פרק יט · פסוק מד
ויען איש ישראל הוא עמשא בן יתר אשר מינה אבשלום לשר צבא על כללות ישראל ויאמר איש יהודה הוא יואב עשר ידות לי במלך שהוא על עשרת השבטי' כי מולך הוא על כולם וזהו מפאת מציאות היותו מלך גם שלא היה דוד וגם בבחינת דוד שהוא מיהודה הנה אני עמשא בן יתר מצדי אני יש לי קורבה יותר ממך כי מלבד שכמוני כמוך בני אחיותיו אנו אני בן איש שעמד בפרץ נגד הפוסלים אותו מלבא בקהל כמשז"ל למה נקרא שם אבי עמשא יתרא הישמעאלי על שחגר חרבו כישמעאל ואמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ומדוע הקלותני ולא כאשר חשבת שהיה על כבודי כחתן היוצא לקראת כלה כי אם שאתה הקלותני שלא החשבתני להשיב את מלכי כלומר כי אינו רק טפל אליו כי הוא מלכי ואיני כי אם ככלה המביאה את החתן אל ביתו ועם כל זה כ"כ קשו דברי איש יהודה שדברו בקושי עד שמצא מקום איש בליעל לומר אין לנו חלק בדוד כו' אחר שאיש יהודה כי המלך קרוב אליו ולא לשאר ישראל ויאמר דוד אל אבישי עתה ירע לנו שבע בן בכרי מן אבשלום אתה קח כלומר עשה אתה מה שלא פשה עמשא ורדף אחריו פן מצא לו ערים בצורות ולא יהיה כאבשלום שיצא מתוך העיר אל מקום נגלה נגד עינינו שעל ידי כן הומת וינצלו כל ישראל אך זה יושגב תוך ערים בצורות ולא יצא כי אם ישראל ילחמו והוא יהיה נאצל מעינינו ויפלו מישראל מפה ומפה והוא יעמוד חי וזהו והציל עינינו ויואב ואבישי רדף אחרי שבע בן בכרי ויעבור בכל שבטי ישראל ויקהלו אף מישראל אחריו עם כל איש יהודה וקרי ויקהלו וכתיב ויקלהו שהוא האותיות הפנימיות מהופכות לרמוז כי גם שמשבטי ישראל היו נקהלים עם שבט יהודה שעם יואב פנימיות לבם היה מהופך כי לא היה עם דוד כי אם עם שבע בן בכרי אך היו ממתינים לראות מי ינצח להיות עמו וכראות' כי מת גבורם החשו ויהיו עם המלך דוד כבראשונה: