פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות · לב - פרצה המצויה בתערבת אנשים ונשים בבית הכנסת
וְשָׁם (סימן תתקנ"ג בסוף) וְכָל מִצְוָה הַבָּאָה עֲבֵרָה עַל יָדָהּ, מוּטָב שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה, כְּמוֹ לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְיֵשׁ שָׁם פָּרִיצִים, וְיוֹדֵעַ שֶׁבְּלֹא פְּרִיצוּת אֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר בְּלֹא הִרְהוּר אוֹ מִלִּרְאוֹת בְּנָשִׁים, אַל יִהְיֶה שָׁם. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְכֵן בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה, אִם הַנָּשִׁים אוֹ אֲפִלּוּ הַיְלָדוֹת נִכְנָסִים לִמְקוֹם הָאֲנָשִׁים, אוֹ עוֹמְדִים בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹתָן, הֵם מַחֲטִיאִים, וּמְעַרְבְּבִין שִׂמְחַת הַקְּדֻשָּׁה, וּמְגָרְשִׁין הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה.
וְיֵשׁ מַנִּיחִים לַקְּטַנּוֹת לְהִכָּנֵס וְהוּא טָעוּת, כִּי מִי יוּכַל לָדַעַת מַה שֶּׁבְּלֵב חֲבֵרוֹ, אִם הֵם מְבִיאִים לִידֵי הִרְהוּר אוֹ לֹא, גַּם אֵיפֹה הוּא הַגְּבוּל, אֵין זֶה אֶלָּא קַלּוּת הַדַּעַת וְזִלְזוּל, שֶׁאֵין פַּחַד ה' לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, וְאֵין חֲרֵדִים מִן הַחֵטְא.
וְכֵן כְּשֶׁיּוֹצְאִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אַחַר הַתְּפִלָּה, צְרִיכוֹת הַנָּשִׁים לְהַקְדִּים יְצִיאָתָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי תַּעֲרֹבֶת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ לִפְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, לְחַכּוֹת עַל מִי שֶׁהוּא אוֹ לְשׂוֹחֵחַ, כִּי אָז יֵצֵא שְׂכָרָן (שֶׁל הַתְּפִלָּה) בְּהֶפְסֵדָן (שֶׁל חֲטָאִים).