אור ברסלב
מראות הצובאות פרק ב - בת יהודית › ו - כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו

מראות הצובאות

פרק ב - בת יהודית · ו - כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו

ה - למדנו יראת חטא מבתולה" (סוטה כב)

פְּשָׁט דִּבְרֵי חֲזַ"ל: כְּכָל שֶׁהָאָדָם גָּדוֹל יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ יוֹתֵר גּוֹבֵר עָלָיו בְּדַקּוּת הָעֲבֵרָה, וּמַה שֶׁאֵצֶל אָדָם רָגִיל אֵין זֶה נֶחְשָׁב בִּכְלָל לַעֲבֵרָה, מִגֹּדֶל דַּקּוּתָהּ, אֵצֶל אָדָם גָּדוֹל זֶה נִסְיוֹנוֹ, וְהַמֻּטָּל עָלָיו לְהִתְנַקּוֹת גַּם מִדַּקָּה מִן הַדַּקָּה, וְלִהְיוֹת מַעֲשָׂיו בְּצֵרוּף מַחְשָׁבָה נְקִיָּה מִכָּל פְּנִיָּה, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁמַּעֲשָׂיו יִהְיוּ מֻשְׁלָמִים בְּיוֹתֵר.

אוּלָם לְעִנְיָנֵנוּ נִרְאֶה לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי חֲזַ"ל אֵלּוּ בְּפֵרוּשׁ נוֹסָף וַאֲמִתִּי.

הֲלֹא הַיֵּצֶר הָרָע - הוּא הַשָּׂטָן, הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת - אָמָּן בְּמִלְחַמְתּוֹ זֶה שָׁנִים רַבּוֹת. רֻבָּם נִצּוֹדִים בְּרִשְׁתּוֹ, וּמְצוּדָתוֹ פְּרוּשָׂה עַל כָּל הַחַיִּים.

וּכְמוֹ שֶׁכָּל סוֹחֵר מְחַשֵּׁב, חוֹקֵר וְדוֹרֵשׁ כֵּיצַד לְהַרְוִיחַ אֶת עִסְקוֹ וּלְהַרְבּוֹת אֶת נְכָסָיו, וְזֹאת בְּהִתְבּוֹנְנוֹ אֵיזֶה מוּצָר רִוְחִי אֶצְלוֹ, מֵהֵם הַמּוּצָרִים הַמַּכְנִיסִים לוֹ הַרְבֵּה רֶוַח. וּבְאוֹתָם עֲנָפִים הַמַּרְוִיחִים, הוּא מַשְׁקִיעַ יוֹתֵר אֶת מִרְצוֹ וְהוֹנוֹ, וְאִלּוּ בִּדְבָרִים פְּעוּטִים, שֶׁפָּחוֹת רִוְחוֹ גָּדוֹל בָּהֶם, מַשְׁקִיעַ פָּחוֹת.

כְּמוֹ כֵן הַסּוֹחֵר הַגָּדוֹל, הֲלֹא הוּא יִצְרֵנוּ הָרַע, מַשְׂטִין וּמְקַטְרֵג דַּוְקָא עַל "חֲסִידָיו" הַנֶּאֱמָנִים הַנִּשְׁמָעִים לוֹ.

וּבְכֵן עוֹשֶׂה הוּא חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט: לָמָּה לִי לְהַשְׁקִיעַ מַאֲמָץ גָּדוֹל בְּפִתּוּי בְּנֵי אָדָם וּבְהַכְשָׁלָתָם עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה בְּאֹפֶן פְּרָטִי, דְּהַיְנוּ, לֵילֵךְ וְלִכָּנֵס בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד, וּלְפַתּוֹתוֹ לַעֲבֹר עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה - זֶהוּ "רִוְחִי" פָּחוֹת וְטֹרַח מְרֻבֶּה. עֵצָה קַלָּה יוֹתֵר, וְרִוְחִית יוֹתֵר יֶשְׁנָהּ:

לִתְפֹּס כַּמָּה מַחֲטִיאֵי רַבִּים, שֶׁמַּגִּיעַ לָהֶם לִהְיוֹת מַחֲטִיאֵי רַבִּים, מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲשֵׂיהֶם, שֶׁהֵרֵעוּ עַצְמָם מִכֹּחַ בְּחִירָתָם הָרַע, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כִּכְלֵי עֵזֶר נִפְלָאִים לְהַכְשִׁיל בְּנֵי אָדָם, הֱיוֹת וְיֶשְׁנָם הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחָם לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם הַפְּנִימִי הַפְּרָטִי, אֲבָל לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַיֵּצֶר הַחִיצוֹנִי, הָרְחוֹבִי, אֵין בְּכֹחָם (כַּיָּדוּעַ מִדִּבְרֵי הַגְּרָ"א). וּבְכֵן, אֶעֱבֹד - אוֹמֵר הַיֵּצֶר הָרַע - לְהַשְׁקִיעַ בַּקִּלְקוּל הָרְחוֹבִי וְהַחִיצוֹנִי, וַאֲזַי הַרְבֵּה יֻשְׁפְּעוּ מִכָּךְ בְּנֵי אָדָם, וְיִצּוֹדוּ בְּרִשְׁתִּי.

וּבְכֵן, אֶת מִי לוֹקְחִים לִ"שְׂכִירִים", שֶׁיַּעַבְדוּ לוֹ נֶאֱמָנָה וִיבַצְּעוּ מְלַאכְתּוֹ בָּאֱמוּנָה וּבִמְסִירוּת בִּ"שְׂכִירוּת חִנָּם"?

עַל כָּךְ עוֹשֶׂה הַיֵּצֶר הָרָע חֶשְׁבּוֹן נוֹסָף:

עָדִיף לִי לִקַּח וּלְהַשְׁקִיעַ בְּכָאֵלּוּ שֶׁמְּאֹד נִמְשָׁכִים לָהֶם בְּנֵי הָאָדָם וּמִתְפַּתִּים אַחֲרֵיהֶם בְּגָדוֹל, מֵאֲשֶׁר לְהַשְׁקִיעַ בְּכָאֵלֶּה שֶׁאֵין בְּכֹחָם כָּל כָּךְ לְפַתּוֹת וְלִמְשֹׁךְ.

וּבְכֵן, אֶת מִי יָכוֹל לִמְצֹא, אוֹתוֹ מַלְאָךְ נוֹרָא, לְכֵלִים מַתְאִימִים לִמְלַאכְתּוֹ בְּהַחְטָאַת הָרַבִּים, בְּקַלּוּת וּבִמְהִירוּת כְּמוֹ אֶת הַנָּשִׁים?

וּשְׁתֵּי סִבּוֹת לַדָּבָר:

א. נָשִׁים - דַּעְתָּן קַלּוֹת לְהִתְפַּתּוֹת (וְעַל כֵּן הַנָּחָשׁ הִקְדִּים לָבוֹא לְחַוָּה לִפְנֵי שֶׁיָּבוֹא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן. רש"י)

ב. בִּלְבוּשׁ שֶׁלֹּא צָנוּעַ שֶׁהָאִשָּׁה מִתְפַּתָּה לִלְבֹּשׁ, עוֹשָׂה מְלַאכְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה וּבִשְׁלֵמוּת, שֶׁהֲרֵי בְּכָךְ נִכְשָׁלִים בָּהּ בְּנֵי אָדָם רַבִּים, וְנוֹפְלִים מִכָּל קְדֻשָּׁתָם וְיִרְאָתָם, כַּיָּדוּעַ, שֶׁאֵין לְךָ מְקָרֵר וּמַתִּישׁ כֹּחַ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה כְּעָוֹן זֶה, וּבְנָקֵל לוֹ לְפַתּוֹת אֶת הָאִשָּׁה, וְלַעֲשׂוֹתָהּ חַסְרַת מוּסָרִיּוּת וְאַחֲרָיוּת עַל מַעֲשֶׂיהָ, בְּאָמְרָהּ: וְכִי מָה אֲנִי כְּבָר עוֹשָׂה, הֲלֹא כָּל מַעֲשַׂי בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, וְלֹא בְּקוּם וַעֲשֵׂה? מַה בְּכָךְ בִּקְצָת הִתְפַּשְּׁרוּת בַּהֲלָכָה בִּלְבוּשֵׁי וְהַנְהָגוֹת הַצְּנִיעוּת? יֵשׁ עַל מִי לִסְמֹךְ... יֵשׁ מַתִּירִין..

וְהִנֵּה מָצָא לוֹ אוֹתוֹ מְנַהֵל עֲבוֹדָה - שְׂכִירוֹת חִנָּם, שֶׁאֶת "מַשְׂכָּרְתָּם" הַנִּפְלָאָה יְקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ בְּעַצְמוֹ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, רַחֲמָנָּא לִצְלָן.

וְזֶהוּ בֵּאוּר דִּבְרֵי חֲזַ"ל: כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ - כָּל מִי שֶׁגָּדוֹל וְאֶפְשָׁרִי עַל יָדוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ לִהְיוֹת כְּאֶבֶן פּוּקָה וּמִכְשׁוֹל לָרַבִּים, וְאֶפְשָׁר עַל יָדוֹ לְבַצֵּעַ הַחְטָאַת הָרַבִּים יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים - יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, בּוֹ מַשְׁקִיעַ הַיֵּצֶר כֹּחוֹת רַבִּים, כִּי בְּכָךְ הֲרֵי הוּא כְּסוֹחֵר מַרְוִיחַ, הַמַּשְׁקִיעַ בַּמָּקוֹם הָרִוְחִי בְּיוֹתֵר עַכְשָׁו, וּמַגְדִּיל הַיֵּצֶר אֶת פִּתּוּיוֹ בּוֹ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים, שֶׁלְּכָל הַיּוֹתֵר יוּכְלוּ לִהְיוֹת חוֹטְאִים וְלֹא מַחֲטִיאִים.

וְאַתֶּן הַנָּשִׁים, שֶׁעֲדַיִן יִרְאַת הַשֵּׁם בְּלִבְּכֶן, אֶלָּא שֶׁמַּתִּירוֹת לְעַצְמְכֶן לְהָקֵל, בִּגְלַל שֶׁהִנְּכֶן רוֹאוֹת אֲחֵרוֹת "חֲרֵדִיוֹת" הַמְּקִלּוֹת.

הֲלֹא עַל כָּל אַחַת מִכֵּן לְהִתְבּוֹנֵן -

יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאוֹתָן הַ"חֲרֵדִיוֹת" הַמְּקִלּוֹת, שֶׁאַתְּ נִתְלֵית בָּהֶן, גַּם הֵן אֵינָן שְׁלֵמוֹת עִם עַצְמָן, וְגַם לָהֶן זְעָקָה פְּנִימִית עַל חֹסֶר הַשְׁלָמָה בְּמַעֲשֵׂיהֶן, וְנִתְלוֹת אַף הֵן בַּאֲחֵרוֹת. וִיחִידוֹת וּמְעַטּוֹת הֵן - שֶׁאוֹתָן הִצְלִיחַ הַיֵּצֶר לְשָׂכְרָן, מִתּוֹךְ שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶן בִּבְחִירָתָן הָרָעָה, וְנִגְזַר עֲלֵיהֶן לִהְיוֹת מְבַצְּעֵי מְלֶאכֶת "הַמַּלְאָךְ" הַמּוֹלֵךְ עֲלֵיהֶן בִּשְׁלִיטָה גְּמוּרָה, כִּי הֲלֹא מְגַלְגְּלִין חוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. וְאוֹתָן מְעַטּוֹת שֶׁהֵן חַיָּבוֹת מִמֵּילָא בְּמַעֲשֵׂיהֶן, עַל יָדָן נִתְגַּלְגֵּל לִהְיוֹת מְחַלְּלוֹת שֵׁם שָׁמַיִם הַגְּדוֹלוֹת בְּיוֹתֵר, וְדַוְקָא בִּגְלַל חֲזוּתָן הַדָּתִית, מְהַוּוֹת לִמּוּד לַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת לְהָקֵל אַף הֵן בְּתֹם לִבָּן בַּחֲמוּרוֹת שֶׁבַּחֲמוּרוֹת.

תוכן העניינים

מראות הצובאות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה