פרק א - פרקי התבוננות · כח - אולם גרבים לא היו
(ספור מתקופת השואה)
מִתּוֹךְ קִטְעֵי עִתּוֹנוּת מִתְּקוּפַת הַמִּלְחָמָה נֶגֶד "שֵׁרוּת לְאֻמִּי" (ב' מנ"א תשי"ג):
"וְזֶה עֲלֵיכֶן לִזְכֹּר, בְּנוֹתַי, כִּי גַּרְבַּיִם לֹא הָיוּ בַּגֵּטוֹ, גַּרְבַּיִם פְּשׁוּטוֹת, לֹא לֶחֶם, וְלֹא מַיִם, וְלֹא תְּרוּפוֹת, וְלֹא חַיִּים, כִּי אִם גַּרְבַּיִם. אֵלּוּ הַמַּצְנִיעוֹת אֶת הַטֹּהַר, אֵלּוּ שֶׁהַבָּנוֹת הַמִּסְתּוֹבְבוֹת בְּחוּצוֹת אַרְצֵנוּ סוֹלְדוֹת מֵהֶן. וְגַרְבַּיִם זוֹהִי צְנִיעוּת, וּצְנִיעוּת זֶהוּ טֹהַר, וְהַטֹּהַר הוּא הָעָם.
לָקְחוּ הַבָּנוֹת, אַחְיוֹתֵיכֶן, בְּנוֹתַי, מִזְרוֹנִים, קָרְעוּ אוֹתָם וְתָפְרוּ מֵהֶם גַּרְבַּיִם. לָקְחוּ הֵן אֶת הַמִּזְרוֹנִים, קְרָעוּם וְהוֹסִיפוּ לְאֹרֶךְ שַׁרְווּלֵי הַשְּׂמָלוֹת.
וְכָכָה הִתְהַלְּכוּ בְּחוּצוֹת הַגֵּטוֹ הַבָּנוֹת הָעִבְרִיּוֹת. הַמָּוֶת אָרַב לָהֶן בְּכָל מָקוֹם, אֲבָל הַגַּרְבַּיִם וְהַשַּׁרְווּלִים - מִמִּזְרוֹנִים.
וּכְשֶׁיָּבֹא הַיּוֹם, וְיָבוֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹקִים לִפְנֵי ה' מִשּׁוּט בָּעוֹלָם, וְיִשְׁאַל אוֹתָם בּוֹרֵא הָעוֹלָם: הַרְאִיתֶם אֶת בְּנוֹתַי בְּגֵטוֹ אוֹטְבוֹצְק דְּוַרְשָׁא, שֶׁאֵין כְּמוֹתָן בְּכָל הָאָרֶץ, וְיָבֹא גַּם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם, וְגַם אֵלָיו תֻּפְנֶה שְׁאֵלַת בּוֹרֵא הָעוֹלָמִים - - -
גַּם הַשָּׂטָן בְּעַל כָּרְחוֹ יַעֲנֶה אָמֵן!
וְהָיָה, אִם יַעֲבִירוּ לִפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת כָּל הַגְּבוּרָה שֶׁל עַמֵּנוּ עֲתִיר הַגְּבוּרוֹת, אֶת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ, אֶת הַמָּוֶת וְהָעִנּוּיִים, אֶת הָעֲקֵדוֹת וְאֶת הַשְּׁחִיטוֹת, אֶת עֲרֵמוֹת הַקָּרְבָּנוֹת מִכָּל הַזְּמַנִּים וּמִכָּל הַדּוֹרוֹת, וּלְעֻמָּתָן יָבִיאוּ אֶת הַבָּנוֹת מֵהַגֵּטָאוֹת, שֶׁלֹּא הָיוּ מוֹרְדוֹת, וְלֹא נִתְפַּרְסְמוּ כְּגִבּוֹרוֹת, שֶׁלֹּא יָדְעוּ שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת מַשֶּׁהוּ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל - וְהָיָה כִּי יַעֲמִידוּ זֶה מוּל זֶה - אֵין בְּיָדִי לְהַכְרִיעַ כַּף מֹאזְנַיִם שֶׁל מִי תַּכְרִיעַ!!!