מראי מקומות הערות וציונים על לקוטי תורה
קדושים
דף כט
וכי תבואו: ראה הערת כ"ק אדמו"ר לעיל בהערות וציונים יט, א.
באוה"ת קדושים ע' קלו. קמג. כרך-ד ע' א'עא הערות.
ד"ה קדושים תהיו דתקס"ב ושם פי' שמקודם ירידתם הי' בבחי' צדיקים וע"י ירידתם בגוף נעשו בחי' בע"ת, ובמקום שבע"ת עומדין כו', וזהו כענין המים שע"י עברם בעפר הארץ נעשים מ"ח אלא שלזה צ"ל חפירה וכרי', והיינו ע"י תומ"צ, הובא באור התורה פ' וישב (רנד, ב). [כ].
וכי תבאו אל הארץ ונטעתם. . כל פריו קדש הילולים: ויקרא יט, כג-כד.
כי טוב העץ למאכל: בראשית ג, ו.
ודבר זה הלולים . . לשמים: רש"י ויקרא שם.
ששם עלו שבטים: תהלים קכד, ד.
מרומם על כל ברכה ותהלה: נחמי' ט, ה.
ולו דומי' תהלה: ראה תהלים סה, ב.
אך הענין ע"פ מ"ש ואתה קדוש: ראה לקו"ש ח"ז ע' 135 הערה 9 שהפירוש כאן כנראה מיוסד על פירוש הבעש"ט הנדפס בסה"מ אידיש ע' 138. וראה שם ביאור בארוכה.
ואתה קדוש יושב תהלות ישראל: תהלים כב, ד.
להמשיך גילוי מדותיו ית': ראה בד"ה באתי לגני תשכ"ט (סה"מ מלוקט-ג ע' מח) הערה 67.
לאו מכל אינון מדות: ת"ז בהקדמה.
ע"פ ואני נתתי לך שכם אחד: תו"א קב, א ואילך. ראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' מח בהערה בשולי העמוד.
בהלו נרו עלי ראשי: איוב כט, ג.
מובא בד"ה באתי לגני תשכ"ט (נדפס בקונטרס יו"ד שבט תשמ"ט) סעי' ט ושם בהערה 69 העיר: "והא דמשמע בלקו"ת שגם ההמשכה עצמה נמשכת ע"י תהלות ישראל — אף שלכאורה אין שייך שהעבודה דתהלות ישראל מגעת לדרגת אתה קדוש . . יש לומר, שהענין ד"אתה קדוש" שבלקו"ת הוא אוא"ס כמו שיש לו איזו שייכות לספירות [כמובן גם מזה שהתהלות שבלקו"ת שם היא "קריאת שמותיו ית'" השייכים למדות פרטיות], ובהמשכה זו שייך לומר שנמשכת ע"י תהלות ישראל משא"כ בנוגע המשכת העצמות" ע"ש.
ששם עלו שבטים: תהלות קכד, ד.
ברוך ה' מן העולם ועד העולם: תהלים קו, מח.
מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא: זח"א (קנח, רע"ב. יח, א. קנב, א). וזח"ב (כט, ב). ובריש ת"ז [ס"ע] (א, ריש ב'). [כ].
להמשיך — בד"ה אלה פקודי: לעיל ד, א.
סעיף ב: למה שמבואר כאן ראה ד"ה השמים כסאי — תשל"ו (נדפס בקונטרס ב' אייר תשמ"ט).
בזח"ג ס"פ קדושים דפ"ז סע"א: נתבאר במאמרי אדה"ז אתהלך ע' ריג. ובאוה"ת ויקרא-א ע' קלח ואילך.
והרמ"ז בפ' וירא . . ואמנם אין זה מובן: הרמ"ז מובא גם באוה"ת ויקרא-ד ע' א'ע "וכן פי' הרמ"ז בפ' וירא דצ"ז ע"ב ד"ה עת הזמיר הגיע, ושנה הרביעית נגד ת"ת, והענין כמ"ש בביאור דפ' זכור שנה"י בחי' אחוריים אתכפיא ושם יש מקום ליניקת החיצונים, וע"כ צ"ל וערלתם כו' לא יאכל ות"ת בחי' לב פנימית אתכפיא כו'" ע"ש.
בפרד"ס שער כ"ד: לכאורה צ"ל כה. וכן הוגה בקונטרס ב' אייר תשמ"ט. וכ"ה בדרך מצותיך.
כמ"ש בפרדס . . דמ"ש שלש שנים . . זהו כנגד ג' קליפות הטמאות: בלקו"ש ח"ז ע' 135 הע' 7 העיר ע"ז: "כי מצד זה שהם כנגד ג' עולמות בי"ע (ובענין הספירות — בחי' נה"י (לקו"ת שם [כאן])) — אין טעם שיהיו אסורים. ועפ"ז מקשר בלקו"ת שם [כאן] מ"ש הרמ"ז (לזח"א צז, סע"ב) שבג' שנים הראשונים מקבלת מל' מבחי' נה"י (ובענין העולמות ג' עולמות בי"ע) עם פירוש הפרדס".
ערלים לא יאכל: ויקרא יט, כג.
ג' שני ערלה בקבלתה מנה"י . . שמקבלת מתפארת: "בלק"ת פ' קדושים . . ההפרש בין כשהדבור העליון מקבל רק מנה"י דז"א ובין כשמקבלת מת"ת שזהו ענין שלש שנים יהי' לכם ערלים כשמקבל מנה"י יש יניקה לק"נ גקה"ט, משא"כ כשמקבלת מת"ת זהו"ע ובשנה הרביעית יהי' כל פריו" — אוה"ת שמות ע' לו.
זכר חסדו: תהלים צח, ג.
ומבשרי אחזה: איוב יט, כו.
מהקול היוצא . . דרך הקנה: וע' לעיל ר"פ אחרי [כה, ג] וש"נ. [כ].
כלל בד"ה תקעו בחודש שופר: לקמן ר"ה נד, ג.
תשישות כח כנקבה: רש"י במדבר (יא, טו). ושם דברים (ה, כד). [כ].
לעולם ה' דברך נצב: תהלים קיט, פט.
יהי רקיע: בראשית א, ו.
יהי רקיע נצב . . בתוך . . השמים: ע"ל ר"פ אחרי כה, ג [כ]. ושם נעתק לשון המדרש תהלים. ובארוכה ראה בליקוט פי' לתניא שם.
ועיין בפרדס ערך גבול: ראה לקמן מסעי צד, ב. עקב טז, ב. באוה"ת נ"ך-א ע' שלה.
וז"ש באד"ר דנשא דף קמ"א ע"ב: "תאנא אתפשט האי תפארת מטבורא דליבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוק' עד טבורא ומטיבורא שארי ובטיבורא שלים כו'" — אוה"ת ויקרא-א ע' קלו.
ובע"ח שער הכללים פ"י: "ע' במא"א אות נ' סעי' לג נקבה נק' המל' כו' ובי"נ שם שהביא ממ"ש בע"ח שער הכללים פ"י ואז נתחבר נקב זה עם ה' תתאה ונעשית נקבה באחורי ז"א וכותל אחד יש לשתיהן כו'" — אוה"ת ויקרא-א ע' קלז ע"ש.
שער ל"ג פ"ב ובשער ל"ד: בדפוס שקלאוו תק"ס.
של"ד פ"ב וש' ל"ה לפנינו. [כ].
מילין דהדיוטא: ע' בסידור אדמו"ר בד"ה הקל קול יעקב [יח, ד]. וע' זח"ג (קמט, ב) לאו אורחי' דמלכא יעו"ש [כ]. נתבאר בארוכה לעיל פ' אחרי כה, ד.
בריח התיכון המבריח: שמות כו, כח.
ולכבודי בראתיו: ישעי' מג, ז.
ופי' בשל"ה דל"ט ע"ב: לשון השל"ה עם הגהות באוה"ת נ"ך-א ע' רמ.
אתה הראת לדעת: דברים ד, לה.
וידעו מצרים כי אני ה': שמות יד, ד-יח.
ואולם חי אני: במדבר יד, כא.
ה' ימלוך לעולם ועד: שמות טו, יח.
נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז.
על"ק ח' במדבר ע, ג וש"נ. [כ].
ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.
מוליך לימין משה: ישעי' סג, יב.
לעשות לך שם תפארת: שם סג, יד.
דף ל
ומהללים לשם תפארתך: דה"א כט, יג.
יחוד קול ודבור: "הוא דוקא כשמאיר בדיבור מהת"ת [וראה גם לקו"ת שם [= לעיל] (כט, ג) מזהר (ח"ג ס"פ קדושים — פ"ז סע"א ואילך) שדוקא בשנה הרביעית "מזדווג בה קוב"ה בכנס"י]. ובהמשך תרס"ו (ע' רפח ואילך) שגם ההמשכה מנה"י למלכות היא בכלל "יחוד זו"ן" — דיש לומר, שבתרס"ו שם בא ענין זה בהמשך להמבואר שם לפני זה (ע' רפז) שכללות הז"א הוא סוף עולמות הא"ס. ובלקו"ת שם מדבר בעיקרו של ז"א (משא"כ המדות נה"י הם דוגמת המלכות)" — ד"ה השמים כסאי תשל"ו (סה"מ מלוקט ח"ג ע' קלו) הערה 38.
קול דודי דופק: שה"ש ה, ב.
הקל קול יעקב: בראשית כז, כב.
בת שלש שנים ויום א': נדה מד, ב במתני'. ובשו"ע אבה"ע רסט"ז וברמ"א שם ס"כ ס"א. [כ].
בן שלש שנים הכיר אברהם: נדרים לב, א. זח"ג (שב, א) בתוספ'. וכ"ה בתנחומא לך (ב [כ]). ור"פ בהר. [כ]. ב"ר פ"ל, ח וש"נ.
רק — וכמ"ש בענין חרנה: ראה תו"א כב, ב.
בענין — בד"ה במדבר סיני: לקו"ת במדבר ב, ב. אוה"ת במדבר ע' יד.
כהמס דונג מפני אש: תהלים סח, ג.
נורא תהלות: שמות טו, יא.
ולו דומי' תהלה: תהלים סה, ב (לך).
והתהלה אינו רק לבחי' שמו ית': "דהגם שההמשכה היא מ"אתה קדוש" — מכיון שהתהלות הם "קריאת שמותיו ית'" השייכים למדות פרטיות, מובן, שהענין ד"אתה קדוש" הוא אוא"ס כמו שיש לו שייכות לספירות. וראה בארוכה ד"ה באתי לגני ה'תשכ"ט (נדפס בקונטרס יו"ד שבט ה'תשמ"ט) הערה 69" — ד"ה השמים כסאי תשל"ו (סה"מ מלוקט-ג ע' קלז) הערה 53.
בד"ה אלה פקודי המשכן: לעיל פ' פקודי ג, ב.
נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.
כל הנשמה תהלל י-ה: תהלים קנ, ו.
יתרון האור . . מן החושך: ראה קהלת ב, יג.
וכמ"ש בד"ה בשלח פרעה: תו"א סא, ב.
וארא והנה רוח סערה: יחזקאל א, ד.
זח"ב ויקהל דף ר"ג ע"א: נעתק באוה"ת שמות ע' סז. ובפ' בשלח ע' שסא.
ובפ' יתרו דס"ט ע"ב: נעתק באוה"ת שמות ע' סז. וראה גם יהל אור ע' לא. לקמן שלח מה, ג.
ובשנה החמישית: ויקרא יט, כה.
כמ"ש הרמ"ז ר"פ ויקרא: "כ' בענין ד' ה' של יהודה דבהיותה באחורי זעיר היא ד' . . וכשבא' לפניו היא ה', כמ"ש בפ' חוקת דק"פ ע"ב ה"א דלי"ת הוות וזהו ד' ה' של יהודה עכ"ד" — אוה"ת בראשית-ב דף שסב, ב.
בביאור ע"פ ושמתי כדכד: לקמן פ' ראה כח, ב. וראה גם בסה"מ תרמ"ו-תר"ן בהוספות ע' תצו.
בביאור ענין שלישין אלו בתפארת: ראה לקו"ש חל"ט ע' 109.
בהראותו את עושר: ע"פ אסתר א, ד.
נה"י שבו לבר מגופא: ראה ת"ז בהקדמה.
ומבחר שלישיו: שמות טו, ד.
תתברך בשמים ממעל: ברכת יוצר (בהשמטת השם).
בד"ה בחודש השלישי: תו"א סז, א.
כל בעלי השיר: ראה תו"א ז, ג.
אין צור כאלקינו: שמואל-א ב, ב.
אין צייר כאלקינו: ברכות י, א. מגילה יד, א. מ'[דרש] שמואל פ"ה. ומ' שוח"ט יח, כו [לב]. מכילתא בשלח בפ' שירה (ספ"ח). [כ].
שט בח"י אלף עולמות: ע"ז ג, ב.
ע"פ הדר כבוד הודך: ראה יהל אור ע' תקנא ואילך.
והחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.
ועמ"ש סד"ה ועשית בגדי קדש: תו"א ל, ג.
בד"ה ראו: לעיל פ' בשלח א, א.
לעבדה ולשמרה: בראשית ב, טו.
והחמישית לפרעה: וע' [בלק"ת] בשה"ש ד"ה שחורה [ו, ד] אחר פ"ב ונתתם חמישית. וסד"ה להבין ענין הטעם למה שהאתדל"ע [כד, ד] וש"נ. [כ].
סד"ה קדש ישראל לה': לקמן פ' פנחס פא, ב.
הוד והדר לפניו: ראה קונטרס ב' אייר תשמ"ט הערה 56.
בד"ה את קרבני לחמי: לקמן פ' פנחס עז, ג. וראה אוה"ת נ"ך-א ע' תשט.
וכן בגמרא — דמיירי בבתי בראי: ראה אוה"ת נ"ך-א ע' תשי.
כרוב אחד מקצה מזה: שמות כה, יט.
מה ראו על ככה: אסתר ט, כו.
והדרת פני זקן: ויקרא יט, לב. ראה גם אוה"ת שלח ע' תצט.
מועתק בזה משיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, י"ט כסלו תש"ז (סה"ש תש"ז ע' 92) — ע"ד מאמר זה:
"צוליב אַ טעם פון אַ זכרון כמוס אתי עמי כחמשים שנה וויל איך דאָ מעתיק זיין אַ מאמר פון לקוטי תורה (ס"פ קדושים), וואָס הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק האָט מיר דערציילט וועגן דעם מאמר און, מזמן לזמן, בזמנים שבחר לברכת התעוררות וקליטה טובה, פלעגט הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק לערנען דעם מאמר: והדרת פני זקן . . ונאוה (כפי שנדפס בלקו"ת).
אין דער ברכת הפרידה צייט, אין יאָר תר"ף, האָט מיט מיר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק אַ סאַך גערעדט וועגן דעם מאמר והדרת פני זקן אין לקו"ת אַז דאָס זיינען דברי רבינו הזקן וואָס ער האָט געזאָגט אין אַ תורה ברבים, באַלד נאָכן מעזריטשער מגיד'ס הסתלקות. דער עלטער זיידע און דער טאַטע האָבן פאַר זייער הסתלקות געזאָגט דעם מאמר. לטעם פנימי איז דער סוף המאמר, מפני שיבה תקום, געדרוקט אין דעם מאמר שחורה אני [השני].
באַ אַ געוויסער געלעגנהייט וואָס איז בפרטיות מבואר אין יומן ג' כסלו תר"פ, האָט מיר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק געזאָגט, אַז כ"ק אבותינו רבותינו פלעגן לערנען אַלע טאָג אַ שיעור קבוע תניא, און האָבן געזאָגט אַז דער לימוד און זאָגן אותיות פון תניא איז אַ סגולה צו דעם גילוי פנימי פון נר"נ, און לערנען דעם מאמר והדרת פני זקן אין לקו"ת איז מעורר קבלת הארת יחידה שבנשמה אין אַ ‘נימיות".
באוה"ת שופטים ע' תתכז מציין לד"ה זה.
ותופשי התורה: ירמי' ב, ח.
איזהו ת"ח כל ששואלין: שבת קיד, א. קידושין מט, ב.
שאז מצוה לעמוד מפניו: ראה גם לקמן נג, ג. אוה"ת ויקרא-ב ע' תשד.
ואורייתא וקוב"ה כולא חד: נסמן לעיל כג, א.
ע' ח' דברים פא, ג וש"נ. [כ].
ולזכרון בין עיניך: שמות יג, ט.
מ"ש בהל' ת"ת בשם הספרי: הל' ת"ת לאדה"ז פ"א ס"ד. וראה בהנסמן לשם.
כולך יפה רעיתי: שה"ש ד, ז.
ועל דמות הכסא: יחזקאל, א, טו.
ר"ע הי' דורש: מנחות כט, ב.
סדר קדשים . . חכמה: שבת לא, סע"א.
סד"ה שחורה אני: לקו"ת שה"ש ז, ד.