פרק ב - בת יהודית · כד - ועוד בענין פאה נכרית
(מהגה"צ ר' דן סגל שליט"א, מחוברת "מי ירפא לך")
רַבִּי שְׁלֹמֹה זַלְמָן אוֹיֶערְבָּךְ שְׁלִיטָ"א [זַצַ"ל] אָמַר לִי לִפְנֵי 30 שָׁנָה כְּשֶׁדִּבַּרְנוּ אָז עַל פֵּאָה נָכְרִית, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "לִפְנֵי 50 שָׁנָה אִם הָיְתָה בָּאָה אַחַת לִירוּשָׁלַיִם עִם פֵּאָה, הָיוּ סוֹקְלִים אוֹתָהּ בַּאֲבָנִים [כֵּיוָן שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם אָסְרוּ פֵּאָה, כְּמוֹ הַמַּהַרְשָׁ"א אַלֶפַנְדְּרִי, הַמַּהֲרִי"ל דִּיסְקִין, תַּלְמִידֵי הַחֲתַם סוֹפֵר, וְתַלְמִידֵי הַגְּרָ"א עַל פִּי דַּעַת רַבָּם בִּשְׁנוֹת אֵלִיָּהוּ (שבת פ"ו מ"ה)] וְאָז לִפְנֵי 50 שָׁנָה, מִי שֶׁלָּבְשָׁה פֵּאָה, אֲפִלּוּ עִוֵּר הִבְחִין שֶׁזֶּה פֵּאָה, כְּמוֹ קַשׁ זֶה הָיָה, כְּמוֹ אֲנִיצֵי פִשְׁתָּן. אֲבָל הַיּוֹם, נִכְנָסִים אֶצְלִי וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם זֶה פֵּאָה אוֹ לֹא. אֶצְלִי זֶה מָאוּס מְאֹד, מַמָּשׁ מָאוּס מְאֹד - לָמָּה? כִּי זֶה כְּמוֹ שֶׁאָדָם אוֹכֵל בָּשָׂר כָּשֵׁר, וּמִשְׁתַּדֵּל בְּכָל הָאֳפָנִים שֶׁיֵּרָאֶה טְרֵפָה. מְכַסִּים אֶת הָרֹאשׁ וְעוֹשִׂים אֶת כָּל הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁיֵּרָאֶה לֹא מְכֻסֶּה, לָכֵן אֶצְלִי זֶה מָאוּס. אֲבָל אֶל מִי נְדַבֵּר" (עכ"ל הגרש"ז אויערבך).
הַמַּצָּב מַה שֶּׁהוֹלֵךְ הַיּוֹם זֶה נוֹרָא נוֹרָאוֹת! אֵיזֶה כִּסּוּי רֹאשׁ עוֹשִׂים, אֵיזֶה לְבוּשׁ רַעֲשָׁנִי, וְהִנֵּה יֵשׁ צָרוֹת וְהוֹלְכִים סְחוֹר סְחוֹר לְחַפֵּשׂ אֶת הַבְּעָיָה מַה לְּתַקֵּן, אֲבָל שׁוֹכְחִים לָגֶשֶׁת לְמַהוּת הָאָדָם, לְעִקַּר הַנְּקֻדָּה - צְנִיעוּת! וּבִפְרָט הַיּוֹם - מִי נִשְׁאָר לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא? רֹב חֶלְקֵי הָאֻמָּה רְחוֹקִים, נִשְׁאֲרוּ כַּמָּה בָּנִים יְחִידִים, וְאָז, כְּשֶׁהָאַבָּא רוֹאֶה שֶׁכָּל בָּנָיו בָּגְדוּ בּוֹ וְנִשְׁאָר רַק אֶחָד וּבוֹ הוּא מְנַסֶּה לְהִתְנַחֵם. וְאִם גַּם הוּא לֹא כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, כַּמָּה כְּאֵב וְצַעַר יֵשׁ לְאַבָּא בּוֹרֵא עוֹלָם. בּוֹאוּ נַחֲשֹׁב רֶגַע, מִי הַיּוֹם הַמַּעֲמִיד שֶׁל כְּבוֹד ה' בַּבְּרִיאָה, מִי מַכְרִיז עָלָיו? רַק מְעַט חֲרֵדִיִּים. וְאִם גַּם פֹּה מְזַלְזְלִים בַּצְּנִיעוּת - מִי נִשְׁאָר?!
הַגְּרָ"א אוֹמֵר בְּאִגֶּרֶת לְאִמּוֹ: "יָדַעְתִּי כִּי צְנוּעָה אַתְּ וְאֵין אַתְּ צְרִיכָה לַמּוּסָר שֶׁלִּי", וְקָשֶׁה, אִם הִיא צְנוּעָה, הַאִם הִיא כְּבָר לֹא צְרִיכָה חִזּוּק בִּשְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן וּשְׁאָר עִנְיָנִים שֶׁמַּאֲרִיךְ בָּהֶם הַגְּרָ"א בָּאִגֶּרֶת? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁצְּנִיעוּת מוֹכִיחָה עַל שְׁלֵמוּת, שֶׁאִם יֵשׁ צְנִיעוּת, זֶה סִימָן שֶׁיֵּשׁ הַכֹּל, וְאֵין אַתְּ צְרִיכָה לַמּוּסָר שֶׁלִּי. (עד כאן לשון הגה"צ ר' דן סגל בכנס התעוררות בי־ם)