פרק ט - חנוך לנער · י - למנע מלהראות במקום עוברים ושבים
לֹא רַק שֶׁצָּרִיךְ זְהִירוּת בְּהַנְהָגַת הַנָּשִׁים וְהַבָּנוֹת מִחוּץ לַבַּיִת - וַאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת בְּעַצְמוֹ שֶׁל עִנְיַן הַיְצִיאָה מִחוּץ לַבַּיִת לִמְּדוּנוּ חֲזַ"ל כִּי זֶה עִנְיַן שְׁלִילִי, וּכְהַגְדָּרָתָם עִנְיַן "יַצְאָנִית" כְּפִרְצָה בְּחוֹמַת הַטָּהֳרָה וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל מִגְדַּל הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה - "הַבַּיִת הַיְּהוּדִי בְּיִשְׂרָאֵל", אֶלָּא גַּם בְּ"תוֹךְ" הַבַּיִת קוֹבַעַת הָאִשָּׁה מְקוֹמָהּ בְּהַצְנֵעַ לֶכֶת, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל שָׂרָה אִמֵּנוּ ע"ה "הִנֵּה בָאֹהֶל". וּמַעֲלַת הַתֹּאַר הַנַּעֲלֶה לָאִשָּׁה הַצְּנוּעָה בְּקֶרֶב בֵּיתָהּ הוּא - "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ".
וּמַה נִּפְלְאוּ דִּבְרֵי הָרָדָ"ק בְּפֵרוּשׁוֹ לְסֵפֶר תְּהִלִּים מִזְמוֹר קכ"ח עַל הַפָּסוּק "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ" - שֶׁתְּצַוֶּה אִשְׁתְּךָ שֶׁתִּהְיֶה כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ [בְּעוֹד שֶׁבְּפַשְׁטוּת הַבֵּאוּר שֶׁהַמְכֻוָּן לְעִנְיַן בִּרְכַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ - מְפָרֵשׁ הָרָדָ"ק בָּזֶה בֵּאוּרוֹ לְעִנְיַן תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַבַּעַל לְצַוּוֹת לְאִשְׁתּוֹ שֶׁתִּהְיֶה בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת]. וּמַמְשִׁיךְ לְפָרֵשׁ, כִּי מִבֵּין כָּל הָאִילָנוֹת אֵין נוֹטְעִים בַּבַּיִת אֶלָּא גֶּפֶן בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת - "כֵּן הָאִשָּׁה תִּהְיֶה צְנוּעָה בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת שֶׁלֹּא תֵצֵא חוּץ לְבֵיתָהּ וְכוּ'. וְאָמַר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת, כִּי גַּם בְּבֵיתָהּ תִּהְיֶה צְנוּעָה, שֶׁלֹּא תֵשֵׁב בְּפֶתַח בֵּיתָהּ שֶׁיִּרְאוּהָ עוֹבְרִים וְשָׁבִים וְכוּ', אֶלָּא תָּמִיד תִּהְיֶה בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָהּ אֶלָּא בַּעְלָהּ וּבְנֵי בֵיתָהּ וְכוּ'. וְאִם תִּהְיֶה אִשְׁתְּךָ בְּזֶה הַדֶּרֶךְ, יִהְיוּ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִילֵי זֵיתִים". וּמוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁגַּם בַּבַּיִת עַצְמוֹ תִּצְטַנֵּעַ מֵאֲנָשִׁים זָרִים, מֵהִתְבַּלְּטוּת וּמִשִּׂיחָה יְתֵרָה. וְכֹל הַמּוֹסִיפָה בָּזֶה בְּגִדְרֵי הַצְּנִיעוּת הֲרֵי זוֹ מְשֻׁבַּחַת, וּכְדַרְכָּהּ שֶׁל שָׂרָה אִמֵּנוּ ע"ה - "הִנֵּה בָאֹהֶל".
וְהִנֵּה יָדוּעַ מַה שֶּׁהֶ"חָפֵץ חַיִּים" זַצַ"ל מְזָרֵז בַּהַקְדָּמָה לְסִפְרוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה עַל יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם וְלָשׁוֹן הָרָע - אִם כֵּן, אִם זֶה גָּרַם לְחֻרְבָּן, רַחֲמָנָא לִצְלַן, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁזֶּה מוֹנֵעַ מֵהַבִּנְיָן חָלִילָה, וְלָכֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן הָעֲוֹנוֹת. וְכֵן נֶאֱמַר לְעִנְיַן גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת, אֲשֶׁר נִזְכַּר בַּנָּבִיא וּבַגְּמָרָא שֶׁאַחַת הַסִּבּוֹת שֶׁל הַחֻרְבָּן, רַחֲמָנָא לִצְלַן, מַה שֶּׁבְּנוֹת צִיּוֹן לֹא הִתְנַהֲגוּ בְּגִדְרֵי הַצְּנִיעוּת, וְכַמּוּבָן שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לְסִלּוּק הַשְּׁכִינָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יֵרָאֶה וְכוּ' וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ", וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאֵיכָה: "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ" - שֶׁהָיָה סִלּוּק הַשְּׁכִינָה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ חֶסְרוֹן זְהִירוּת בָּזֶה, זֶה גּוֹרֵם לְגָלוּת הַשְּׁכִינָה וְשֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא נִבְנָה.
וְלָכֵן תְּשׁוּבַת הַמִּשְׁקָל הִיא, שֶׁבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל תִּתְחַזֵּקְנָה בִּשְׁמִירַת גִּדְרֵי הַצְּנִיעוּת, וּבָזֶה יַשְׁרוּ אֶת הַשְּׁכִינָה בְּקִרְבֵּנוּ וְנִזְכֶּה לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן, וְגַם אָז נוֹסִיף בְּגִדְרֵי הַצְּנִיעוּת, כַּאֲשֶׁר מְבָאֲרִים מַה שֶּׁאוֹמְרִים בִּתְפִלַּת הָרְגָלִים "וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ". וּמַהוּ הַתִּקּוּן? וּמְבָאֲרִים, שֶׁבַּגְּמָרָא אִיתָא שֶׁבְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה עָשׂוּ תִּקּוּן גָּדוֹל - שֶׁבָּנוּ גְּזוּזְטְרָא וְהִפְרִידוּ בֵּין אֲנָשִׁים לְנָשִׁים. וְנִפְסַק בַּפּוֹסְקִים, שֶׁאִם יֵשׁ בַּחֲתֻנָּה תַּעֲרֹבֶת, חַס וְחָלִילָה, שֶׁל אֲנָשִׁים וְנָשִׁים - לֹא אוֹמְרִים "שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ", כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֹא שָׂמֵחַ כְּשֶׁיֵּשׁ תַּעֲרֹבֶת, וְלָכֵן בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא יְהֵא שִׂמְחָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ הַתִּקּוּן שֶׁל הַהַפְרָדָה בֵּין אֲנָשִׁים לְנָשִׁים, וַאֲזַי יִתְקַיֵּם "וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ".