פרק ט - חנוך לנער · יא - חנכה - אחד החגים הבודדים שבו יש מסר מיחד לנשים
בְּהִלְכוֹת חֲנֻכָּה כָּתוּב: "נָשִׁים אֵינָן נוֹהֲגוֹת לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּרוֹת דּוֹלְקִים". וּמַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁהַנֵּס נַעֲשָׂה עַל יְדֵי אִשָּׁה [יְהוּדִית]. בְּאֶחָד מִלֵּילוֹת הַחֲנֻכָּה, עֵת שֶׁהַנֵּרוֹת דָּלְקוּ וַאֲוִירָה חֲמִימָה הִתְפַּשְּׁטָה לָהּ בַּבַּיִת, הַחִלֹּתִי לַחֲשֹׁב: אִם הַצִּוּוּי עַל הַשְּׁבִיתָה מִמְּלָאכָה פּוֹנֶה לְנָשִׁים, יִתָּכֵן כִּי גַּם דְּרִישָׁה יֵשׁ כָּאן מֵעִמָּנוּ.
מִלְחֶמֶת הַמַּכַּבִּים - הָיְתָה בְּעִקָּרָהּ נֶגֶד חֲדִירַת תַּרְבּוּת יָוָן לְתוֹךְ עַם יִשְׂרָאֵל. הַאִם בְּיָמֵינוּ לֹא חוֹדֶרֶת לָהּ אֲוִירַת הָרְחוֹב הַיְּוָנִית הַמֻּשְׁתֶּתֶת עַל סְגִידָה לְחִיצוֹנִיּוֹת וּלְחֹמֶר לְתוֹךְ מַחֲנֵנוּ שֶׁלָּנוּ - אִם מִבְּחִינַת חוֹמוֹת הַצְּנִיעוּת שֶׁהֵחֵלּוּ לְהִדַּרְדֵּר, אוֹ הַעֲרָצָה עִוֶּרֶת לְכָל דָּבָר שֶׁרוּחַ שֶׁל הַשְׂכָּלָה נוֹדֵף מִמֶּנּוּ?
בְּיָמֵינוּ, חוֹבַת כָּל בַּת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת: לְנַגֵּן, לְצַיֵּר, לְכַיֵּר, לְפַסֵּל, לִרְקֹד וְלָשִׁיר - אַחֶרֶת מַעֲמָדָהּ בַּכִּתָּה נָתוּן בְּסַכָּנַת הִתְעַרְעֲרוּת. לָאַחֲרוֹנָה אַף נִפְתַּח קוּרְס לִמּוּד שְׂחִיָּה לְתִינוֹקוֹת בְּנֵי יוֹמָם - שֶׁיִּטְעֲמוּ כְּבָר מִן הַהַתְחָלָה אֶת טַעַם הַהַשְׂכָּלָה. לֹא, אֵינֶנּוּ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר לְפַתֵּחַ כִּשְׁרוֹנוֹת חֲבוּיִים, אַךְ, מִפִּתּוּחַ כִּשְׁרוֹנוֹת וְעַד הַסְּגִידָה הָעִוֶּרֶת לָעֻבְדָּה שֶׁכָּל אַחַת חַיֶּבֶת לִלְמֹד אֶת רְשִׁימַת כָּל הַקּוּרְסִים הַקַּיָּמִים - רַב הַמֶּרְחָק.
עוֹד סִימְפְּטוֹם חוֹלָנִי הִיא הָעֻבְדָּה שֶׁכַּיּוֹם כְּשֶׁאִשָּׁה נִשְׁאֶלֶת אֶת הַשְּׁאֵלָה הַשִּׁגְרָתִית: מָה עִסּוּקֵךְ? מִתְבַּיְּשׁוֹת נָשִׁים רַבּוֹת לַעֲנוֹת: עֲקֶרֶת בַּיִת. אִם בֶּעָבָר תִּפְאַרְתָּהּ שֶׁל אֵשֶׁת הַחַיִל הָיָה: "כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה" - הֲרֵי כַּיּוֹם הַנָּשִׁים הָעוֹסְקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ שֶׁל נִהוּל בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל, מִתְבַּיְּשׁוֹת לוֹמַר בְּפֶה מָלֵא: אֵינֶנִּי עוֹבֶדֶת, אֶלָּא מוֹסִיפוֹת הִתְנַצְּלֻיּוֹת אֵין סְפוֹר לַתְּשׁוּבָה הַנֶּאֱמֶרֶת בְּפֶה רָפֶה, אוֹ מַזְכִּירוֹת נִשְׁכָּחוֹת - שֶׁכָּעֵת אֵינָן עוֹבְדוֹת, אוּלָם בֶּעָבָר הָיוּ גַּנָּנוֹת, מוֹרוֹת, פְּקִידוֹת וְכוּ'.
מַדּוּעַ לְהִתְבַּיֵּשׁ בְּכָךְ? הַסִּימְפְּטוֹם שֶׁל יְצִיאָה לַעֲבוֹדָה כְּמַטָּרָה לְהִתְאַוְּרְרוּת אוֹ לִפְרִיקַת מְתָחִים וְלֹא כְּהֶכְרֵחַ הַמְּצִיאוּת, הִנָּהּ עוֹד תּוֹלָדָה שֶׁל תַּרְבּוּת יָוָן שֶׁחָדְרָה אַט אַט לְהַכָּרָתֵנוּ. (מרוה לצמא)