פרק א - פרקי התבוננות · כב - כבוד האדם - מלבושו (חז"ל)
ר' יוֹחָנָן קָרֵי לְמָאנֵי מְכַבְּדוּתֵי (שבת קיג, א). ר' יוֹחָנָן הָיָה קוֹרֵא לִבְגָדָיו - מְכַבְּדָיו, כְּלוֹמַר: בְּגָדָיו שֶׁל הָאָדָם הֵם מְכַבְּדָיו שֶׁל הָאָדָם.
וְיֵשׁ לְהָבִין, מָה עֶרֶךְ לְאָדָם זוֹל אִם יִלְבַּשׁ בִּגְדֵי כָבוֹד, וְכִי אָז יֵחָשֵׁב לִמְכֻבָּד, וַהֲלֹא הוּא נִשְׁאָר אוֹתוֹ הָאָדָם? וְכֵן, מַדּוּעַ יֵרֵד עֶרֶךְ הָאָדָם הַנַּעֲלֶה כְּשֶׁיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים פְּשׁוּטִים, וַהֲלֹא כְּבוֹדוֹ בִּמְקוֹמוֹ מֻנָּח?
הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִיא: לֹא יִתָּכֵן לְהַפְרִיד בֵּין הָאָדָם לִלְבוּשׁוֹ. הָאָדָם הַמְכֻבָּד לֹא מְסֻגָּל לְהַעֲלוֹת עַל עַצְמוֹ בְּגָדִים זוֹלִים, זֶהוּ בְּעֹמֶק טִבְעוֹ וְאִישִׁיּוּתוֹ לִלְבּשׁ בְּגָדִים בְּהֶתְאֵם לְמַעֲמָדוֹ. וְכֵן אָדָם פָּשׁוּט אֵינוֹ מְסֻגָּל לִלְבּשׁ בְּגָדִים מְכֻבָּדִים, טִבְעוֹ וְאָפְיוֹ אֵינָם מַרְשִׁים לוֹ זֹאת. אִם כֵּן, כַּמָּה אֱמֶת הוּא שֶׁאָדָם נִכָּר לְפִי לְבוּשׁוֹ; הַמְכֻבָּד נִכָּר בִּבְגָדָיו הַמְכֻבָּדִים, וְהָאָדָם הַזּוֹל נִכָּר בִּבְגָדָיו הַזּוֹלִים. וְלֹא יוּכַל הָאָדָם לְזַיֵּף אֶת בְּגָדָיו שֶׁלֹּא כְּפִי מַהוּתוֹ, בְּכָל אֹפֶן בִּקְבִיעוּת, כִּי יִתָּכֵן שֶׁיִּלְבַּשׁ אָדָם בְּגָדִים שֶׁלֹּא כְּפִי מַהוּתוֹ בְּאֹפֶן זְמַנִּי, אֲבָל בִּקְבִיעוּת זֶה לֹא יִתָּכֵן.
וְהִנֵּה עֵינֵינוּ רוֹאוֹת שֶׁהֶפְקֵר הַמַּלְבּוּשִׁים מָצוּי דַּוְקָא אֵצֶל הַנָּשִׁים הַזּוֹלוֹת בְּיוֹתֵר בְּרָמַת שִׂכְלָם אוֹ בְּמַעֲמָדָם הַחֶבְרָתִי, וְאִלּוּ נָשִׁים בְּרָמָה שִׂכְלִית גְּבוֹהָה, אוֹ בְּמַעֲמָד חֶבְרָתִי גָּבוֹהַּ, כְּגוֹן עוֹרֶכֶת דִּין, שׁוֹפֶטֶת, וּמִי מְדַבֵּר עַל שָׂרַת מֶמְשָׁלָה וְכַדּוֹמֶה, וַדַּאי אֵלּוּ לֹא תִתְלַבֵּשְׁנָה בִּבְגָדִים שֶׁאֵינָם מְכַסִּים כָּל גּוּפָן לְפָחוֹת בִּצְנִיעוּת נוֹרְמָלִית. הֲרֵי שֶׁלְּבוּשׁ הַפָּרוּץ מַתְאִים לְמִי שֶׁיְּצָרֶיהָ פְּרוּצִים, וְאֵין לָהּ שְׁלִיטָה וְרֶסֶן עַל רְצוֹנוֹתֶיהָ - מְצַפָּה לְשֻׁלְחָנָם וְלִתְשׂוּמֶת לִבָּם שֶׁל אֲחֵרִים, וְכֻלָּהּ מַרְאָה וּמַכְרֶזֶת חֹסֶר סִפּוּק מֵעַצְמָהּ, חֲשִׂיפָה לְהֶפְקֵרוּת מֻחְלֶטֶת לְלֹא הַבָּטָה לַתּוֹצָאוֹת הַשְּׁלִילִיּוֹת, אֶלָּא רֶגַע עֹנֶג עַכְשָׁוִי בִּלְבַד - זֶהוּ כָּל טְוַח הִסְתַּכְּלוּתָהּ.
עוֹד שָׁמַעְתִּי מִתַּלְמִיד חָכָם אֶחָד, כִּי יֵשׁ לְהַעֲמִיס עַל הַמְהַלֶּכֶת בְּחֹסֶר צְנִיעוּת בִּצְחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, רַעֲשָׁנוּת וְהִתְבַּלְּטוּת - מִלְּבַד הַנֶּאֱמַר לְמַעְלָה, חֹסֶר רִסּוּן וּשְׁלִיטָה עַל הַיְצָרִים - עוֹד יֵשׁ בָּהּ מִמִּדַּת הָאַכְזָרִיּוּת בְּאֹפֶן נוֹרָא; שֶׁהֲרֵי מִלְּבַד מַה שֶּׁמַּחֲטִיאָה אֶת בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל, וּבָזֶה מִתְאַכְזֶרֶת עַל נַפְשָׁם לְהַפִּילָם לַגֵּיהִנָּם, עוֹד הֲרֵי הִיא גּוֹרֶמֶת צַעַר לְנַפְשָׁם לִהְיוֹתָם בִּבְחִינַת "עֵינֶיךָ רוֹאוֹת וְכָלוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ". וַהֲרֵי זֶה חֹסֶר מוּסָרִיּוּת לִהְיוֹת מְנַקֵּר עֵינֵי אֲנָשִׁים, שֶׁהֲרֵי מַה הִיא שׁוֹנָה מֵאָדָם הַמְנַפְנֵף בְּיָדוֹ מַאֲכָל דָּשֵׁן לְנַקֵּר עֵינֵי הַמִּסְכֵּן הָרָעֵב לְלֶחֶם - וְכִי יֵשׁ אַכְזָרִיּוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ? וְדַי לַמֵּבִין. וַהֲלֹא זֶה הָיָה חֵטְא בְּנוֹת צִיּוֹן בִּזְמַן הַחֻרְבָּן, וּכְמוֹ שֶׁהֶעְתַּקְתִּי לְעֵיל אֶת חֶטְאָם וְעָנְשָׁם.