי של הקב"ה וביהמ"ק דירת קבע, כי כשהגילוי נמשך רק מלמעלה, אינו חודר בפנימיות כ"כ (ולהעיר מלקו"ת ויקרא (ב, ג-ד), שאתערותא דלעילא מצד עצמה — כשאין אחרי' מיד עבודה מלמטלמ"ע — אין לה קיום)". ראה ד"ה ודוד עבדי תשל"ב הנ"ל.

זאת מנוחתי עדי עד: תהלים קלב, יד. וראה בהמשך מים רבים תרל"ו פרק ע' שלכאורה צ"ל האיך בנין בית מאבנים וסיד יהי' נק' בשם מנוחה ונחלה לאלקים חיים ע"ש.

אשת חיל עט"ב: משלי יב, ד.

שהיא מדרס תחת כפות רגלי הכל: ראה ב"ר פמ"א, ט: ומה עפר עשוי' דייש. ובמ"כ שם: הכל דשין עלי'. וראה גם בלקו"ש ח"כ ע' 310.

דף מד

ונחנו מ"ה: שמות טז, ז.

ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית: כנראה הכוונה לד"ה זה משנת תקס"ה שנאמר קודם מאמר זה ורשום עליו ליל ש"ק פ' ויגש על חנוכת הבית — ונדפס שם ע' קלב ואילך. ועל ד"ה קורות בתינו רשום: ”על חנוכת הבית הנ"ל פ' ויחי". וראה לקו"ת ברכה צט, ד. סידור עם דא"ח כא רע"ג.

אמרו בגמ' על כורש: ר"ה ד, א. ראה אוה"ת ויקרא כרך ב ע' תמד. כרך ג ע' תשעח.

נדבכין די אבן גלל: עזרא ו, ד.

יוסף לשון תוספת ורבוי: עי' לעיל לא, א.

צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה: תהלים צב, יג. בבוך וישב — גוכתי"ק הצ"צ, לא מובא פסוק זה.

לגבי המל' שנק' דומם כמ"ש במ"א באריכות: ראה לקו"ת פ' חקת נז, ד ואילך.

שהאזוב הוא בחי' הקטנות: מאו"א א, נד. לקו"ת חקת ס, ד.

ויאמר בי אדוני פי' שבו יומשך השפע מיוסף הצדיק: בד"ה ודוד עבדי תשל"ב מדייק בתי' שבו דלכאורה כיון שיהודה ביקש זה מיוסף הרי היה צריך לבקשו שהוא (יוסף) ימשיך השפע אליו, ע"ש באריכות. וראה שם הערה 29 והערה 33.

וכמבואר בזהר דויגש: רו, א.

אבא יסד ברתא: זח"ג רמח, א. רנו, ב. רנח, א. ת"ז תי' כא. ראה לעיל ד, ג.

לקמן ע"פ יהודה אתה: מה, ב.

ע"פ מאמר הזהר פ' אמור: ביאורי הזהר לאדה"א ע, ב.

ועמש"ל . . להבין הטעם שנשתנה יצירת: לעיל ג, ד ואילך.

וזהו מ"ש בהפטרה: ראה ד"ה ויגש תשמ"ו. לקו"ש חט"ו ע' 413.

בהפטרה דפ' ויגש . . ועבדי דוד מלך עליהם: יחזקאל לז, טז-כה. בספר השיחות תשנ"ב כרך א ע' 224 מבאר השייכות ועבדי דוד לפסוק ויגש אליו יהודה, ומציין לזח"א רה, ב (הנזכר לעיל). וראה שם בהערה 71 שמציין לכמה מקומות בדא"ח. וראה גם ד"ה ודוד עבדי תשל"ב שתוכן שניהם הוא חיבור יהודה ויוסף, ע"ש בארוכה.

כי — יוסף נמשל לארז: ראה משיחת ש"פ בשלח סה"ש תשמ"ט הערה 27.

איוב מ"א: פסוק ח.

ולא יכול יוסף להתאפק: בראשית מה, א.

ע"פ והי' מספר בנ"י: לקו"ת במדבר ו, ג.

בדרוש ברכת הזימון: סידור שער ברהמ"ז קב ב. ובאוה"ת פ' עקב הגהות ע"ז.

ע"פ מחר חדש בענין יהונתן ודוד: לק"ת ברכה צז, א. וראה אוה"ת בראשית ו, ב. ואילך.

שתפשו הקב"ה לירבעם בן נבט: ראה אוה"ת פ' שלח ע' תנ.

במ"א בענין המרגלים: ראה אוה"ת שלח ע' תנ ואילך.

וילקט יוסף: הנחה אחרת בסה"מ תקס"ה ע' קצז. בתוך ד"ה להבין מ"ש באחיו של יוסף קטע המתחיל ”ולתוספות ביאור".
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
קיצור באוה"ת כרך ו תתשיג, ב.

וילקט יוסף את כל הכסף: בראשית מז, יד.

שלש מטמוניות הטמין יוסף: פסחים קיט, א.

אור זרוע לצדיק: תהלים צז, יא.

אור קדמאה דהוה נהיר: ראה זח"ב קסו, ב. וראה לקו"ת ברכה ק, א.

דהוה נהיר מסייפי עלמא: ראה זח"א מה, סע"ב.

בעבודת — ב' בחי' ומדרגות באהבת ה': נתבאר בלקו"ש חט"ו ע' 403.

לפי שכלו יהולל איש: משלי יב, ח.

כמ"ש בתניא: פרק מד.

בנפש': בגוכתי"ק מהצ"צ: בנפשו.

נכנס יין יצא סוד: עירובין סה, א. סנהדרין לח, א. זח"ג לט, א. מד, ג.

מעלת ומדרגת אהבה זו המסותרת: ראה תניא פמ"ג. הוספה לקונטרס העבודה ע' 51.

וכמ"ש בתניא: פמ"ד.

והנה בחי' . . שגנזו לצדיקים: ראה אוה"ת פ' דברים ע' לב.

וחסדי מאתך לא ימוש: ישעי' נד, י.

גנתא לא עאל בי' גננא: ראה זח"ב ד, א. ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתריז. תתכ ואילך. אוה"ת נ"ך ע' שצא. שמבאר שם באריכות.
בלקו"ת נצבים נא, א. שה"ש לג, ג. מציין לכאן.

ופי' גנתא . . שהוא ראשית הקו . . בחי' מל': ”ור"ל דלפי שהקו הוא נמשך מבחי' מל' דא"ס ע"כ העבודה היא להמשיך תוספת אור מאור א"ס מבחי' עליונה שלמעלה מהקו, והיינו ע"י אתכפיא וסומע"ט כו'" — ביאוה"ז להצ"צ כרך ב' ע' תתריז.

ע' במק"מ . . בשם הרח"ו: ”ועיין בזהר פ' בא דל"ה ע"א בחד צדיק כו' דזרע בגנתא בטמירו, ואיתא במק"מ שם בשם הרח"ו חד צדיק היינו יסוד דא"ק דזרע בגנתא במל' הנעלמת בו כו'" — ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תתריט.

וכמארז"ל מה הגן: ראה זח"ב ד, א מה הגן הזה צריך לשמור לעדור ולהשקות . . כך ישראל.

הנק' ספיחין: נתבאר בפרדס סוף ש"ח. בלקו"ת סוכות עח, ד מציין לכאן ”בענין הספיחים שזהו כענין רוחא דשביק בה כו'".

בענין האהבה המסותרת: מובא באוה"ת ויקרא כרך ב ע' תרג.

וזהו ענין וילקט יוסף . . שכולם נמשכים בבחי' יוסף: בלקו"ת ראה כה, ד: והיינו שכל ההמשכות וגילוי אלקות בנבראים הוא ע"י נשמת יוסף.

ועמ"ש בזהר בלק (ד' ר"ד) בענין בקר דיוסף: אולי הכוונה להנדפס בביאוה"ז לאדה"א קט, ב. וראה באוה"ת פ' בהעלותך ע' שמג ואילך.

ע"פ וימינך מקרב חיקך כלה: תהלים עד, יא. לקו"ת במדבר יח, ד.
באוה"ת ויגש כרך ו תתשיג, ב נמצא קיצור:
(קיצור לד"ה וילקט יוסף שבתו"א)
קיצור. יש בי' אהבה הנמשכ' מהשכל והיא הולדה חדש' ויש אהבת הנמשכת רק מהעלם אל הגלוי ע"י שכל ואינה הוי' חדשה כי היתה מסותרת רק שנכנס יין יצא סוד. ויש ב' בחי' אלו למעלה בארץ עליונ' הנק' גנת' בחי' זריעה ובחי' ספיחים, והכל נמשך ע"י גננא יוסף הצדיק וזהו אור זרוע לצדיק אור קדמא' דגניז כו' והיינו וילקט יוסף את כל הכסף ג' מטמונ' הטמין שהחסד מתחלק לג' פרקין ופ"ע יתגלה לע"ל.

ביאור: נמצא בעבודת הלוי כרך ג בליקוטים פו, א בד"ה מהרה ישמע. הנחת אדה"א בסידור קלח, ב ומתחיל מהרה ישמע. והוא משנת תקס"ז.
הגהות לסידור באוה"ת סידור ע' רכב ושם בע' רכה מציין שד"ה ואכלתם אכול שבלקו"ת פ' צו ”שא' אדמו"ר ז"ל בו בשבת שאמר הדיבור מהרה ישמע".
ראה גם ד"ה אשר ברא במאמרי אדה"א דרושי חתונה כרך ב ע' תרב מיוסד על הסידור.
בכמה מקומות מציין כ"ק אדמו"ר הצ"צ למאמר זה בשם ”ד"ה ואכלתם אכול". ראה לקו"ת שה"ש מח, ב.

יש אירוסין ונשואין: ראה באוה"ת סידור ע' רל ההפרש ביניהם.

תורה צוה לנו משה מורשה: דברים לג, ד.

א"ת מורשה אלא מאורשה: ברכות נז, א. פסחים מט, ב וש"נ. באוה"ת סידור ע' רכג מציין ללקו"ת פ' ברכה צד, א.

ביום חתונתו זה מ"ת: תענית כו, ב.

כי בועליך עושיך: ישעי' נד, ה.

בעטרה שעטרה לו אמו: שה"ש ג, יא.

שתהי' המל' . . ז"א שתתעלה יותר למעלה: בלקו"ת במדבר ז, ד מציין לכאן.

עתידים צדיקים: ב"ב עה, ב. נסמן לעיל יח, ב.

דף מה

ולכן עתה בזה"ז נאמר משמח חתן וכלה: מכאן עד הסיום נמצא גם באוה"ת ויקרא כרך ד ע' תתקסה עם הוספות הצ"צ.
ראה ד"ה להבין מה שבברכת שמח תשמח בס' דרושי חתונה לכ"ק אדמו"ר מהר"ש ע' סט ובהערה 2 שם.
ראה לקו"ת צו ט, סע"א. שה"ש מח, ב. סידור קלב, א. קלח, ג. סה"מ תרל"ד ע' כד.

נאלמתי דומי': תהלים לט, ג.

אז יהי' שמו"ע בקול רם: ”ויש לומר רמז לזה בזהר פרשתינו קול ברמה נשמע (ירמי' לא, יד) מאי ברמה דא הוא עלמא דאתי — היינו דלעתיד לבוא, עלמא דאתי תהי' התפלה ”ברמה" בקול רם". — לקו"ש חל"ה ע' 197 הערה *40.
ראה בלקו"ת שה"ש מח, ב וז"ל: ”אבל לעתיד לבא אחר הבירור כשיתגלה מו"ס טוב טעם ודעת אז יהיה להכלה קול גדול ולא יסף שמונה עשרה בקול רם, ויהי' המל' עיקר אחע"ב . . ועיין מ"ש בד"ה ואכלתם אכול ס"פ ויגש". והכוונה לכאן. וראה ג"כ לקו"ת צו ז, ג.
וראה גם דרושי חתונה לאדה"א ח"ב ע' תרלה.

תוכן העניינים

מראי מקומות הערות וציונים על תורה אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה