פרק א - פרקי התבוננות · מח - מעשה בדבר נורא שפקד את עם ישראל בעון חטא העריות
בַּיּוֹם שֶׁנִּפְטַר הָרָמָ"א הִכְרִיזוּ בְּכָל הָעִיר: "כָּל אִישׁ הַיּוֹדֵעַ דָּבָר מֵרַבֵּנוּ אוֹ שָׁמַע מֵאֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים, אַל יַעְלִים וְיַסְתִּיר אֶת זֶה, אֶלָּא יָבֹא לְבֵית הַהֶסְפֵּד וִיסַפֵּר".
בָּאוּ לְשָׁם שְׁנֵי אֲנָשִׁים חֲכָמִים וַחֲסִידִים וְאָמְרוּ: "כָּל זְמַן שֶׁרַבֵּנוּ הָיָה בְּחַיִּים חַיּוּתוֹ, לֹא הָיְתָה לָנוּ רְשׁוּת לְגַלּוֹת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי גָזַר עָלֵינוּ רַבֵּנוּ זצוק"ל לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר לִבְלִי לְגַלּוֹתוֹ לְשׁוּם אָדָם. אַךְ עַתָּה, כַּאֲשֶׁר גָּזְרוּ בְּחֵרֶם, וְכֵן בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ, מֻכְרָחִים אָנוּ לְסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵינוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה דֶּבֶר גָּדוֹל, רַחֲמָנָא לִצְלַן, בִּקְרָאקָא, אֲשֶׁר מֵתוּ אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף הַרְבֵּה. הִצְטַעֵר עַל זֶה רַבֵּנוּ מְאֹד. וְהִנֵּה בְּיוֹם אֶחָד צִוָּה רַבֵּנוּ שֶׁלֹּא לִקְבֹּר אֶת הַמֵּתִים שֶׁיָּמוּתוּ אֶלָּא לְהַנִּיחָם עַד הַלַּיְלָה בַּפְּרוֹזְדוֹר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל, וְכֵן עָשׂוּ. וַיָּבֹא רַבֵּנוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשָּׂמוּ בּוֹ אֶת הַמֵּתִים, וַיְבַקֵּשׁ לְהַעֲבִיר לְפָנָיו כָּל הַמֵּתִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָם פָּנִים בְּפָנִים, וְכֵן עָשׂוּ. אַחֲרֵי שֶׁרָאָה רַבֵּנוּ אֶת כָּל הַמֵּתִים, צִוָּה לְקָבְרָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. רַק אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה מְלַמֵּד, צִוָּה לְשָׁמְרוֹ שָׁם עַד מָחָר. לַמָּחֳרָת צִוָּה רַבֵּנוּ לִקְשֹׁר אֶת רַגְלָיו בִּשְׁנֵי זַנְבוֹת סוּסִים וּלְסָחֳבוֹ בְּכָל רְחוֹבוֹת הָעִיר, וְכֵן עָשׂוּ. וְאַחַר כָּךְ צִוָּה לָתֵת לוֹ מָקוֹם מְהֻדָּר בְּבֵית הָעַלְמִין וּלְקָבְרוֹ בְּכָבוֹד כָּרָאוּי, וְאַחֲרֵי זֶה שָׁכְכָה מַגֵּפַת הַדֶּבֶר וְנֶעֶצְרָה וְהָיְתָה הַרְוָחָה".
אַנְשֵׁי הָעִיר עָנוּ וְאָמְרוּ שֶׁהֵם זוֹכְרִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הֵיטֵב, וְאָז הִמְשִׁיכוּ הָאֲנָשִׁים בְּדִבְרֵיהֶם: "עַתָּה נַגִּיד לָכֶם פֵּשֶׁר דָּבָר. הָאִישׁ הַזֶּה הַמֵּת אֲשֶׁר צִוָּה רַבֵּנוּ לְסָחֳבוֹ בְּכָל הָעִיר וְלַעֲשׂוֹת לוֹ בִּזָּיוֹן כָּזֶה, בָּא בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לְרַבֵּנוּ וְשָׁאַל: 'לָמָּה כְּבוֹדוֹ עָשָׂה לִי בִּזְיוֹנוֹת כָּאֵלּוּ? הֲלֹא בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה עִיְּנוּ בְּדִינִי וְלֹא מָצְאוּ בִּי עָוֹן כָּזֶה שֶׁאֶצְטָרֵךְ לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת כֹּה גְדוֹלִים. וְעַתָּה יֹאמַר כְּבוֹדוֹ מֶה חָטָאתִי, כִּי בִּגְלַל מַה שֶּׁעָשָׂה לִי רַבֵּנוּ מְעַכְּבִים אוֹתִי מִלְּהִכָּנֵס בְּגַן עֵדֶן'.
וַיַּעַן לוֹ רַבֵּנוּ: 'כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי יָשָׁר לְפָנַי שֶׁתּוּכַל לִסְבֹּל בִּזָּיוֹן כָּזֶה לְכַפֵּר עַל הָעִיר, כִּי לֹא רָאִיתִי בְּכָל הָאֲנָשִׁים אִישׁ יָשָׁר כָּמוֹךָ. וְגַם לְמַעַן תָּבֹא וְתַגִּיד אֶת סִבַּת הַדֶּבֶר בָּעִיר, רַחֲמָנָא לִצְלַן, כִּי הֶעֱלִימוּ מִמֶּנִּי מִן הַשָּׁמַיִם וְלֹא גִלּוּ לִי סִבַּת הָעֹנֶשׁ הַכָּבֵד הַזֶּה, אֲבָל בְּךָ לֹא רָאִיתִי חָלִילָה שׁוּם דָּבָר רַע'.
וְאָמַר הַנִּפְטָר: 'אִם תִּרְצוּ לָדַעַת אֶת סִבַּת הָעֹנֶשׁ, בֹּאוּ אִתִּי וְאַרְאֶה לָכֶם אֶת הֶעָוֹן אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בָּעִיר'. וְאָז קָרָא רַבֵּנוּ אוֹתָנוּ וְאָמַר: 'בֹּאוּ אִתִּי!' וְהָלַכְנוּ אִתּוֹ עַד בּוֹאֵנוּ חוּץ לָעִיר בִּמְעָרָה אַחַת, וְשָׁם הָיָה אִישׁ אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי הָעִיר שֶׁזָּנָה עִם שְׁתֵּי נָשִׁים אֲשֶׁר שְׁתֵּיהֶן נְשׂוּאוֹת לַאֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי הָעִיר, וְאֶת זֶה רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ. וּמִיָּד נָתַן רַבֵּנוּ עֵינָיו בּוֹ וְעָשָׂהוּ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת, וְלָזֹאת שָׁכַךְ הַדֶּבֶר מֵעַל הָעִיר".