פרק כב · פסוק ט
אז כאשר לא שבו עלה עשן באפו ואש מפיו מלמעלה שמעל לשמים המטיר אש וגפרית תאכל דרך השמים כמטר לארץ הנה כי מלמעלה מעל לשמי' מהיכלו ית' מפיו שלח אש עד לארץ והתפעלו כל העולמות יחד ואין זה כי אם שהוא ית' בכל העולמות נמצא עם שעיקר שכינה למעלה ואם יאמר איש שאחר שכן הוא למה הוצרך יהיה אש מפיו שלמעלה לאכל את סדום בארץ ולא המטיר מיסוד האש שמתחת השמים לז"א גחלים בערו שהוא כי רצה ית' ללקות גם את שרי חמשת מלכי סדום ובנותיה שהם רוחניים שהוא מוכרח כי יפקיד על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה על האדמה ועל כן הוצרך יהיה אש מפיו ית' ולא מיסוד האש כי לא יתפעלו ממנה וזהו גחלים שהם השרים שהם רוחניים גחלי אש בערו גם הם על נן הוצרך תהיה האש ממנו ית' ולא מן היסוד שמתחת לשמים ועוד ראיה כי הנה כאשר אמרו ישראל בסיני רצוננו לראות את מלכנו מה עשה הב"ה הרכין שמים ושמו השמים העליונים והציען על ראש ההר.