פרק א - פרקי התבוננות · מט - אגרת לבנות ישראל
רַבּוֹת הַצְּעָקוֹת בְּמַחֲנֵנוּ נֶגֶד נֶגַע הַפְּרִיצוּת וְחֹסֶר הַצְּנִיעוּת שֶׁבִּרְחוֹבוֹתֵינוּ, שֶׁבָּאִים מִבַּחוּץ אֵלֵינוּ, וְכֵיוָן שֶׁאֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים נֶגֶד זֶה וַאֲנַחְנוּ מְשַׁמְּשִׁים בְּתַפְקִיד שֶׁל "הַמּוֹכִיחַ", שׂוּמָא עָלֵינוּ לְהַוּוֹת אֶת הַדֻּגְמָא בְּדִיּוּק הֶהָפוּךְ לְגַמְרֵי. אֲבָל בֶּאֱמֶת נִרְאֶה אֵיךְ נִרְאֶה מַחֲנֵנוּ מִבְּחִינַת צְנִיעוּת, בְּנוֹתֵינוּ וּנְשׁוֹתֵינוּ (כַּמּוּבָן בְּאֹפֶן יַחֲסִי לְעֻמַּת הַיָּדוּעַ לָנוּ מִבְּחִינַת אִסּוּר, מַה מֻּתָּר וּמָה אָסוּר, וּמִצַּד שֵׁנִי אֶת הַלֹּא יָדוּעַ לָהֶם).
בּוֹאוּ וְנִבְחַן: נָכוֹן, הוֹלְכִים עִם שְׂמָלוֹת אֲרֻכּוֹת וַחֲצָאִיוֹת אֲרֻכּוֹת, שַׁרְווּלִים שֶׁמְּכַסִּים אֶת הַפֶּרֶק, וּבְכָל זֹאת אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהַשִּׂיג אֶת הַצְּנִיעוּת, אֶלָּא לְהֵפֶךְ - הַבְּגָדִים יְכוֹלִים לִהְיוֹת בְּגָדִים הֲדוּקִים, אוֹ בִּצְבָעִים רוֹעֲשִׁים, שֶׁלָּהֶם מִתְלַוָּה מַחֲרֹזֶת עֲנָק שֶׁמִּשְׁתַּלְשֶׁלֶּת כְּלַפֵּי מַטָּה, נַעֲלֵי עָקֵב שֶׁמַּשְׁמִיעוֹת קוֹל תִּיפוּף רָם, צְעִיפִים בִּשְׁלַל צְבָעִים, חֲגוֹרוֹת הֲדוּקוֹת וּפֵאוֹת מְפֹאָרוֹת (שֶׁוַּדַּאי לְזֶה לֹא הִתְכַּוְּנוּ הַמַּתִּירִים), מִינֵי סְרָטִים וְכַדּוֹמֶה. הַאִם זוֹ דֶּרֶךְ אִמּוֹתֵינוּ? הַאִם לֹא אֶפְשָׁר לְהֵחָשֵׁב נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה, חַס וְחָלִילָה?
מֵיטַב בָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת עֲמֵלִים רַבּוֹת לְסַפֵּק אֶת הַתִּצְרֹכֶת, בְּיָדְעָם אֶת לְהִיטוּתָן שֶׁל חֵלֶק מֵהַנָּשִׁים לְדִבְרֵי אָפְנָה וְשֶׁקֶר. אֲנָשִׁים שֶׁרְחוֹקִים מֶרְחָק רַב מֵהַיַּהֲדוּת מְנַהֲלִים עֲסָקִים בְּבִגְדֵי נָשִׂים, בְּיָדְעָם שֶׁכָּאן זֶה מָקוֹר לֹא אַכְזָב שֶׁל בִּקּוּשׁ.
אִשָּׁה מְסֻיֶּמֶת חָסְכָה לִקְנוֹת שִׂמְלָה יָפָה לִכְבוֹד שַׁבָּת, וּכְבָר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְצֵאתָהּ לָרְחוֹב, רוֹאִים אוֹתָהּ עִם אוֹתָהּ שִׂמְלָה מְהַלֶּכֶת בְּיוֹם חוֹל. וְכֵן מוּבָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דף סב): דָּרַשׁ רָבָא בְּרֵי דְּרַב עִלָּאִי: מַאי דִּכְתִיב "וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן" - שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה "וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן". הַאִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה בְּצוּרוֹת דּוֹמוֹת?! וְכֵן מוּבָא בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (דף יח), שֶׁמַּדּוּעַ נִגְזַר עַל בִּתּוֹ שֶׁל ר' חֲנַנְיָה בֶּן תְּרַדְיוֹן לֵישֵׁב בְּקוּבָּה שֶׁל זוֹנוֹת? מִשּׁוּם שֶׁדִּקְדְּקָה בִּפְסִיעוֹתֶיהָ שֶׁיִּהְיוּ יוֹתֵר נָאוֹת אַחַר שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁאָמְרוּ לָהּ כַּמָּה נָאָה רִיבָה זוֹ. אָיֹם וְנוֹרָא!
וְכֵן הַגְּמָרָא בְּשַׁבָּת (דף סו): מַדּוּעַ נֶעֶנְשׁוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ הוֹלְכוֹת גְּבוֹהָה בְּצַד נְמוּכָה כְּדֵי לְהַבְלִיט גָּבְהָן מוּל חֲבֶרְתָּן, וְהָיוּ עַל יְדֵי זֶה מְטִילוֹת אֶרֶס בְּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל (עין במס' שבת עד כמה נענשו על זה). זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאִשָּׁה מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהַבְלִיט אֶת יָפְיָהּ בַּחוּץ - עָנְשָׁהּ חָמוּר יוֹתֵר.
וְכֵן סִפְּרָה אִשָּׁה זְקֵנָה לְמַעְלָה מִ-65 שָׁנָה כְּשֶׁרָצְתָה לְהָעִיר לְאַחַת עַל דָּבָר קָטָן בִּלְבוּשָׁהּ שֶׁאֵינוֹ צָנוּעַ, וְאָמְרָה לָהּ: רְאִי, אֲנִי כְּבָר בַּת יוֹתֵר מִ-60 שָׁנָה. פָּנַי קְמוּטִים, אֵין לִי גּוּף יָפֶה, אֲבָל הַאֲמִינִי לִי, שֶׁבְּרֶגַע שֶׁבָּא בָּחוּר מֵהַיְשִׁיבָה (הִיא מְאַמֶּצֶת אֶת יְשִׁיבַת "אוֹר שָׂמֵחַ") לְבַקֵּשׁ מַשֶּׁהוּ (אוֹ אֶחָד מֵהַתְּחוּמִים שֶׁהִיא עוֹזֶרֶת בָּהֶם), אֲנִי מַקְפִּידָה לִלְבֹּשׁ עָלַי אֶת הֶחָלוּק, שֶׁחַס וְחָלִילָה לֹא אֶהְיֶה גּוֹרֶמֶת בְּצֵל צִלּוֹ שֶׁל סָפֵק שֶׁל הִרְהוּר הֲכִי קָטָן.
וּמַה יַעֲנוּ כָּל הַנָּשִׁים הַמְטֻפָּחוֹת וְהַמְטַפְּחוֹת אֶת עַצְמָן לִפְנֵי יְצִיאָה לָרְחוֹב בְּצוּרָה שֶׁמַּעֲמִידָה בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְהָעִיף מַבָּט. הַזְּקֵנָה יָדְעָה וְהִתְחַנְּכָה מִגִּיל קָטָן, שֶׁהִרְהוּר הֲכִי קָטָן שֶׁל גֶּבֶר, הַקּוֹלָר תָּלוּי בָּהּ. לַגֶּבֶר יֵשׁ תַּפְקִיד שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל, לָאִשָּׁה - לְהִצְטַנֵּעַ. וְאִם אֶחָד מֵהַצְּדָדִים חוֹרֵג מֵחוֹבָתוֹ, הַתַּפְקִיד שֶׁל הַשֵּׁנִי הוֹפֵךְ קָשֶׁה. וְכֵן יָדוּעַ הַמִּקְרֶה בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַחַד הַתְּנָאִים שֶׁהָרַג אֶת בִּתּוֹ מִשּׁוּם שֶׁהִבְחִין בְּאֶחָד מִתַּלְמִידָיו שֶׁלֹּא אָזַר כֹּחַ וְהֵצִיץ לִרְאוֹתָהּ עֵקֶב יָפְיָהּ הַנָּדִיר. אָמַר לָהּ אָבִיהָ: בִּתִּי, אִם בָּאת לְהַכְשִׁיל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מוּטָב שֶׁתָּשׁוּבִי לַעֲפָרֵךְ.
מַבְהִיל וּמַדְהִים הָרַעְיוֹן, וְעָשָׂה זֹאת בְּיָדְעוֹ אֶת הָאִסּוּר הֶחָמוּר שֶׁל גְּרִימַת הִרְהוּר לְאָדָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה זֶה בְּלֹא מַאֲמָץ מִצַּד בִּתּוֹ לְהַבְלִיט אֶת יָפְיָהּ. לְהֵפֶךְ - הִיא הָיְתָה בְּתוֹךְ כָּתְלֵי בֵּיתָהּ.
וְכָל מִי שֶׁעֵינַיִם בְּרֹאשָׁהּ, חַיֶּבֶת לְהָבִין אֶת הַחוֹבָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֶיהָ (וּכְנֶגֶד זֶה הַשָּׂכָר).
וּמְחַבֵּר סֵפֶר "פֶּלֶא יוֹעֵץ" בְּסִפְרוֹ "אוֹרוֹת אֵילִים" כּוֹתֵב כֵּיצַד אִשָּׁה צְרִיכָה מְחִילָה עַל יְדֵי זֶה שֶׁהוֹלֶכֶת וְאַחַד הָאֲנָשִׁים מַבְחִין וּמְהַרְהֵר בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁעָשְׂתָה זֹאת בְּלִי כַוָּנָה. וְכֵן כּוֹתֵב ר' אַבְרָהָם, בְּנוֹ שֶׁל הַרַמְבַּ"ם ע"ה, שֶׁכּוֹתֵב: דו"ק וְתִמְצָא רִבּוּי הַמַּלְבּוּשִׁים אֵינוֹ אֶלָּא חִפּוּשׂ דֶּרֶךְ שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ יוּכַל הָאָדָם לְהַטְעוֹת אֶת זוּלָתוֹ לַחֲשֹׁב כִּי יֵשׁ בּוֹ גְּדֻלָּה, וְעֵינֶיךָ רוֹאוֹת שֶׁדַּוְקָא הֵם חֲלוּשֵׁי הַדַּעַת, מוֹצִיאִים אֶת זְמַנָּם בְּטִפּוּחַ וְגִהוּץ וְצִחְצוּחַ, וּסְבוּרִים שֶׁהַנּוֹי וְהַהִדּוּר מַעֲלֶה אוֹתָם לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה וְרָמָה.
דְּעוּ נָא, בָּנוֹת! עֲלֵיכֶן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת, אַתֶּן הָאִמָּהוֹת בַּהֹוֶה וְהָאִמָּהוֹת בֶּעָתִיד, הָאִמָּהוֹת הַמְּסוּרוֹת וְהַמְגַדְּלוֹת אֶת בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ לְתִפְאָרָה, חַזֵּקְנָה וְהַרְחֵבְנָה אֶת חוֹמַת הַצְּנִיעוּת בְּמַחֲנֵנוּ.
וּלְאַלְפֵי אַחְיוֹתֵינוּ הַטּוֹעוֹת וְהַמְגַשְּׁשׁוֹת בַּאֲפֵלָה (גַּם בְּמַחֲנֵנוּ), אָנָּא, הִצְטָרַפְנָה לְמַחֲנֵה הַבָּנוֹת הַכְּשֵׁרוֹת, וְתִהְיֶינָה דֻּגְמָא בְּתִלְבָּשְׁתְּכֶן וּבִצְנִיעוּתְכֶן בִּבְגָדִים פְּשׁוּטִים וּנְקִיִּים, בְּלִי מַחְרוֹזוֹת, עֲגִילִים, מִטְפָּחוֹת מְעוֹפְפוֹת, בְּלִי נַעֲלֵי עָקֵב מְתוֹפְפוֹת וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁמָּנִינוּ, שֶׁכָּל אֵלֶּה גּוֹרְמִים לְהַחֲטִיא. הַדְרִיכִי אֶת חַבְרוֹתַיִךְ, וִיהִי לָךְ שָׂכָר שֶׁל מוֹכִיחָה. שֶׁהֲרֵי לֹא רַק הַמִּסְתַּכֵּל לְבַדּוֹ חוֹטֵא - אֶלָּא גַּם וְאוּלַי בְּעִקָּר - הַמַּחֲטִיאָה.
זִכְרִי! הַיֹּפִי נָאֶה לָאִשָּׁה - אֲבָל בְּבֵיתָהּ. זִכְרִי! כָּל כְּבוּדָהּ שֶׁל בַּת מֶלֶךְ - פְּנִימָה, בְּבֵיתָהּ וּבְחֵיק מִשְׁפַּחְתָּהּ, אֲבָל לֹא לָרְחוֹב, לַחוּץ. שׁוּם מַטָּרָה טוֹבָה לֹא צוֹמַחַת וְלֹא תִּצְמַח מִיצִיאָה לָרְחוֹב בְּצוּרָה כָּזֹאת.
וְכֵן בַּעַל וְאַבְרֵךְ יָקָר! עִקַּר מַפְתֵּחַ הַדְּבָרִים נִשְׁאַר אֶצְלְךָ! בִּיכָלְתְּךָ לַהֲפֹךְ לַחֲלוּטִין כָּל מַצָּב, וְכָל זֶה עַל יְדֵי דַּרְכֵי נֹעַם וְהֶסְבֵּר מְרֻבִּים, וְאַל יְפַתֶּה אוֹתְךָ הַיֵּצֶר שֶׁנָּעִים לְהִסְתּוֹבֵב עִם אִשָּׁה נָאָה בָּרְחוֹב! אֵין בָּזֶה שׁוּם מִצְוָה, וְהַקּוֹלָר תָּלוּי בְּךָ - שֶׁכָּל שֶׁבְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ וְאֵינוֹ מוֹכִיחָם - נִתְפָּס בַּעֲווֹנָם. וּמִי כָּמוֹךָ שֶׁיָּכוֹל לְהַסְבִּיר לְאִשְׁתְּךָ אֶת גֹּדֶל הַנִּסָּיוֹן שֶׁבַּדָּבָר וְאֶת חֻמְרַת הַדָּבָר, שֶׁהֲרֵי אִשָּׁה לֹא תָּמִיד עֵרָה לִדְבָרִים אֵלּוּ. לְזֶה מַסְפִּיק הַכָּתוּב בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא, שֶׁמַּדּוּעַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת סְלִיחוֹת אַחַר כָּל רֶגֶל וְרֶגֶל, מִפְּנֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר בָּאִים לִשְׁמֹעַ דָּרְשָׁה מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה, וּכְדֵי לְכַפֵּר עַל הָרְאִיָּה, צָרִיךְ לָקוּם לַעֲשׂוֹת סְלִיחוֹת. וּמַה נֹּאמַר הַיּוֹם שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְחַכּוֹת לָרֶגֶל, אֶלָּא שֶׁהַמִּכְשׁוֹלִים מְצוּיִים בַּדֶּרֶךְ בְּשֶׁפַע עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל.
לָכֵן, אָנָּא בַּת! עֶזְרִי לָנוּ שֶׁנּוּכַל לַעֲזֹר לְעַצְמֵנוּ, שֶׁהַחוֹב הוּא הֲדָדִי, שֶׁעָלֵינוּ מֻטָּל לֹא לְהִסְתַּכֵּל, וַעֲלֵיכֶן לֹא לְהִתְבַּלֵּט.