פרק א - פרקי התבוננות · כג - הלבוש - יסוד החומה
הַיְסוֹד לְחוֹמַת הַמָּגֵן הוּא הַלְּבוּשׁ הַצָּנוּעַ, וְאִלּוּ הַצְּנִיעוּת בַּקּוֹל וּבַהִתְנַהֲגוּת הֵם הַנִּדְבָּכִים.
וְלָמָּה כֹּה גְּדוֹלָה חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל הַלְּבוּשׁ הַצָּנוּעַ?
א. מִשּׁוּם שֶׁהַבֶּגֶד הוּא כְּכֶתֶר שֶׁנִּתָּן לָאָדָם, שֶׁהוּא כֶּתֶר כָּל הַנִּבְרָאִים, וְהָא רְאָיָה, שֶׁהַרְבֵּה בְּרִיּוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעוֹלָמוֹ, וְלֹא זָכְתָה אַף בְּרִיָּה שֶׁתִּנָּתֵן כְּסוּת לְעוֹרָהּ, רַק הָאָדָם.
ב. שֶׁלֹּא עוֹד אֶלָּא שֶׁטָּרַח הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְהֵכִין לָאָדָם אֶת לְבוּשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב: "וַיַּעַשׂ ה' לָאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כֻּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם" (בראשית ג).
ג. מַה נִּכְבָּד הוּא הַבֶּגֶד, שֶׁעַל הַכֶּתֶר הוּא נִתָּן - עַל הָאָדָם שֶׁהוּא כֶּתֶר כָּל הַנִּבְרָאִים. מַה יָּקָר הוּא בֶּגֶד הָאָדָם, שֶׁתְּחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ בְּיַד ה' הָיְתָה וְלֹא בְּיַד אָדָם וְלֹא בְּיַד מַלְאָךְ וְלֹא בְּיַד שָׂרָף, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.
ד. הַבֶּגֶד מֵעִיד עַל הַתְּכוּנָה הָאֱנוֹשִׁית, שֶׁהִיא הַמְּחִצָּה בֵּין הָאָדָם לַחַי, וְזוֹ הִיא מִדַּת הַבּוּשָׁה, הַבּוּשָׁה לָאָדָם - לְבוּשׁוֹ הַפְּנִימִי שֶׁמְּכַסֶּה עַל מַה שֶּׁפָּגַם בַּנֶּפֶשׁ, וְהַבֶּגֶד הוּא לוֹ לְבוּשׁ הַחִיצוֹן שֶׁמְּכַסֶּה עַל מַה שֶּׁפָּגַם בַּגּוּף, וּשְׁנֵיהֶם לִכְבוֹדוֹ נִתְּנוּ, בִּזְכוּת הַבּוּשָׁה זָכָה לְמַלְבּוּשׁ.
הַמַּלְבּוּשׁ, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ בּוֹ - מִתְכַּבֵּד, פּוֹשְׁטוֹ - מִתְבַּזֶּה. מָשָׁל לְנִתְפָּס בְּקַלְקָלָה, שֶׁמַּרְאֶה קַלְקָלָתוֹ לַכֹּל וְאֵינוֹ בּוֹשׁ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר קִלְקַלְתִּי וַאֲקַלְקֵל עוֹד.
תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, שֹׁרֶשׁ הוּא לְהַרְבֵּה חֲטָאִים. אָדָם שֶׁבּוֹשׁ בַּחֲטָאָיו - בְּדִין הוּא שֶׁיֵּבוֹשׁ בְּמָקוֹר זֶה שֶׁמִּמֶּנּוּ הַחֵטְא פָּרֶה וְרָבֶה. הֲרֵי הוּא שֶׁמּוֹשְׁכוֹ אֶל הַחֵטְא, וְהוּא אֲשֶׁר מַזְכִּיר לוֹ עֲוֹנוֹ תָּמִיד לְחֶרְפָּתוֹ וּלְבָשְׁתּוֹ, לְפִיכָךְ הוּא מְכַסֶּה אוֹתוֹ בִּלְבוּשׁוֹ. כְּשֶׁהוּא מְכַסֵּהוּ - מֵסִיחַ דַּעְתּוֹ מִמְּשִׁיכוֹתָיו, וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ מְהַרְהֵר בָּהֶן, הוּא נִצָּל מִן הַחֵטְא, וְגַם נִצָּל מִן הַבּוּשָׁה מִפְּנֵי הַחֵטְא הַקַּדְמוֹן.
וְכַמָּה צָרִיךְ אָדָם לְכַסּוֹת מִפְּנֵי הָעַיִן כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל מִן הַחֵטְא וּמִן הַבּוּשָׁה? הוּא הַדָּבָר - שֶׁאֵין הַכֹּל שָׁוִין בּוֹ, אֶלָּא כָּל אִישׁ כְּפִי מַעֲלָתוֹ וּכְפִי סַכָּנָתוֹ שֶׁנִּתְּנָה תָּמִיד בְּצַד מַעֲלָתוֹ, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ הַחֲכָמִים: "כֹּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ - יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ", כְּלוֹמַר, כָּל מִי שֶׁתַּפְקִידָיו בָּעוֹלָם מְרֻבִּים יוֹתֵר, גַּם שָׁרְשֵׁי הַחֵטְא מְרֻבִּים בּוֹ יוֹתֵר, וְצָרִיךְ לִשְׁמִירָה יְתֵרָה וּמְעֻלָּה יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ שֶׁתַּפְקִידָיו מְעַטִּים מִשֶּׁלּוֹ. ("איש וביתו" לר' אליהו כי טוב)