אור ברסלב
מראות הצובאות פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות › לח - שחד התאוה מסמא את עיני השכל מהאמת

מראות הצובאות

פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות · לח - שחד התאוה מסמא את עיני השכל מהאמת

לז - חובת בת ישראל

הָיִינוּ צְרִיכִים לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר בְּבֵרוּר פְּרָטֵי הָאִסּוּרִים שֶׁל מַלְבּוּשִׁים שׁוֹנִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם פְּרִיצוּת, וְגֹדֶל הַחוֹב שֶׁל מַלְבּוּשֵׁי צְנִיעוּת כְּדֵי לְבַטֵּל טַעֲנוֹת הַמִּתְפַּלְפְּלִים וּמְחַפְּשִׂים אַחַר הַהֶתֵּרִים.

אֲבָל הַוִּכּוּחִים וְהַמְצָאַת הַהֶתֵּרִים לא מַסְפִּיקוֹת הַדִּין וְהַהֲלָכָה, הֵם נוֹבְעִים שֶׁנֹּאמַר, נְבָרֵר וְנוֹכִיחַ אֶת הַפְּשָׁט הָאֲמִתִּי, וְשׁוּב לֹא יִתְוַכְּחוּ, אֶלָּא מִנְּטִיַּת הָרָצוֹן הֵם בָּאִים, כִּי אוֹתָם אֲשֶׁר חֶמְדַּת הַשִּׁפְלוּת קָבוּעַ בְּלִבָּם וְנוֹטִים אַחַר הָרְחוֹב, הֵם מְחַפְּשִׂים אַחַר הַהֶתֵּרִים, לֹא מִפְּנֵי שֶׁמְּבַקְּשִׁים הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁרְצוֹנָם עַז לְהִשָּׁאֵר בְּמִנְהָגָם, וְגַם לְתָרֵץ עַצְמָם שֶׁכָּךְ כָּשֵׁר וְיָשָׁר, עַל כֵּן נֶאֱחָזִין בְּכָל סְבָרָא קְלוּשָׁה וַעֲקוּמָה, וְהַכֹּל אֶצְלָם בְּגֶדֶר הַהֶכְרֵחַ וְהָאֹנֶס.

וַאֲפִלּוּ בֵּין אוֹתָם שֶׁמֵּחֲמַת אֹנֶס אֵין בֵּיתָם מִתְנַהֵג בִּצְנִיעוּת, יֵשׁ מֵהֶם מִתְעַקְּשִׁים שֶׁדַּרְכָּם דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה הִיא.

כִּי טֶבַע הָאָדָם שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְהוֹדוֹת לְעַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג בְּדֶרֶךְ טוֹב, אֶלָּא בּוֹנֶה סְבָרָא לְכָל עֲקַלְקַלּוֹתָיו, וְנַעֲשָׂה אֶצְלוֹ שִׁיטָה כָּזֹאת, וּמִתְחַזֵּק לוֹמַר שֶׁלֹּא מִפְּנֵי עַצְלוּת אוֹ זִלְזוּל מִתְנַהֵג כָּךְ, אֶלָּא יֵשׁ לוֹ שִׁיטָה כָּזוֹ, וּמְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ וְגַם אֶת אֲחֵרִים, כִּי מְאֹד קָשֶׁה לְהַשְׁלִים עִם הָאֱמֶת שֶׁהַסִּבּוֹת וְהַנְּגִיעוֹת וְהָאִינְטְרֵסִים מַכְרִיחִים אוֹתוֹ.

וְאִלּוּ הָיוּ הַסִּבּוֹת וְהַנְּגִיעוֹת מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ, אוּלַי גַּם הוּא הָיָה מֵרָאשֵׁי הַמַּחְמִירִים וְלֹא הָיָה מַחְשִׁיב סְבָרוֹתָיו וְהֶתֵּרָיו לִכְלוּם.

אֲבָל בֶּאֱמֶת שֹׁרֶשׁ הַוִּכּוּחִים לְהִשָּׁאֵר בְּמִנְהֲגֵי וְזִלְזוּלֵי הָעוֹלָם, הוּא הָרָצוֹן לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת הַלֵּב, כְּפִי שֶׁהַיֵּצֶר מַבְעִירוֹ, הָעַיִן רוֹאָה עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, נֶחְמָד וְנָעִים לְהַגּוּף הַבַּהֲמִי, וְהַלֵּב חוֹמֵד בְּלִי שׁוּם דַּעַת וּתְבוּנָה, בְּלִי לָשִׂים לֵב שֶׁאֲנַחְנוּ בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם, גּוֹי קָדוֹשׁ, וְכָל מַה שֶּׁרוֹאִים הַיּוֹם בָּעוֹלָם אֵינוֹ שַׁיָּךְ לָנוּ, וְהוּא הֵפֶךְ מֵעֶצֶם חַיֵּינוּ, כִּי אֲנַחְנוּ דְּבוּקִים בִּמְקוֹר הַחַיִּים הָאֲמִתִּים, הוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וּמֻבְדָּלִים אֲנַחְנוּ מִשִּׁפְלוּת הַגּוֹיִים.

אוּלַי יָדוּעַ לָהֶם אֲשֶׁר הַנִּרְאָה נֶגֶד הָעַיִן הוּא תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וּמוֹלִיךְ יָשָׁר אֶל הַתְּהוֹם, וַאֲשֶׁר אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם רְחוֹקִים הָיוּ מִכָּל זֶה, כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב בְּתַכְלִית הָרִחוּק, וְכָל הַפּוֹרֵשׁ מִדַּרְכָּם כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים.

יְדִיעָה זוּ אוּלַי גַּם דּוֹפֶקֶת בְּלִבָּם, וְאֵינָהּ נוֹתֶנֶת לָהֶם מְנוּחָה, אַךְ הָרָצוֹן הַחוֹמֵד לוֹחֵם נֶגְדּוֹ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לְהָאֱמֶת הַזֶּה לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ אֵינוֹ מַשְׁאִיר מָקוֹם וּזְמַן.

וּכְשֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ זֹאת בְּעַל כָּרְחוֹ, וְהָאֱמֶת הַזֶּה מַרְגִּיזוֹ, הוּא טוֹעֵן נֶגְדּוֹ וּמִתְאַמֵּץ לְהִצְטַדֵּק וּלְחַפֵּשׂ הֶתֵּר, כִּי יוֹדֵעַ הוּא בְּעַצְמוֹ וּבִפְנִימִיּוּתוֹ, שֶׁאֵין הַמְדֻבָּר כָּאן אִם זֹאת אָסוּר אוֹ מֻתָּר, אֶלָּא אִם לְהִבָּדֵל מֵחֶמְדַּת הַלֵּב, אוֹ לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת הַלֵּב, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הִתְקוֹמֵם נֶגֶד חֶמְדַּת הַלֵּב בְּעֹז וְתַעֲצוּמוֹת, הִנֵּה הָרָצוֹן שׁוֹלֵט וְרוֹצֶה לִדְחוֹת הָאֱמֶת וּלְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הָאֱמֶת הַפָּשׁוּט בְּלֹא כְּלוּם, עַל כִּן מֻכְרָח לְהִתָּלוֹת בְּאֵיזֶה הֶתֵּר וּסְבָרָה. וּכְשֶׁהַהֶתֵּר מִתְרוֹפֵף, הוּא מִתְקוֹמֵם לְהַחֲזִיקוֹ וְלַחֲזֹר עָלָיו וּלְקָבְעוֹ וּלְהַשְׁתִּיק בּוֹ אֶת קוֹל הַתְּבִיעָה שֶׁהָאֱמֶת תּוֹבֵעַ.

אֲבָל הָאֱמֶת הוּא שֶׁהוּא תָּפוּס בִּידֵי חֶמְדַּת הַלֵּב כְּשָׁבוּי, וְאֵינוֹ חָפְשִׁי לִשְׁפֹּט בַּאֲמִתִּיּוּת.

יוֹדֵעַ הוּא שֶׁהַהֲלִיכָה בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ הוּא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, וְיוֹדֵעַ הוּא שֶׁבְּכָל אֹפֶן רַשַּׁאי הוּא לְהַחְמִיר בִּצְנִיעוּת וְלֹא יִקְרֵהוּ שׁוּם עָוֹן בָּזֶה, אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל, כִּי נֶאֱסַר בְּמַאֲסַר רְצוֹנוֹ.

וּבָזֶה מְתֹרָץ פְּלִיאָה גְּדוֹלָה, מַה שֶּׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁמַּחְמִירִים בְּהַרְבֵּה עִנְיָנִים לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, לָצֵאת כָּל הַדֵּעוֹת, וַאֲפִלּוּ רַק מִנְהָג שֶׁל אֶחָד מִן הַצַּדִּיקִים וְהַגְּדוֹלִים מַחְמִירִים וְנוֹהֲגִים כְּמוֹתוֹ, אוֹ חֲשָׁשׁ קָטָן חוֹשְׁשִׁין עָלָיו לְהַחְמִיר, אוֹ דָּבָר שֶׁנִּמְצָא בְּסֵפֶר בִּלְתִּי מְפֻרְסָם, אוֹ אֵיזֶה סְגֻלָּה, מַחְמִירִים וְנוֹהֵג בּוֹ, וּבְעִנְיְנֵי הַצְּנִיעוּת שֶׁהֵם לָאוִין דְּאוֹרַיְתָא וְאִסּוּרִים מְפֹרָשִׁים, כָּל מַה שֶּׁיּוֹדְעִים וְכָל מַה שֶּׁמַּזְהִירִים אֵינוֹ דַּי.

וְהַתֵּרוּץ, כִּי בָּהֶם אֵין הַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית, וּרְצוֹן הַלֵּב אֵינוֹ בּוֹעֵר כָּל כָּךְ, כִּי אֵינָם מֵהַנִּסְיוֹנוֹת הַמְיֻחָדִים לִזְמַנֵּנוּ.

וְאִם כֵּן, עַד שֶׁאָנוּ מְבִיאִים אִסּוּרִים וְאוֹסְרִים הַרְבֵּה, אֲשֶׁר בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים הָיָה דַּי בְּחֵלֶק מֵהֶם, נְדַבֵּר בִּמְקוֹם זֶה מִן הַסִּבּוֹת הָעִקָּרִיִּים הַגּוֹרְמִים הַכֹּל, אֲשֶׁר בָּהֶם צָרִיךְ לִהְיוֹת עִקַּר הַמִּלְחָמָה, וְהוּא לְתַקֵּן הָרָצוֹן וּלְהַשְׁרִישׁ יְסוֹדֵי הַיַּהֲדוּת בְּקֶרֶב הַלֵּב.

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה