פרק ב - בת יהודית · כה - פאה שאינה נכרת - אסור תורה
זֶה לְשׁוֹן שׁוּ"ת חֶסֶד לְאַבְרָהָם (אהע"ז סי' פז): "עַל דָּבָר שֶׁנָּהֲגוּ לִלְבּשׁ פֵּאָה נָכְרִית עַד שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ הֵן הוֹלְכוֹת בְּגִלּוּי שֵׂעָר עַצְמָן, אֲבָל לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי יֵשׁ בָּזֶה אִסּוּר תּוֹרָה לְפִי מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְכֵיוָן דְּעִקַּר הָאִסּוּר בְּגִלּוּי שֵׂעָר מִשּׁוּם פְּרִיצוּת שֶׁהִיא מִתְנָאֵית לִבְנֵי אָדָם, מַה לִּי שְׂעַר עַצְמָן אוֹ שְׂעַר נָכְרִית שֶׁנִּרְאִין כְּשַׂעֲרוֹת עַצְמָן? תּוֹרָה אַחַת לָהֶם וְאָסוּר מֵהַתּוֹרָה, הוֹאִיל וְקִשּׁוּט זֶה אָסְרָה תּוֹרָה. וְאַף שֶׁהֵקֵל הָרָמָ"א (או"ח עה), נִרְאֶה בָּרוּר דְּלֹא הֵקֵל רַק בַּבַּיִת לְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד וְלֹא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים" עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. ("מי ירפא לך")