פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות · כט - שהנשים לא יהיו מצויים במקום מעבר אנשים
עִנְיָן זֶה עִקָּר גָּדוֹל בַּצְּנִיעוּת, וְהוּא מְבֹאָר הַרְבֵּה בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, וְאַף עַל פִּי כֵן יְסוֹדוֹ בַּהֶרְגֵּשׁ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַגְדִּיר זֹאת בַּהֲלָכוֹת קְבוּעוֹת, וּמֵעוֹלָם כָּל אִשָּׁה שֶׁהָיָה בָּהּ בּוּשָׁה וּצְנִיעוּת, גָּעֲלָה נַפְשָׁהּ וְהִתְרַחֲקָה מְאֹד מִלִּהְיוֹת מְצוּיָה בִּמְקוֹם אֲנָשִׁים, וּמִלִּהְיוֹת נִרְאֵית בִּפְנֵיהֶם, וּמִהְיוֹת שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלָהּ, וּבְעָבְרָהּ בָּרְחוֹב וְאִישׁ בָּא כְּנֶגְדָּהּ, הִיא נִמְשֶׁכֶת הַצִּדָּה. וְאַף בְּבֵיתָהּ, בְּעֵת שֶׁנִּמְצָאִים אֲנָשִׁים אֵצֶל בַּעְלָהּ, אָבִיהָ אוֹ בָּנֶיהָ, מוֹנַעַת עַצְמָהּ מִלַּעֲבֹר בִּפְנֵיהֶם, אוֹ לְהִתְרָאוֹת לָהֶם, וּמְדַבֶּרֶת אָז בְּקוֹל נָמוּךְ שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּהָ הָאֲנָשִׁים, וַאֲפִלּוּ הַיְלָדִים מַרְגִּיזִים אוֹתָהּ, אֵינָהּ מַשְׁמַעַת קוֹלָהּ עֲלֵיהֶם אָז, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵינָהּ מַגְבִּיהָה אָז קוֹלָהּ בִּשְׂחוֹק, וְאַף מְוַתֶּרֶת בִּשְׁבִיל זֶה עַל עֲסָקֶיהָ הַנְּחוּצִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאוּהָ וְלֹא יִשְׁמְעוּהָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁבַּבַּיִת שֶׁל עַצְמָהּ הִיא נִמְצֵאת, כָּזֶה הוּא מִנְהַג הַצְּנוּעוֹת.
וְנָבִיא מֵעִנְיָן זֶה כַּמָּה מַאַמְרֵי חֲזַ"ל.
בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (דף נא במשנה): מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו וְכוּ', וּמְתַקְּנִים שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל וְכוּ'. וּבִגְמָרָא סֻכָּה: מַאי תִּקּוּן גָּדוֹל? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ חֲלָקָה הָיְתָה (רַשִׁ"י: הָעֶזְרַת נָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה, וְלֹא הָיוּ זִיזִין יוֹצְאִים מִן הַכְּתָלִים) וְהִקִּיפוּהָ גְּזוּזְטְרָא (נָתְנוּ זִיזִין בַּכְּתָלִים בּוֹלְטִין מִן הַכֹּתֶל סָבִיב סָבִיב, וְכָל שָׁנָה מְסַדְּרִין שָׁם גְּזוּזְטְרָאוֹת לְוָחִין שֶׁקּוֹרִין בְּלַנְ"ק, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נָשִׁים עוֹמְדוֹת שָׁם בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה וְרוֹאוֹת, וְזֶהוּ תִּקּוּן גָּדוֹל דְּקַתְנֵי מַתְנִיתָן שֶׁמְּתַקְּנִים בְּכָל שָׁנָה), וְהִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת מִלְּמַעְלָה וַאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה. תָּנוּ רַבָּנָן: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ נָשִׁים מִבִּפְנִים וַאֲנָשִׁים מִבַּחוּץ, וְהָיוּ בָּאִים לִידֵי קַלּוּת רֹאשׁ, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת מִבַּחוּץ וַאֲנָשִׁים מִבִּפְנִים, וַעֲדַיִן הָיוּ בָּאִים לִידֵי קַלּוּת רֹאשׁ. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ נָשִׁים יוֹשְׁבוֹת מִלְּמַעְלָה, וַאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה, הִיכִי עֲבִיד הָכִי (שֶׁהוֹסִיפוּ וְשִׁנּוּ כְּלוּם עַל בִּנְיַן שְׁלֹמֹה), וְהַכְּתִיב (גַּבֵּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁצִּוָּה אֶת שְׁלֹמֹה עַל מִדַּת הַבַּיִת וּבִנְיָנוֹ) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל (כָּל מְלֶאכֶת הַתַּבְנִית שֶׁהוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל יְדֵי גָד הַחוֹזֶה וְנָתָן הַנָּבִיא), אָמַר רַב: אַשְׁכָּחוּ (שֶׁצָּרִיךְ לְהַבְדִּיל אֲנָשִׁים מִנָּשִׁים, וְלַעֲשׂוֹת גָּדֵר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי קִלְקוּל), וּדְרוּשׁ (זכריה יב, יב): "וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד". אָמְרוּ: וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה לֶּעָתִיד לָבוֹא, שֶׁעוֹסְקִין בְּהֶסְפֵּד וְאֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶן, אָמְרָה תּוֹרָה: אֲנָשִׁים לְבַד וְנָשִׁים לְבַד, עַכְשָׁו שֶׁעוֹסְקִין בְּשִׂמְחָה וְיֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (בִּנְבוּאַת זְכַרְיָה, וּמִתְנַבֵּא לְעָתִיד שֶׁיִּסְפְּדוּ עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וּכְתִיב: "מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד", שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַצַּעַר צָרִיךְ לְהַבְדִּיל אֲנָשִׁים מִנָּשִׁים שֶׁעֲסוּקִים בְּהֶסְפֵּד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהַמִּצְטַעֵר אֵינוֹ מֵקֵל רֹאשׁוֹ מַהֵר.
וְעוֹד, שֶׁאֲפִלּוּ לֶעָתִיד לָבֹא אֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט, כִּדְקָאָמַר קְרָא: "וַהֲסִירֹתִי לֵב הָאֶבֶן", וּלְקַמָּן אָמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹחֲטוֹ וְכוּ', בְּכָל זֹאת נִצְטַוִּינוּ עַל הַצְּנִיעוּת. כָּאן שֶׁעֲסוּקִים בְּשִׂמְחָה וְקָרוֹב לְקַלּוּת רֹאשׁ, וְעוֹד שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע שׁוֹלֵט עַכְשָׁו - לֹא כָּל שֶׁכֵּן, עַד כָּאן.
וְהִנֵּה יֵשׁ נָשִׁים עוֹסְקוֹת בְּמִצְווֹת וּדְבָרִים טוֹבִים, כְּגוֹן, לִגְבּוֹת כֶּסֶף אוֹ מִצְרָכִים לַעֲנִיִּים, וְחוֹשְׁבוֹת שֶׁמִּפְּנֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס בֵּין הָאֲנָשִׁים, אוֹ לָשֶׁבֶת בְּמָקוֹם שֶׁהֵם עוֹבְרִים, וְטָעוּת הוּא, כִּי הוּא מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, וַהֲרֵי תַּבְנִית בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֶמְרָה בִּנְבוּאָה שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת, וְשִׁנּוּ אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי קִלְקוּל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לְוַתֵּר עַל דְּבָרִים אֲחֵרִים.