פרק א - פרקי התבוננות · כט - מסירות נפש לצניעות
יָדוּעַ הַמַּעֲשֶׂה מִזְּמַן הָאִינְקְוִיזִיצְיָה בִּסְפָרַד, בְּאַחַת מִן הַתְּקוּפוֹת שֶׁל הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלַן, דָּנוּ אִשָּׁה אַחַת לְמָוֶת אַכְזָרִי, רַחֲמָנָא לִצְלַן, לִקְשֹׁר אוֹתָהּ לְזַנְבוֹת סוּסִים, וְהַסּוּסִים יִגְרְרוּהָ וְיָרוּצוּ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. לִפְנֵי קִיּוּם הַגְּזַר דִּין, שָׁאֲלוּ אֶת הָאִשָּׁה אֵיזֶה בַּקָּשָׁה הִיא מְבַקֶּשֶׁת לִפְנֵי הַמָּוֶת, וּלְהַפְתָּעָתָם בִּקְשָׁה הָאִשָּׁה, שֶׁמֵּאַחַר וְגוֹרְרִים אוֹתָה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וּבְהֶכְרֵחַ יִתְגַּלֶּה מִבְּשָׂרָהּ, וּמֵאַחַר וְהִקְפִּידָה כָּל חַיֶּיהָ עַל הַצְּנִיעוּת, לְכָךְ הִיא מְבַקֶּשֶׁת לִשְׁמֹר עַל הַצְּנִיעוּת גַּם בִּשְׁעַת מִיתָתָהּ, וְהוּא שֶׁיָּשִׂימוּ סִכּוֹת לְחַבֵּר אֶת בְּגָדֶיהָ לַגּוּף שֶׁלֹּא יָסוּרוּ הַבְּגָדִים מִגּוּפָהּ בְּעֵת שֶׁיִּגְרְרוּ אוֹתָהּ.
כַּמּוּבָן שֶׁהָרְשָׁעִים, יִמַּח שְׁמָם, קִיְּמוּ בַקָּשָׁתָהּ, וְהָיְתָה הָאִשָּׁה נִגְרֶרֶת, וְדָם רַב זָב מִבְּשָׂרָהּ עִם יִסּוּרִים נוֹרָאִים שֶׁל הַסִּכּוֹת הַתְּחוּבוֹת בָּהּ, מִלְּבַד הַיִּסּוּרִים הַנּוֹרָאִים מֵעֶצֶם הַגְּרִירָה.
וּמִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ... (לשכנו תדרשו)