אור ברסלב
מראות הצובאות פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות › כח - שלא לדבר מדברי סתר של אחרים או של עצמו וגדל רעת פה דובר נבלה

מראות הצובאות

פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות · כח - שלא לדבר מדברי סתר של אחרים או של עצמו וגדל רעת פה דובר נבלה

כז - בצניעות דבור האשה

בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בֵּין הַנָּשִׁים (וְגַם אֲנָשִׁים), שֶׁמְּדַבְּרִים מִדִּבְרֵי סֵתֶר הַטְּעוּנִים צְנִיעוּת שֶׁל אֲחֵרִים וְשֶׁל עַצְמָם.

וַאֲפִלּוּ לֹא הָיָה נֶאֱסַר זֹאת בְּפֵרוּשׁ, גַּם כֵּן הָיִינוּ מְבִינִים גֹּדֶל הַגְּנוּת שֶׁבָּזֶה, אֲבָל כְּבָר כָּתַב הָרַמְבָּ"ם (בפרק ט"ו מהלכות אישות הל' י"ח) כַּמָּה יֵשׁ לִשְׁמֹר עַל נְקִיּוּת הַפֶּה, וְעַל פִּי רֹב נִכְנָסִים אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים בִּכְלַל עוֹבְרוֹת עַל דַּת יְהוּדִית, כִּי זֶהוּ קוֹלָנִית הַמֻּזְכָּר בִּכְתֻבּוֹת (ע"ב) וּבָרַמְבָּ"ם (פ' כ"ד מהלכות אישות הל' י"ב, וש"ע אבה"ע סי' קט"ו ס"ד), עַיֵּן שָׁם, וְיוֹצְאוֹת בְּלֹא כְּתֻבָּה וּמִצְוָה לְגָרְשָׁן, עַד כְּדֵי כָךְ חָמוּר הָעִנְיָן, וְזֶה בָּרוּר לְכָל מְעַיֵּן בְּלִי סָפֵק (מִלְּבַד לְצֹרֶךְ לִמּוּד אוֹ שְׁאֵלָה מֻתָּר לְדַבֵּר), וְכַמָּה הִפְלִיגוּ חֲזַ"ל בְּעֹנֶשׁ פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה. וְנַעְתִּיק בָּזֶה מִסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ "מְנוֹרַת הַמָּאוֹר" (נר ב' פרק נ"ו), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

מָצִינוּ שֶׁהַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם כּוֹפִין אוֹתָם בַּשּׁוֹטִים, בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם וְכָל מִינֵי כְּפִיּוֹת, עַד שֶׁיּוֹדוּ בְּפִיהֶם דְּבָרִים שֶׁנִּכְשְׁלוּ בָּהֶם, וְסוֹבְלִים כָּל הַכְּפִיּוֹת וְאֵינָם מוֹדִים שׁוּם דָּבָר, בְּפַחְדָם שֶׁיִּתְחַיְּבוּ בְּהוֹדָאָתָם הֲרִיגָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁרוֹאִים שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא מִיתָה זְמַנִּית, כִּי יוֹדְעִים בְּבֵרוּר שֶׁהַיּוֹם אוֹ מָחָר יָמוּתוּ, עִם כָּל זֶה, כְּדֵי לְהַרְוִיחַ חַיֵּי שָׁעָה, סוֹבְלִים דָּחְקָם וּמְקַבְּלִים כָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם, וְאֵינָם מוֹצִיאִים בְּפִיהֶם דָּבָר שֶׁיִּתְחַיְּבוּ עָלָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְמִי שֶׁאֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיֹּאמַר דִּבְרֵי נַבְלוּת, וְאֵין לוֹ בְּדִבּוּר זֶה הֲנָאָה, אֲבָל יוֹדֵעַ שֶׁבְּאָמְרוֹ - גָּדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא, וְיָדוּנוּ עָלָיו מִיתָה עוֹלָמִית שֶׁהָיָה לוֹ לִסְתֹּם וְלִבְלֹם פִּיו מִלְּאָמְרוֹ, כִּי כָּל הַמְנַבֵּל פִּיו, דִּינוֹ נֶהְפַּךְ עָלָיו לְרָעָה, כִּדְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק קָמָא דִּכְתֻבּוֹת (דף ח): "עַל כֵּן בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה" (ישעיה ט, טז). מַאי וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה? אָמַר רַב חָנָן בַּר רַב: הַכֹּל יוֹדְעִין כַּלָּה לָמָּה נִכְנֶסֶת לַחֻפָּה, אֶלָּא כָּל הַמְנַבֵּל פִּיו וּמוֹצִיא דְּבַר נְבָלָה מִפִּיו, אֲפִלּוּ נֶחְתַּם לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה, נֶהְפַּךְ עָלָיו לְרָעָה.

וְגַרְסִינָן נָמֵי בְּפֶרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (דף ל"ג): בַּעֲווֹן נִבְלוּת הַפֶּה, צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת בָּעוֹלָם, וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵי ה' מֵתִים, וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִים וְאֵינָם נַעֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כֵּן בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה' וְגוֹ'". מַאי וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה? אָמַר רַב חָנָן וְכוּ', וְאָמַר רַב חַסְדָּא: כֹּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו, מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, יד): "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת זְעוּם ה' יִפֹּל שָׁם", וְלֹא דַּי לוֹ לַמְּנַבֵּל אֶת פִּיו שֶׁמְּשַׁקֵּץ פִּיו הַנִּבְרֵאת לְטָהֳרָה, אֶלָּא שֶׁהוּא נִתְעָב בְּעֵינֵי הַיְשָׁרִים וְהַטְּהוֹרִים, בְּעָזְבוֹ הַבֹּשֶׁת וְהַצְּנִיעוּת שֶׁהֵם מִדּוֹת מֻבְחָרוֹת שֶׁהֻבְדְּלוּ לְיִשְׂרָאֵל זֶרַע הַקֹּדֶשׁ וְהַסִּימָנִים שֶׁבָּהֶם נִכָּרִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זָרִים, עַזֵּי פָּנִים וּנְבָלִים וּסְכָלִים, וְחִלֵּל אֶת שֵׁם קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, וּמֵעִיד בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּאֻמָּה הַזֹּאת, שֶׁהֵם נִקְרָאִים עַם חָכָם וְנָבוֹן, וְיֹאמְרוּ עָלָיו שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי, כִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי, פָּסְקָה מֵהֶן טֻמְאַת הָעַמִּים, כִּדְגַרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, (דף כ"ב): מִשֶׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה, הִטִּיל בָּה זֻהֲמָה, יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁהַמְנַבֵּל אֶת פִּיו וּמַאֲזִין לִנְבָלִים, מְתַעֵב נַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְיוֹרֵד לִבְאֵר שַׁחַת, כִּי אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִים לָאָדָם לְאַחַר מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד, יג): "וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ", כְּמוֹ שֶׁהוּא מְפֹרָשׁ בְּפֶרֶק קָמָא דַּחֲגִיגָה (דף ה), וְכָל שֶׁכֵּן הַנִּבְלוּת שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו בְּפַרְהֶסְיָא, עַל כֵּן יִבְחַר אָדָם דֶּרֶךְ טוֹבָה לֶאֱטֹם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ נְבָלָה וִיטַהֵר פִּיו מִלְּדַבֵּר בָּהּ, אֶלָּא דִּבְרֵי טָהֳרָה, וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי י, כ): "כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וּבְפֶרֶק לִפְנֵי זֶה מֵבִיא מֵרֵישׁ פֶּרֶק קָמָא דִּפְסָחִים, שֶׁהַחֲכָמִים הָיוּ נִזְהָרִים מְאֹד שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שׁוּם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיהֶם, וְהַתּוֹרָה מַזְהִירָה עַל זֶה, וְאָמְרוּ שָׁם, שֶׁאֶחָד יָצָא מִפִּיו דָּבָר מְגֻנֶּה, בָּדְקוּ וּמָצְאוּ בּוּ שֶׁמֶץ פְּסוּל, עַיֵּן שָׁם.

וּבְוַדַּאי שֶׁהַדָּבָר הָרַע הַזֶּה שֶׁנִּפְרָץ, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, אֵינוֹ בְּזָדוֹן, אֶלָּא הַשִּׁפְלוּת הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר סְבָבוּנוּ הִשְׁפִּיעַ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בַּדָּבָר. גַּם אֵין יָדוּעַ חֹמֶר הָעִנְיָן, כִּי אֵין הֶהָמוֹן שׁוֹמֵעַ, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שׁוּם דְּבַר תּוֹרָה וּמוּסָר, וְהַמְּעַט שֶׁשּׁוֹמְעִין, נִשְׁכַּח וְנִתְבַּטֵּל בְּתוֹךְ הֲמוֹן הַהֲבָלִים שֶׁאָנוּ מְלֵאִים מֵהֶם, וְעָבַר וְשָׁנָה נַעֲשָׂה לוֹ כְּהֶתֵּר.

עַל כֵּן חִיּוּבָא רַמְיָא עַל כָּל בַּעַל הַבַּיִת לְלַמֵּד מוּסָר וְדִבְרֵי יַהֲדוּת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּלְעוֹרֵר עַל זֶה וְעַל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְשָׁב וְרָפָא לָהֶם, כִּי דִּבְרֵי מוּסָר שֶׁל חֲזַ"ל הֵם כְּאֵשׁ שׂוֹרֵף הָרַע, וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ הָאֶבֶן, וּבְלִי סָפֵק יוֹעִילוּ.

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה