פרק י - ערכה וחובתה של הצניעות · כב - מוסר נורא מלאה אמנו ע"ה
"וַתֵּצֵא דִּינָה בַּת לֵאָה", וְלֹא בַּת יַעֲקֹב הִיא? תְּלָאָהּ הַכָּתוּב בְּאִמָּהּ. מַה לֵּאָה יוֹצְאָנִית, אַף זוֹ יוֹצְאָנִית, וּמִנַּיִן? - דִּכְתִיב, "וַתֵּצֵא דִּינָה לִקְרָאתוֹ", אָמַר יְחֶזְקֵאל (יחזקאל טז, מה): "הִנֵּה כָּל הַמֹּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ, בַּת אִמֵּךְ אַתְּ וְגוֹ'". לִרְאוֹת - לֵרָאוֹת (פֵּרוּשׁ: כְּתִיב "לִרְאוֹת" בִּבְנוֹת הָאָרֶץ, וְקָרֵי בֵּיהּ: "לֵרָאוֹת" בְּצֵירֵי וְהָרֵישׁ בְּקָמַץ, עֵץ יוֹסֵף), בִּקְשָׁה לִרְאוֹת וְנִרְאֲתָה (פֵּרוּשׁ: הִיא בִּקְּשָׁה רַק לִרְאוֹת אֲחֵרִים, אֲבָל לְבַסּוֹף הִיא נִרְאֲתָה לַאֲחֵרִים - שֶׁאֲחֵרִים רָאוּ אוֹתָהּ), שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּרְא אוֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְאַל יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיְּצִיאַת דִּינָה, שֶׁכָּל כָּךְ מְדֻבָּר עָלֶיהָ בַּתּוֹרָה וּבְדִבְרֵי חֲזַ"ל, הָיָה בְּאֹפֶן שֶׁיּוֹצְאוֹת הַצִּדְקָנִיּוֹת שֶׁל זְמַנֵּנוּ, כִּי לֹא יָצְאָה לַשּׁוּק שֶׁל הָרַבִּים, אֶלָּא אֵיזֶה פְּסִיעוֹת מִפֶּתַח אָהֳלָהּ, גַּם לֹא מֵעַצְמָהּ יָצְאָה, אֶלָּא בְּתַחְבּוּלָה, כִּדְאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁשֶּׁכֵם הֵבִיא בְּנוֹת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֹהֶל, וְהָיוּ מְנַגְּנוֹת בְּכִנּוֹרוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה יָצְאָה לִרְאוֹת אוֹתָן, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְגַּנָּה הָעִנְיָן.
וּמַה נּוֹרָאִים דִּבְרֵי חֲזַ"ל בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח (פרשה פ' א'): וַתֵּצֵא דִּינָה וְכוּ', לֵית אִתְּתָא זַנְיָא עַד דַּבְּרָתָא זַנְיָא, אָמַר לֵיהּ: אִם כֵּן, לֵאָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה?! (פֵּרוּשׁ: בִּתְמִיָּה), אָמַר לָהֶם: וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וְגו' - יָצְאָה מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, לְפִיכָךְ - "וַתֵּצֵא דִּינָה בַּת לֵאָה", עַד כָּאן.
רְעָדָה תֹּאחֵז לְהַמִּתְבּוֹנֵן בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן קָשָׁה מְדַבְּרִים חֲזַ"ל עַל חוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁל פְּגָם שֶׁנִּמְצָא בְּלֵאָה אִמֵּנוּ, שֶׁיָּצְאָה מֵאָהֳלָהּ מְקֻשֶּׁטֶת, וּבְוַדַּאי לֹא יָצְאָה בִּבְגָדִים וְתַכְשִׁיטִין שֶׁיּוֹצְאִים הַיּוֹם, וְלֹא יָצְאָה אֶלָּא אֵיזֶה פְּסִיעוֹת, וְרַק נֶגֶד יַעֲקֹב אָבִינוּ בַּעְלָהּ, וְגַם לֹא הָיָה לְמַרְאֵה עֵינֵי אֲנָשִׁים, כִּי בָּעֶרֶב הָיָה.
וְכָל כָּךְ גָּדוֹל מַעֲלַת הַיְשִׁיבָה בַּבַּיִת, עַד שֶׁאִמּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשׁוֹת: שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה, אֲשֶׁר יָדוּעַ גֹּדֶל צִדְקָתָן וּמַעֲלָתָן, שֶׁבִּזְכוּתָן אָנוּ חַיִּים, וּבְוַדַּאי הָיָה לָהֶם הַרְבֵּה מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת, וְהָיוּ נְבִיאוֹת (וְיָדוּעַ גֹּדֶל מַעֲלַת הַנָּבִיא), וְאַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְסַפֶּרֶת בְּשִׁבְחָן, לָתֵת תֹּאַר לְצִדְקָתָן, קוֹרְאָה אוֹתָן יוֹשְׁבוֹת אֹהֶל, וּבָזֶה מְתֹאָר צִדְקָתָן.
כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת נָזִיר (כ"ג): "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים ה, כד). מָאן נָשִׁים שֶׁבָּאֹהֶל: שָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה, וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת: בְּשָׂרָה כְּתִיב: "הִנֵּה בָּאֹהֶל", בְּרִבְקָה כְּתִיב: "וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֶלָה שָׂרָה אִמּוֹ", בְּרָחֵל וְלֵאָה כְּתִיב: "וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל". הֲרֵי הַכָּתוּב קוֹרְאָן נָשִׁים בָּאֹהֶל, וּפַשְׁטוּת הַכַּוָּנָה עַל שֵׁם הַצְּנִיעוּת שֶׁל יְשִׁיבַת אֹהֶל.
אַחֵינוּ, הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ בְּכָל פְּרָט וּפְרָט מִדִּבְרֵי חֲזַ"ל הַנַּ"ל כַּמָּה חָמוּר עִנְיָן זֶה, וְנַעֲשֶׂה נָא חֶשְׁבּוֹן, נִרְאֶה אֵיךְ תָּאֳרוֹ שֶׁל עִנְיָן "כָּל כְּבוּדָּה" אֶצְלֵנוּ - בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים - הַנָּשִׁים מְמַלְּאוֹת אֶת הָרְחוֹבוֹת בְּטִיּוּלִים יוֹם יוֹם, וּבִגְדֵיהֶם וְתַכְשִׁיטֵיהֶם מַבְהִיקִים לְמֵרָחוֹק, וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, הָרְחוֹב מָלֵא מַמָּשׁ, וְקוֹלָן נִשְׁמָע בֶּהָמוֹן חוֹגֵג, בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, וּמְפַטְפְּטִים בְּקוֹל רָם, לְהֵפֶךְ מַמָּשׁ מִכָּל מַהוּתָהּ שֶׁל בַּת יַעֲקֹב, וְעַל זֶה דָּוֶה לִבֵּנוּ, עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ, הֲלֹא בָּזֶה תָּלוּי שַׁיָּכוּתֵינוּ לַאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים.
וְאָנָה אָנוּ בָּאִים, הַאִם נִשְׁקָע, חַס וְשָׁלוֹם, בְּבוֹר שַׁחַת הַזֻּהֲמָה, וְנִהְיֶה הֵפֶךְ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וְנִפְנֶה עֹרֶף לִקְדֻשַּׁת אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, חַס וְשָׁלוֹם?!
הֲלֹא כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וְכָל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת נֶחְשָׁב בֵּין עַם הַקֹּדֶשׁ וּלְהִקָּרֵא מִבְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּרְצוֹן כֻּלָּנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּמִי מְעַכֵּב? שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בְּיָם שֶׁל זֻהֲמָה וְהֶפְקֵרוּת.
נִתְעוֹרֵר נָא וּנְעוֹרֵר אֶת בְּנֵי בֵיתֵנוּ מִן הַשִּׁכְרוּת וְהַבִּלְבּוּל הַזֶּה - אַל נָא נִרְאֶה כְּבָלַע אֶת הַקֹּדֶשׁ, עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ? נִתְחַזֵּק כֻּלָּנוּ לַעֲלוֹת מִטִּיט הַיָּוֶן הַזֶּה, וְכָל אֶחָד יְעוֹרֵר גַּם אֲחֵרִים שֶׁאַל יֵלְכוּ אַחַר הֶעָרֵב וְהַנָּעִים לְפִי שָׁעָה, אֶלָּא נִתְאַמֵּץ לָשׁוּב אֶל מְקוֹם מַחֲצַבְתֵּנוּ לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, לִקְדֻשַּׁת אֲבוֹתֵינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ, וּלְהִנָּתֵק בְּכֹחַ מֵהֶרְגֵּל הָרַע הַזֶּה (וְכָל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, אֲבָל אַחַר כָּךְ אֶפְשָׁר לַעֲמֹד בּוֹ בְּנָקֵל) וּבְוַדַּאי יִתְקַיְּמוּ בִּרְכוֹת חֲזַ"ל הַנַּ"ל עַל הַנִּזְהָרִים בָּזֶה.