פרק יד · פסוק טו
ואמרה ועתה אשר באתי כו' לומר אם תאמר אלי המלך למה באתי לדבר הדבר הזה שהוא משל ומליצה ולא שפתי ברור מללו כמבקשת רחמים על בנך נדחך ולא בהמצאות כוזבות אל תאשימני כי אשר באתי לדבר אל המלך אדוני את הדבר הזה שהיתה המצאה שקרית מה שאין ראוי לפני מלך שיורה כמהתל ומזלזל בכבודו אל תתנני למזלזלת בכבודך כי הלא אדוני אתה בעיני וז"א המלך אדוני אך היה הענין על כי יראוני העם מבקשת על אבשלום בנך וילעיגו לי כל הרואים העומדים לפניך באומרם מי זאת נבזית תולעת ולא איש תערב אל לבה לבא אל המלך לבקש רחמים על בנו המבלי אין אנשים חשובים בישראל החשיבה עצמה לכך על כן באתי בהמצאה זו שכל רואי יחשבו שעל נפש בני אנכי מבקשת בל יכבו את גחלתי ולא לבוז בדברי לעיני הרואים וכהתימו הענין ויראו הנמשל בהשגה נצחת אל המלך על בלתי השיב את נדחו לא ילעיגו כי אדרבה ישבחוני כי בחכמתי כי נבונותי נצחתי אל המלך עד הודה לי להשיב את נדחו.