אור ברסלב
מראות הצובאות פרק יא - פרקי חיזוק › ב - מעשה שהיה

מראות הצובאות

פרק יא - פרקי חיזוק · ב - מעשה שהיה

א - "רק היום לא נורא, מחר כבר אשתנה!"

בָּעִיר חוֹלוֹן הָיְתָה אִשָּׁה, שֶׁנִּקְרָא לָהּ בְּשֵׁם שָׂרָה, שֶׁקָּרְאָה אֶת סִפְרֵנוּ "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל" (מהדורה ראשונה) וּבָרוּךְ ה' רָאֲתָה כִּי חֻלְצוֹתֶיהָ אֵינָן לְפִי הַהֲלָכָה. מָחָר בַּבֹּקֶר - הֶחְלִיטָה - אֲנִי קוֹנָה חֻלְצוֹת חֲדָשׁוֹת כַּהֲלָכָה וְכָרָאוּי.

לַמָּחֳרָת, קָמָה שָׂרָה בַּבֹּקֶר, וְהִנֵּה - אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת חֹם (עַד כְּדֵי כָךְ יָכוֹל הַיֵּצֶר לְשַׂחֵק). הִצְטַעֲרָה שָׂרָה עַל שֶׁאֵין בִּיכָלְתָּהּ תֵּכֶף לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל "מִצְוָה הַבָּאָה בְּיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה".

בְּעוֹדָהּ שׁוֹכֶבֶת עַל מִטָּתָהּ וּמְהַרְהֶרֶת בְּצַעְרָהּ - דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת! קָמָה לִפְתֹּחַ, וּלְפָנֶיהָ נִצֶּבֶת אִשָּׁה וּבְיָדֶיהָ חֻלְצוֹת לִמְכִירָה, חֲדָשׁוֹת וּמְהֻדָּרוֹת כַּהֲלָכָה. "רְצוֹנֵךְ בְּחֻלְצוֹת אֵלּוּ?" שָׁאֲלָה.

רָאֲתָה שָׂרָה עַיִן בְּעַיִן הִתְמַשְּׁשׁוּת דִּבְרֵי חֲזַ"ל: "הַבָּא לִטָּהֵר - מְסַיְּעִין אוֹתוֹ".

ג - ממש להפך ממה שחשבתי...

"מַדּוּעַ אֵינֵךְ מוֹכִיחָה אֶת שְׁכֶנְתֵּךְ אֲבִיגַיִל," פּוֹנָה הָרַבָּנִית יָעֵל לַחֲבֶרְתָּהּ רוּת, "תִּרְאִי אֵיךְ שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לֹא בִּצְנִיעוּת כְּלָל, מַכְשִׁילָה רַבִּים! אַתְּ בְּתוֹר שְׁכֵנָה צְרִיכָה לְהוֹכִיחַ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תִשְּׂאִי עִמָּהּ בְּאוֹתוֹ עָוֹן נוֹרָא."

"מִי אָמַר לָךְ שֶׁלֹּא הוֹכַחְתִּי אוֹתָהּ?" עוֹנָה גְּב' רוּת, "תַּאֲמִינִי לִי שֶׁדִּבַּרְתִּי אִתָּהּ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּנֹעַם וּבִידִידוּת, וְאַף אָפִיתִי לָהּ עוּגָה פְּעָמִים מִסְפָּר רַק כְּדֵי לְמָשְׁכָהּ וְלִקְנוֹת אֶת לִבָּהּ וְלַהֲשִׁיבָהּ מִדְּרָכֶיהָ - וְלֹא הִצְלַחְתִּי. פָּשׁוּט לֹא הִצְלַחְתִּי לְשַׁכְנְעָהּ בְּשׁוּם אֹפֶן."

"מַה הַמַּחְסוֹם הָעִקָּרִי הַמַּקְשֶׁה עָלֶיהָ לְשַׁנּוֹת אֶת לְבוּשָׁהּ?" שׁוֹאֶלֶת הָרַבָּנִית יָעֵל אֶת חֲבֶרְתָּהּ רוּת.

"שְׁתֵּי מִלִּים בְּפִיהָ שֶׁל שְׁכֶנְתִּי:" עוֹנָה רוּת. "'אֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת. מַה יַּגִּידוּ עָלַי?. מְאֹד אֲנִי מְבִינָה אֶת מַעֲלַת הַלְּבוּשׁ הַצָּנוּעַ וּמְשֻׁכְנַעַת אֲנִי שֶׁזֶּהוּ אָכֵן מְחֻיָּבוּת לְאִשָּׁה כְּשֵׁרָה, אוּלָם הִתְרַגַּלְתִּי כָּךְ שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי, וּמְאֹד לֹא נָעִים לִי לְשַׁנּוֹת וּלְהִתְחַפֵּשׂ בִּפְנֵי הָעוֹלָם וּבִפְנֵי מִשְׁפַּחְתִּי'".

"יֵשׁ לִי עֵצָה שֶׁאוּלַי תּוֹעִיל," אוֹמֶרֶת יָעֵל, "תֹּאמְרִי לָהּ שֶׁתַּתְחִיל בִּלְבִישַׁת לְבוּשׁ צָנוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, שָׁם אֵין כָּל כָּךְ טַעֲנָה שֶׁל מַה יַּגִּידוּ, וְאוּלַי הַתְחָלָה זוֹ תִּפְתַּח פֶּתַח טוֹב."

"הוֹ, רַעְיוֹן! אַצִּיעַ לָהּ לִשְׁכֶנְתִּי הַצָּעָה זוֹ, וְאוּלַי... הַכֹּל יָכוֹל לִהְיוֹת".

בֹּקֶר טוֹב. אֲבִיגַיִל הַיְקָרָה פּוֹנָה לִשְׁכֶנְתָּהּ רוּת, וּמֵעִנְיָן לְעִנְיָן מַצִּיעָה לָהּ רוּת לַאֲבִיגַיִל אֶת הַצָּעָתָהּ שֶׁל הָרַבָּנִית יָעֵל.

"אֲנִי לֹא מִתְנַגֶּדֶת," עוֹנָה אֲבִיגַיִל, "וּמוּכָנָה אֲנִי בְּתוֹךְ בֵּיתִי לְכָל הַפָּחוֹת לִלְבּשׁ בֶּגֶד צָנוּעַ, וַאֲפִלּוּ כִּסּוּי רֹאשׁ".

יָמִים מִסְפָּר לְאַחַר מִכֵּן בָּאָה נָאוָה, חֲבֶרְתָּהּ שֶׁל אֲבִיגַיִל מִנֹּעַר, בִּלְבוּשׁ פָּרוּץ מִגִּדְרֵי הַהֲלָכָה, וְדוֹפֶקֶת בְּדֶלֶת בֵּיתָהּ שֶׁל אֲבִיגַיִל.

"שָׁלוֹם לָךְ, אֲבִיגַיִל. זְמַן כֹּה רַב לֹא רְאִיתִיךְ. מַמָּשׁ הִשְׁתַּנֵּית. וּבִפְרָט שֶׁאֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתְּ בִּלְבוּשׁ חֲרֵדִי. מָה - חָזַרְתְּ בִּתְשׁוּבָה?!" אֲבִיגַיִל הֶחְוִירָה, לָזֶה לֹא צִפְּתָה שֶׁתָּבוֹא חֲבֶרְתָּהּ וְתִתְפְּסָהּ בְּ"קִלְקוּלָהּ".

וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁשָּׁמְעָה נָאוָה אֶת תְּגוּבָתָהּ שֶׁל אֲבִיגַיִל, הִמְשִׁיכָה בִּדְבָרֶיהָ: "הַאֲמִינִי לִי, אֲבִיגַיִל, הַלְוַאי עָלַי, מִזְּמַן רְצוֹנִי גַּם לְהִתְלַבֵּשׁ בִּצְנִיעוּת. זֶה כָּל כָּל אָצִיל, זֶה כָּל כָּךְ עִם יֹפִי וְחֵן אֲמִתִּי. אֵינֵךְ יוֹדַעַת כַּמָּה מַתְאִים לָנוּ לִלְבּשׁ כָּךְ. אַתְּ נִרְאֵית מַמָּשׁ אִשָּׁה מְלֵאָה חֵן וְכָבוֹד, אוּלָם קְשָׁיִים גְּדוֹלִים עוֹמְדִים לִי בְּדַרְכִּי: בּוּשָׁה, לַחַץ חֶבְרָתִי, לַחַץ מִשְׁפַּחְתִּי... תְּבָרְכִי אוֹתִי, גַּם אֲנִי רוֹצָה! הַלְוַאי! מָתַי יַגִּיעַ תּוֹרִי לִהְיוֹת גִּבּוֹרָה כָּמוֹךְ - זֶה מַמָּשׁ גְּבוּרָה! אַשְׁרַיִךְ!".

וּפֶלֶא - כִּי דַּוְקָא עַתָּה קִבְּלָה אֲבִיגַיִל אֶת הַכֹּחַ וְהַדַּחַף לְשַׁנּוֹת מַלְבּוּשֶׁיהָ גַּם בַּחוּץ...

אֶפִּיזוֹדָה זוֹ מַרְאָה לָנוּ אֶת כֹּחוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הַנּוֹתֵן הַרְגָּשָׁה לְאִשָּׁה הַלּוֹבֶשֶׁת שֶׁלֹּא בִּצְנִיעוּת, בְּאִם תְּשַׁנֶּה לְבוּשָׁהּ, יֵרֵד מֵעֶרְכָּהּ וּמִכְּבוֹדָהּ, וַהֲרֵי הוּא לְהֵפֶךְ - כִּי יִרְאוּהָ כְּגִבּוֹרַת רוּחַ הַמּוֹשֶׁלֶת בְּיִצְרָהּ, אִשָּׁה מְכֻבֶּדֶת הַמְכַבֶּדֶת אֶת עַצְמָהּ וְרוֹאָה אֶת מַעֲלַת עַצְמָהּ עַל פְּנֵי הַנָּשִׁים הַזּוֹלוֹת וְהַפְּחוּתוֹת שֶׁאֵינָן שׁוֹמְרוֹת עַל כְּבוֹדָן, בָּזֶה שֶׁמְּסִירוֹת מַסְוֵה הַבּוּשָׁה מֵעֲלֵיהֶם.

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה