אור ברסלב

מראי מקומות הערות וציונים על לקוטי תורה

כי תצא · דף מ

דף לט

גדולה תשובה שמגעת: יומא פו, סע"א. וש"נ.

מל' דאצי' שהיא הנק' ברכה: ראה מא"א אות ב, סל"ה.

שיוהכ"פ נק' שבת שבתון: ויקרא טז, לא.

שבת להוי': שמות כ, י.

והחכמה תחי': קהלת ז, יב.

בד"ה ויושט המלך לאסתר: תו"א צד, ב. וראה אוה"ת. פ' כי תשא ע' ב'יא.

כי ההרים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי ממאמר זה נדפס בסה"מ תקס"ד ע' רח.
בלי הגהות נדפס גם בתו"א דפוס לעמבערג תרי"א א, א עד מא, א ד"ה והנה אחר הדברים.
הגהות וביאור נדפסו באוה"ת תצא ע' תתרכה. כרך ו ע' ב'שעא "לד"ה כי ההרים".
אוה"ת נ"ך בע' תתכז כנראה הגהות להתחלת מאמר זה, ואולי חסר שם ההמשך.
סעי' א נתבאר בד"ה סמוכים לעד פר"ת ע' קנה.

כי ההרים ימושו: ישעי' נד, י.

ברבות בחקתי ס"פ ל"ו: "ר' אחא אומר כו' אם ראית זכות אבות שמטה כו' כי ההרים אלו האבות" — אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתכז ובכרך א ע' רסז, רבות זה נזכר לעיל פ' פנחס פ, ד.

ובגמרא פרק לפני אידיהן די"ז ע"א: "עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמינו שנאמר כי ההרים" — אוה"ת נ"ך כרך א ע' רסז.

שמעו הרים את ריב ה': מיכה ו, ב.

ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים: בראשית ז, יט.

הארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א.

מי יעלה בהר ה': תהלים כד, ג.

אין קורין אבות אלא לשלשה: ברכות טז, ב.

שמאלו תחת לראשי: שה"ש ח, ג.

נפלה לא תוסיף: עמוס ה, ב.

ותפול לפני רגליו: אסתר ח, ג.

בבחי' נפילה: ראה אוה"ת דרושים למג"א ע' כא. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' שפ בהגהת כ"ק הצ"צ.

בד"ה כי אברהם לא ידענו: תו"א צג, ב.

פנים בפנים דיבר ה': דברים ה, ד.

כמו עד"מ בגשמיות: בסה"מ תקס"ד ע' רט המשל והנמשל בארוכה.

לעשותה לאהבה: דברים יא, כב.

כי פנו אלי עורף: ירמי' ב, כז.

והנה יש בזה ב' בחי' נופלים וכפופים: ראה אוה"ת פ' נצבים ע' א'קצח בענין כפופים.

שאדם דש בעקביו כגון שקר: תנחומא ר"פ עקב.

עיני כל אליך ישברו: תהלים קמה, טו.

בד"ה יחיינו מיומים: לקמן סג, א.

פ"ו דכתובות דס"ז ב': "בעתם לא נאמר אלא בעתו, כל יחיד ויחיד לפי למודו" — יהל אור ע' תרפז. וראה לקמן מ, ג.

בזהר בפ' ויגש דר"ח א': "ע"פ ולא יכול יוסף להתאפק, צדיק עליון המשפיע זהו ונהר יוצא מעדן כו', וענין ומשם יפרד זהו עיני כל אליך ישברו" — יהל אור ע' תרפז.

בשלח דס"ב א': "מפסוק ולקטו דבר יום ביומו שע"כ צ"ל עיני כל אליך ישברו בכל יום" — יהל אור ע' תרפז.

אחרי נ"ח א': "פי' בעתו היא המל' דאקרי עתו דצדיק י"ל ע"ד עונתה. וכענין ונתתי גשמיכם בעתם, וכענין ביום השבת יפתח כו'" — יהל אור ע' תרפז. וראה באוה"ת פ' ואתחנן ע' נ.

פנחס רכ"ו א': "נראה דמפרש ענין בעתו כי תחלה צ"ל מיכלא דמלכא אכלתי יערי עם דבשי כו', ואח"כ דוקא אכלו רועים, וזהו בעתו לאחר בחי' אכלתי יערי כו'" — יהל אור ע' תרפז.

והעצה היעוצה לזה הוא כמאמר אשר קדשנו: ראה באוה"ת מג"א ע' כב (הוצאת תש"נ).

לאו דאית לך צדק ידיעא: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

כולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

דכולא קמי' כלא חשיב: זח"א יא, ב.

המשפילי לראות: תהלים קיג, ו.

שמים שם מים: [רש"י בפ' בראשית פסוק ח] [כ]. חגיגה יב, א.

אשר יעשה אותם האדם: ויקרא יח, ה.

ועשיתם אתם כתיב: סנהדרין צט, ב. זח"ג קיג, א.

עושים רצונו של מקום: ראה ברכות לה, ב.

בעתם . . בעתו: כתובות סז, ב.

רעיתי פרנסתי: שהש"ר א' סד"ה לסוסתי.

ישראל מפרנסין לאביהן שבשמים: זח"ג ז, ב.

את קרבני לחמי: במדבר כח, ב.

לכו לחמו בלחמי: משלי ט, ה.

בעת רצון עניתיך: ישעי' מט, ח.

ידיך פי' יודי"ך: ת"ז בהקדמה (ז, ב).

בגמרא נזכר פסוק פותח את ידיך: ראה ביהל אור ע' תקנה שמציין למ"מ אלו וכמה מהם מעתיק הלשונות. וראה גם שם ע' תרפח בסוף העמוד ואילך.

(עיין מזה בגמרא רפ"ג דברכות . . ויגש ר"ז ב'): באוה"ת נ"ך כרך א ע' נא ע"פ הנ"ל מעתיק הלשונות, ושם מציין לעוד כמה מקומות.

ובזהר בראשית ד"ו ע"א: ראה לקמן האזינו עו, ג.

עמוד אחד בעולם: חגיגה יב, ב.
ספר הבהיר סי' מד [קב]. הובא בזח"ב (רעא, א). [כ].

שישים אליו לבו: איוב לד, יד.

ובמדרש איכה: פ"ג.

ובמדרש מגלת אסתר: פ"ז.

ועי"ז רצון יראיו יעשה פי' שנעשה גם למטה: ראה אוה"ת פ' תצוה ע' א'תקפח.

מצות צריכות כוונה: ברכות יג, א. וש"נ. הובא בש"ע או"ח סיס"ב.

ע"פ אחרי ה' אלקיכם תלכו: לעיל פ' ראה.

וע"פ כי תצא: לעיל לו, ב.

ויצעקו אל ה' בצר להם: תהלים קז, ו.

אם ישראל עושין תשובה נגאלין: סנהדרין צז, ב.

ואגודים יחד: ראה אוה"ת בא ע' שיא בענין אגודה.

ואגודתו על ארץ יסדה: עמוס ט, ו.

משא"כ בזמן שאין בית המקדש קיים בנוי דאברהם בגלותא דאדום: ראה לקמן שה"ש יז, ב.

מפוזר ומפורד: אסתר ג, ח.

השיבנו ה' אליך: איכה ה, כא.

שזהו הענין הנז' בגמ': שבת נה, א.

ברבות אמור ספ"ל: לענין מינים שבלולב אלו ישראל כו' יוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו . . ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר ואגודתו" — אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתצו. ראה ג"כ אוה"ת פ' בא ע' ב'תרלא.

ובפ' בהעלותך פט"ו: זש"ה הבונה כו' ואגודתו כו' לפלטין שהיתה בנויה ע"ג הספינות כו' — אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתצז.

ובגמרא פ"ג דמנחות דכ"ז ע"א: כשהן מתענין אין נענין עד שיהיו כולן באגודה אחת צדיקים ורשעים — אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתצו.

ובפ"ק דכריתות ד"ו ע"ב: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל כו' נאמר ואגודתו — אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתצו.

הבונה בשמים מעליותיו: עמוס ט, ו.

במאו"א אות ע' סל"ה: ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' רעח.

בזח"ג ס"פ צו דל"ה א': "פי' בפ' ואגודתו על ארץ יסדה כי האצילות מיוחד ביחוד עמה נק' אגודה" — אוה"ת פ' בא ע' שכא. וראה שם ע' שכג.

בפרדס ערך אגודה: מועתק באוה"ת פ' בא ע' שכא, אוה"ת ענינים ע' סו.

ובמאו"א אות א' סי' כ"ט: "אגודת אזוב נק' היסוד ונראה לי שאין אגודה פחות משלשה דהיינו ב' ביעין נצח והוד עמו עכ"ל" — אוה"ת פ' בא ע' שכב.

ע"פ וארא אל אברהם: ראה תו"א נה, ג.

ובפשעכם שולחה אמכם: ישעי' נ, א.

ע"פ יתום ואלמנה יעודד: סידור עם דא"ח.

התשובה הוא תשוב ה': זח"ג קכב, א.

תוכן העניינים

מראי מקומות הערות וציונים על לקוטי תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה