פרק ב - בת יהודית · ה - למדנו יראת חטא מבתולה" (סוטה כב)
רַבִּי יוֹחָנָן שָׁמַע בְּתוּלָה אַחַת שֶׁנָּפְלָה עַל פָּנֶיהָ וְהִתְפַּלְּלָה: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּרָאתָ גַּן עֵדֶן לַצַּדִּיקִים, וּבָרָאתָ גֵּיהִנֹּם לָרְשָׁעִים. יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּי בְּנֵי אָדָם, וְיַפְסִידוּ חֶלְקָם בְּגַן עֵדֶן וְיִירְשׁוּ גֵּיהִנֹּם!
כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר:
"לָמַדְנוּ יִרְאַת חָטָא מִבְּתוּלָה"!
נִתְבּוֹנֵן, עַל מָה וְלָמָּה הָיְתָה הִתְפַּעֲלוּתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן מֵאוֹתָהּ בְּתוּלָה, עַד שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן - אָמוֹרָא קָדוֹשׁ - אָמַר, שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ לָנוּ כָּאן לִמּוּד מְיֻחָד בְּ"יִרְאַת חָטָא".
רַבִּי יוֹחָנָן הִתְפַּעֵל בְּשָׁמְעוֹ תְּפִלָּתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ בְּתוּלָה, כִּי הֵבִין פָּשׁוּט, שֶׁתְּפִלָּה כָּל כָּךְ מֵעֹמֶק הַלֵּב זוֹ, בָּאָה לְאַחַר בִּצּוּעַ הַמַּקְסִימוּם שֶׁכְּבָר עוֹשָׂה אוֹתָהּ בְּתוּלָה.
שֶׁהֲרֵי לֹא יִתָּכֵן שֶׁעֲדַיִן הִיא אֵינָהּ עוֹשָׂה אֶת הַמֻּטָּל הָאֶפְשָׁרִי עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת, וּבָאָה לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ.
וְאִם כֵּן, זוֹהִי יִרְאַת חָטָא.
שֶׁהִיא אָמְנָם מִצִּדָּהּ עוֹשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר בִּיכָלְתָהּ לַעֲשׂוֹת בִּצְנִיעוּת לְבוּשָׁהּ, הַנְהָגָתָהּ, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן יְרֵאָה פֶּן אוּלַי אֵינָהּ מַסְפִּיק עוֹשָׂה אֶת הַשְּׁלֵמוּת הַנִּדְרֶשֶׁת, וַאֲפִלּוּ אִם כֵּן, יְרֵאָה לְנַפְשָׁהּ, פֶּן וְאוּלַי יִכָּשְׁלוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם, שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הִתְרַשְּׁלוּתָהּ, אֶלָּא מֵחֲמַת יִצְרָם הָרַע שֶׁלָּהֶם, אֲבָל סוֹף סוֹף הִיא הַגְּרָמָא לָהֶם, אַף שֶׁמִּצִּדָּהּ אֵינָהּ חֲפֵצָה בְּכָךְ.
וְעַל כָּךְ נוֹשֵׂאת הִיא תְּפִלָּה לַה' יִתְבָּרַךְ, וְטוֹעֶנֶת: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֲנִי עוֹשָׂה כְּכָל הַאֶפְשָׁר וְהַמֻּטָּל עָלַי כְּפִי הֲבָנָתִי, אֲבָל אֶת מַה שֶּׁאֵין בִּיכָלְתִּי לִמְנֹעַ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בִּי בְּנֵי אָדָם - עַל זֹאת דְּרוּשָׁה רַק תְּפִלָּה וְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא מִמְּךָ, שֶׁלֹּא אֲהַוֶּה מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם, גַּם שֶׁלֹּא מֵרָצוֹן וּמִבְּלִי יְדִיעָתִי.
וּמִזֶּה הִתְפַּעֵל רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמַר: לָמַדְנוּ "יִרְאַת חָטָא", פָּשׁוּט לִירָא וּלְפַחֵד מֵהַחֵטְא. וְהַיְנוּ, אַף שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה כָּל אֲשֶׁר בִּיכָלְתּוֹ - אַל יִסְתַּפֵּק בְּכָךְ וְיֹאמַר: "שָׁלוֹם עָלַי נַפְשִׁי. דַּי, אֲנִי עוֹשֶׂה כְּכָל אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי, וְהָלְאָה מָה אִכְפַּת לִי?" לֹא, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה יָרֵא מֵהַחֵטְא, פֶּן וְאוּלַי יְהֵא גְּרָמָא לְמִכְשׁוֹל אֲחֵרִים עַל יָדוֹ, שֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ וְשֶׁלֹּא בְּאַשְׁמָתוֹ. וְעַל זֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵין בְּיָדוֹ אָמְנָם לַעֲשׂוֹת כְּלוּם, אֲבָל הַמִּתְפַּלֵּל עַל כָּךְ, וְנוֹשֵׂא בַּקָּשָׁה וְתַחֲנוּן לַה' יִתְבָּרַךְ עַל כָּךְ, וַדַּאי זֶהוּ יִרְאַת חָטָא, וִיסַיְּעוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תֵּצֵא תַּקָּלָה וּמִכְשׁוֹל מִתַּחַת יָדוֹ גַּם כְּשֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בּוֹ.
וְכַסִּפּוּר הַמְפֻרְסָם בְּבִתּוֹ שֶׁל הַ"חֲתַם סוֹפֵר", שֶׁאָבִיהָ רָאָה אוֹתָהּ בּוֹכָה, וּכְשֶׁשְּׁאָלָהּ לְסִבַּת בְּכִיָּתָהּ, עָנְתָה שֶׁהִיא מִתְפַּלֶּלֶת לַבּוֹרֵא שֶׁיִּקַּח מִמֶּנָּה אֶת יָפְיָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהַוֶּה מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם. וּבֵרְכָהּ אָבִיהָ, שֶׁבִּזְכוּת זֶה תֵּלֵד בֵּן שֶׁיָּאִיר אֶת עֵינֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵן הָיָה, שֶׁנִּטַּל יָפְיָהּ, וְזָכְתָה לְהוֹלִיד בֵּן גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.
וּכְמוֹ שֶׁכֵּן הָבִין רַבִּי יוֹסִי דְּמִן יָקְרָת בְּהַקְפָּדָתוֹ עַל בִּתּוֹ שֶׁגָּרְמָה מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם, וְאַף שֶׁלֹּא הָיָה זֶה בִּידִיעָתָהּ, כַּמּוּבָא בִּגְמָרָא תַּעֲנִית (כד), שֶׁרָאָה פַּעַם רַבִּי יוֹסִי שֶׁאֶחָד סוֹתֵר אֶת גֶּדֶר הַדְּקָלִים שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּבַּיִת וְעָשָׂה בָּהּ חוֹר. נִגַּשׁ אֶל הַיְּהוּדִי הַזֶּה וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה אַתָּה סוֹתֵר אֶת גֶּדֶר הַדְּקָלִים שֶׁלִּי? מֶה עָשִׂיתִי לְךָ? מַדּוּעַ אַתָּה עוֹשֶׂה בָּהּ חוֹר? וּמֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ יְהוּדִי: רַבִּי, יֵשׁ לְךָ בַּת, וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ. נִכְנַס רַבִּי יוֹסִי הַבַּיְתָה וְאָמַר לְבִתּוֹ: בִּתִּי, אַתְּ מְצַעֶרֶת אֶת הָאֲנָשִׁים. שׁוּבִי לַעֲפָרֵךְ, וְאַל יִכָּשְׁלוּ בָּךְ בְּנֵי אָדָם! וְכָךְ הָיָה, וּמֵתָה בִּתּוֹ.
וְהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא: שֶׁכָּךְ הֵבִין רַבִּי יוֹסִי - אָבִיהָ - שֶׁהַטּוֹב הָאֲמִתִּי לְבִתּוֹ הוּא לָמוּת וּלְהֵעָלֵם מִן הָעוֹלָם מֵאֲשֶׁר לְהַכְשִׁיל, וַאֲפִלּוּ שֶׁזֶּה בְּאָנְסָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא בִּידִיעָתָהּ (וְאוּלַי גַּם הֵבִין אָבִיהָ, שֶׁהָאַשְׁמָה בְּבִתּוֹ הִיא בְּכָךְ שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלָה שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ, כְּאוֹתָהּ בְּתוּלָה, וְיֵשׁ כָּאן חִסָּרוֹן בְּ"יִרְאַת חָטָא")