פרק יט · פסוק מג
ויען כל איש יהודה אל איש ישראל הוא שר צבאם כי קרוב המלך אלי כי מיהודה הוא ומחמת קורבה בלבד היה לא לבלתי היותכם שלמים וכן רבים ממנו ולמה חרה לך אם הוא מחמת הנאה שהאכילנו המלך משאת מאת פניו וזהו האכול כלומר אם הוא מחמת אכול האם אכלנו מן המלך בתמיהה ואם הוא שבהקבילכ' וצאתכם לקראתו להביאו הביתה עולה על רוחכ' שתהיו כחתן היוצא לקראת כלה להביאה אל ביתה כי החתן הוא העיקר ומביאה כן תחשבו עצמכם עיקר והיתה מעלה וגדולה לכם וזהו אם נשאת שהיא ככלה הנשאת מחתנה שיוצא לקראתה להביאה אצלו לא כן הוא כי אם נשא כי כחתן הנשא מכלתה הוא לנו כאלו אנו שיצאנו לקראתו נחשבנו ככלה היוצאת לקראת תתן להביאו אל ביתו באופן כי דוד הוא העיקר ואינו מעלה למקבילים פניו כי הוא העיקר ואל ביתו מביאים אותו הטפלים אליו וצריכים להשפעתו ככלה אל החתן וזהו אומרו נשאת לשון נקבה ונשא לשון זכר.