אור ברסלב
מראות הצובאות פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות › לט - מוסר חזוק לצניעות

מראות הצובאות

פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות · לט - מוסר חזוק לצניעות

לח - שחד התאוה מסמא את עיני השכל מהאמת

אַשְׁרֵינוּ, מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ, שֶׁהֶעֱלָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִשִּׁפְלוּת הָעַמִּים וְרוֹמְמָנוּ מִן הַפְּחִיתוּת, וְטִהֵר אוֹתָנוּ מִן הַזֻּהֲמָא שֶׁהָאֻמּוֹת שְׁקוּעִים בּוֹ, וְהֶעֱלָנוּ עִלּוּי אַחַר עִלּוּי בְּכָל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת, בְּתִתּוֹ לָנוּ תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּמִצְווֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת פָּתַח לָנוּ כָּל הַשְּׁעָרִים לַעֲלוֹת מַעְלָה מַעְלָה בְּלִי גְּבוּל, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, וְקֵרְבָנוּ לִהְיוֹת מֵהָעוֹמְדִים לְפָנָיו.

וְהִזְהִירָנוּ שֶׁלֹּא נִתְפַּתֶּה אַחַר הַיֵּצֶר הָרָע, לְהִתְגָּעֵל עוֹד בְּאוֹתוֹ זֻהֲמָא, אֶלָּא נִהְיֶה קְדוֹשִׁים וּדְבוּקִים בּוֹ וּבַעֲבוֹדָתוֹ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ.

וְלֹא רַק מֵהָעֲכִירוּת הַגַּס הִפְרִישָׁנוּ, כְּגוֹן עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וַאֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּשְׁקָצִים וְדָם וְכוּ', אֶלָּא צִוָּה שֶׁגַּם מַעֲשֵׂינוּ הַמֻּתָּרִים יִהְיוּ קְדוֹשִׁים, וְהוּא אֲמָרוֹ: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּעֲשֵׂינוּ הַגַּשְׁמִיִּים הַמֻּתָּרִים יְכוֹלִים לִהְיוֹת כְּמִצְווֹת מַמָּשׁ.

גַּם צִוָּה שֶׁכָּל אֵיבָרֵינוּ יִהְיוּ קְדוֹשִׁים, פִּינוּ וְדִבּוּרֵנוּ יִהְיֶה קָדוֹשׁ וְנָקִי, וּרְאִיָּתֵנוּ יִהְיֶה שָׁמוּר וְנָקִי, וּשְׁמִיעָתֵנוּ יִהְיֶה נָקִי שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ אֲפִלּוּ דִּבּוּרִים מְגֻנִּים אוֹ דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְכֵן יָדֵינוּ וְרַגְלֵינוּ וְכוּ', וּמִכָּל שֶׁכֵּן מַחֲשַׁבְתֵּנוּ שֶׁבּוֹ תָּלוּי הַכֹּל, וְהוּא מִשְׁכַּן הַנְּשָׁמָה, שֶׁיִּהְיֶה טָהוֹר וְנַעֲלֶה וּמְרוֹמָם. וַאֲפִלּוּ מַלְבּוּשֵׁנוּ וּבְהֶמְתֵּנוּ וּשְׂדוֹתֵינוּ וּשְׁאָר רְכוּשֵׁנוּ קִדֵּשׁ בְּכַמָּה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה.

גַּם קִדְּשָׁנוּ בִּזְמַנֵּי וּמוֹעֲדֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר בְּנֵי אֵל חַי מִתְעַלִּים בָּהֶם עִלּוּי אַחַר עִלּוּי בְּלִי גְּבוּל.

וְחִלֵּק בָּנוּ קְדֻשָּׁתוֹ בְּמַדְרֵגוֹת, זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה: יִשְׂרְאֵלִים, לְוִיִּים, כֹּהֲנִים, כֹּהֵן גָּדוֹל.

וְכָל אֶחָד יָכוֹל לִזְכּוֹת לְהַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁכֵּתֶר תּוֹרָה גָּדוֹל מִכֶּתֶר כְּהֻנָּה וּמִכֶּתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר תּוֹרָה מֻנַּחַת וְעוֹמֶדֶת וּמוּכֶנֶת לְכָל יִשְׂרָאֵל.

וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבָּ"ם (סוף הלכות שמיטה ויובל):

וְלֹא שֵׁבֶט לֵוִי בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל אִישׁ וָאִישׁ מִכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ, וְהֵבִינוֹ מַדָּעוֹ לְהִבָּדֵל לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְעָבְדוֹ, לָדַעַת אֶת ה', וְהָלַךְ יָשָׁר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂהוּ הָאֱלֹהִים, וּפָרַק מֵעַל צַוָּארוֹ עֹל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְֻשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם, הֲרֵי זֶה נִתְקַדֵּשׁ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים, וְיִהְיֶה ה' חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, וִיזַכֶּה לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּבָר הַמַּסְפִּיק לוֹ, כְּמוֹ שֶׁזִּכָּה לַכֹּהֲנִים לַלְּוִיִּים, הֲרֵי דָּוִד ע"ה אוֹמֵר: "ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

וְאַף נָשִׁים הַבָּאִים לְהִתְקַדֵּשׁ עַל דֶּרֶךְ הַשַּׁיָּךְ אֶצְלָם עַל פִּי הַתּוֹרָה, זוֹכִים לַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה כְּסֶרַח בַּת אָשֵׁר, שֶׁנִּכְנְסָה לְגַן עֵדֶן בְּחַיֶּיהָ, וּכְשֶׁבַע נָשִׁים נְבִיאוֹת וּשְׁאָר הַצִּדְקָנִיּוֹת הַמְפֻרְסָמוֹת.

וְזֶה לְשׁוֹן תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ (פ"ט): מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, בֵּין יִשְׂרָאֵל, בֵּין עוֹבֵד כּוֹכָבִים, בֵּין אִישׁ, בֵּין אִשָּׁה, בֵּין עֶבֶד וּבֵין שִׁפְחָה, הַכֹּל לְפִי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כָּךְ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְכָל כָּךְ גִּדְּלָנוּ וְקִדְּשָׁנוּ הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, עַד שֶׁהֵכִין בַּעֲבוּרֵינוּ מָקוֹם הַקָּדוֹשׁ בְּעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת, וְהוּא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקֻדֶּשֶׁת וְכוּ', עָרִים מֻקָּפוֹת חוֹמָה וְכוּ', עַד בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הִשְׁכִּין שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵינוּ, וְכָל בָּאֵי עוֹלָם רָאוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל.

וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּעֵת עַתָּה הֶגְלָנוּ מִשָּׁם וְסִלֵּק שְׁכִינָתוֹ, הֲרֵי נִשְׁבַּע לְגָאֳלֵנוּ וּלְהַשְׁכִּין שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵינוּ לְעוֹלָם.

וְאַף עַתָּה בִּהְיוֹתֵינוּ בַּגָּלוּת עֲדַיִן חֲבִיבוּתָהּ גַּבָּן, וְרַק כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ, ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסֶּרְךָ לְהֵטִיב לָנוּ בַּאַחֲרִיתֵנוּ, וְכָל מַה דְּעָבִיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבִיד, וְלֹא עֲזָבָנוּ לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחָנוּ: "וְאַף גַּם זֹאת בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיהֶם", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל מָקוֹם שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל - שְׁכִינָה עִמָּהֶם, וְיֵשׁ עֲדַיִן הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה עַל כָּל מִי שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ וּמִתְטַהֵר וְרָאוּי לָזֶה בְּכָל הַדּוֹרוֹת, כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם שֶׁרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוֹפִיעַ אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ.

וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֵנוּ, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵינוּ, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (דברים כג, טו): "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְגוֹ'", וּכְפִי דִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, גַּם הַיּוֹם - אִם מַחֲנֵנוּ קָדוֹשׁ - מִתְקַיֵּם פָּסוּק זֶה, וַה' יִתְבָּרַךְ מִתְהַלֵּךְ בֵּינֵינוּ.

וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל: שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, דְּהַיְנוּ שֶׁבֵּית יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַהֵג בִּצְנִיעוּת, נַעֲשָׂה הַבַּיִת הַהוּא מְקוֹם מִשְׁכַּן לַה' יִתְבָּרַךְ (בְּוַדַּאי הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה הַזֹּאת אֵינוֹ בְּאוֹתוֹ מַדְרֵגָה כְּמוֹ אֵצֶל הַצַּדִּיקִים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּמוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, מִכָּל מָקוֹם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה יֵשׁ). וְאַחַר כָּל זֹאת, מַה מְּאֹד גָּדְלָה חוֹבָתֵנוּ לְהִתְנַהֵג בִּקְדֻשָּׁה וּצְנִיעוּת גָּדוֹל, וְלַעֲמֹד בְּמַעֲלָתֵנוּ, וְלֹא לָרֶדֶת, חַס וְשָׁלוֹם, מִמַּדְרֵגָתֵנוּ, וְלִרְצוֹת בְּשִׁפְלוּת הַגּוֹיִם, חַס וְשָׁלוֹם.

נִזְכֹּר נָא תָּמִיד שֶׁאֲנַחְנוּ בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם, בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְנַחֲזִיק בִּקְדֻשָּׁתֵנוּ וְלֹא נִתֵּן לְזֻהֲמַת הַמּוֹדוֹת הַמְטֹרָפִים, וּלְהַחַיִּים הַמְגֻשָּׁמִים שֶׁל קִנְאָה וְתַאֲוָה וְכָבוֹד, לָבוֹא אֶל בָּתֵּינוּ לִנְגֹּף.

וְלֹא נַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל צְחוֹק הַכְּסִילִים וְהַמְגֻשָּׁמִים, כִּי רַק מֵחֲמַת שֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם הַשְׁפָּעַת הַגּוֹיִים הֵם צוֹחֲקִים (וְלֹא מֵחֲמַת דַּעַת וְהִתְעוֹרְרוּת טוֹבָה, גַּם לֹא קִבְּלוּ מֵאֲבוֹתֵיהֶם אוֹ רַבּוֹתֵיהֶם זֹאת) וְשִׁכּוֹרִים הֵם מִשִּׁכְרוּת הַזְּמַן, עַל כֵּן הַצְּנִיעוּת אֶצְלָם לְלַעַג וְלַקֶּלֶס.

הַאִם נַעֲזֹב אֶת ה' יִתְבָּרַךְ וְאֶת כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהֶעֱלָנוּ אֵלָיו, וְנֵלֵךְ אַחַר הַשִּׁכּוֹרִים חֲסֵרֵי דַעַת?!

מִי פֶּתִי יַעֲשֶׂה זֹאת לְגָרֵשׁ אֶת הַשְׁרָאַת קְדֻשַּׁת הַשְּׁכִינָה מִן הַבַּיִת עַל יְדֵי הִתְנַהֲגוּת בִּלְתִּי צָנוּעַ, וּלְהַשְׁכִּין בִּמְקוֹם זֶה אֶת הַשְׁפָּעַת הַגּוֹיִים הַמְתֹעֶבֶת, אֲשֶׁר עַל זֶה צוֹעֵק הַפָּסוּק (ירמיה ב, יג): "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים".

הַאִם אֶת יְרֻשַּׁת אִמּוֹתֵינוּ הַנִּכְבָּד מִכָּל כָּבוֹד, וְהַיָּקָר מִכָּל יָקָר, הוּא הַצְּנִיעוּת וְהַבּוּשָׁה, הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה, הַאִם זֹאת נַחֲלִיף עַל הַחֻצְפָּה וְהַשַּׁחְצָנוּת שֶׁל דּוֹרֵנוּ?! הַאִם הַשַּׁחְצָנוּת הַזֶּה יוֹתֵר יָקָר וְנִכְבָּד?! הַאִם נַעֲזֹב אֶת שְׁמִירָתוֹ וְהַצָּלָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־ בָּרוּךְ־הוּא, בִּהְיוֹת בָּתֵּינוּ קָדוֹשׁ וְנָקִי, וְנִקַּח בִּמְקוֹמוֹ אֶת הַהִתְנַהֲגוּת הַבִּלְתִּי צָנוּעַ, שֶׁהֶזֵּקוֹ וַדַּאי בַּנֶּפֶשׁ וּבַגּוּף, וְאֶל מִי נָנוּס לְעֶזְרָה בְּעֵת צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, הֲלֹא עַל זֶה צוֹעֵק הַפָּסוּק (דברים לב, לז-לח): "וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ, אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה", וַה' יִתְבָּרַךְ מִתְרַעֵם עַל יְדֵי יִרְמְיָה הַנָּבִיא (ירמיה ב, כז): "כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ, וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ".

הַאִם נְחַפֵּשׂ תַּחְבּוּלוֹת וַאֲמַתלָאוֹת לְהִתְקָרֵב אֶל הֵפֶךְ הַצְּנִיעוּת כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר, וְנִשְׁתּוֹקֵק אֶל הַזֻּהֲמָא, וְלֹא נִשְׁתּוֹקֵק בִּמְקוֹם זֶה אֶל אָבִינוּ, רוֹעֵנוּ, צוּרֵנוּ וְגוֹאֲלֵנוּ, לְהִתְרַפֵּק אֶל קְדֻשָּׁתוֹ, וּלְהִתְקָרֵב לְאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרַךְ כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר, בִּהְיוֹתֵינוּ מִתְחַזְּקִים בִּצְנִיעוּת גְּמוּרָה כְּאִמּוֹתֵינוּ.

הַמְעַט לָנוּ הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד שֶׁקֵּרְבָנוּ הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר לִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, לִהְיוֹתֵינוּ בָּנָיו וַעֲבָדָיו, וְכִבְּדָנוּ בְּתוֹרָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ וּמִצְווֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם חֲשׁוּבִים וִיקָרִים הַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִתִּי לְאֵין חֵקֶר.

וּנְבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה וְכָבוֹד אַחֵר, וּמַהוּ הַדָּבָר שֶׁאָנוּ רוֹצִים לְהִתְכַּבֵּד בּוֹ? הֵם הַ"שְּׁמָאטֶעס", הַבְּגָדִים הַצְּבוּעִים כָּךְ אוֹ כָּךְ, וַחֲתוּכִים כָּךְ אוֹ כָּךְ, וַעֲצֵי הָרָהִיטִים הַחֲתוּכִים וּמְצֻיָּרִים כָּךְ אוֹ כָּךְ, שֶׁבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הוּא אוֹתוֹ שְׁמָאטֶע, וְאוֹתוֹ חֲתִיכַת עֵץ, וְאֵין בְּעַצְמוּתוֹ שׁוּם עֵרֶךְ, וְזֶה יִהְיֶה לָנוּ לְכָבוֹד, לְהִתְכַּבֵּד בּוֹ?!

מִפְּנֵי שֶׁבְּדַעְתֵּנוּ הָעֲנִיָּה וְהַקְּטַנָּה אֵין אָנוּ מְבִינִים גֹּדֶל חֲשִׁיבוּתֵנוּ וְעֶרְכֵּנוּ הָרָם, אָנוּ רוֹצִים לְהִתְכַּבֵּד עִם הֶבֶל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.

נִתְעוֹרֵר נָא לְהַחֲזִיק בַּצְּנִיעוּת בִּשְׁלֵמוּת, כְּדַרְכָּם שֶׁל אִמּוֹתֵינוּ, לֹא רַק לְפִי שׁוּרַת הַדִּין בְּצִמְצוּם, אֶלָּא גַּם בְּתוֹסֶפֶת מְרֻבָּה, מִתּוֹךְ הֶרְגֵּשׁ פְּנִימִי, וְאֶת הַשְׁפָּעַת הַגּוֹיִים נוֹצִיא מִבָּתֵּינוּ, לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא בְּכָל גְּבוּלֵנוּ, צֵא טָמֵא נֹאמַר לוֹ, לֹא מִנֵּיהּ וְלֹא מִקְצָתוֹ, וְלִקְנוֹת אֶת הֶרְגֵּשׁ הַבּוּשָׁה וְהַצְּנִיעוּת בְּעֶצֶם הַנֶּפֶשׁ בְּכָל פְּנִיּוֹתָיו וְדִבּוּרָיו, לֹא רַק בַּלְּבוּשׁ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם בְּכָל הַהַנְהָגָה בַּבַּיִת וּבַחוּץ, וְעַל יְדֵי זֶה נַשִּׂיג אֶת קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְנוֹרִישֶׁנּוּ לְבָנֵינוּ אַחֲרֵינוּ עַד עוֹלָם, אָמֵן. (משכיל אל דל חלק א' כלל א' פרט ג')

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה