פרק ב - בת יהודית · כג - מדברי הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל
הזכרנו למעלה יָדוּעַ עִנְיַן הַפֵּאָה הַנָּכְרִית שֶׁשָּׁנוּי בְּמַחֲלֹקֶת - יֵשׁ מַתִּירִים וְיֵשׁ אוֹסְרִים, וּבִפְרָט לַסְּפָרַדִּים וַעֲדוֹת הַמִּזְרָח, וַדַּאי יֵשׁ לֶאֱסֹר, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּשׁוּ"ת יַבִּיעַ אֹמֶר. וְיֵשׁ לְהַדְגִּישׁ שֶׁכָּל מַחֲלֻקְתָּם הִיא בִּסְתָם פֵּאָה הַצְּנוּעָה, אוּלָם לְכֻלֵּי עָלְמָא יֵשׁ לֶאֱסֹר אֶת הַפֵּאוֹת הַמּוֹדֵרְנִיּוֹת שֶׁל יָמֵינוּ, כְּגוֹן: אֲרֻכּוֹת, שֵׂעָר מְפֻזָּר וּפָרוּעַ, פֵּאוֹת קְצָרוֹת מְאֹד כְּעֵין תִּסְפֹּרֶת בֵּן, פֵּאוֹת בְּמַרְאֵה שֵׂעָר טִבְעִי, פֵּאוֹת קוּקוּ אוֹ צַמָּה, וְכֵן פֵּאוֹת בְּתוֹסֶפֶת קְשָׁתוֹת אוֹ סְרָטִים וְסִכּוֹת נוֹי וְעוֹד - שֶׁלָּהֶן אֵין שׁוּם הֶתֵּר, וַעֲלֵיהֶן אָנוּ מְיַחֲדִים אֶת נוֹשְׂאֵנוּ.
אָמַר הַגָּהַ"צ ר' שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן (מחוברת "מי ירפא לך"), אֶחָד מֵחַכְמֵי הַמּוּסָר: הַיּוֹם יֵשׁ נָשִׁים הַבָּאוֹת לְהִדָּמוֹת דַּוְקָא לְאוֹתָהּ אִשָּׁה פְּרוּעַת הָרֹאשׁ. הֵן רוֹצוֹת לְהֵרָאוֹת כִּפְרוּעוֹת הָרֹאשׁ שֶׁבָּרְחוֹב, עַד שֶׁכְּבָר לֹא נִכָּר מִי פְּרוּעַת רֹאשׁ בֶּאֱמֶת וּמִי רַק רוֹצָה לְהֵרָאוֹת כָּךְ. אֵיפֹה הַשֵּׂכֶל? הֵיכָן הַהִגָּיוֹן? אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבָּזֶה יִמָּצֵא יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁבָּזֶה יִמָּצֵא קְדֻשָּׁה? - אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת כַּאֲשֶׁר כְּבָר אֵין נִכָּר בֵּין נְשׂוּאָה לִפְנוּיָה, בֵּין בַּת יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת גּוֹיֵי נֵכָר הָאָרֶץ, בֵּין אִשָּׁה חֲרֵדִית לְחִילוֹנִיּוֹת פּוֹרְקוֹת הָעֹל? אֶלָּא מָה? הַנָּשִׁים לֹא יוֹדְעוֹת שֶׁזֶּה מַחֲלֹקֶת גְּדוֹלָה וַחֲמוּרָה אִם בִּכְלָל מֻתָּר לְאִשָּׁה לָלֶכֶת בָּרְחוֹב בְּפֵאָה נָכְרִית. וְאִם נֹאמַר שֶׁפּוֹסְקִים כְּהַמַּתִּירִים - אֲבָל כָּךְ הִתִּירוּ הַמַּתִּירִים?! לָלֶכֶת בְּפֵאָה - כְּאִלּוּ זֶה לֹא פֵּאָה! הֲרֵי אֵין הֶתֵּר כָּזֶה בָּעוֹלָם כְּלָל! וּמִחוּץ לְזֶה שֶׁיֵּשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, גְּדוֹלֵי הַפּוֹסְקִים מַמָּשׁ, שֶׁהֵם אוֹסְרִים לָצֵאת בְּפֵאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִשּׁוּם חֹסֶר צְנִיעוּת וַחֲשַׁשׁ פְּרִיצוּת.
הַסַּבָּא שֶׁלִּי, הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל ר' שָׁלוֹם מָרְדְּכַי, הָרַב מִבַּרְזָ'ן פּוֹסֵק (או"ח, ע"ה, ב) שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ לְדַבֵּר דִּבְרֵי תוֹרָה וְאָסוּר לְבָרֵךְ שׁוּם בְּרָכָה כְּנֶגֶד פֵּאָה נָכְרִית, וְרַק אִם עוֹצְמִים הָעֵינַיִם יֵשׁ לְהָקֵל בְּדִיעֲבַד, וְלֹא יוֹתֵר. אֲבָל לְמַעֲשֶׂה אֲנִי לֹא הוֹלֵךְ לוֹמַר פְּסַק הֲלָכָה, אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ לַמִּעוּט שֶׁהִתִּירוּ פֵּאָה, זוֹ הָיְתָה פֵּאָה מִשְּׂעַר עִזִּים וְכַיּוֹצֵא שֶׁהִבְחִינוּ מִמֶּרְחָק שֶׁזֶּה פֵּאָה. אוּלָם כְּמוֹ שֶׁהוֹלְכוֹת הַיּוֹם, שֶׁנִּרְאֵית כְּמוֹ בַּחוּרָה, כְּמוֹ פְּרוּעַת רֹאשׁ, זֶה חֲצִיפוּת יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל! דָּבָר זֶה לֹא הִתִּירוּ מֵעוֹלָם כְּלָל וּכְלָל! אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁכֻּלָּם אוֹמְרִים: זֶה מֻתָּר... כָּכָה מֻתָּר... מִמֵּילָא הוֹלְכִים אַחֲרֵי הַ"מּוֹדָה", לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ כָּל הַנָּשִׁים בָּרְחוֹב... אוֹי! אוֹי! נוֹרָא!...