פרק א - פרקי התבוננות · ג - מסירות נפש של נשים צדקניות במצרים
הָבָה וְנִרְאֶה מֶה הָיְתָה צְנִיעוּתָן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בַּתְּקוּפָה הַקָּשָׁה שֶׁל גָּלוּת מִצְרַיִם, שֶׁכֹּה מַגְדִּירִים אוֹתָן חֲזַ"ל: "נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמְּיַחֲסִים אֶת כָּל הַגְּאֻלָּה לִזְכוּתָן.
מְסַפְּרִים לָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת, כְּשֶׁהָיוּ יוֹצְאוֹת לַחוּץ, הָיוּ מְכַעֲרוֹת עַצְמָן בְּפֶחָם, וּכְשֶׁהָיָה הַמִּצְרִי רוֹצֶה לְהִתְעַסֵּק עִמָּן, הָיָה רוֹאֶה מַרְאֵיהֶן הַמְכֹעָר וּפוֹרֵשׁ מֵהֶם. וּכְשֶׁהָיוּ בְּבָתֵּיהֶן הָיוּ מְקַשְּׁטוֹת עַצְמָן בְּיוֹתֵר לְבַעְלֵיהֶן, וּבִזְכוּתָן פָּרוּ וְרָבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְאֹד מְאֹד.
וּבֶאֱמֶת יֵשׁ לַעֲמֹד יוֹתֵר בְּעֹמֶק עַל גַּדְלוּתָן שֶׁל נְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה;
עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה בִּזְמַן שֶׁל הַסְתָּרַת פָּנִים, שִׁעְבּוּד גּוּף וָנֶפֶשׁ קָשֶׁה, עֲבוֹדַת פָּרֶךְ לְלֹא לֵאוּת, וְכַיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם בַּתּוֹרָה וּבְמִדְרְשֵׁי רַזַ"ל.
אֵיזוֹ תִּקְוָה וּשְׁאִיפָה הָיְתָה אָז לְבַת יִשְׂרָאֵל לְהָקִים בַּיִת נֶאֱמָן וְצָנוּעַ אַחֲרֵי רְאוֹתָהּ אֶת בַּעְלָהּ שָׁבוּר וְרָצוּץ אַחַר יוֹם עֲבוֹדָה מְפָרֵךְ? אֵיזוֹ תִּקְוָה וּשְׁאִיפָה הָיָה לָהֶן לְהָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם אַחֲרֵי הַגְּזֵרָה שֶׁל "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ"? אֵיזֶה עִנְיָן בִּכְלָל נִשְׁאַר לְאוֹתָן נָשִׁים לִשְׁמֹר אֱמוּנִים לַבַּעַל כְּשֶׁאֵין שׁוּם תֹּכֶן שֶׁל מִשְׁפָּחָה מְסֻדֶּרֶת? הֲלֹא אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַרְבֵּה גָּרְמָה הַגָּלוּת לְיִשְׂרָאֵל לִטָּמַע בֵּין הַגּוֹיִם, אוֹ כְּדֵי לְהַחֲנִיף לָהֶם, אוֹ סְתָם לְהַחֲלִיף סִגְנוֹן-חַיִּים גּוֹיִי יוֹתֵר טוֹב וְיוֹתֵר בָּטוּחַ, לִכְאוֹרָה.
וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצִּדְקָנִיּוֹת שָׁמְרוּ עַל צְנִיעוּתָן וְלֹא הֵפֵרוּ אֱמוּנָתָן לְבַעְלֵיהֶן, וְלֹא דַּי שֶׁלֹּא הָלְכוּ לִשְׂדוֹת זָרִים, אֶלָּא עָשׂוּ פְּעֻלּוֹת הַדּוֹחוֹת אֶת הַזָּרִים מִלְּהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶן.
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בַּמִּדְרָשׁ (ומובא ברש"י במדבר כו, ה) עַל הַמִּלִּים "הַחֲנֹכִי" "הַפַּלֻּאִי" - ה' בַּתְּחִלָּה וְי' בַּסּוֹף - שֵׁם הַשֵּׁם מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא נִכְשְׁלָה שׁוּם אַחַת מֵהֶן, וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ זֶרַע קֹדֶשׁ לְלֹא שׁוּם הִתְבּוֹלְלוּת.
וְעוֹד יֵשׁ לָנוּ לִרְאוֹת כַּמָּה חֲבִיבָה וַחֲשׁוּבָה שְׁמִירַת הַקְּדֻשָּׁה כְּדֵי לְהָגֵן עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.
אוֹמְרִים חֲזַ"ל "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" - מָה רָאָה? רָאָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה", כְּלוֹמַר, רָאָה הַיָּם זְכוּת עֲמִידָתוֹ בַּנִּסָּיוֹן שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וּבָזֶה נִקְרַע הַיָּם לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי עוֹד רֶמֶז שֶׁגְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיָה בַּעֲמִידָה אֵיתָנָה וּבִשְׁמִירָה קַפְּדָנִית עַל גִּדְרֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְשֶׁרַק בִּזְכוּת שֶׁשָּׁמַר יוֹסֵף עַל קְדֻשָּׁתוֹ, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לִקְרִיעַת יַם סוּף.
וְעָלֵינוּ לָדַעַת, דִּכְמוֹ שֶׁחָמוּר לִמְאֹד גּוּפָן שֶׁל עֲרָיוֹת, הוּא הַדִּין לַאֲבִיזָרַיְהוּ שֶׁל עֲרָיוֹת הַכּוֹלְלִים פְּרָטִים רַבִּים: שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, הִסְתַּכְּלוּת, לֵיצָנוּת וְקַלּוּת רֹאשׁ, הִרְהוּר וְכַדּוֹמֶה. וּכְמוֹ שֶׁשָּׂנְאוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַב הַטֻּמְאָה - כֵּן שְׂנוּאִים לְפָנָיו תּוֹלְדוֹתָיו.