מראי מקומות הערות וציונים על לקוטי תורה
הוספות
ויקרא
פרק נ
הוספות: הוספות אלו לא נדפסו בהוצאה הראשונה (זיטאמיר, תר"ח), וניתוספו בההוספות ללקו"ת (זיטאמיר, תרי"א). שיצא קונטרס הוספות ללקו"ת ושם נדפסו ההסכמות ללקו"ת וקיצור ע"פ לא תשבית מלח וד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ולוח התיקון.
הנה בספר של בינונים: פרק ג.
בד"ה ולא אבה: לקו"ת תצא לח, ג "כי הקוץ שעל היו"ד פונה למעלה ורומז שהוא נמשך למעלה לא"ס ב"ה שהוא למעלה מגדר ההשגה ולית מחשבה תפיסא ביה".
מה שאמר ריב"ז: ברכות כח, ב. ראה גם מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים ע' שט — נעתק (עם הגהות) באוה"ת ר"פ פנחס ורד"ה אך בגורל תרכו, רד"ה אשרנו תרפ"ח ותרצ"ו (בסה"מ קונטרסים ח"ב [סה"מ תרצ"ו ע' סז] ובביאור מאמר ריב"ז איני יודע כו' בכ"מ לקו"ש-כ ע' 77 הערה 46, סה"מ תרמ"ו ע' יד ואילך. נתבאר בארוכה בד"ה לא תהי' משכלה תשי"ב. ראה סד"ה להבין הקושיא שבתחלת התניא בספר קיצורים והערות לתניא. לקו"ש ח"ה ע' 304. ד"ה אל תצר לאדמו"ר האמצעי נדפס במאמרי אדהאמ"צ דברים-א. לקו"ש חט"ז ע' 271 הערה 25. ד"ה להבין מאמר ריב"ז בס' מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' לא.
פרק נא
בד"ה וידבר דעשרת הדברות: לקו"ת במדבר טו, ד.
בפי' שאו את ראש: לקו"ת במדבר ב, א.
סד"ה ויקח קרח: לקו"ת קרח נה, א.
בביאור הזוהר פ' אחרי דע"ט ב': ביאוה"ז לכ"ק אדמו"ר האמצעי עו, ג ואילך. נזכר גם לעיל פ' בהר מד, ד.
שאלמלא ניתנו פרשיות . . על הסדר: בילקוט תהלים ר' תרכה (סי' ג). ושם במ' תילים הכל. [כ].
להבין מ"ש באוצ"ח: ראה מאמרי אדה"ז — ענינים ע' שיח ד"ה לה"ע הצמצום באוא"ס (אולי נוסח אחר ממאמר זה). וראה עוד מאמר זה בשינויים ובהוספות באוה"ת ויקרא-ב ע' תצרח (והוא מהדו"ק לכאן).
אודות זמן אמירת מאמר זה ראה אוה"ת על מארז"ל וענינים ע' רלח [ובמ"ש שם: אלה מסעי תק"ע — במ"א מבואר שהוא מתקע"א, ראה בהנסמן להלן מסעי צא, א].
באוה"ת פ' שמות ע' קו מציין לד"ה זה בשם "בד"ה להבין מ"ש בתחילת ס' אוצ"ח כי צמצם את אורו כו'".
באוה"ת תצוה ע' א'תרלח מציין לדרוש זה בשם "בדרוש הצמצום והרשימו שנדפס בספר תוספות ללקו"ת".
וראה גם דרמ"צ נ, א ואילך. שרש מצוות התפלה פרק לד ואילך. אוה"ת קרח ע' תשכא, ד"ה מי מדד תרס"ב.
לכללות מאמר זה ראה מאמרי אדהאמ"צ ויקרא-ב ע' תתקטו. ד"ה להבין מ"ש אני ה' לא שניתי תרמ"ז ע' מה ואילך. ד"ה מן המיצר תרמ"ח ע' קנז.
באוצ"ח בתחלתו: וז"ל במילואו כמו שנדפס: "וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל הנאצלים לסיבה נודעת והיא להיקרא רחום וחנון וכיוצא, כי אם אין בעולם מי שיקבל רחמים ממנו איך יקרא רחום וכן עד"ז בכל הכינוים, ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות ונשאר חלל בנתיים וזה הי' צמצום הראשון של המאציל העליון, וזה מקום החלל הוא עגול בהשואה א' מכל צדדיו עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך החלל הזה, ואור הא"ס מקיפו בשוה מכל צדדיו. והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד אחד מן החלל העגול הזה המשיך אור דרך קו אחד ישר דק כעין צנור אחד אור הנמשך מהא"ס אל תוך החלל הזה וממלא אותו" כ"ה הלשון באוצ"ח.
הלשון כאן "ונשאר חלל" וכ"ה בכמה מקומות. אבל בשרש מצות התפלה פרק לד הלשון "ונעשה חלל".
ובהג"ה שם איתא . . ונשאר חלל לאו דוקא: ראה בד"ה וירד ה' תרמ"ג ע' עז ובד"ה והר סיני תרנ"ז ע' קכח ואילך.
אבל גבי הא"ס: באוה"ת ויקרא ע' תרחצ: אבל לגבי הא"ס.
במבו"ש בתחלתו: ראה שרש מצות התפלה ס"פ לד. אוה"ת פ' בהעלותך ע' תד. ושם מעתיק מפ"א בענין העגול.
עמה"מ בתחלת פ"ג: שער עולם התהו.
בלקו"ת מהאריז"ל פ' כי תשא: וז"ל באוה"ת נ"ך-א ע' תז "ע"פ הנה מקום אתי שכ' ארז"ל הוא מקומו של עולם, זה תבין בסוד הצמצום שנתבאר אצלינו שעשה הקב"ה מקום פנוי לעולמות א"כ הוא מקומו של עולם עכ"ל, דהיינו שענין המקום פנוי הוא ע"י שנסתלק משם האור ונשאר רק רשימו ובתוכו נמשך הקו והוא מקור ושרש בחי' ממכ"ע כמ"ש בד"ה יביאו לבוש מל' בהביאור וזה הוא ענין מקומו של עולם וזה נוטה כפי הפי' דבחי' ממכ"ע נק' מקומו של עולם" עכ"ל. וכ"ה בספר החקירה עה, ב. וראה באוה"ת ויקרא-ב ע' תרנט "לכאורה דבריו מורים כפי' עמה"מ הנ"ל אך באמת הוא להפך וכפי' הזהר". ע"ש.
ב' הדיעות נתבארו בסה"מ פר"ת ע' קפה.
בעמה"מ שאור א"ס המקיף את החלל: וז"ל באוה"ת ויקרא-ב ע' תרנט "ובעמה"מ דף א פי' בענין הנה מקום אתי שארז"ל הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו דהיינו העיגול הגדול שבתוכו החלל ומק"פ והרשימו והקו כו'" ע"ש. וראה בארוכה בספר החקירה דף עה, א ושם מעתיק לשון עמק המלך. ובקיצור שם כ' "זה קרוב למ"ש אדמ"ו נ"ע בפי' ממקומו משרשו ומקורו והוא ית' נק' מקור מים חיים".
החלל ומקום פנוי הוא הנקרא מקומו ש"ע: והיינו בחי' הרשימו זהו הנק' מקום והוא מקומו ש"ע היינו מה שאוא"ס האיר תחלה באותיות הרשימו קודם הצמצום ואין העולם מקומו אחר הצמצום שנסתלק האור ונתעלם בהמאור כו', וכ"מ בע"ח דמקום הוא החלל ומקו"פ, דכתב בשער עיגולים ויושר ענף ב' דתחלת הכל הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא הי' שום מקום פנוי ואויר ריקני כו' . . והנה אחה"צ אשר אז נשאר מקום החלל כו' כבר הי' מקום לשיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים כו' . . ועפי"ז י"ל דענין מקום הוא בחי' הכלים ולכן נק' החלל ומקו"פ בשם מקום מפני ששם הוא התחלת הכלים שהתחילו להתגלות שם — ד"ה והר סיני תרנ"ז ע' קכט. בארוכה נתבאר הענין באוה"ת נ"ך-א ע' ת ואילך. ובספר החקירה דף עד, ב ואילך.
בפרדס — בשם ר' משה: בשער ערכי הכינויים פרק יג "ורבי משה פירש מקום בכתר כי הוא מקומו של עולם". ובאוה"ת ע' תד ובספר החקירה עה, ב מפרש זה "והיינו כי כתר שרש הנאצלים וגם כתר לשון כותרת בחי' מקיף, וכ"כ בערך מעון שיש מי שפי' דהיינו כתר, גם לפמ"ש הפרדס בערך מקום שנקרא כן התפארת כי שם הוי' עולה מקום בחשבון המרובע כו', והכוונה כי הוא מקומו של עולם פי' הוא הסובל כל העולם דהיינו שש קצוות והוא סיבה לכולם כי כולם מסתעפים ממנו" ע"ש בארוכה. ובאוה"ת ויקרא-ב ע' תרנט ושם מציין לעקרים מ"ב פי"ז שהביא ב' דיעות מהו ענין המקום שי"א שהמקום הוא הדבר המקיף את הגשם מבחוץ, והוא ז"ל חולק עליו והעלה שהמקום הוא הפנוי והריקות שיכנס בו הגשם".
וע' במאו"א אות מ"ם סעיף ק"ח: וז"ל "מקומו נק' בינה מקום ז"א ו' שבשם". ובאוה"ת נ"ך ע' תד ובספר החקירה עה, ב "ר"ל דפי' מקומו מקום ו'".
ברבות ויצא פס"ח: באוה"ת נ"ך ע' תג ובספר החקירה עד, ב מעתיק לשון הרבות "ברבות ויצא פס"ח ע"פ ויפגע במקום ר' הונא בשם רבי אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום (ועיין במשנה ספ"ה דסוטה) שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו" ע"ש בארוכה בפי' המדרש. ושם ע' תד בקיצור סעי' ב' "ברבות פי' שנק' הוא ית' מקום שהוא מקומו של עולם שהמקום שוכן אצלו כמו שהאדם שוכן על המקום".
זח"ב ויקהל דר"ז ע"א: דא איהו מקום טמיר וגניז. ראה ויקרא-ב ע' תרנז בשם המק"מ.
ובספר עה"ק ח"ג פרק מ': באוה"ת נ"ך ע' תב (ובספר החקירה עט, ב) מציין ע"ז "ובעה"ק ח"ג פרק מ אחר שהביא המד"ר ויצא פס"ח הנ"ל בענין הוא מקומו של עולם כתב והכוונה כפי פשטן של דברים כי הוא כלל הכל ומגביל את הכל, וכל הנבראים עליונים ותחתונים טפלים לו ואיך יכללוהו ויגבילוהו, והענין לומר כי אחר שהם חלק והוא הכל איך יגביל החלק את הכל כו', ועל דרך האמת המקום הוא הצור צור ישראל" ע"ש בארוכה.
וראה בסה"מ תרל"ה ע' קו ואילך.
בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה: סידור קכח, ד "פי' ממקומו שבהעלם יתגלה כבודו ומשמע שאין כבודו מתגלה כ"א לפרקים". וראה באוה"ת לך לך כרך-ד דף תרעג, א. ובאוה"ת נ"ך ע' תג ובספר החקירה שם "וזה כעין מ"ש אדמ"ו נ"ע בד"ה כי על כבוד חופה פי' ברוך כבוד ה' מל' דאצי' ממקומו מבחי' כבוד עילאה היינו חכמה עילאה". וראה לקו"ת שה"ש מז, ג ברוך כבוד ה' ממקומו חכמה עילאה.
בהאור . . כ"א שנסתלק האור מהמק"פ לצדדים: ראה דרך מצותיך קלו, א.
אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.
שאיתא בספרים שהשמות: נתבאר בארוכה בשורש מצות התפלה להצ"צ פ"ב ואילך (נדפס בסוף סהמ"צ שלו).
אלקים — אין הכוונה ח"ו על הספירה ממש לומר שמדת חסד נק' ח"ו א-ל וגבורה: בדרך מצותיך שם: "כמו שדימו קצת מקובלים אחרונים והוא דעת מגושמת מאד שהרי הספירה היא מדה א' פרטיות והיא כח אלקי שנאצל ממנו כמו כח החסד או כח הגבורה כו', ואינה העצם האלוה שהוא ית' לאו מכל אינון מדות איהו כלל . . וא"כ א"א לומר דהשמות הנ"ל קאי על הספירות ממש" ע"ש.
בכל קראנו אליו: דברים ד, ז.
בפרדס בסופו: של"ב רפ"ב בשם הספרי. ובסה"מ תקס"ז ע' רמו בשם הספרא. וראה בחיי ואתחנן ד, ז. עקב יא, יג. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' רא.
"על"ק בשה"ש ד"ה כי כאשר השמים (פ"ב) [מט, ב] שם אי' בזה"ל "כי צ"ל אליו ולא למדותיו ע' בפרדס של"ב" (פ"ב), ואדמו"ר לא הביא הספרי ורק בפרדס הביא מהספרי. ולפנינו ל"מ". [כ].
בס"י עשר ולא תשע: פ"א, מ"ד.
בס"י על הע"ס ואדון יחיד מושל בכולן: פ"א, מ"ה-ו.
קדוש ה' הרישב"ש נ"ע: כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) הוספות סכ"ו וש"נ. לעיל מג, ב. ראה אוה"ת שמות ע' קו. שרש מצות התפלה פ"ב ואילך. אוה"ת יתרו ע' תתמט. סה"מ באתי לגני ע' קלה. סה"מ תרמ"ד ע' קצד.
וז"ל בדרך מצותיך שם "ומזה הטעם ציוה הבעש"ט שלא ללמוד ס' הקבלה כי מי שאינו יודע להפשיט הדברים מגשמיותן מתגשם מאד ע"י לימוד זה כשנותן ציור בעניות דעתו לאלקותו ית' לפי מדות פרטיים".
חסד א-ל כל היום: תהלים נב, ג.
שהאור מעין המאור כמ"ש באג"ה בד"ה איהו וחיוהי: סי' כ. ובדרך מצותיך מבאר שם "והאור הוא מעין המאור בבחי' א"ס ממש ולפיכך יתכן עליו השם משמות הנ"ל כמו ענין שם א-ל בחסד אע"פ ששם א-ל רצונינו לבורא עולם ממש מ"מ הרי באמת כן הוא דכוונתינו בזה לבורא עולם כשמאיר ובא במדת חסדו כו'".
וראה באוה"ת ויקרא-ב ע' תרחצ "וכמו חיות הנפש מה שהגוף חי מהנפש שאין זה עצם הנפש ממש כ"א כח וחיות המתפשט שהוא מעין מהות הנפש, כך עד"ז הנמשל בענין אור א"ס שאעפ"י שהאור הוא רק הארה בעלמא שאינו פועל שום שינוי בהעצמות כלל, ולכן הצמצום שבהאור אינו נוגע להעצמות כלל, עכ"ז האור מעין המאור" ע"ש.
חלק אלו-ה ממעל: איוב לא, ב.
כי כאשר השמים החדשים: סו, כב.
וכמה גופין תקינת לון: ת"ז בהקדמה.
שכינה . . מלכות: ראה אגה"ק סכ"ה (תניא קלט, א). ראה במאמרי אדהאמ"צ ויקרא-ב ע' תתקטז "וגם מה שקוראים חכמי הגמרא בלשון שכינה שהוא בחי' המל' מדרי' התחתונה שבאצי', הכוונה על אוא"ס שבמדה זו מדת המל' דאיהו וחיוהי חד שהאורות כולן מיוחדי' בעצמותו בתכלי' היחוד כו'" ע"ש.
ושכנתי בתוכם: שמות כה, ח.
ואת אילי הארץ לקח: יחזקאל יז, יג.
ולאו מכל אלין מדות: ת"ז בהקדמה (פתח אלי'). ראה במאמרי אדהאמ"צ ויקרא-ב ע' תתקיח בענין קושיות הפילוסופים שהביא הפרדס איך ימצא התחלקות ע"ס מאחדות הפשוטה.
ושינוי הפעולות תלוי במציאות הספירות שהם הכלים: באוה"ת ויקרא-ב ע' תש "וצל"ע בפרדס בעה"כ דמשמע דס"ל שהשם הוא לבוש של הספירות, והרי אדרבה ספירות הוא רק כלי אל השם".
מדו בד: ויקרא ו, ג.
ברבות . . משל למלך כו' בפורפירא: מובא גם באוה"ת-ענינים ע' קעג. וראה בסה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' קצב וע' רכז שמאריך בענין "משל למלך שהבריונים שלו גינו אותו בפורפירא שהי' לבוש בו, אמר המלך הנחתם את הכל ועסקתם בפורפירא שאני לבוש בה, חייכם שאני מחליפה ופורע מכם, והיינו שמה שגינו אותו בפורפירא שהי' לבוש בה זה מ"ש וע"י יתיב לבושי' כתלג חיור ולכן גינו אותו בפורפירא שהי' לבוש בו, ואומרים שלא איכפת לי' כלל מעשה התחתונים . . לזה אמר חייכם שאני מחליפה ופורע מכם שנאמר מדוע אדום ללבושיך", ע"ש בארוכה. וראה גם בסה"מ תרכ"ז.
מדוע אדום ללבושיך: ישעי' סג, ב.
ועתיק יומין יתיב: דניאל ז, ט.
לית דין ולית דיין: ת"י בראשית ד, ח. ב"ר כו, ו. ובכ"מ.
דהנה כתיב כי עמך . . מקור התענוגים: ראה לעיל פ' בשלח א, ג. ובשרש מצות התפלה פרק לד. ובהנסמן בארוכה בספר הערכים-חב"ד כרך-ד ע' תעו ואילך.
(הג"ה: באוה"ת ויקרא-ב ע' תש יש הגה"ה אחרת במקומה.
גן בעדן מקדם: בראשית ב, ח.
מקדמונו של עולם: "כי ג"ע הוא עולם התענוג עדן נהר גן ושרש הענג נמשך מבחי' עתיק יומין המאיר ומתגלה בבינה" — אוה"ת בראשית-ג ע' תקכח, ב.
ומבואר בע"ח שער שבה"כ פ"ה: ראה סה"מ תרס"ב ע' שכה.
מקור התענוג: מובא באוה"ת-ענינים ע' פא (אוה"ת חקת ע' תתקסו).
עד שלא נברא העולם: פרדר"א פ"ג. וראה לעיל מג, ב.
בלקו"ת בד"ה שוש אשיש פ"ג: פ' נצבים מז, ד.
נהנין מזיו השכינה: ברכות יז, א.
בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה: לקו"ת שה"ש ח, ב "משא"כ בהיותה באצי' לא שייך לשון שכינה מאחר שמיוחדת שם באור א"ס בתכלית היחוד ואינה מתלבשת ושורה במקור הנבראים עדיין" ע"ש.
פרק נב
אבא יונק ממזלא: ראה ע"ח שער א"א ספ"ט. ועוד.
כי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.
אלא שהוא עצמו כביכול מקור התענוגים: ראה באוה"ת שמות-ז ע' ב'תקמ "אין הפי' שמהותו ועצמותו כביכול בכבודו ובעצמו הוא מקור התענוגים כי הוא למעלה מעלה גם מבחי' מקור התענוגים, וכן משמעות הפסוק כי עמך מקור חיים ולא אתה רק בחי' דבר הטפל ובטל אצלך דהיינו בחי' עמך הוא מקור חיים" ע"ש. ובהמשך תער"ב-ג ע' א'רנב העיר שקודם כ' שגם מקור התענוגים הוא רק עמך לא עצמותו ומהותו וכאן כ' שעצמותו ית' הוא מקור התענוגים דמציאותו מעצמותו ע"ש.
שעשוע המלך בעצמותו: ראה שבר יוסף למהר"י סרוג — בתחלתו. עה"מ שער א. ובלקו"ת שה"ש כז, א בשם ספר עמק המלך, ומציין שבע"ח לא נזכר מזה כלל.
כמ"ש בפ' שלח בד"ה אני ה' אלקיכם . . פ"ב: לקו"ת שם מז, סע"א "מקור התענוג הוא בחי' עצמותו ית' ואינו עד"מ התענוג שלמטה באדם שמתענג מאיזה דבר שמקבל ממנו התענוג . . משא"כ בו ית' שאין לך דבר שחוץ ממנו".
ובשה"ש — ע"פ צאינה וראינה . . ספ"א: לקו"ת שה"ש כז, א הענין כמו בפ' שלח מז, א הנ"ל.
כי עמך הסליחה: תהלים קל, ד.
בלק"ת ס"פ אחרי: לעיל כט, א. "וכמ"ש בזהר פ' אמור קא, א. כתיב כי עמך הסליחה וכתיב כי עמך מקור חיים פי' מקור חיים הוא מקור התענוגים שלמעלה מבחי' גלגלתא ומו"ס שהוא בחי' הרצון עליון והחכמה עילאה, כי רק הארה מבחי' התענוג נמשך ומתלבש בהרצון . . ולכן בהגלות בחי' עצמות התענוג עליון ע"ק הוא ממלא כל הפגמים שבמקיפים ופנימיים דגלגלתא ומו"ס". וראה ביהל אור ע"פ כי עמך מקור חיים סעי' ד.
בד"ה — תקעו בחדש שופר: אולי הכוונה ללקו"ת ר"ה נד, ג "בקול שופר בבחינת ענג העליון". ענין זה נמצא בכמה דרושים לר"ה.
בד"ה וכל העם רואים את הקולות: תו"א עד, ג "שקול השופר שהוא מן המצר הוא מקור התענוגים".
והי' ביום ההוא יתקע: ישעי' כז, יג.
בלקו"ת ע"פ והי' ביום ההוא יתקע ספ"ה: לקו"ת ר"ה נט, ד.
בזח"ג ס"פ צו (דל"ד סע"א): ביהל אור ע"פ כי עמך (ע' קלז) מעתיק מהזהר: עמך שריא ולא מתפרש מינך. נזכר גם לעיל בשלח א, א. וראה בהמ"מ לשם.
ובפ' אמור (דק"א ע"א: ביהל אור שם: וע"ד כתיב כי עמך הסליחה וכתיב כי עמך מקור חיים — נעתק לעיל.
ברע"מ ס"פ בא דמ"ב ע"ב: "הכי עילת העילות עביד עשר ספירות וקרא לכתר מקור ובי' לית סוף לנביעו דנהורי' ובג"ד קרא לגרמי' אין סוף וכו' עכ"ל וכן פי' בפרדס ערך מקור" — אוה"ת פ' בא כרך-א ע' פז.
להחיות בהן נפש כל חי: ברכת בורא נפשות.
ע' — הכתר נק' מקור: ראה ד"ה ועשית חג"ש תרנ"ו. ביהל אור שם (ע' קלח) "וצ"ע דלא הביא הרע"מ ס"פ בא הנ"ל דכתר נק' מקור כו'".
וביאור הדברים . . מבחי' כי עמך: כל הקטע מובא גם לעיל פ' בשלח א, ג-ד.
ותחי רוח יעקב: בראשית מה, כז.
כל עמל האדם: ראה קהלת ו, ז.
דאגה בלב איש ישיחנה: משלי יב, כה.
לאחרים: יומא עה, א. וש"נ.
יהי רקיע: בראשית א, ו.
יפה שעה אחת של קורת רוח: אבות ד, יז.
מוטב דלדייני': חגיגה טו, ב.
יסורי גיהנם י"ב חודש: עדיות פ"ב, מ"י.
שאש שלנו אחד מששים: ברכות נז, ב.
נהר דינור המפסיק ביניהם: זח"א רא, א. זח"ב ריא, ב. ועוד. הנסמן לעיל (בשלח) א, ד.
יהללוך סלה: תהלים פד, ה.
עדן הוא עין לא ראתה: ברכות לד, ב.
ביאור ל' אור א"ס: ראה מאמרי אדה"ז — הקצרים ע' תמו ואילך. מאמרי אדה"ז — ענינים ע' מה ואילך. אוה"ת ענינים ערך אוא"ס ע' קמז. קסא.
כמשל זיו השמש . . מנפש האדם המחי' את הגוף: ראה באוה"ת-ענינים ע' קמז ההפרש בין שני המשלים, ובע' קסא. וראה בסה"מ עטר"ת ע' תלט איך דמשל מזיו השמש אינו משל מכוון.
נר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.
ואינו מתלבש כלל בעולמות: באוה"ת ענינים ע' קמט מבאר זה "והנה מה שאמרנו דמהו"ע ית' אינו מתלבש בהעולמות אין ר"ל כמשל השמש שאינו כלל בארץ דהא כתי' את השמים ואת הארץ אני מלא אני ממש, אלא ר"ל שאינו נתפס בהם, ולא כמו הנשמה שנתפסת בגוף".
כלל — רק ההארה לבד מתלבשת: ראה לעיל פ' אמור לא, א.
האור מעין המאור: ראה אגה"ק סי' כ ובליקוט פירושים שם.
ראשית חכמה: תהלים קיא, י.
ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.
השם הנכבד והנורא: דברים כח, נח.
לית אתר פנוי מיני': ת"ז תנ"ז (צא, ב). ת"ע (קכב, ב).
היינו — מה שאמרו בת"ז במאמר דפתח אליהו: בהקדמה.
בלקו"ת בביאור ע"פ שוש אשיש: לקמן פ' נצבים מט, א.
עד"מ — כגון שלמד איזו מסכתא: ראה בשער היחוד פי"ב. בד"ה להבין מ"ש אני ה' לא שניתי תרמ"ז ע' מח.
ודמי לי' כמאן דמנח בקופסא: פסחים עב, א (דמנחא בכיסי'). וש"נ. ראה שרש מצות התפלה פרק לה. אוה"ת ויקרא ע' תשג.
מצוה לעמוד . . בשעה שאינו עוסק בתו': ראה שו"ע יו"ד רסרמ"ד.
ע"פ והדרת פני זקן: לעיל ל, ד.
בת"א . . בד"ה פתח אליהו: יד, ריש ע"ב: "והנה הצמצום הי' באור א"ס דהיינו שהאור נכלל במאור כי לפי שאין העולמות יכולים לקבל גילוי אוא"ס כמו שהוא בעצמותו והיו בטלים במציאות ממש כו'".
משכיל לאיתן: תהלים פט, א.
ויצא כברק חצו: זכרי' ט, יד.
צמצם שכינתו בין שני בדי ארון: ראה ב"ר ד, ג. ה, ג. במד"ר ד, יג. הנסמן לעיל (צו) י, ב.
קדש הקדשים: שמות כו, לג.
וי"ל בדרך אפשר: ראה ד"ה קדש ישראל לה' תרס"ח (בהמשך תרס"ו ע' תקי). המשך תרע"ב-א סעי' מז. ובד"ה והר סיני תרס"ב ע' שכב.
שבמחשבה — דק ורוחני: בתרס"ב שם: הוא דק ורוחני שמאיר בו אור פנימיות השכל הרי הגילוי במחשבה הוא הרבה יותר מכמו . . .
א"א — להתגלות בדבור: בתרס"ב שם: גם כמו שמדבר בפ"ע שאין נ"מ בזה כו') ולכן המחשבה היא בבחי' העלם עדיין לגבי הזולת לפי שהוא בחי' דקות ופנימיות שאינו בערך הזולת עדיין והוא רק גילוי לעצמו לבד כו', והדבור הוא שמתגלה אל הזולת לפי שהוא בערך הזולת והוא הנק' בחי' גילוי כו': כך עד"ז . . .
כמ"ש במ"א: בתרס"ו ע' תקי: (דכמו"כ הוא בהדבור לעצמו ג"כ).
הם נק' בחי' דבור: ראה סה"מ תרס"ו ע' תפו.
פרק נג
מחשבה — מחשבה: בתרס"ב שם ע' שכג: והכל הוא כמו שהוא לעצמו עדיין, אלא שהאור שבמח' הוא בחי' הגילוי כמו שהוא לעצמו לבד, והוא בחי' העלם לגבי הזולת, היינו לגבי העולמות שיתהוו אח"כ והדבור הוא בחי' הגילוי בעצמו מה ששייך להזולת היינו העולמות שיתהוו כו': והצמצום
גם א"ק שנק' מחשבה הקדומה: בתרס"ו ע' תקיא: "(בחי' כח המחשבה...)".
נתהווה אחר הצמצום: ראה אוה"ת-ענינים ע' עז ובהנסמן לשם.
שהצמצום הי' במל' דא"ס: מבואר בארוכה בד"ה אתה זוכר תרס"ב ע' רלז, כי גם בחי' מל' דא"ס הוא בבחי' רוממות והתנשאות שגם קודם שנברא העולם היינו בבחי' אוא"ס שלפני הצמצום הי' ג"כ בחי' כח המלוכה, דמלוכה זו היא עיקר סיבת התהוות העולמות, וענינה הוא ג"כ בבחי' התנשאות ובבחי' סילוק בעצמותו כו' ולכן הי' בה הצמצום שהוא בחי' סילוק והעדר האור כו'.
באשר דבר מלך שלטון: קהלת, ח, ד.
ברבות פ' תשא ר"פ מ"ם: "כשבא הקב"ה ללמוד תורה לישראל אמרה ארבעה פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל כו' ואח"כ ויאמר לאדם" — ביאוה"ז לצ"צ-א ע' נז. וראה גם אוה"ת שמות כרך-ז ע' ב'תקעט.
לבין — עצמו: בתרס"ב ע' שכג: נמצא שיש באוא"ס שלפני הצמצום ב' מדרי' בחי' הגילוי באותיות המחשבה עד"מ שהוא בחי' גילוי עד"מ לעצמו עדיין ואינו שייך אל הזולת, ובחי' הגילוי באותיות הדבור עד"מ שהוא בחי' הגילוי השייך אל הזולת כו'. ראה ד"ה ויצחק בא תרס"ג ע' סח.
בד"ה ועשו להם ציצית: סידור שער הציצית ג, ד.
ברבות פ' בראשית פ"ג: "מהיכן נבראת האורה. א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו כו' א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה" — נעתק ביהל אור ע' שצד. וראה באוה"ת פ' קרח ע' תשח מה שאלה זו מהיכן נבראת האורה ומה קשה לו על האור יותר מכל שארי הדברים שנבראו יש מאין ע"ש. וראה גם ביהל אור ע' שצה.
ובפ' ויקהל פ"נ: "מהיכן נבראת האורה אמר נתעטף הקב"ה בשלמה . . כמ"ש עוטה אור כשלמה" — נעתק ביהל אור ע' שצד ושם בארוכה.
יש לבאר ענין האותיות: ראה גם מאמרי אדה"ז — ענינים ע' פב. סה"מ תקס"ג-א ע' רה.
באגה"ק ד"ה ויעש דוד שם: סי' ה. ראה בליקוט פירושים שם.
כ"ב . . הברת המבטא: ראה אגה"ק סי' יט (קכט, א).
ב' מילדות העבריות: שמות א, טו.
וקרא זא"ז ואמר: ישעי' ו, ג.
המלאכים שכליים נבדלים: רמב"ם הל' יסוה"ת ב, ט. הנסמן לקמן (שלח) מה, א.
פ"ג דברכות: יח, ב.
מל' דאצי' . . עתיק . . דבריאה: ראה ע"ח שמ"ב פ"א. ועוד.
ע"פ ועתה יגדל נא: לקו"ת שלח לט, ב "וכמ"ש בכתבי האריז"ל שממלכות דאצילות נעשה כתר חכמה בינה דעת בבריאה כו' וכן ממלכות דבריאה ליצירה כו'".
בד"ה שובה ישראל: בבוך 1999 מציין שאולי הכוונה לקמן דרושים לש"ש סו, ד "כי כמו שיש מחשבה דבור ומעשה בפו"מ כך יש כל בחי' הללו בשכל . . דא"ק נק' אדם דבריאה". ומוסיף ע"ז "ולפי"ז אי"ז שיש אותיות למעלה מהשכל רק שיש מדרי' למעלה מהשכל שנחלקים לג' בחי'".
ובביאור ע"פ חקת התורה: לקו"ת חקת נט, ג.
בד"ה שיר השירים: לקו"ת שה"ש א, ג "דכמו שיש אותיות הדבור ויש אותיות המחשבה, כך יש אותיות הכלולים בשכל וגם בלמעלה מהשכל". בבוך 1999 כ' ע"ז "א"כ מבאר דיש בחי' אותיות בלמעלה מהשכל ולא שהמדרי' הם רק כדוגמת מחו"ד. או י"ל הכוונה כפשוטו שיש מדרי' דמחדו"מ גם למעלה מהחכמה".
במק"מ (דט"ו ע"א): בד"ה ציון במשפט תרס"ב ע' שסא מביא המק"מ: "דטהירו סתם הוא בחי' א"ק, ואויר קדמון הוא בחי' האו"מ שע"ג א"ק" ע"ש בארוכה.
שמבחי' הרשימו . . נתהוו בחי' אותיות רל"א שערים: ראה סה"מ תרמ"ג ע' עט.
ובמאו"א אות ט' סי' יז: מובא גם באוה"ת משפטים-ז ע' ב'תשלח ומוסיף ע"ז "ובאות אלף סעי' קנג כתב אויר קדמון הוא אויר שאינו נתפס הנשאר במקום הפנוי בעת הצמצום וכן נק' הכתר עליון כו' עכ"ל". וראה גם ביאה"ז לצ"צ-ב ע' תתקט. ובאוה"ת פ' יתרו ע' תתלט. ד"ה ציון במשפט תרס"ב ע' שסא בענין אויר קדמון.
בד"ה מזוזה מימין: תו"א מב, ג.
בהרמ"ז ר"פ ויקרא: באוה"ת חנוכה דף תתקנב, א "וזהו שנק' האותיות אויר מקור האור שהאויר הוא למעלה ממו"ס בחי' רישא תנינא הנק' אוירא שנעשה גלגלתא לגבי מו"ס ומשם שרש האותיות כמבואר בהרמ"ז ר"פ ויקרא יעו"ש באריכות".
בד"ה אני ישנה: לקו"ת שה"ש לג, ג "שהן המביאות והממשיכות אור א"ס ב"ה מההעלם אל הגילוי להיות גילוי אוא"ס ב"ה ממש בנפש האדם".
עוטה אור כשלמה: תהלים קד, ב.
שאלוני — בת"א פ' משפטים: ראה שם עח, ג.
ע"פ ואתה מרבבות קדש: ראה לקו"ת ברכה צג, א.
בד"ה יביאו לבוש מל': תו"א צ, א.
כך עד"ז יובן עד"מ הנמשל למעלה: באוה"ת ויקרא-ד ע' א'קסד מבאר "כך עד"מ בחי' אותיות רל"א שערים שהם נק' מלבוש לאור א"ס דוקא להאור דוקא, משא"כ מהותו ועצמותו ית' אין שייך לומר בו מלבוש כו' וגם מה שמלבישים להאור לא כל בחי' האור רק קצת ממנו . . היינו שהאותיות הנ"ל הם עד"מ בחי' היותר תחתונה ושפלה מכל בחי' האור א"ס" ע"ש.
מבואר בע"ח . . רק לשכך האזן נדבר כן עכ"ל: בד"ה והר סיני תרס"ב ע' שכה מעיר ע"ז "ושם מבואר זה לענין עתיק דאצי', אמנם כמו"כ י"ל גם למעלה מזה. והיינו כמ"ש בע"ח שער שבה"כ פ"ה שיש כדוגמת עתיק לעילא מגולגלתא דא"ק שהיא בחי' ראשית הקו הנמשך מבחי' מל' דמל' דא"ס כמו שהוא לפני הצמצום כו'.
ע"ד הארה דהארה: ראה ד"ה והר סיני תרס"ב ע' שכג.
וע' בביאור האד"ר . . תיו רשים רשימו לע"י: ראה גם ביאה"ז לצ"צ-א ע' כו. אוה"ת שה"ש-ג ע' א'יט.
בחי' אחרונה שבמאציל: "והיינו כי כללות האותיות הם בחי' אחרונה (והיינו בחי' מל' דא"ס, דמלכות היא בחי' אותיות כידוע . . והתי"ו הוא בחי' מלכות שבמלכות כמ"ש בלקו"ת שם [הכוונה לכאן] הרי שיש בחי' אותיות באוא"ס שלפה"צ" — הגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' נט, ע"ש בארוכה.
מל' שבמל' שבא"ס: בהגהות לפתח אליהו תרנ"ח ע' נח מוסיף "ובד"ה להבין מ"ש באוצ"ח כ' דבבחי' זו הי' הצמצום, ובשער היחוד פי"ג משמע דהצמצום הי' גם בבחי' שלמעלה מזה כו'" ע"ש.
שאין צודק ח"ו שום תואר וספי' בא"ס: "והיינו ג"כ שיש שם ספי' באוא"ס אלא שאינן בבחי' ספי' ממש כ"א בכח לבד" — הגהות לד"ה פתח אליהו תרנ"ח ע' נח.
בביאור ע"פ את שבתותי: לעיל (בהר) מג, ג. ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע קמז ואילך.