אור ברסלב
מראות הצובאות פרק ב - בת יהודית › ז - בזמן שמדת הדין מתוחה - מדקדקין אף על עברות הקלות

מראות הצובאות

פרק ב - בת יהודית · ז - בזמן שמדת הדין מתוחה - מדקדקין אף על עברות הקלות

ו - כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו

בַּגְּמָרָא מְנָחוֹת (מא ע"א) מוּבָא, שֶׁאָמַר הַמַּלְאָךְ לְרַב קְטִינָא בְּמֶשֶׁךְ שִׂיחָתוֹ אִתּוֹ, שֶׁבִּזְמַן רִיתְחָא - דְּהַיְנוּ, שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְתוּחָה - מַעֲנִישִׁים אַף עַל מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ מְחֻיֶּבֶת לַעֲשׂוֹתָהּ, כְּמִצְוַת צִיצִית, שֶׁאֵין חִיּוּב לִקְנוֹת בֶּגֶד וּלְהַטִּיל בּוֹ צִיצִית, אֶלָּא, רַק שֶׁכְּבָר לוֹבֵשׁ בֶּגֶד בַּעַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת אָסוּר לְלָבְשׁוֹ לְלֹא צִיצִית. אֲבָל בְּעִדָּן רִיתְחָא, מַעֲנִישִׁים בַּשָּׁמַיִם אַף עַל בִּטּוּל מִצְוַת צִיצִית, הֱיוֹת וְהוּא דָּבָר קַל שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ.

אִם כֵּן, כָּאן נָבוֹא לְאוֹתָהּ אִשָּׁה הַמִּצְטַדֶּקֶת עַל הִתְפַּשְּׁרוּתָהּ בְּנוֹשֵׂא הַצְּנִיעוּת: יֵשׁ מְקִלִּין... יֵשׁ עַל מִי לִסְמֹךְ...

אַף אִם נֹאמַר שֶׁהַדָּבָר כֵּן-

וְכִי יֵשׁ זְמַן רִיתְחָא יוֹתֵר מִיָּמֵינוּ אָנוּ? שֶׁהַצָּרוֹת מוֹשְׁכוֹת כְּנָהָר, אַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת. מַחֲלוֹת, עֲנִיּוּת, פַּרְנָסָה, שְׁלוֹם בַּיִת, תְּאוּנוֹת דְּרָכִים, אוֹיְבֵינוּ בְּנֶפֶשׁ מַקִּיפִים עָלֵינוּ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, מַמָּשׁ אֲנָשִׁים עוֹמְדִים בַּתּוֹר לְקַבֵּל כָּל אֶחָד אֶת מְנָתוֹ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מָתַי יַגִּיעַ תּוֹרוֹ. וּבְוַדַּאי אֵין בְּטִיחוּת, וַאֲפִלּוּ לֹא לְיוֹם אֶחָד, לְשַׁלְוָה וּלְנַחַת.

וְאִם כֵּן, נִתְבּוֹנֵן!

אִם עַל מִצְוַת צִיצִית, שֶׁאֵין כְּלָל חוֹבָה לִקְנוֹת בֶּגֶד וּלְהַטִּיל בּוֹ צִיצִית, בְּכָל זֹאת, בִּזְמַן שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְתוּחָה - מַעֲנִישִׁים בְּנֵי אָדָם עַל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ, וּמַקְפִּידִים עַל כָּךְ בַּשָּׁמַיִם מַדּוּעַ לֹא מְהַדְּרִים בְּנֵי אָדָם לְקַיְּמָהּ-

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁמַּקְפִּידִים בַּשָּׁמַיִם עַל הַמְּקִלּוֹת, וְהַמִּסְתַּמְּכוֹת לְהָקֵל בַּאֲבִיזְרֵי גִּלּוּי עֲרָיוֹת. הֶעָווֹן הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר וְהָרָגִישׁ בְּיוֹתֵר לְהָבִיא חָרוֹן אַף לָעוֹלָם, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִצִּיצִית, וְכָל כֻּלָּהּ שֶׁל הַמַּגֵּפָה וְהַדֶּבֶר וְהֶחֳלָאִים בָּאִים מֵעָוֹן זֶה, וְכַנֶּאֱמָר מִקְרָא מָלֵא "וְרָאָה בְּךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ". זֶהוּ הֶעָווֹן הַמְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה וְהַשְּׁמִירָה מִיִּשְׂרָאֵל, וְנָפַל מִמֶּנּוּ רַב, רַחֲמָנָּא לִצְלָן.

בָּזֶה לְהִתְפַּשֵּׁר?! בָּזֶה לְהָקֵל?!

הֲלֹא אָנוּ בְּעִדָּן רִיתְחָא נוֹרָא! לָקוּם וּלְשַׂחֵק בַּגּוֹרֵם הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, וְאִתּוֹ יְשִׁירוֹת לְהִתְפַּשֵּׁר, הֲלֹא זֶה לָקוּם וּלְהִתְפַּשֵּׁר עִם מַלְאַךְ הַמָּוֶת! וְכִי יֵשׁ פְּשָׁרוֹת אִתּוֹ? הֲלֹא הוּא רוֹצֶה חַד מַשְׁמָעִית לְאַבֵּד אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת!!!

דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לְדַקְדֵּק בְּמַעֲשִׂים יוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמִּדַּת הַדִּין הַפְּרוּשָׂה עַל כָּל הַחַיִּים, וּלְהַחְמִיר בַּדְּבָרִים שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ עַל מַה לִסְמֹךְ לְהָקֵל בָּהֶם, וְכִי זֶה הַזְּמַן לָקוּם לְהָקֵל בִּדְבָרִים, שֶׁאֵין עַל מַה לִסְמֹךְ לְהָקֵל בָּהֶם? וְכָל הַקּוּלָא שֶׁבָּהֶם נוֹבַעַת מִתּוֹךְ יֵצֶר לְחֵטְא וּלְגֵרוּי וּלְטֻמְאָה! הֲלֹא זֶהוּ אִבּוּד עַצְמִי לְדַעַת, לָקוּם וּלְהִתְגָּרוֹת בְּמִדַּת הַדִּין וּלְשַׂחֵק בָּאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת בְּדִינִים קָשִׁים וּבְפֻרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת לָעוֹלָם, לָקוּם לִקְרַאת אוֹתָהּ מִדָּה אַכְזָרִית, וְלָתֵת לָהּ אֶת "הַזְּכוּת" לְהִמָּתַח עָלֵינוּ?!

כַּמָּה דַּוְקָא בִּזְמַן כָּזֶה, דְּרוּשָׁה לָנוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת, לָחוּס וְלִשְׁמֹר עַל עַצְמֵנוּ מֵהָרַע הַגַּשְׁמִי וְהָרוּחָנִי, וְזֹאת רַק עַל יְדֵי שֶׁנַּמְשִׁיךְ אֶת הַשּׁוֹמֵר הַגָּדוֹל - שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ - עָלֵינוּ, שֶׁיְּסוֹכֵך בְּחֶמְלָתוֹ מִכָּל הַמְקַטְרְגִים בַּנֶּפֶשׁ לָקוּם עָלֵינוּ.

וּבְמוֹ יָדֵינוּ אָנוּ חוֹשְׂפִים אֶת עַצְמֵנוּ לְמִדַּת הַדִּין. מְגָרְשִׁים אֶת הַשּׁוֹמֵר הָאֲמִתִּי - וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ - וְאָנוּ כְּאוֹמְרִים לוֹ: "כַּלֵּה שְׁמִירָתְךָ וְצֵא, אִי אֶפְשִׁי בְּךָ וּבִשְׁמִירָתְךָ", רַחֲמָנָּא לִיצְלַן.

הֲלֹא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ דֶּבֶר בָּעוֹלָם, מוּבָא בַּגְּמָרָא, שֶׁאָדָם לֹא יֵצֵא מִבֵּיתוֹ עַד יַעֲבֹר זַעַם. מִדַּת הַדִּין מְתוּחָה - זֶהוּ דֶּבֶר, הֲלֹא אָז יֵשׁ לִכְנֹס לַבָּתִּים, וּלְקַיֵּם: כָּל כְּבוּדָהּ בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, וְלֹא לְהֵרָאוֹת וּלְהִשָּׁמַע וּלְהִתְבַּלֵּט בָּרְחוֹב וּלְגָרוֹת אֶת מִדַּת הַדִּין בָּנוּ.

אֲנָשִׁים בִּזְמַן צָרָה בּוֹדְקִים מְזוּזוֹת, תְּפִלִּין, מְבַקְּשִׁים בְּרָכוֹת מִצַּדִּיקִים, רוֹכְשִׁים קַמֵיעוֹת, סְגֻלוֹת.

מַה יַּעֲזֹר כָּל זֶה, כְּשֶׁיֵּשׁ בְּבָתֵּינוּ פִּרְצָה בְּגִדְרֵי צְנִיעוּת, שֶׁזֶּהוּ הָרִשְׁיוֹן הַמֻּחְלָט לְמִדַּת הַדִּין לְבַצֵּעַ אֶת זְמָמָהּ בָּנוּ וְלַעֲצֹר וּלְגָרֵשׁ אֶת הַסָּנֵגוֹרִים מִלְּסַנְגֵּר עָלֵינוּ.

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה