פרק יא - פרקי חיזוק · כב - מה שכרן של שומרי הקדשה והאמונה
וְנַחֲזֹר לְבֵאוּר הַכָּתוּב "מַה טֹּבוּ", שֶׁהוּא בְּרָכָה שֶׁהִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא מִכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּפָרָשַׁת 'בָּלָק' לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּהֵא בְּלִי הֶפְסֵק וְקִיּוּם נִצְחִי בְּכָל הַדּוֹרוֹת. וְאָמַרְנוּ לְעֵיל, שֶׁזֶּה קָאֵי עַל צְנִיעוּת הַבַּיִת מַלְבּוּשֵׁי הַקֹּדֶשׁ וּמִצְוַת קְדֻשַּׁת הַנְהָגַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וְלָזֶה מַסִּיק הַכָּתוּב אַחַר זֹאת: "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם", וְהוּא פֵּרוּשׁ שֶׁל הַפָּסוּק הַקּוֹדֵם. דְּהַיְנוּ: מַה יִּצְמַח לָכֶם? אֵיזֶה טוֹב וְאֵילוּ פֵּרוֹת מֵאֵלּוּ הָאֹהָלִים וּמִמִּשְׁכָּנוֹת כָּאֵלּוּ? וְאָמַר: "כִּנְחָלִים נִטָּיוּ", פֵּרַשׁ רַשִׁ"י זַ"ל, שֶׁנִּתְאָרְכוּ וְנִמְשְׁכוּ לִנְטוֹת לְמֵרָחוֹק. וְכָל זֶה הַכָּתוּב קָאֵי עַל שְׁנֵי הַפְּרָטִים דִּלְעֵיל, דְּהַיְנוּ: עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת צְנִיעוּת הַבַּיִת, יִמְשֹׁךְ לָכֶם שֶׁפַע נְבִיעוּ דְּנִשְׁמָתָא מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, וְלֹא יִפְסֹק, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁפַע נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת לָעוֹלָם, הֲגַם שֶׁמִּתְעָרְבִים בְּנִשְׁמוֹת רִשְׁעֵי הַדּוֹר פּוֹרְקֵי עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עֶרֶב רַב. וְכָל אֶחָד יִזְכֶּה לָזֶה לְפוּם דַּרְגָּא דִּילֵיהּ וּכְפִי מְסִירַת נַפְשׁוֹ לַה'.
וְאָמַר הַכָּתוּב אַחַר כָּךְ: "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר", כִּי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלָה לְגַן, כְּדִכְתִיב (שה"ש ד): "גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה", זֶה קָאֵי עַל צְנִיעוּת, שֶׁנָּעוּל בְּגֻשְׁפַּנְקָא דְּמַלְכָּא שֶׁלֹּא יִמְשֹׁל בָּהּ זָר לִילִית מִרְשַׁעַת חֲצוּפָה זוֹנָה, אָכְלָה וּמָחֲתָה וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן, כָּכָה דַּרְכֵיהֶם שֶׁל הַשְּׁרִיצוּת, רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְאָמַר "כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר", שֶׁעַל יְדֵי בַּיִת כָּזֶה שֶׁהוּא בִּקְדֻשָּׁה נִתְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם כְּמוֹ גַּן נָאֶה שֶׁאֵצֶל הַנָּהָר, שֶׁהַכֹּל רוֹאִים פֵּרוֹתֶיהָ הַנְּעִימִים וְהַמְּתוּקִים. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁרָחוֹק מִן הַיִּשּׁוּב שֶׁטָּמוּן מִן הָעַיִן, אָז אֵין שׁוּם אֶחָד רוֹאֶה גִּדּוּל פֵּרוֹתֶיהָ הַיָּפִים.
כג - כנגד אהל - סמל הצניעות - בעולם הזה,
יִזְכֶּה לְאֹהֶל כְּנֶגְדּוֹ בַּקְּדֻשָּׁה בְּגַן עֵדֶן
וְעַל דֶּרֶךְ הַצְּנִיעוּת נִתְבָּאֵר עַל פִּי רַשִׁ"י זַ"ל שֶׁנִּקְרָא כָּל בֵּית הַצְּנִיעוּת בִּלְשׁוֹן 'אֹהֶל' כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ"י זַ"ל: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ" - רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִים, כִּי נֶגֶד כָּל אֹהֶל הַבַּיִת שֶׁמִּתְנַהֵג בִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ נֶגְדּוֹ בְּגַן עֵדֶן אֹהֶל קָדוֹשׁ וְנוֹרָא לַעֲלִיּוֹת נְשָׁמָה לְעֵת הַצֹּרֶךְ שֶׁנִּצְרַךְ לוֹ לְאַחַר אֲרִיכַת יָמִים לַעֲלוֹת בַּעֲלִיּוֹת שֶׁל מַעְלָה הַמֻּכְרָח לְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁזּוֹכִין לָזֶה. וִיקֻיַּם בָּהֶם מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (הושע יב): "עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים".