פרק כב · פסוק ח
ויתגעש ותרעש כו'. הנה לא מצינו בימי דוד רעשה ותגעש הארץ ודוחק הוא לומר שהוא משל וחידה ומה גם שאם אומרו ותגעש ותרעש הוא משל לא יצדק בסוף הפסוק ואפי' באמצעו וכן כל שאר הפסוקים שאחריו משוללי הבנה וקשר ואומרים דרשנו והנה רז"ל במדרש אמרו על ויט שמים וירד שהוא במתן תורה שהרכין הקב"ה השמים ושמי השמים העליונים והציען על ראש ההר ודב' עמה' מן השמים ע"כ. על כן אמרתי כי טוב לבקש דרך יקושר ענינם ז"ל בפסוק ההוא עם הקודם והמאוחר והוא לומר הלא אמרתי כי שמע ית' מהיכלו למעלה קולי ושועתו היה לפניו עם היותי למטה בארץ נמצא כי הוא ית' למעלה בהיכלו ואזניו מתפשטות למטה ששומע למעלה ושועתי באזניו למטה אמר אל יתמה איש על זה כי הלא כל היסודו' ועולם המלאכים יחד מתפעלי' על ידו ית' אשר על השמים כבודו ואין זה כ"א שהתפשטות כבודו בכל היא כי הלא כאשר ותגעש ותרעש הארץ שהוא מיסוד הרוח המתחבא ביסוד עפר הארץ גם שאר השני יסודות שהם אש ומים מתפעלים ומתרגזי' וזהו מוסדות השמים שהם אש ומים שהם יסודות השמים ירגזו גם הם ומי יגיד זה הלא הוא כי כאשר ויתגעשו כאשר חרה לו ית' שהוא בזמן הפיכת סדום שארז"ל על פסוק המעתיק הרים ולא ידעו כו' המרגיז ארץ ממקומה כו' כי כ"ב שנים קודם הפיכת סדום היה הקב"ה עושה רעשים בארץ בכל יום להתרות בהם ולא שבו אז העתיק הרים בארץ והפכם והמטיר אש וגפרי' מן השמים וזה יאמר כאשר ויתגעשו כי חרה לו שהוא בסדום כ"ב שנה.